משנת ארץ ישראל על משנה נדרים ג:ט
משנת ארץ ישראל על משנה נדרים · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Nedarim 3:9
Open in the reader →2הנודר מן הילודים – שכבר נולדו, כלומר מכלל בני האדם, מותר בנולדים – מאלו שייוולדו לאחר הנדר.
3מן הנולדים – נדר עתידי מאלו שייוולדו. לפי נוסח כתב היד תנא קמא אינו מתייחס למקרה זה, וההמשך הוא דברי רבי מאיר 74 וכן ב- מ, ר1, כ, א, ב, ד, ט, ל, נ, ו, ן2, פ, פ1, ת, ג2, ג, ג4, ף10. . גם ב-ז נראה שגרס כן, אלא שהחליף בטעות "נולדים" ב"ילודים" 75 שיבוש דומה יש ב- ף10 במשפט הראשון במשנה. . אבל במעט עדי נוסח הנוסח הוא מן הנולדים אסור מן הילודים. מבחינת הטקסט מצב העדויות שבידינו מצביע על עדיפות נוסח כתב יד קופמן, אבל עם זאת מסתבר שרבי מאיר חולק על מישהו, ותנא קמא סבור שאסור ביילודים.
4רבי מאיר מתיר אף בילודים – לכאורה לדעת רבי מאיר הנדר בטל, משום שברגע הנדר אין הוא חל על איש. קשה לקבל פרשנות זאת, ועל כן בתלמודים (ירו', לח ע"א; בבלי, ל ע"א) מסבירים אחרת את המשנה, כפי שנביא להלן. המילית "אף" היא מהמילים הנופלות ועולות בעדי הנוסח 76 אפשטיין, מבוא, עמ' 1032-1007. . במקרה זה כל עדי הנוסח גורסים אותה, וקשה לפקפק ולתקן את המשנה נגד עדות כל עדי הנוסח. אלא שלעתים באה המילית רק להדגשה, כמו בהגדת הפסח "אף אתה אמור לו אין מפטרין אחר הפסח אפיקומן" 77 וכן במקבילות, ראו ספראי וספראי, הגדת חז"ל, עמ' 120; 211. . אם כן, רבי מאיר אמר שמותר ביילודים ואסור בנולדים. בדרך זו נוצרת מחלוקת משולשת ופשוטה. הירושלמי מסביר שהמחלוקת היא על משמעות המילים. רבי מאיר סבור ש"נולדים" משמע שכבר נולדו, וחכמים סבורים ש"נולדים" כולל גם את אלו שטרם נולדו (כלל בני אנוש). הירושלמי אינו מסביר האם יש מחלוקת על הנוסחה "ילודים", וכמובן גם לא האם יש מחלוקת על נוסחה זו כלל ועיקר. אבל מכיוון שבמשנה נאמר במפורש שאם נדר בלשון "מן הילודים" מותר בנולדים משמע ש"ילודים" אינם כלל בני אנוש אלא אלו שייוולדו בעתיד. לכן לחכמים מותר ב"נולדים", ומן הסתם גם רבי מאיר יודה בכך. לפי פרשנות זו השלמנו את הטבלה להלן. להסבר הבבלי נשוב להלן.
5וחכמים אומרים לא נתכוון זה אלא למי שדרכו להוולד – "נולדים" אינו מי שייוולד בעתיד אלא מי שדרכו להיוולד, כלומר מי שכבר נולד ומי שייוולד בעתיד.
6הבבלי מהלך בדרך שונה. הוא מבין שלפי נוסח דברי רבי מאיר "מתיר אף בילודים" משמע שמתיר גם בנולדים, והסבר זה נראה לו בלתי הגיוני. "לרבי מאיר, ולא מיבעיא נולדים, אלא ממאן אסור? חסורי מיחסרא והכי קתני: הנודר מן הילודים – מותר בנולדים, מן הנולדים – אסור בילודים; רבי מאיר אומר: אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים, כי היכי דנודר מן הילודים מותר בנולדים" (ל ע"ב). כלומר, הטבלה היא כמות שהצגנו, אלא שנוסח דברי רבי מאיר תוקן. עוד ממשיך התלמוד ומקשה על פרשנות המילה "נולדים": "אמר ליה רב פפא לאביי: למימרא דנולדים דמתיילדן משמע?...", ומסכם שאכן "נולדים" הם גם אלו שייוולדו, אבל בלשון נדרים משמע רק אלו שכבר נולדו. הרושם הוא שלפי הבבלי מחלוקת חכמים ורבי מאיר איננה על משמעותו של המונח, אלא רק על משמעותו בהקשר של נדרים.