משנת ארץ ישראל על משנה נדרים ח:ז

1האומר לחבירו קונם שאיני נהנה לך אם אין את בא ונוטל לבניך כור אחד שלחיטים ושתי חביות שליין – הנודר מזרז את חברו ליטול ממנו מזונות בשביל משפחתו, ו"מאיים" שלא יסכים ליהנות ממנו עד שיטול את המזונות.

2הרי זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם – בדרך כלל נעשית הפרת הנדר על ידי חכם, אבל נדר זה מופר מתוכו, ולכן יכול גם החבר להפרו, בדרך הבאה: ויאמר לו כלום אמרתי [ לך ] – נמחק, ואכן המילה מיותרת ומטעה. בעדי נוסח רבים נוסף "אמרת לי" 34 מ, ר, א, ב, ט, כ, נ, ן, ן2, פ1, ת, ג3, ג4. , אלא מפני כבודי וזה הוא כבודי – החבר אומר: "הנדר נעשה כדי לכבד אותי, כבודי הוא שתפר את הנדר". ב- ל, פ הנוסח הוא "אמרתי לך"; התוכן זהה, אך הדובר הוא הנודר עצמו.

3וכן האומר [ לחבירו ] – נוסף בשוליים והמשפט מובן גם בלי התוספת, קונם שאת נהנה לי אם אין את בא ונותן לבניי כור אחד של חיטים ושתי חביות של יין רבי מאיר אומר אסור עד שיתן וחכמים אומרים אף זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם ויאמר לו הרי אני כילו נתקבלתי – חכמים מהלכים בשיטת התנא הקודם שנדר שנעשה במסגרת יחסי כבוד הדדיים ניתן להפרו ללא חכם, ורבי מאיר חולק כנראה גם על הרישא ותובע לקיים את הנדר. מסתבר שגם רבי מאיר יודה שניתן להפר את הנדר על ידי חכם, אך חשוב לו להדגיש שהנדר תקף. לעיל שנינו שחכמים התירו נדרי זירוזין (לעיל פ"ג מ"א). נדר זירוזין הוא, בין השאר: "הרוצה להדיר את חברו שיאכל אצלו...", ודומה שגם הנדר במשנתנו הוא נדר זירוזין מעין זה. בדיון שם ראינו שנדר זירוזין "התירו חכמים", וראינו כי כפשוטו הנדר אינו תקף, ודין זה מתאים לניסוח במשנתנו שהנדר מופר שלא על פי חכם. רבי אליעזר בן יעקב מוסיף תנאי מגביל שהנודר צריך לזכור, בשעת הנדר, ולהתנות שהנדר לא יהא תקף, והוא גם מוסיף שנדר כדי לזרז את חברו הוא נדר זירוזין. תנא קמא חולק על אחת מתוספות אלו, או על שתיהן. לפי משנתנו רבי מאיר חולק על טיב הנדר ואיננו מזכיר את הצורך בתנאי. מסתבר שרבי מאיר הוא תנא קמא במשנת פרק ג, ולדעתו נדר כזה אינו נדר זירוזין ואינו בטל מעצמו.

4המינוח "וכן" אינו מחייב שההלכה בסיפא היא בדיוק כמו ברישא, אלא שבשני המקרים מדובר בנדר לשם כבוד. מעתה פתוחה השאלה האם רבי מאיר חולק גם ברישא. אין כל סיבה להניח שהוא אינו חולק ברישא, וכן אומר הירושלמי (מא ע"א) במפורש, וכן משמע מהתוספתא (פ"ד ה"ח) 35 אפשטיין, מבוא, עמ' 1049. . עם זאת, המינוח "וכן" כשלעצמו אינו מחייב זהות מוחלטת בין הרישא והסיפא, אבל במקרה זה אכן הזהות קיימת, וראו להלן.

5עמדתו של רבי מאיר היא עקרונית. הוא חולק על משנה א בפרק ג שקבעה שנדרי זירוזין התירו חכמים, וקרוב לדעת התוספתא בגיטין (פ"ג ה"ג) שנדר טעות צריך חקירת חכם 36 ראו לעיל פירושנו לפ"ג מ"ב. . זאת ועוד; נראה שזו עמדתו השיטתית של רבי מאיר שבכל מקרה של אמירת הקדש, אפילו אם היא לא נעשתה כהלכה, ההקדש פועל, וכן הקדשת תרומה, נדר או ערכין. המינוח האמוראי הוא "מוציא דבריו לבטלה". המינוח אמוראי (בבלי, כתובות נח ע"ב; גיטין לט ע"א; נזיר ט ע"א), אם כי מיוחס לתנאים, אבל המחלוקת הבסיסית היא בין בית שמאי לבית הלל. כך חולקים בית שמאי ובית הלל בשאלה מה הדין אם תרם אדם תרומה שלא לפי כללי ההלכה. בית שמאי אומרים שתרומתו תרומה, ובית הלל אומרים שלא עשה כלום (והוציא דבריו לבטלה – משנה, תרומות פ"א מ"ד). הוא הדין במי שנדר שלא כהלכה, או הקדיש שלא במלוא הכוונה, או שנדר נזירות שלא בכוונה מלאה (תוס', נזיר פ"ג הי"ט). אנו מקווים להרחיב בשאלה עקרונית זו במבוא למסכת קידושין.

6היו מסרבים בו – "לסרב" או "לסרהב" משמעו להפציר. המילה מופיעה בעיקר בהקשר החברתי, להזמין את החבר לאירוח 37 תוס', בבא קמא פ"ז ה"ח; בבלי, כח ע"א; לב ע"א; חולין צד ע"א, ועוד. .

7לשאת את בת אחותו – אדם רשאי לשאת את בת אחותו. נישואי פנים היו תופעה נפוצה, והמקורות מדגישים במיוחד את יתרון הנישואין עם בת אחות או בן אחות. נישואים כאלו מבטיחים בחירה במשפחה טובה, ובעיקר הם בבחינת עסק כלכלי טוב, שמירה על נכסי המשפחה, וכלה במחיר זול. יש לכך סדרה ארוכה של ראיות, ומנינו אותן בפירושנו ליבמות פ"ז מ"ד. גם במשנתנו ההפצרה לשאת את בת האחות באה לתאר סיטואציה רגילה בתוך המשפחה. לא נאמר מיהם המפצירים בו, ומסתבר שאלו בני המשפחה, או השכנים.

8ואמר קונם שהיא נהנת לי לעולם – מי שמפצירים בו נודר כדי לבטא את החלטתו האיתנה שלא להתחתן עם המועמדת. במקרה זה הנדר תקף, שכן אין כאן רצון לכבד את המועמדת. אבל יש לפרש את הנדר לפי הקשרו, כחל על תחום האישות בלבד. [ וכן המגרש את אשתו אמר קונם אשתי נהנת לי ] – הכתוב בין הסוגריים נשמט ונוסף בידי המעתיק הראשון, וקיים בכל יתר עדי הנוסח. נראה שנשמט מפני הדומות. עם זאת, שורה זו אינה מוסיפה להלכה והיא חזרה על הרעיון של ההלכה הקודמת. "וכן" כאן רומז לזהות בין המקרים הנידונים, כפי שראינו לעיל במשנה זו.

9הרי אלו מותרות מליהנות לו שלא נתכוון זה אלא לשם אישות – הנדר תקף אבל בצורה מצומצמת, ושוב משום שיש לפרשו לפי ההקשר שבו נאמר, כדעת רבי יהודה. כדברי הירושלמי: "אמר רבי יוסי רבי יודה היא, דרבי יודה אמר הכל לפי הנדר" (מא ע"א). הלכה זו היא מעין "פירושן להקל" (לעיל פ"ב מ"ד), כלומר בחירת הפירוש המצמצם את הנדר. "הכל לפי הנדר" הוא כלל פרשני העשוי להחליף, לסייג או לסתור את הכלל הפרשני "פירושן להקל"; "פירושן להקל" מצדד בפרשנות מקלה, ו"לפי הנדר" מצדד בפרשנות בהתאם לנסיבות. אין כאן בהכרח סתירה וייתכנו שילובים שונים של שני הכללים, כגון שקודם כול מבררים את "לפי הנדר" ואם אין תוצאה אזי "פירושן להקל", או שמהלכים אחר הקרוב יותר למקרה הרלוונטי וכו'.

10המגרש ונודר בא למנוע מצב של החזרת הגרושה. כפי שראינו, המקורות מדברים הרבה על החזרת גרושה, ועל כך שאף נקבעו הסדרים כספיים מקובלים להחזרת גרושה (על דעת הכתובה הראשונה). מסתבר שהייתה זו תופעה רגילה. בזמן כעסו גירש אדם את אשתו, ולאחר מכן הצטנן הכעס מחד גיסא והצורך לשלם את הכתובה התחדד מאידך גיסא. השכנים ובני משפחתה פעלו להשגת שלום בית, ואת כל אלו בא הנדר למנוע 38 להחזרת הגרושה ראו משנה, יבמות פ"ט מ"ד ופירושנו לה; ספרא, אמור, פרק ה ה"ב, צז ע"ג; ספרי דברים, קצו, עמ' 235; רעא, עמ' 292; ירו', קידושין פ"ג הי"ב, סד ע"ג; בבלי, יבמות ג ע"ב ועוד הרבה. .

11היה מסרב – מפציר, בחבירו שיאכל אצלו אמר קונם לביתך שניכנס [ נכנס ] – כך תוקן בשוליים. ראובן מפציר בשמעון שייכנס ושמעון נודר שלא ייכנס לבית.

12טיפת צונין שני טועם לך – או ששמעון נדר שלא תיכנס לפיו אפילו טיפת צונן, וקל וחומר מזון חם.

13מותר ליכנס לביתו ולשתות ממנו צונין שלא נתכוון זה אלא לשם אכילה ושתייה – ההזמנה הייתה לסעודה של ממש, ואין לפרש את הנדר כאילו חל על כל טעימה. מקרה זהה נדון לעיל (פ"ג מ"א), ושם רבי אליעזר בן יעקב סבור שהנדר אינו תקף ובלבד שהנודר יזכור, בשעת הנדר, שאיננו מתכוון לנדר של ממש. לדעת רבי אליעזר בן יעקב הנדר הוא בכלל נדרי זירוזין, ובטל. לדעת משנתנו הנדר קיים, אם כי לשיטת רבי יהודה יש לפרשו באופן מצומצם. חכמים החולקים עליו יסברו שיש לפרש את הנדר באופן מילולי.

14התוספתא

15בתוספתא מפורטים שישה מקרים: "1. האומר לחבירו: 'קונם שני נהנה לך אם אי אתה בא ונוטל לבניך כור אחד של חטים ושתי חביות של יין', וארעו אבל, או אונס, או משתה, או גשמים, מותר, ולעולם אסור עד שיפר את נדרו על פי חכם, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אף זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם, יאמר לו כלום אמרת אלא מפני כבודי, זהו כבודי. 2. וכן האומר לחבירו: 'קונם שאין אתה נהנה לי אם אי אתה נותן לבניי כור אחד של חטים ושתי חביות של יין'. 3. היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו בתוך המשתה, אמר 'קונם לביתיך שני נכנס', בתוך המשתה אסור, לאחר המשתה מותר. 4. רבי יהודה אומר היה מסרב בחבירו בתוך הרגל שיאכל אצלו, ואמר 'קונם לביתך שני נכנס', לתוך הרגל אסור לאחר הרגל מותר. 5. היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו במשתה ואמר 'קונם ביתך שאני נכנס', לתוך המשתה אסור אחר המשתה מותר. 6. אמר 'קונם לביתך שני נכנס וטיפת צונן שאני טועם לך', מותר ליכנס ולרחוץ עמו בצונן, ואסור לוכל ולשתות" (תוס', פ"ד ה"ח-ה"ט).

16המקרה הראשון אינו עוסק במה שמכונה במשנה לעיל (פ"ג מ"א) "נדרי אונסין". שם מדובר במצב שאירע אונס לנודר באופן שאינו יכול לקיים את נדרו, ואף כאן אירע האונס לנודר אבל אין זה אונס שלם אלא רק מצוקת מה. הנודר מתחרט על נדרו בגלל מצוקתו. המשפט בתוספתא קשה: "מותר ולעולם אסור" הנו סתירה מיניה וביה. על כן יש להעדיף את נוסח כתב יד ערפורט "מותר אם לאו אסור", כלומר הנדר תקף אבל אם השתנו הנסיבות הנדר בטל. אם לא השתנו הנסיבות הגענו למחלוקת רבי מאיר וחכמים שבמשנה. במשנה אחרת לעיל דובר במקרה ההפוך. אדם נדר לבל ייהנה חברו ממנו, והמודר במצוקה. גם שם הקלו חכמים, אך לא עד כדי ביטול הנדר אלא התירו הערמה בלבד (פ"ד מ"ח). אין כאן סתירה פורמלית, אך רוח ההלכה שונה. התחשבות במצוקה יש, אך הפתרון הוא ביטול הנדר, ולא עקיפתו בדרכי הערמה. כפי שראינו בפירושנו שם גם דרך ההערמה אינה מקובלת על הכול 39 ראו פירושנו לפ"ד מ"ז-מ"ח ולפ"ה מ"ו. .

17בפרק הבא מדובר על ביטול נדר בגלל התפתחויות עתידיות ("נולד"). נימוק כזה יכול היה לעלות גם במקרה שבתוספתא. שם ברור שהנדר תקף, והמחלוקת היא רק האם ההתפתחות שהתחוללה מהווה עילה להתרת הנדר ("פתיחה"). רבי מאיר שאומר כאן "יפר" אינו נוקט עמדה גלויה בשאלה האם ההתפתחות מהווה עילה להפרה, אך דעתו קרובה לדעתו להלן. חכמים כאן סבורים שהנדר בטל בגלל סיבה מיוחדת (זהו כבודי), ואין להם עמדה בשאלה העקרונית האם "נולד" הוא עילה להתרת נדר, או שעמדה זו על כל פנים לא השתמרה.

18המקרה השני בתוספתא חוזר על הדין שבמקרה הראשון, בלי פירוט. המקרה השלישי הוא משנתנו. הרביעי והשישי מבליטים את שיטת רבי יהודה שיש לפרש את הנדר לפי ההקשר, כמו משנתנו, אלא שנאמר במפורש שזו דעת רבי יהודה. המקרה החמישי חוזר על הדין ומוסיף דוגמה נוספת לאותו עיקרון.

19בירושלמי מתנהל דיון ארוך. ראשיתו בקביעה של "רבי חייה בשם רבי יוחנן אף הראשון במחלוקת" (מא ע"א). נראה שהתלמוד מתכוון למחלוקת עם המשנה שבפרק ג. בהמשך נערך דיון על איזה מקרה בדיוק נחלקים התנאים ומתי נדר זירוזין כזה מתבטל.

20המשנה מנותקת מהמשנה הקודמת העוסקת בהגבלות זמן, ואין לה קשר להמשך העוסק בדרכי התרת נדרים. היא קשורה לראשית פרק ג העוסקת בנדרי זירוזין, אלא שעורך המסכת לא הביאה ברצף עם פרק ג משום שמשנתנו נוקטת למעשה בגישה הלכתית שונה. יש בה התרה אוטומטית של הנדר, משום שמטרתו של הנדר הייתה להיטיב עם חברו והפרת הנדר היא טובתו של החבר. סעיף אחר במשנה הוא שהנדר התכוון למשמעות מצומצמת. כל אלו דרכי התרת נדרים, אלא שבמשנה יש מחלוקת האם הנדר יופר על פי חכם (ר"מ) או מעצמו, ואגב כך נקשרה המשנה גם לפרקים ו-ז הדנים במשמעות ובהיקף של לשונות נדר ספציפיים. על כן המשנה מנותקת מקודמותיה ומפרק ג כדי לבטא את ייחודה ההלכתי.