משנת ארץ ישראל על משנה תענית א:א

1מאמתי מזכירין גבורות גשמים [בתחית המתים] – מאיזה יום מתחילים להזכיר בתפילת שמונה עשרה, בברכת "אתה גבור", את גבורת ה' בהשבת הרוח ובהורדת הגשמים. המילים "בתחית המתים" אינן בכל כתבי היד הטובים, וגם בכתב יד קופמן נוספו המילים בצד בידי מעתיק מאוחר. ברם, במקבילה במסכת ברכות נקבע במפורש שמזכירים גבורות גשמים בתחיית המתים (פ"ה מ"ב). לפי נוסח זה המשנה מניחה כעובדה שמזכירים בין גבורות ה' "מכלכל חיים בחסד", "מחיה מתים", "סומך נופלים" ושאר גבורות ה' אף את הורדת הגשמים. אבל בגוף המשנה לא נאמר מתי אומרים את גבורות הגשמים. היא אף מניחה שאין מזכירים הורדת גשמים אלא בעונת הגשמים או בסמוך לה, והיא פותחת בשאלה מאיזה יום מתחילים להזכיר זאת. המשנה, כדרכה, מניחה שורה של הלכות ונוהגים ופותחת בבירור קביעת השעה, היום וכיוצא באלו. המשנה בראש מסכת ברכות פותחת "מאימתי קורין את שמע בערבית", ובמשנה שלאחריה "מאימתי קורין את שמע בשחרית". המשנה מניחה שיש לקרוא את "שמע" פעמיים ביום, בערבית ובשחרית, ופותחת בבירור השעה שבה קוראים בערבית ובשחרית, וכיוצא באלו פעמים רבות במשנה ובספרות התנאית כולה 81 לאחר "אימתי" יש שבאה מחלוקת כבמשנתנו, אך יש גם מקומות רבים שהמונח מופיע בהם ללא מחלוקת. .

2יש שההלכות שעליהן באה השאלה "מאימתי" אמורות אמנם במקום אחר במשנה, ויש שאינן נזכרות במפורש במקורות שלפנינו ואנו לומדים עליהן מתוך הדיון במשנה גופה. ההלכה שלפנינו, שיש להזכיר גבורות גשמים, כתובה במשנת ברכות: "מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושואלין הגשמים בברכת השנים" 82 משנה, ברכות פ"ה מ"ב; תוס', ברכות פ"ג ה"ט: "לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים... מחזירין אותו". . הברכה השנייה בתפילת שמונה עשרה יש שהיא נקראת "גבורות" 83 ראו דברי התוספות, ב ע"א ד"ה וכתיב. , שכן היא מתחילה ב"אתה גבור", ויש שהיא נקראת כבמשנה שלפנינו "תחית המתים", לשון החוזרת ונזכרת בברכה, ואף חתימתה היא "מחיה המתים". בשמו של רבי יוחנן הארץ-ישראלי נמסר בתלמוד הבבלי: "מאי גבורות גשמים אמר רבי יוחנן מפני שיורדין בגבורה" (ב ע"א), וכן: "מתוך שהיא שקולה כתחיית המתים קבעוה בתחיית המתים" (ז ע"א; בראשית רבה, פי"ג ה, עמ' 116). אלו ואלו הם מדרשי אגדה להלכה שבמשנה, ולנוסח התפילה; אלו דרשות של אמוראים למונחים שנקבעו בספרות התנאים. דרשות למשנה אינן תופעה תדירה, אך בהחלט ניתן למצוא בתלמודים הסברים דרשניים למשניות 84 ראו פירושנו לפאה פ"ד מ"א; פ"ה מ"ו; מנחות פ"ה מ"ח והדרשה עליה במדרש ויקרא רבה, ג ז, עמ' עב; תנא דבי אליהו, ו (ז), עמ' 38; מדרש תהילים, ה יא, עמ' 56, וכן ראוי לפרש את הסבר הבבלי בבבא בתרא כה ע"א. ראו עוד פירושנו לשביעית פ"ז מ"א; עירובין פ"י מי"ד; שקלים פ"ז מ"ו; ערכין פ"ב מ"ה ומ"ו (ההסבר המדרשי בתוספתא שם פ"ב ה"א); כתובות פ"ה מ"ה וההסבר הדרשני בבראשית רבה, נב יב, עמ' 552; מעשרות פ"ב מ"א וכפי שנתבארה בתנחומא בובר, בשלח יט, עמ' 84, וכפי שמסתייג כבר המדרש שם מהדרשה; מעשר שני פ"ב מ"א וכפי שנדרש בשיר השירים זוטא, א א, עמ' ג; פסחים פ"ג מ"ז כפי שנדרשה בירו', פסחים פ"ג ה"ז, ל ע"ב; סוטה פ"ג מ"ד; פ"ד מ"ד וראו פירושנו לה; קידושין פ"א מ"ז; פ"ד מ"א כפי שנדרשה בבבלי שם סט ע"ב; שקלים פ"ה מ"א; שבת פ"ו מ"א; נדרים סוף פ"א, ואולי גם פסחים פ"ט מ"ב (הסבר הבבלי בצד ע"א, ראו פירושנו למשנה זו), ועוד. דרשה לפרק שלם כיחידה ספרותית יש לערכין פ"ג מ"ה (פסיקתא רבתי י, מ ע"ב - מא ע"א); ירו', יבמות פי"ג ה"א, יג ע"ג, שם נדרשת המילה "פקדון" שבאבות דרבי נתן, נו"ב פל"ה, מג ע"א; נגעים פי"ד מ"א והתוספתא עליה פ"ח ה"ג, עמ' 628; טהרות פ"ח מ"ז כפי שפורשה במדרש ויקרא רבה, מרגליות כה ב, עמ' תקע; כלים פ"ה מ"י כפי שפורשה בבבלי ברכות יט ע"א (תנורו של עכנאי). המשנה האחרונה במסכת סוטה (פ"ט הט"ו) איננה משנה אלא "ברייתא" המופיעה בספרות האמוראים ובמדרש תנאים לדברים (ראו פירושנו למשנה זו). מדרש זה הוא ספק תנאי ספק מאוחר יותר. מכל מקום יש לה דרשה מפותחת (מדרש תנאים לדברים, כג טו, עמ' 148; ירו', שבת פ"א ה"ג, ג ע"ג; שקלים פ"ג ה"ז, מז ע"ג), וראו עוד פירושנו להלן, פ"ד מ"ד ומ"ה. .

3פירוש דרשני למשנה היה מקובל בימי הביניים, ופירושים כאלה נכתבו במהלך הדורות. כזה הוא, למשל, פירוש "מעשה רוקח" לרבי אליעזר בן שמואל שמלקה לנדוי (מרגליות), רבה של אמשטרדם במאה השמונה עשרה, שכתב פירוש על דרך הסוד למשנה (מעשה רוקח), פירוש שיש בו גימטריות רבות ורמזים לעולם של מעלה. אלא שבעל הרוקח מדגיש שפירושו שעל דרך האמת אינו שולל את הפשט ואינו מחליף אותו. אין הוא בבחינת עומקו של הפשט, אלא עטיפה נוספת ונבדלת: "כל הדינים אינם יוצאים מפשטן אבל מרמזים דברים גדולים" (עמ' כב).

4רבי ליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג – חג הסוכות. המשנה בראש השנה קובעת: "ובחג נידונין על המים" (פ"א מ"ב). סתם "חג" בלשון חז"ל הוא חג הסוכות, ורבי יהושע אומר מיום טוב האחרון – הוא שמיני עצרת. שמיני עצרת הוא יום טוב בפני עצמו, והמצוות של חג הסוכות אינן חלות עליו, לא נטילת לולב ולא ישיבה בסוכה (משנה, סוכה פ"ד מ"ח ועוד), אולם בספרות התנאית והאמוראית הוא מכונה "יום טוב אחרון של חג" 85 משנה, סוטה פ"ז מ"ח (לפי נוסחאות עיקריות); תוס', נדרים פ"ד ה"ז; תנחומא, פנחס סימן טו ועוד. . בשני התלמודים מצויה ברייתא המסבירה את המחלוקת, או שונה אותה בלשון אחר: "רבי ליעזר אומר משעת נטילת לולב, רבי יהושע אומר משעת הניחו" (ירו', סג ע"ג; בבלי, ב ע"ב; ד ע"א).

5בין הדברים הרבים שדרשו חכמים על נטילת הלולב נזכרת אף הזיקה בין נטילת לולב להורדת גשמים: "ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג א) – כדי לזכות אתכם להוריד לכם מטר" 86 ויקרא רבה, פ"ט, עמ' תשיא, ומעין דברים אלו בברייתא בבבלי (ב ע"ב) למשנתנו. .

6אמר רבי יהושע – לרבי אליעזר: הואיל ואין גשמים סימן ברכה בחג – שהרי לעובדי עבודת האדמה, למגדלי הזיתים ולזורעי חיטה ושעורה ירידת גשמים מוקדמת אינה ברכה, ואף לא סימן לברכה 87 ירידת גשמים מוקדמים בימי חג הסוכות אינה טובה לזיתים שעומדים בגמר בישולם, ואינה לברכה למגדלי התבואה אשר כבר מתחילים לפני החג בזריעה והחיטה והשעורה עשויות לנבוט אך לסבול מהפסקה ארוכה לאחר מכן עד עונת הורדת הגשמים בסוף נובמבר וראשית דצמבר. רש"י ומפרשים רבים אחריו פירשו "סימן קללה" לפי האמור בסוף פ"ב בסוכה: "ירדו גשמים... למה הדבר דומה? לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון על פניו". אולם ספק אם ניתן לקרוא לכך "סימן קללה". . בנוסח הדפוס ורוב כתבי היד 88 חוץ מגפ, דו, מב. : " שהגשמים סימן קללה", ואכן לפחות לחלק מהגידולים גשם מוקדם מזיק ממש, למה הוא מזכיר – את ירידת הגשמים כבר בתחילת החג? אמר לו רבי ליעזר 89 זהו הכתיב הארץ-ישראלי. הכתיב הבבלי הוא כמובן "אליעזר". – לרבי יהושע: אף הוא אינו אומר אלא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו – לבקש על הגשמים, כלומר לומר "ותן טל ומטר", הבקשה הנאמרת בברכה התשיעית הפותחת "ברך עלינו את השנה הזאת", בזמנם, בשעה של ירידת הגשמים. הזכרת "משיב הרוח ומוריד הגשם" אינה בקשה לירידת הגשם בימי חג הסוכות, אלא הזכרת גבורות ה' המוריד גשמים בעונתם. בנוסח הדפוס שלנו: אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו – אם כן במרכז ההסבר נמצאת ההבחנה בין שאלת גשמים ואזכרתם.

7אמר לו – רבי יהושע לרבי אליעזר, אם כן – אם אתה סבור שיש להזכיר את גבורת ה' המשיב רוח ומוריד גשם בעונתו, לעולם יהא מזכיר – אף בכל ימות הקיץ יזכיר את גבורת ה' המוריד גשמים בעונתם, ומה טעם להזכיר רק בראשית חג הסוכות? תשובתו של רבי אליעזר לרבי יהושע אינה נזכרת במשנתנו, אולי אף מן הטעם שהמשנה התכוונה ללמדנו שההלכה היא כרבי יהושע. מברייתא הערוכה בבבלי (ב ע"ב) אנו לומדים כי לדעת רבי אליעזר "כשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה אלא בזמנה, כך מזכירים גבורות גשמים כל השנה ואינן אלא בזמנן, לפיכך אם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר". ההזכרה מהיום הראשון של חג היא, כנראה, בגלל הסמיכות לעונת הגשמים, זמן שאלת הגשמים, ואולי מפני שבזכות נטילת לולב יורדים הגשמים 90 ראו דברי התוספות, ב ע"א ד"ה אם כן. .

8פירשנו את המשנה לפי הנוסח שבמשניות שבדפוס ובתלמוד הבבלי, וכפירושו של הבבלי. לפי התלמוד הבבלי יש להבדיל בין הזכרת הגשמים לבין שאלת הגשמים ומשנתנו, משנה א, דנה רק בהזכרת הגשמים (ה ע"א-ע"ב). כך אף בברייתא בבבלי בדברי רבי אליעזר: "אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר" (ב ע"ב). אולם במשנה שבירושלמי ובפיסקא שבירושלמי (סג ע"ד) ובכתבי היד העיקריים: "אף הוא אינו אומר 91 "לשאול" מופיע בדו, ל, ו, ת. אלא 92 ב- דו, ל, ת, נוסף "להזכיר". משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו". לפי נוסח זה אין רבי אליעזר מבדיל בזמנים בין הזכרת גשמים לשאלת גשמים. ואמנם לפי התלמוד הירושלמי: "הלכה: מקום שמזכירין שואלין" (סד ע"א) 93 במשנה ג בפרקנו חכמים חלוקים מאימתי שואלים. התנא קמא סבור שבשלושה במרחשוון ורבן גמליאל סובר שרק בשבעה במרחשוון, "כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת". משנה זו מתפרשת בירושלמי (שם): "בשעת המקדש שאני". ראו אפשטיין, מבוא, עמ' 251 ועמ' 715. גם הסוגיה בתלמוד הבבלי (ד ע"א-ע"ב) דנה וחוזרת ודנה באפשרות שהזכרת הגשמים ושאלת הגשמים מתחילים בהן כאחת. , ובהמשכה של הסוגיה: "רבי חייה בר בא אתא מן צור ואמר מן שמיה דרבי יוחנן: הלכה מקום שמזכירין שואלין. רבי אחא דרש בבית מדרשא. רבי ירמיה דרש בכנישתא דבולי: הלכה מקום שמזכירין שואלין". ההדגשה החוזרת ונשנית שבמקום שמזכירים אף שואלים מלמדתנו כנראה כי אף הירושלמי הכיר פירוש אחר למשנה ולפיו יש להבדיל בזמנים בין הזכרת גשמים לשאלתם, אלא שחכמי ארץ ישראל לא פירשו כך את המשנה ופסקו שמשעה שמזכירים אף שואלים על הגשמים. מן המשנה בברכות (פ"ה מ"ב) שהזכרנו עולה בבירור כי יש להבדיל בין הזכרת הגשמים בברכה השנייה לבין שאלת הגשמים בברכה התשיעית, אלא השאלה היא האם מתחילים באותו זמן להזכיר ואף לשאול או שתחילה רק מזכירים את גבורת הגשמים ובזמן מאוחר יותר מתחילים בשאלת הגשמים. התוספתא (פ"א ה"א-ה"ב) דנה רק בשאלת גשמים ואינה מזכירה הזכרת גשמים. מסתבר כי אף היא לא הבחינה בזמנים בין שאלת גשמים להזכרתם 94 ראו ליברמן, תוספתא כפשוטה, עמ' 1064. .