משנת ארץ ישראל על משנה סוכה ב:ג

1העושה סוכתו בראש העגלה – העגלה היא מתקן להובלת מסעות. בארץ היו העגלות נדירות למדי; אמנם היו כבישים שהתאימו לנסיעת עגלות, אבל בפועל הייתה ההובלה בעגלה יקרה יותר מההובלה בחמורים. העגלות נזכרות אמנם במקורות, אך רק לעתים רחוקות 168 ספראי, כלכלה, עמ' 290-289. . הרקע הרֵאלי להלכה הוא אדם שיצא לדרך ארוכה על עגלה ורצה לבנות לו סוכה כדי לקיים את המצווה בדרכו (איור 13, תמונה 7), או בראש הספינה – גם השיט לא היה ענף יהודי מובהק, אך כמובן היו ספנים יהודיים, וכן דייגים, ועל סירותיהם אפשר היה לבנות סוכה (איור 14), כשירה ועולים לה ביום טוב – מותר לעלות לעגלה או לספינה ביום טוב. בשני המקרים אסור לצאת לדרך ביום טוב; גם ההפלגה ביום טוב נאסרה. אמנם מותר להמשיך לשוט בספינה נוסעת גם ביום טוב, אבל לא לצאת להפלגה בחג. הירושלמי אומר שמדובר בספינה העומדת בלימן, כלומר בנמל, במים רדודים (פחות מעשרה טפחים), כך שהעלייה עליה אינה כרוכה ביציאה מחוץ לתחום. הירושלמי מעלה גם מקרה אחר שבו שטים יהודים בספינה עוד מלפני החג, ספינה "מפרשת" (נב ע"ד) 169 בהקשר להלכה זו מסופר המקרה בחכמים שהיו מפליגים מרומי; רבי עקיבא בנה סוכה על הספינה ורבי אלעזר בן עזריה או רבן גמליאל התנגדו לכך. ראו עוד בבלי, כג ע"א; ירו', עירובין פ"א ה"ז, יט ע"א. חכמים מלגלגים בסיפור על סוכתו של רבי עקיבא, ואולי גם אומרים שאין חובה לבנות סוכה על ספינה, ברם לא נאמר שהסוכה פסולה, ואולי זו המסקנה של המשנה מהסיפור (שהשתמר רק במקורות אמוראיים). ואכן, לעתים קרובות אותו רעיון מופיע בשתי צורות: כסיפור מעשה שאירע וכהלכה תאורטית. מסתבר שהדברים נאמרו רק באחד מההקשרים, והעורכים הפכו הלכה לסיפור מעשה, או שהסיקו מהמעשה את ההלכה כמו במקרה שלפנינו. , ובמקרה זה נחלקים רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. לדעת רבי עקיבא הספינה כשרה ולדעת רבי אלעזר בן עזריה פסולה, שכן אינה יציבה דיה, וצפויה להיהרס ברוח. כפי שראינו אכן קיימת תביעה בדיון ההלכתי שהסוכה תהיה יציבה 170 לעיל מ"ב. .

2התלמוד הבבלי, כדרכו, חותר להעמיד את המחלוקת על חודה המשפטי, ומסביר שהשאלה היא האם סוכה העשויה להיהרס ברוח שאינה מצויה כשרה (כג ע"א). העמדה משפטית זו מיותרת, ואין לה ביטוי בדברי התנאים. מעמדו של בית (תא) הבנוי על הספינה נדון בהלכות שונות. הוא אינו בית לכל דבר שכן אינו יציב, אף שהוא נראה כמין בית. סוגיות התלמודים מזכירות שני הקשרים הלכתיים נוספים שבהם חכמים נחלקים במעמדו של בית זה: טומאה 171 סוגייתנו מפנה כנראה למשנה, אהלות פ"ח מ"ה. בבבלי (כג ע"א) מובאת דעתו של רבי יהודה שמותר להשעין סוכה על בהמה, ואין לה עניין לפשט המשנה. ועירובין (תוס', שבת פ"י הט"ז).

3מהמשנה משתמע שלעתים קרובות נבנתה הסוכה על ראש הגג 172 ראו עוד נחמיה ח טז; להלן מ"ה; פ"ד מ"ח ועוד. . החצר הייתה צפופה ופתוחה לכול, ואילו הגג סיפק מקום פנוי ואִפשר פרטיות רבה יותר. הגג היה שטוח ובכל ימות השנה השתמשו בו לאכסון ולפעילות שוטפת, על כן טבעי היה לנצלו בחג כמקום לסוכה.

4בראש האילן או על גבי הגמל כשירה – כסוכה, אף שהגמל מהלך, אך דינו כעגלה או ספינה ואין עולין לה ביום טוב – ביום טוב אין לרכב על בהמה ולא לטפס על עצים. הלכה זו שנויה במפורש במסכת ביצה, ובטעמיה נעסוק בפירושנו שם (משנה, ביצה פ"ה מ"ב). באותה משנה מצויה כל הרשימה שבה עוסקת משנתנו, ונראה שזו הייתה קבוצה ספרותית-הלכתית.

5שתים בידי אדם ואחד באילן – המשנה סבוכה ולא ברור במה מדובר, ומה הקשר בין משנתנו למשנה הבאה ולרישא של משנה זו. נפתח בהצגת פירוש אחד, ולאחר שנסביר את כל השורות הנוגעות לנושא נחזור ונציע את הפירושים השונים. לפי הפירוש הפשוט דופן אחת היא העץ, כלומר שהעץ הנטוע הוא הדופן של הסוכה, או שתים באילן – שתי דפנות הן אילנות, ואחת – הדופן השלישית בידי אדם – הסוכה כשירה אבל ואין עולים בה ביום טוב – שכן אסור להשתמש באילן ביום טוב. אמנם קרקעית הסוכה היא בגובה הקרקע, אבל הסכך נשען על הדפנות וכל הסוכה בנויה על ניצול האילנות, ודבר זה אסור ביום טוב. פירוש זה מציעים בעל מלאכת שלמה, אלבק ואחרים, ולפיו "עולים" משמעו משתמשים, וזו הרחבה ניכרת של ההלכה במסכת ביצה (פ"ה מ"ב) ומשמעה שאסור אפילו ליהנות מצל אילן, ולא רק לטפס עליו. הסוכה טובה, אפוא, לימי חול המועד. הר"ן ואחרים מסבירים שאם עבר ועלה יצא ידי חובתו. ייתכן שהדבר נכון הלכתית, אך אין להסיק זאת מלשון המשנה.

6שלוש דפנות בידי אדם ואחת באילן כשירה ועולים לה ביום טוב – מותר להיכנס לסוכה ביום טוב. אמנם אסור להשתמש בעץ ביום טוב, אבל הדופן הרביעית למעשה מיותרת, שכן הסוכה כשרה גם אם אין לה דופן רביעית, ודי לה בשלושה דפנות. על כן רואים את הדופן הרביעית כאילו אינה. מדובר כאן באופן שניתן להיכנס לסוכה ללא טיפוס על העץ, דרך אחת משלוש הדפנות הרגילות. דומה שהשאלה שהמשנה עוסקת בה היא תאורטית לחלוטין. כפי שאמרנו סביר שנבנו סוכות בשדות או במטעים, ברם קשה לצייר מקרה רֵאלי של מטע שאין בראש אילנותיו עלווה ומותר לבנות תחת העצים סוכה, ובה בעת העצים צפופים כך שהם דפנות הסוכה.

7זה הכלל כל שינטל האילן והיא יכולה לעמוד עולים לה ביום טוב – במקרה זה הכלל הוא אכן סיכום ישיר של ההלכה שבמשנה, והוא מעניק את הביסוס העקרוני להלכות הפרטיות שבמשנה. התיאור "ינטל האילן והיא יכולה לעמוד" הוא הגדרה הלכתית, שכן סוכה כשרה גם אם יש לה רק שלוש דפנות.

8בפירוש זה שני קשיים. האחד שיש בו הרחבה של האיסור להשתמש באילן – כל שימוש אסור ולא רק טיפוס. הקושי השני הוא שבמשנה הבאה נדון מצב שהאילנות משמשים בו כדפנות, ולא נזכר שהסוכה כשרה אבל אין עולים לה ביום טוב. את המשנה הבאה יש לפרש כקובעת את הדין העקרוני, ומשנתנו עוסקת באחד מפרטיו.

9הר"ן, ובעקבותיו פרשנים אחרים כבעל תוספות יום טוב, פירשו שהדין שבמשנה הוא המשך של הרישא של המשנה. מדובר בסוכה הנמצאת על הגג של הבית, או על כל פנים גבוהה מהקרקע, והאילנות הם דפנותיה. על כן אם האילנות דרושים להכשר הסוכה, ושימוש בסוכה נחשב לטיפוס על העץ (גם אם בפועל עלה לסוכה בהיתר, דרך הגג), הסוכה פסולה משום שאין זו סוכה תִקנית הכוללת פתח מותר. בדרך זו המילה "עולים" מתבררת כפשוטה. אמנם אין כאן טיפוס על העץ ממש, אך יש שימוש בגובהו. אזכור שתי דפנות אינו נובע מההלכה שסוכה כשרה אם יש לה לפחות שלוש דפנות, אלא מההיבט המעשי. אם האילנות דרושים להחזקת רצפת הסוכה, אין להשתמש בסוכה. אם רצפת הסוכה נשענת משלושה צדדים על מעשה ידי אדם (גג הבית) הרי שהסוכה יציבה גם ללא האילנות, ואין כאן טיפוס על האילן בשבת. הרע"ב השתמש בפירוש זה אך ניסה לתאר מצב שבו "שתים" ו"שלוש" הן בכל זאת מספר הדפנות. פירושו רחוק, ולא נרחיב בו. בפירושנו למשנה ד נחזור לבירור משנתנו.