משנת ארץ ישראל על משנה נדרים ז:ד

2הנודר מן הבית מותר בעלייה דברי רבי מאיר – עלייה היא באופן כללי קומה שנייה. בתקופת המקרא אנו שומעים על "עלית הגג" אשר כמותה התקינה האישה הגדולה משונם לנביא. עלייה זו מכונה גם "עלית קיר" (מלכים ב ד י), ונראה שהכוונה לחלל הלכוד בין תקרת הבית ובין גג הרעפים האלכסוני. בתקופת המשנה והתלמוד היה גג רעפים אלכסוני נדיר, והרושם הוא שעלייה היא קומה שנייה לכל דבר. הבית והעלייה נזכרים במקורות רבים סביב שאלות הלכתיות שונות ובעיקר הלכות טומאה (אהלות פ"ה מ"ב ועוד), ושאלות ממוניות כאשר הבית שייך לאדם אחד והעלייה לאחר (כגון בבא מציעא פ"י מ"א-מ"ג ומקבילותיה). ממקורות אלו עולה שהעלייה היא תופעה מקובלת ורווחת. ברייתא אחת מלמדת שבעלייה היו כמחצית האבנים שיש בקומה הראשונה: "הבית והעליה של שנים ורצו שניהם שלא לבנות התחתון נותן שני חלקין והעליון שליש" (תוס', בבא מציעא פי"א ה"ב). אין זאת אלא שהעלייה הייתה נמוכה יותר, ואולי גם מקובל היה שזו לא השתרעה על פני כל שטח הבית.

3עוד משתמע שלעתים היו העלייה והבית שייכים לאדם אחד, והעלייה נפתחה לתוך הבית (חדר המגורים). כך אנו שומעים על "ארובה שבין הבית לעליה" (משנה, אהלות פ"ה מ"ב), או "לול פתוח מן הבית לעלייה" (בבלי, מנחות לד ע"א). לול הוא גרם מדרגות לולייני. במשנת עירובין מתנהל דיון על "חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד. בית שמאי אומרים ערוב לכל חבורה וחבורה, ובית הלל אומרים ערוב אחד לכולן. ומודים בזמן שמקצתן שרוין בחדרים או בעליות שהן צריכין ערוב לכל חבורה וחבורה" (פ"ו מ"ו), ודעה אחרת: "חמש חבורות, מקצת שרוין בחדרין ומקצתן שרוין בעליות, טרקלין שלהן כחצר לבתים" (תוס', עירובין פ"ה ה"ח). העלייה נתפסת כחדר הפתוח ל"בית" או לטרקלין. אמנם כאמור יש במקורות עיסוק רב במקרה שהבית שייך לאחד והעלייה לחברו, אך מקרה זה מובא משום שהוא מעורר שאלות הלכתיות. אפשר ללמוד כי היו מקרים כאלה, אך לא על מידת שכיחותם.

4השאלה היא האם אדם הנודר מ"בית" מתכוון לבית בניגוד ל"עלייה", או שהוא מתכוון לכל בית מגורים ואין זה משנה באיזו קומה הוא. השאלה היא של משמעות השימוש במונח. רבי מאיר סבור ש"בית" אינו כולל עלייה. יש להדגיש שבלשון חכמים "בית" משמעו בדרך כלל חדר מגורים, ו"חצר" משמעה כל הקומפלקס הכולל חדרים ("בתים") ומרחבים פתוחים. בלשון חכמים לא נוצר מונח להגדרת "דירה" במשמעותה של המילה בשפתנו, כלומר יחידה משפחתית הכוללת כמה חדרים וחדרי שירות. אבל בלשון הדיבור נעשה כנראה לעתים שימוש במונח "בית" גם לתיאור יחידה משפחתית בתוך החצר.

5וחכמים אומרים עלייה בכלל הבית – ולכן הנודר מהבית כולל את העלייה שלו, הנודר מן העלייה מותר בבית – אבל מי שנודר מעלייה בוודאי מתכוון לנדור גם מהבית, שהרי העלייה נספחת לו. שאלה דומה עולה גם בהקשרים הלכתיים אחרים. כך: "האומר מעשר שני יש לי בבית ונמצא בעלייה, בעלייה ונמצא בבית... הרי אילו [מעשר] שני" (תוס', מעשר שני פ"ה ה"ד). כאן "בית" כולל "עלייה", וההנחה היא שבלשון היום-יום אדם קורא ל"בית" "עלייה" ולהפך, כדעת חכמים. כמו כן: "בבית להביא את העליה" (ספרא, מצורע פרשה ב הי"א, עג ע"א). אבל: "האומר לחבירו ערב לי בתמרים וערב עליו בגרוגרות, בגרוגרות ועירב עליו בתמרים. במגדל ועירב עליו בשובך, בשובך ועירב עליו במגדל. בבית ועירב עליו בעלייה, בעלייה ועירב עליו בבית, אין עירובו עירוב" (תוס', עירובין פ"ג ה"ג). כאן "בית" אינו כולל עלייה. כן משמע משתי סוגיות של הבבלי המתארות את המציאות כפי שהכירוה חכמי בבל 35 גיטין ו ע"א; בבא בתרא קמד ע"א, וראו הבבלי למשנתנו, נו ע"א. . שלוש עדויות אלו הן לשיטת רבי מאיר. במשנה נמנים החלקים הנמכרים עם הבית: "המוכר את הבית" בסתם ולא פירט את חלקיו (משנה, בבא בתרא פ"ד מ"א). לתנאים שם ברור ש"בית" אינו כולל עלייה, והם אפילו אינם צריכים לומר זאת. הירושלמי מוסיף: "נראין דברי רבי מאיר בעירוני" (מ ע"ג).

6העירוני

7"עירוני" הוא בן העיר. בלשון חכמים "עיר" משמשת לשני מונחים. האחד הוא עיירה כפרית שבה מתגוררות מאות משפחות, והשני הוא בית האחוזה הפרטי. בכמה מדרשים בא ה"עירוני" כמונח לבן כפר פשוט, קטן ודל. הניגוד ל"עירוני" הוא בן הכרך העשיר, או בן ה"מדינה" 36 ראו פירושנו לגיטין פ"א מ"א. , או ירושלים, כגון "משל לעירוני שהיה עובר לפני חנותו של זגג, והיה לפניו קופה מלאה כוסות ודייטרוטין, ותפשם במקלו ושיברן. עמד ותפשו, א"ל ידע אנא דלית אנא מהני ממך כלום (יודע אני שאינני נהנה ממך דבר), אלא בא ואראה לך כמה טובות איבדת" (בראשית רבה, יט ו, עמ' 175). כמו כן: "משל לעירוני שנכנס למדינה, וראה אותן שמוכרין מיני כתיתין וכל דבר. אמר מי יכול לשבוע מאלו? אמרו לו חביריו מי שיש לו מעות הרבה" (מדרש תהילים, טו ג, עמ' 116). בשני המקורות הללו ה"עירוני" הוא כפרי פשוט שנקלע לעיר הגדולה ולצריכת המותרות שבה. במשמעות דומה מופיע המונח במדרשים אחרים: "א"ר לוי משל לעירוני שהיה נשוי בת מלכים אף על פי שמאכילה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתו למה לפי שהיא בת מלכים" (ויקרא רבה, ד ב, עמ' פג; קהלת רבה, ו א, בשינויים). כמו כן: " 'בני ציון היקרים', מה היתה יקרותן. עירוני שנשא ירושלמית, היה נותן לה משקלה זהב, וכן ירושלמי שנשא עירונית היו נותנין לו משקלו זהב" (איכה רבה, ד ב, עמ' עא). ה"עירוני" כאן בא בניגוד לבן ירושלים העשיר.

8כך יש לפרש מדרשים אחרים שבהם ה"עירוני" מתואר בניגוד לבן המדינה אך ללא תיאור נוסף של מאפייניו, כגון "אמר רבי לוי משל למדינה שהיו לה שני פיטרונין 37 "פטרון" הוא המונח לתיאור עשיר ומקורב לשלטון שפרש חסותו על עיר או כפר. אחד עירוני ואחד בן המדינה" (בראשית רבה, נ יב, עמ' 530) 38 כמה מהמדרשים על ה"עירוני" מיוחסים לרבי לוי. לפי מסורת חז"ל מונה רבי לוי לדרשן בכפר קטן כזה שבו צריך היה למלא את כלל תפקידי הציבור: סופר, דיין, דרשן וכיוצא באלו. האם ייתכן שבגלל עברו זה הרבה לאמץ דפוס דרשני זה המתאר את העירוני? או שמא בגלל עברו ייחסו לו דרשות אלו? ראו ירו', יבמות פי"ב ה"ו, יג ע"א. לא נאמר שם שסימוניא, שבה מינו את רבי לוי, הייתה כפר קטן, אך לפי הממצא הארכאולוגי היא הייתה כפר קטן (פורטוגלי, עמק יזרעאל, עמ' 14). יתר על כן, מינוי אדם אחד לשלל תפקידים מלמד על יישוב קטן. . כמו כן: "א"ר לוי למטרונה שהיו לה שני שושבינין. אחד עירוני ואחד בן מדינה, זה שהיה עירוני היה אומר לה דברים של ניחומים, 'לא בת טובים את? לא בת גניסים 39 "מגנוס" משמעו ממשפחה טובה ("גנוס" משמעו משפחת מוצא), כלומר מיוחסת. את?', וזה שהיה בן מדינה היה אומר לה דברים של קינתורים, 'לא בת עניים ירודים את? לא בת סכופים את?'. כך ירמיה על ידי שהיה עירוני מענתות היה נכנס לירושלים ואומר לישראל דברים של ניחומים" (פסיקתא רבתי, שמעו ג, עמ' 148). אין כאן בהכרח תיאור רֵאלי של ענתות 40 אם זאת, ענתות בתקופה הרומית הייתה יישוב קטן, אולי רק בית אחוזה. ראו מגן ופינקלשטיין, סקר, עמ' 360-359. אלא תיאור של העירוני כמי שכל בת אמידים היא עבורו בת עשירים מופלגים, בניגוד ל"בן המדינה" שעבורו העשיר העירוני נחשב לחסר ייחוס ובן עניים בלבד.

9ניתוח המונח "עירוני" חשוב מבחינה מתודולוגית. מבחינה מילולית המונח מאפשר לפרש שהכוונה לבעל אחוזה עשיר, לחקלאי רגיל מעיירה כפרית, מאלו שהיו עמוד התווך של החקלאות הארץ-ישראלית, או לפועל האריס בבית האחוזה. בפועל מתברר שהמונח התייחד לבן הסוג השלישי אך הורחב לכל בני הכפרים הקטנים, גם אלו שאולי לא היו בבית אחוזה. נראה שרוב הכפריים הללו באו מבתי אחוזה, ולכן קיבל המונח את משמעותו זו.

10נחזור למימרה שלפנינו. הירושלמי מפרש שדברי רבי מאיר "נראים" בכפרי שעבורו הבית והעלייה הם שני מרחבי מחיה נפרדים. אך עבור סתם אדם, או עבור בן העיר הגדולה, בית ועלייה הם חלק מאותה יחידת מגורים. נראה שדברי האמוראים משקפים את המצב בזמנם. בימי התנאים המחלוקת היא האם סתם בית מגורים כולל יותר מבית אחד, ובתקופת האמוראים רק כפריים פשוטים מניחים שלאדם יש רק "בית" ללא עלייה על גביו. כפי שראינו מהמקבילות לשתי הדעות אחיזה במקורות, ונראה שבפועל היו שני דגמי המגורים מקובלים. מן הראוי להעיר שבדרך כלל משתמע מספרות חז"ל שאדם גר, עם בני ביתו, ב"בית" אחד בלבד, כדעת רבי מאיר. אך ברור שהיו מקרים רבים שבהם עמדו לרשות המשפחה יותר מ"בית" אחד, או בית ועלייה 41 בתחום זה טעו בעלי התרגומים השונים שתרגמו מקורות חז"ל לאנגלית. אלו תרגמו את ה"בית" כ- house, כמו "בית" בשפה המודרנית. התרגום הנכון הוא room, חדר. , "קוטג' " בלשון ימינו.