משנת ארץ ישראל על משנה נדרים ט:ו

2פותחין בימים טובים ובשבתות – הנודר כמובן ידע שהחגים יבואו, אך לא חש בעצמתו של הנזק שיגרום לו הנדר בחגים. פתיחה מעין זו מעקרת את הנדר מראשיתו. אם זו סיבה להתרת הנדר, לא קשה למצוא סיבות מקבילות גם בימי חול.

3בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא רבי עקיבה ולימד שהנדר שהותר מכללו – בכמה עדי נוסח "מקצתו", הותר כולו – בתוספתא: "רבי נתן אומר יש נדר שמקצתו מותר ומקצתו אסור, כיצד, נדר מן הכלכלה שהיו בנות שבע בתוכה, אמר אילו הייתי יודע שבנות שבע בתוכה לא הייתי נודר אלא לשאר כלכלה, הותר בבנות שבע ואסור בשאר הכלכלה... עד שבא רבי עקיבא ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו" (פ"ה ה"א). בנות שבע הן תאנים יקרות במיוחד והנודר מספר שטעה בנדר, וזו סיבה להתרת חלק מהנדר. במקרה זה החלק הזה של הנדר בטל מעיקרו, ואין צריך התרת חכם. אם כן, הכלל אינו חל רק על התרת הנדר על ידי חכם, שאפשר להתיר חלק ממנו, אלא גם על ביטולו מלכתחילה. בהמשך התוספתא דוגמאות נוספות לכלל, והן אלו המנויות להלן במשנה. הכלל של רבי עקיבא הוא אפוא ניסוח כללי שהמשנה מסבה אותו על מקרה אחד, והתוספתא על מקרה אחר. גם בהמשך המשנה (מ"ח) מוסב הכלל על מקרה של ביטול.

4נדר שהותר מקצתו

5רבי נתן שבתוספתא אינו מלמד על עמדתו אלא מוסר את כל המעשה, והוא למעשה אבי המשנה הזאת. רבי נתן עצמו מופיע במשנה רק פעמיים. פעם אחת בברכות פ"ט מ"ה, אבל משפט זה חסר בכתב יד קופמן ונוסף בידי המעתיק באותיות אחרות, וחסר גם ב- ג7, י, מ. אפשטיין האריך בכך וטען כי אכן זו ברייתא בתלמוד הבבלי שחדרה למשנה. דבריו אמנם אינם מוכרעים, מכל מקום התלמודים מכירים את המשפט אך מביאים אותו כאילו לא היה חלק מהמשנה 35 אפשטיין, מבוא, עמ' 475. . הפעם האחרת היא במשנת שקלים (פ"ה מ"ב). גם כאן מובאים בתלמוד דברי רבי נתן בצורה "תני רבי נתן", כאילו אינם במשנה 36 שם, עמ' 952. . כן חסר המשפט בשלושה עדי נוסח (א, מ, מגק), ונראה שדבריו חדרו מברייתא בתלמוד הירושלמי. חדירת ברייתא מהתלמוד הבבלי למשנה היא תופעה רגילה, אבל אם אכן כך הוא גם כאן הרי שזו דוגמה חריגה לחדירת ברייתא מהתלמוד הירושלמי למשנה. לעומת זאת רבי נתן מופיע תדירות בתוספתא, במדרשי ההלכה ובברייתות בתלמודים. קשה לעמוד על סיבתו של שוני זה. אילולא ידענו שרבי נתן פעל בדור אושא היה עלינו להסיק שהוא תנא מאוחר, מסוף ימי התנאים, שלא זכה להיכנס למשנה אך נכנס לספרות שנערכה אחרי המשנה. אלא שרבי נתן פעל, כאמור, מוקדם יותר. אין זאת אלא שתלמידים המוסרים משמו לא פעלו אלא בשלהי ימי התנאים, ולכן שמו אינו במשנה. או שמא מנע רבי את שילובו במשנה בגלל הסכסוך עם בית הנשיאות 37 בבלי, הוריות יג ע"ב. אף שהמעשה כפי שהוא מעוצב לפנינו הוא בבלי ומאוחר, ייתכן שהוא משמר גרעין מסוים של אמת היסטורית על מתיחות בין רבן גמליאל לחכם הבבלי. . מכל מקום, לפי התוספתא אפשר להבין שמשנתנו כרבי נתן, אך אינה מזכירה את שמו. ברם, לפי הירושלמי רבי נתן חולק על המשנה וסבור שנדר שהותר מקצתו לא הותר כולו. כן שנינו: "תני בשם רבי נתן יש נדר שמקצתו בטל ומקצתו קיים. כיצד? נדר מן הכלכלה והיו שם בנות שבע, אמר אילו הייתי יודע שיש שם בנות שבע, לא הייתי נודר, הותר בבנות שבע. ולא בבנות שבע בלבד הותר, אלא בכל הכלכלה 38 בירושלמי נפלה טעות, כנראה ברישא של המימרה. . אבל אם אמר אילו הייתי יודע שיש שם בנות שבע, לא הייתי נודר מבנות שבע, לא הותר אלא בבנות שבע בלבד" (ירו', מא ע"ג). אם כן רבי נתן סבור כמשנה הראשונה, או נכון יותר הוא משמר את ההלכה הקדומה.

6הדיון בהפרה של מקצת הנדר יחזור ויידון להלן (פי"א מ"ו), ושם נראה שיש בנושא ארבע דעות נוספות. הדעה של רבי נתן היא אחת הדעות שם. העמדה המיוחסת לרבי עקיבא אינה מופיעה שם כאחת הדעות, והיא אפוא דעה חמישית. יתר על כן, במדרש ספרי ובבבלי מייחסים לרבי עקיבא דעה אחרת. בפירושנו להלן נרחיב בנושא.

7עוד יש בירושלמי ניסוח מקביל למשנה המדבר על נדר שהותר בחלקו במובנה של המשנה, כלומר שהותר לחלק מהזמן: "תני הותר ממנו ולמטה מותר, ממנו ולמעלה אסור..." (ירו', מא ע"ג). בתלמוד הבבלי (סו ע"א) בא ניסוח קרוב לניסוח זה להתאים את הכלל למקרה של המשנה.

8כלל ופרט

9הנוסח "כלל אמר רבי עקיבא" מופיע פעמים מספר 39 ראו למשל משנה, שבת פי"ט מ"א; פסחים פ"ו מ"ב; מנחות פי"א מ"ג ומקבילות רבות; בבא קמא פ"ח מ"ו, ועוד. , ודרכו של רבי עקיבא להעלות את הפרטים השונים לרמה כללית יותר. ייתכן שזו גם הסיבה לכך שלעתים הוא מציע כלל אחיד במקום פרטים שונים ומעדיף אותו על אבחנות מקומיות 40 ראו, למשל, פירושנו להלן פ"ט מ"ו. . "רבי יהודה הנשיא מונה שבחן של חכמים... למה רבי עקיבא דומה? לפועל שנטל קופתו ויצא לחוץ, מצא חטים מניח בה, מצא שעורים מניח בה, כוסמין מניח בה, עדשים מניח בה. כיון שנכנס לביתו מברר חטים בפני עצמן, שעורים בפני עצמן, פולין בפני עצמן, עדשים בפני עצמן. כך עשה רבי עקיבא ועשה כל התורה טבעות טבעות" (אבות דרבי נתן, נו"א פי"ח, עמ' לד). שיטה זו של כינוס והכללה אינה רק סממן חיצוני, ומצינו ויכוח על הדרך שבה יש ללמוד וללמד, דרך הפרטים או דרך הכללים. "דבר אחר יערף כמטר לקחי – היה רבי נחמיה אומר לעולם הוי כונס דברי תורה כללים. יכול כדרך שאתה כונסם כללים תהא מוציאם כללים? תלמוד לומר יערף כמטר לקחי. ואין יערף אלא לשון כנעני, משל אין אדם אומר לחבירו פרוט לי סלע זה אלא ערוף לי סלע זה. כך הוי כונס דברי תורה כללים, ופורט ומוציא כטפים של טל. ולא כטפים הללו של מטר, שהן גדולות אלא כטפים הללו של טל שהן קטנות" (ספרי דברים, שו, עמ' 336). אם כן, הלומד מכנס כללים אבל המלמד מלמד מקרה אחר מקרה. כנגד זה אומר רבי מאיר: "דבר אחר יערף כמטר לקחי, היה רבי מאיר אומר לעולם הוי כונס דברי תורה כללים שאם אתה כונסם פרטים מייגעים אותך, ואי אתה יודע מה לעשות" (ספרי דברים, שו, עמ' 338; מדרש תנאים לדברים, לב כ, עמ' 185). אם כן, אין כאן הפרדה בין הלימוד להוראה, ותמיד יש עדיפות לכללים.

10המשנה מנוסחת בדרך כלל בסגנון "כזואיסטי", מקרה אחר מקרה, והכללים מעטים. עם זאת יש כמובן כללים לא מעטים כבר בספרות התנאים. מכל מקום התחולל תהליך של הכללה, ובספרות האמוראית ובספרות המאוחרת יותר הפכו רוב הפרטים לכללים. אנו הערנו פעמים רבות ששיטת לימוד זאת של בירור מקרים שונים הובילה לקשיים בניסוח הכלל, משום שהמקרים הפרטיים סותרים זה את זה 41 ראו על כך בקצרה במבוא הכללי לפירוש המשניות. . גיבוש כל הפרטים למסגרת משפטית אחידה היא משימה מרכזית של הספרות האמוראית, ואסור שתטשטש את קולו של המקרה הבודד.

11המינוח "בא רבי עקיבא ולימד" אין משמעו שרבי עקיבא בא ממקום רחוק, ואף לא שמצא דרשה (לימוד) מהכתובים, אלא זו תבנית ספרותית המעידה על חידוש של הלכה שלא הייתה מקובלת, או שהייתה שנויה במחלוקת. המינוח תדיר למדי (יותר משלושים פעם), ומעיד על מעמדו המרכזי של חכם זה בעיצוב ההלכה התנאית 42 כגון משנה, מעשר שני פ"ה מ"ח; תוס', פסחים פ"א ה"ז; מועד קטן פ"ב הי"ד; פ"ב ה"י, ועוד. רק לעתים רחוקות נקשר מינוח זה לחכמים אחרים. ראו תוס', עדיות פ"ג ה"א, עמ' 459; סנהדרין פ"ב הי"ג, עמ' 18; בבלי, שבת פג ע"ב; חגיגה ז ע"א, ומקורות רבים נוספים. . בדרך כלל אלו חידושים המבוססים על בחינה משפטית של הנתונים, כמו במשנתנו ובמשניות אחרות (כגון מעשר שני פ"ה מ"ח). במקרה שלפנינו בא רבי עקיבא ולימד את תורת בית הלל 43 ראו להלן פירושנו לפי"א מ"ו. , ואולי לימודו הוא חלק מהתהליך המתמשך של פסיקה כבית הלל.