משנת ארץ ישראל על משנה נדה ט:ד

1שלוש נשים שהיו ישינות על מיטה אחת – ביחד או בזו אחר זו (בגמרא מבואר שמדובר בישנות יחדיו, ורש"י שם מוסיף שהיו צפופות ודבוקות יחד) מבחינה הלכתית אין הבדל בין המקרים. מבחינה רֵאלית, סתם מיטה היא בעיקר להסבה (או גם להסבה), ועליה מסבים דרך קבע שלושה אנשים או נשים (לעיל איור 39). אין הבדל בין מיטת ההסבה למיטת השינה. ברם יש להניח שמספר הישנות היה שונה מבית לבית לפי רמתו הכלכלית ומספר תושביו. בהסבה, הצירוף של שלושה היה הנוהג הקבוע. 36 קירשנבום, ריהוט הבית, עמ' 184-141. מבחינה הלכתית, שלוש נשים ישנות דינן כשלוש נשים היושבות על ספסל אחד, אלא שהסיכוי ליציאת דם בלי שאחת מהן תרגיש בכך גדול יותר.

2נימצא דם [תחת] אחת מהן, כולם טמאות – כמו במשנה הקודמת. בנדון דידן אין מקום לעמדת רבי נחמיה, משום שכמעט אין מיטה שאינה מקבלת טומאה. 37 במשנה כלים יח, ג נדון דינו של "מלבן בני לוי", שהוא מיטה יוצאת דופן. ראו פירושנו למשנה זו. בדקה אחת מהן ומצתה טהור – אחת מהן בדקה בבוקר ומצאה שהיא לא נטמאה, היא טהורה ושתים טמאות ותולות זו בזו – זו הגרסה בכ"י קופמן. הגיוני להניח שאכן שתיהן טמאות, שכן זו שבדקה היא בוודאי טהורה. ברם לא ברור למה "תולות זו בזו". אם כל אחת מהן יכולה להסתתר מאחורי הטענה שהשנייה טמאה, הן שתיהן טהורות, וכתוב: "טמאות". מעבר לכך, במשנה הקודמת ובמשנה הבאה כתוב ההפך. על כן יש לקבל את גרסת כל יתר עדי הנוסח 38 פ, ף, ל, ו, ז, מ, נ, א, ועוד. ולגרוס: בדקה אחת מהן ומצתה טמא, היא טמאה, ושתים 39 או: "וכולן" (פ, נ). טהורות ותולות זו בזו – זו שבדקה טמאה, שכן נמצא בה דם, והשתיים האחרות טהורות ותולות את הדם "בזו" – זו שנמצאה טמאה.

3הבבלי (נידה ס ע"ב) מסביר ש"תולות זו בזו" היא אמירה כללית על כל המקרים. אם אחת הנשים אינה במצב של ראייה, כגון שהיא מעוברת, היא תולה בזו שאינה מעוברת. בתוספתא שנינו: "כל עוברות אחת, ומניקות אחת, אין תולות זו בזו. עוברה ומניקה וזקנה אינן תולות זו בזו" (נידה ח, ה [עמ' 649]). התוספתא אינה מסבירה בהכרח כבבלי, אלא אומרת שתולות זו בזו הוא רק ב"ראויות לראות", כפי שאומרת המשנה להלן. ייתכן שדברי התוספתא השפיעו על פירוש הבבלי, שגרס בתוספתא נוסח שונה במקצת או הרחיב את דבריה גם למשפט "תולות זו בזו". 40 ראו ליברמן, תוספת ראשונים, עמ' 284, שהציע שאלו שתי ברייתות שונות, ולא עיבוד. ההבדל המתודולוגי בין "עיבוד" ל"ברייתא אחרת" הוא לדעתנו משני.

4פירוש זה אפשרי כמובן, אלא שהוא מחייב לנתק את המשפט מהקשרו הנוכחי ולהעבירו כְּחל על כל חלקי המשנה, ומיקומו הנוכחי מקרי.

5במשנה הקודמת לא נדונה אפשרות זו, משום שלאחר ישיבה אין האישה אמורה לבדוק את עצמה, ואילו לאחר שינה עליה לבדוק את עצמה עם זאת, משנתנו והמשנה הקודמת באות ממקורות שונים. 41 כן העיר אלבק, פירוש, עמ' 401, ראו דבריו בהשלמות (אלבק, פירוש), עמ' 589. לו היו נערכות כאחת לא הייתה המשנה חוזרת על כל המקרים אלא מסתפקת באחד מהם או לפחות עורכת את התכנים בצורה רצופה יותר, אולם עם זאת, שתי המשניות מנוסחות באותה לשון כמעט. אם כן, לפנינו שני מקורות שונים ששפתם ההלכתית אוחדה כבר כמעט לגמרי, אבל למשנה הם הגיעו כניסוחים נפרדים. הוא הדין בהמשך.

6אם לא היו ראויות לראות – הן כולן צעירות, מעוברות, מיניקות, או זקנות (נידה א, ג), ובכל זאת רואין אותן כאילו הן ראויות – ואם אף אחת לא בדקה כולן טמאות, שכן כולן באותו מצב של "לא ראויות לראות" ולכן אי אפשר להעדיף את האחת על פני רעותה. כפי שכבר ציינּו, חכמים ידעו שמעוברת בדרך כלל אינה נידה, וגם מיניקה, לרוב אינה רואה דם, אבל לדעתם, במקרים מיוחדים היא עשויה להיות נידה (נידה ד, ד).

7המשנה מבטאת הכרה בכך שלא כל הנשים נהגו לבדוק את כתמיהן, או ליתר דיוק, הכרה בכך שהתופעה נפוצה, קיימת בחברה, ויש להתחשב בה בקביעת ההלכה. כמו שלוש המשניות הקודמות גם משנתנו מתעלמת מהצורך בשתי ראִיות לפחות.