משנת ארץ ישראל על משנה סוכה ה:ז
משנת ארץ ישראל על משנה סוכה · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sukkah 5:7
Open in the reader →1בשלושה פרקים בשנה היו כל משמרות שוים – המשנה מסכמת את הנאמר לעיל בדרך שונה: בשלוש פעמים כל המשמרות מתחלקות, באמורי רגלים – כמו ששנינו במשנה הקודמת, ובחילוק לחם הפנים – את לחם הפנים חילקו בשבת עצמה, ובכל השנה התחלקו בו המשמרת הנכנסת והמשמרת היוצאת (משנה, מנחות פי"א מ"ז), ואם חלה השבת ברגל התחלקו בלחם כל הכוהנים מכל המשמרות. לחלוקת הלחם לא היה ערך כספי, אבל הייתה לכך חשיבות דתית ורגשית רבה, ו בעצרת – בעצרת מביאים קרבן מיוחד של שתי הלחם, אומר לו הילך מצה [הילך מצה הילך חמץ הילך מצה] – כל המצוי בין הסוגריים נראה כהכפלה מיותרת, ונדון בכך להלן, הילך חמץ – שתי הלחם של עצרת הם חמץ, ולחם הפנים מצה. על כן המחלקים אומרים "הילך מצה" ורק אחר כך "הילך חמץ", משום שהמצה חביבה. יפה הראה אפשטיין כי יש נוסחאות הפוכות 136 ירו', נה ע"ד; אפשטיין, מבוא, עמ' 122. , כלומר יש מחלוקת בשאלה מעמדו של מי עדיף בעיני הכוהנים, חמץ או מצה. ייתכן שנוסח כתב יד קופמן הוא צירוף של שתי נוסחאות סותרות. לדעת פוקס שתי המילים הראשונות (הילך מצה) הן טעות, ואכן ניכר קו רפה של המעתיק למחיקה; אחר כך המשפט חוזר פעמיים: "הילך מצה הילך חמץ, הילך מצה הילך חמץ" 137 פוקס, סוכה, עמ' 198. , ואכן לעתים קרובות המשנה חוזרת על קריאות פומביות. לעיל ראינו קריאות דומות: "אנו ליה וליה עינינו", וכיוצא באלו. ההכפלה היא גם תוצאה של המעמד הפומבי, כמו במעמדות ציבור דומים במקדש 138 לעיל, פ"ד מ"ה. . במערכת המשמרות נעסוק במבוא למסכת תענית (איור 40)
2משמר שזמנו קבוע – שהרגל חל בשבוע שבו התור שלו, הוא מקריב תמידים נדרים ונדבות וכל קורבנות הציבור הוא מקריב על הכל – בדפוסים ובכתבי יד אחדים "את הכל", וזה נוסח קל יותר. בקבוצת כתבי יד דולגה כל הפסקה, ונראה שכולם תלויים באב טקסט קדמון. מבחינה כלכלית הרווח הגדול היה בנדרים ובנדבות, ואלו נפלו בחלקה של המשמרת שזה היה תורה הקבוע.
3בזמן שהוא יום טוב הראשון סמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחריה – הבעיה התעוררה כאשר החג היה סמוך לשבת (יום א או יום ו). אמנם לחם הפנים היה שייך רק למשמרות שהתחלפו בשבת, אבל כל יתר הכוהנים כבר הגיעו לחג, שהרי אינם יכולים לבוא בשבת עצמה. על כן היו כל המשמרות שווים בחילוק [לחם] הפנים – אף שהחג אינו אלא למחרת היום הנחת המשנה היא שלפחות חלק מהכוהנים גרים ברחבי הארץ; לו היו רק תושבי ירושלים ניתן היה לדחותם.