משנת ארץ ישראל על משנה נדרים ט:ח

1קונם יין שני – "שאני" או "שאינני", כמו במשנה הראשונה במסכת.

2טועם שהיין רע למעיים – הנדר משקף "אמונה" עממית שהיין רע למעיים, אמרו לו והלא מיושן יפה למעיים – הנדר הוא נדר טעות משום שהתבסס, בגלוי ובדברי ההסבר לנדר, על מידע מוטעה באופן חלקי. אבל היין החדש אכן רע למעיים.

3הותר במיושן – ההלכה הראשונה הייתה שהותר במיושן אבל נאסר עליו יין חדש. אבל לפי ההלכה של רבי עקיבא: לא במיושן בלבד הותר אלא בכל היין – הותר בכל היין, משום שנדר שהותר מקצתו הותר כולו.

4יין ישן

5כידוע, טעמו של יין משתבח עם הזמן. גם הסופרים הרומיים 44 פליניוס, ההיסטוריה של הטבע, יד 55, ועוד. היו מודעים לכך, וגם קדמונינו היו ערים לתהליך זה. כדברי התנא: "רבי יוסי ברבי יהודה איש כפר הבבלי אומר הלומד מן הקטנים למה הוא דומה? לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו. והלומד מן הזקנים למה הוא דומה? לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן. רבי אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, יש קנקן חדש מלא ישן, וישן שאפילו חדש אין בו" (אבות פ"ד מ"כ). יין חדש הוא משקה שאינו מקובל, כמי שאוכל ענבים חסרי טעם. כמו כן: "משל לאדם שהלך לישא אשה. אמר לה, אביך מלך ואני מלך, אביך עשיר ואני עשיר, אביך מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן, ואני מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן, אין זה פתוי. כיצד 45 כיצד הוא פיתוי? אומר לה, אביך הדיוט ואני מלך, אביך עני ואני עשיר, אביך מאכילך ירק וקטנית, ואני מאכילך בשר ודגים. אביך משקך יין חדש, ואני משקך יין ישן. אביך מוליכך למרחץ ברגלך, ואני מוליכך בגלגטיקא" (ספרי דברים, לז, עמ' 71; מדרש תנאים לדברים, יא י, עמ' 30). יין חדש הוא מאכל עניים, אם כי אצלם הוא מאכל מקובל. כמו כן: "תנו רבנן: שלשה דברים מרבין הזבל וכופפין את הקומה ונוטלין אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. אלו הן: פת קיבר, ושכר חדש, וירק חי. תנו רבנן: שלשה דברים ממעטין את הזבל וזוקפין את הקומה ומאירין את העינים. אלו הן: פת נקייה, בשר שמן, ויין ישן... יין ישן – עתיק עתיקי" (בבלי, פסחים מב ע"א). היין הישן טעים יותר, אך גם גורם לפחות פעולת מעיים, כפי שעולה ממשנתנו. מסיבה זו אסור לאדון להשקות את עבדו ביין חדש, אלא צריך הוא לתת לו יין כמות שהוא שותה: " 'יהיה עמך', עמך במאכל עמך במשתה, עמך בכסות נקייה. שלא תהא אוכל פת נקייה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש" (ספרא, בהר פרק ז ה"ג; בבלי, קידושין כ ע"א; ערכין ל ע"ב). עם זאת, יין חדש אינו פסול לאכילה. מי שמחליף בסעודתו מיין ישן לחדש צריך לברך שוב, שכן זה נקרא "שינוי". הווה אומר, יין חדש הוא מזון תקני: "אבא בר רב חונא אמר יין ישן יין חדש 46 מי שמשנה מיין ישן ליין חדש. צריך לברך" (ירו', ברכות פ"ו ה"ח, י ע"ד), וכן יוצא ממסורות נוספות 47 כגון בבלי, בבא בתרא קמו ע"א. .

6אין במקורות הגדרה מהו יין ישן. במדרש אחד מדובר בהפרזה על יין של שבע שנים: "אמרו רבותינו מעשה היה בימי ר"ש בן חלפתא שהלך לברית מילה וסעד שם אביו של תינוק והשקה אותן יין ישן בן ז' שנים. אמר להן מן היין הזה אני מיישן לשמחתו של בני" (דברים רבה, ט א). ההלכה הגדירה יין ישן בצורה מצמצמת יותר. יין "ישן" הוא יין משל אשתקד, כפי שאומרת המשנה, ויין "מיושן" הוא יין של שלוש שנים ואילך (בבא בתרא פ"ו מ"ג). כמו כן: "אמר לו מכור לי יין ישן, אמר לו 'של אשתקד הוא', נאמן להחמיר. 'של ארבע ושל חמש שנים הוא', נוהג בו כשעת לקיטתו, בין להקל ובין להחמיר" (תוס', דמאי פ"ד הי"ט). בנוסח הדפוס וכתב יד ערפורט שעת "לקיחתו", כלומר זמן הקנייה. נמצאנו למדים שיין משנה שעברה כבר נקרא "ישן", וערכו עולה על זה של יין חדש. יתר על כן, ברור שבהצהרה זאת המוכר משבח את מיקחו, ואנו מאמינים לו רק אם הוא מחמיר 48 כלומר אומר שיש להפריש ממנו מעשר שני ולא מעשר עני. . עוד אנו למדים שלא הייתה תרבות של זיכרון מאיזו שנה היין, ולכן אין הבעלים זוכר במדויק מאיזו שנה הוא. אולי כוונת ההלכה היא שהמוכר רוצה לשבח את מיקחו ולכן מייחסו לשנים עברו; הרווח מיין של אשתקד הוא קטן, ואין חושדים בו שהוא משקר. אבל פער המחירים בינו ליין ישן גבוה, והעובדה שלמוכר המשקר צפוי רווח גדול הופכת את הצהרתו לחשודה. ההסבר ראשון עדיף 49 בניגוד לפירושו של ליברמן, שם שם. .

7יין מגתו, כלומר יין חדש, אינו נחשב ליין ומותר בשתייה לאבל: "לא יאכל בשר ולא ישתה יין. תנא: אבל אוכל הוא בשר מליח, ושותה יין מגתו" (בבלי, תענית ל ע"א). כמו כן אין אומרים עליו קידוש (בבלי, בבא בתרא צז ע"א), ובן ששתה ממנו אינו נעשה בן סורר ומורה (בבלי, סנהדרין ע ע"א). כל אלו מצטרפים לראיות שיין חדש אינו נחשב כיין אלא כמשקה אחר, מיץ ענבים ותו לא.

8במקרא נזכרים שני מונחים: "יין" ו"שכר". לעתים מתורגם השכר כיין ישן 50 כגון תרגום יונתן לישעיהו ה כב; כד ט, ועוד. , ולעתים היין הוא יין ישן והשכר יין חדש (כגון תרגום יונתן לבמדבר ו ג). בהקשר אחר מתפרש המינוח "נסך שכר" (במדבר כח ז) כיין של ארבעים יום 51 ספרי זוטא, כח ז, עמ' 324; מדרש אגדה ותרגום יונתן לבמדבר שם שם, וראו תוס', מנחות פ"ט הי"ב, עמ' 526; בבלי, ברכות כז ע"א. . יין צעיר יותר נחשב כמיץ ענבים (תוס', כריתות פ"א ה"כ, עמ' 562). אם כן, היין החדש הוא בן ארבעים יום, הוא נחשב ליין לא משובח, פחות מכן זהו מיץ ענבים ורק חלק מהמקורות רואים בו יין בשעת הדחק. יין ישן הוא בן שנה לפחות ונחשב ליין הטוב.

9קונם בצל שני טועם שהבצל רע ללב – הנודר מניח שבצל רע ללב, ומתנה את נדרו בכך.

10אמרו לו ו הלא כופרי יפה ללב – המקורות מזכירים שני סוגי בצלים: "בני המדינה" לעומת "כופריים". כך שונה המשנה לעניין תרומה: "וכן היה רבי יהודה אומר תורמין בצלים מבני המדינה על הכופרים אבל לא מן הכופרים על בני המדינה, מפני שהוא מאכל פוליטיקין" (תרומות פ"ב מ"ה). המדובר בשני סוגי בצלים, "בני מדינה" בניגוד לבצלי כפר, ומן הסתם הכוונה לבצלי בר שהיו פחות יפים. לכן מותר לתרום מהיפה על הרע, אך לא להפך. הנימוק המסביר הוא: בצל המכונה "בן מדינה" הוא המאכל המקובל על בני הפוליס ("פוליטיקים"), הצורכים אוכל ברמה גבוהה יותר מהכפריים. מן הסתם המינוח "בצל בני מדינה" בא משום שאוכלים אותו בני מדינה, ואין "מדינה" אלא עיר הפוליס הנכרית, בניגוד ל"בצל כופרי" שאוכלים אותו בני הכפר. בהקשר של משנת תרומות יש להבין שבצלי הכפר היו קטנים וקשים יותר, ולכן הם בבחינת פרי מתקיים, ורבי יהודה לשיטתו שהרחבנו בה בפירושנו למשנה שם (איור 68).

11בלשון חכמים "כפר" הוא היישוב הכפרי הקטן, ו"כפרי" הוא שם נרדף לבור וחסר תרבות עירונית (ראו פירושנו למגילה פ"א מ"א). "מדינה" הוא מונח שיש לו כמה משמעויות. בדרך כלל הוא מופיע בניגוד למקדש או לירושלים, כך למשל "פירות בירושלם ומעות במדינה" (משנה, מעשר שני פ"ג מ"ד, ועוד הרבה). לעתים מדינה היא אזור או מחוז, אך בכמה מקורות היא הפוליס היוונית. כך, למשל, מדובר על חנויות המעלות שכר למדינה, כלומר חנות השייכת לפוליס, ולפי ההקשר שם מדובר בפוליס הפגנית (תוס', עבודה זרה פ"ו ה"א). מהפסוק המזכיר את המדינה חכמים לומדים על קריאת מגילה ב"כרך", שהוא מונח אחר לפוליס הנכרית (תוס', מגילה פ"א ה"א, וראו פירושנו למשנה, מגילה פ"א מ"א). בערבית ה"מדינה" ובארמית "מדינתא" הם התרגום לפוליס שהיא בדרך כלל הפוליס היוונית, ואולי גם סתם יישוב גדול ומפותח 52 ראו בהרחבה בגיטין פ"א מ"א. .

12שני סוגי הבצלים הללו נזכרים במקורות. המשנה מזכירה את בצלי הסריסין (שביעית פ"ב מ"ט, וראו פירושנו לה), והתלמוד מסביר שבצלים סריסים הם בצלים שאינם עושים זרע והם בצלים כופריים (ירו', שם, לד ע"א). המדובר שם בבצלים בני תרבות שאין משקים אותם, בניגוד לבצלים תרבותיים רגילים המושקים, לפחות בהשקאת עזר. בצלים בני מדינה גם הם נזכרים. בכתובת רחוב ובירושלמי הם נזכרים כאחד המינים האסורים בבית שאן, שכן הם גדלים מחוץ לשטח שהותר ממצוות התלויות בארץ 53 זוסמן, כתובת רחוב, שורה 4; ירו', דמאי פ"ב ה"א, כב ע"ג. . לפי משנתנו בצל כופרי נחשב כ"טוב ללב".

13הותר בכופרי לא בכופרי בלבד הותר [ אלא ] – נוסף בשוליים, בכל הבצלים – משום שנדר שהותר מקצתו הותר כולו, וכמו במשנה הקודמת.

14מעשה היה והיתירו רבי מאיר בכל הבצלים – כהלכה וכדברי רבי עקיבא. ההלכה חוזרת בתוספתא ללא המעשה (תוס', פ"ה ה"א). הבבלי (כו ע"ב), בסוגיה אחרת, מתלבט בניסוח המדויק של הנדר, וכפשוטו הניסוח היה סתמי ככתוב במשנה.