משנת ארץ ישראל על משנה תענית ב:ב

1עמדו לפניהם בתפילה – לאחר דברי הזקן והקריאה בתורה פותחים בתפילה. בתלמוד הבבלי מוסר אביי את סדר הכנס בתענית: "מצפרא עד פלגא דיומא מעיינין במילי דמתא. מכאן ואילך ריבעא דיומא קרינן בספרא ואפטרתא, מכאן ואילך בעינן רחמי" (יב ע"ב) 110 = מן הבוקר עד מחצית היום מעיינים בעסקי העיר, מכאן ואילך רביעית היום קוראים בספר וההפטרה, מכאן ואילך מבקשים רחמים. . תיאורו של אביי משתקף בסידור המשניות. המשנה מדברת על דרשתו של הזקן לתקן את מעשיהם (משנה א), ואחר הדרשה באה התפילה. הקריאה בתורה אינה נזכרת בפרקנו, אולם במשנת מגילה (פ"ג מ"ד-מ"ו) אנו לומדים על קריאת התורה בתענית, והרי אילו לא קראו בתורה לא היו מוציאים את התיבה והספרים לרחובה של עיר. לפנינו הנוהג הקדום מימי בית שני שתחילה קראו בתורה ואחר כך אמרו תפילה. במשניות יומא וסוטה מתוארת בפרוטרוט קריאת התורה של הכוהן הגדול ביום הכיפורים ושל המלך במעמד הקהל (יומא פ"ז מ"א; סוטה פ"ז מ"ז-מ"ח). לאחר הקריאה הכוהן הגדול מברך שמונה ברכות. בין הברכות יש ברכות "על התורה" ו"על העבודה", שהן מעניינה של הקריאה בתורה ביום הכיפורים ושל מעמד הקהל, אך בין הברכות הוא מברך אף "על ישראל" ו"על הכהנים" ו"על שאר התפילה". זו למעשה מערכת של ברכות-תפילה שבאה אחר הקריאה בתורה.

2ומורידין לפני התיבה – שליח ציבור. מורידין לפני התיבה הוא כמו "מעבירים לפני התיבה" או "עוברין לפני התיבה", המצוי אף הוא בספרות התנאים 111 ראו דיוננו למגילה פ"ד מ"ג. זאת כנגד וייס, שליח ציבור. .

3זקן ורגיל – כאן "זקן" הוא מנוסה ולאו דווקא חכם. בימי התנאים לא היה נוסח התפילה מלא וקבוע, לא לתפילה ולא לכל תפילת תענית. בכל המסורות בספרות התנאית על תפילות בימות החול, בשבת, ביום טוב ובאירועים מיוחדים כגון תעניות ציבור אין אלא הנחיות לנושא הברכה-התפילה, הנחיות על מספר הברכות, מספר הפסוקים שיש להזכיר ומהיכן יש ללקט את הפסוקים (משנה, ראש השנה פ"א מ"ו) 112 המשנה קובעת שאין פוחתים מעשר מלכויות, זיכרונות ושופרות, אבל מסתבר שאפשר להוסיף פסוקים. רבי יוחנן בן נורי מוסיף באותה משנה שאין מזכירים זיכרון, מלכות ושופר של פורענות. בחירת הפסוקים נעשתה לפי בחירתו של שליח הציבור. וכיוצא באלו. ניסוח שלם מוצע רק לחתימת הברכה, אולם בכל הברכות-תפילות נאמרו דברים נוספים, פסוקים שלוקטו ושובצו בברכות. נאמרו נוסחי תפילה מקובלים ודברים ששליח הציבור נהג לומר או להוסיף מדעתו. במיוחד הוסיפו דברים באירועים מיוחדים, דברים שתאמו לאותה שעה ולאותו מעמד. נוסף על כך, הברכות והתפילות נאמרו כולן בעל פה. התפילה היא חלק של התורה שבעל פה, ואף הייתה הקפדה מיוחדת שלא יעלו את הברכות על הכתב 113 ראו במיוחד תוס', שבת פי"ג ה"ד (ומקבילות בתלמודים): "הברכות אף על פי שיש בהן מאותות השם ומענינות הרבה שבתורה אין מצילין אותן (משרפה בשבת) אבל (גונזין) נשרפין במקומן. מכן אמרו כותבי ברכות כשורפי תורה, ומעשה באחד שהיה כותב ברכות ואמרו עליו לפני רבי ישמעאל והלך רבי ישמעאל לבודקו". רבי ישמעאל נזעק לבודקו שמא מין הוא, שהרי העלה ברכות על הכתב. , ואין צריך לומר ששליח הציבור לא קרא דברים מן הכתב. הזקן היורד לפני התיבה בתענית ציבור חייב היה להיות רגיל בתפילות, שהרי הוסיפו לתפילה הנאמרת כל יום שש ברכות מיוחדות לתענית, כאמור בהמשך המשנה.

4ויש לו בנים – שפרנסתם וצורכיהם עליו, וביתו ריקם – ואין לו ממה לפרנסם. ברייתא בתלמוד הבבלי מונה את הנדרש משליח הציבור: "אין מורידין לפני התיבה אלא אדם הרגיל. רבי יהודה אומר: מטופל ואין לו ויש לו יגיע בשדה וביתו ריקם ופרקו נאה ושפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש בהלכות ובאגדות ובקי בכל הברכות כולן" (טז ע"א). הגמרא שואלת על כך: "היינו מטופל ואין לו היינו ביתו ריקם", כלומר שניהם אינם מציינים אלא שאין לו ממה לפרנס את בני ביתו, ורב חסדא משיב: "זה שביתו ריקם מן העבירה" (שם ע"ב). אמנם בברייתא יש מעין ייתור לשון, אך קשה לראות בהגדרה "ביתו ריקם" כוונה לומר שביתו ריקם מן העבירה. בוודאי קשה לראות בהסברו של רב חסדא את פשוטה של המשנה, כפי שמעלים כמה מן המפרשים 114 ראו בפירושיהם של רש"י, הרמב"ם ואחרים. .

5בירושלמי (סה סע"ב) מובא: "תני ושפל ברך ונוח תשחורת 115 ופירושו: נוח לקבל מוסר ותוכחה, כבשאר המקורות בספרות חז"ל. ראו בהערותיו של נ"ה טור סיני לערך "תשחרת" במילון בן יהודה, כרך טז עמ' 7936. ורגיל בחכמה ורגיל באגדה ויש לו בית ושדה", והגמרא שואלת על כך: "תנינן (במשנה) וביתו ריקן ואת אמר הכין", כלומר בברייתא נאמר "ויש לו בית ושדה" אולם במשנה אמור "וביתו ריקם", והסוגיה עונה: "מעבירה" 116 מילה זו חסרה בדפוסים ובכ"י, וכאילו חסרה התשובה לשאלה. אולם בקטעי ירושלמי שבגנזי שכטר ח"א עמ' 414: מעבירה, ובשרידי ירושלמי כת"י אשכנזי שפרסם זוסמן, עמ' 51: מן העבירות, והוא התירוץ של רב חסדא (ולחינם התלבטו מפרשי הירושלמי). , כתירוצו של רב חסדא. בשני התלמודים מרובות המסורות על חכמים מימי התנאים ומימי האמוראים שירדו לפני התיבה בימי תענית. יש מן המסורות שמוסרות על התפילה שהתפללו, ויש שמוסרות דברים מן הדרשות שדרשו לפני הציבור (ירו', פ"א ה"ב, סד ע"א-ע"ב; פ"ג ה"ד, סו ע"ג-ע"ד). בירושלמי אנו קוראים: "בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים הגשמים נעצרין, הן מביאין להן זקן אחד כגון רבי יוסי הגלילי והוא מפגיע בעדם והגשמים יורדין" (ברכות פ"ב ה"ב, ט ע"ב). במסורות שונות מימי האמוראים מודגש שהורידו לפני התיבה לאו דווקא חכמים מובהקים אלא אנשים מן הציבור שמעשים טובים בידיהם, אף על פי שעסקו במלאכות בזויות 117 בירו', פ"א ה"ד, סד ע"ב ערוכה רשימת מעשים על פניית חכמים לאנשים פשוטים שלכאורה אין בהם כל חכמה וייחוד פנים, שיעברו לפני התיבה בתענית ציבור. יש אף שהראו לו לחכם בחלום את מי יש לבקש שירד לפני התיבה, ואותו האיש אינו אלא מעין עוזר בבית זונות, אולם מתברר לחכם כי יש בו מעשים טובים יהודיים, וראו במבוא. .

6כדי שיהא לבו שלם בתפילה – המתפלל שביתו ריק מאוצרות מזון מתפלל בלב שלם לירידת הגשמים, ואומר לפניהם עשרים וארבע ברכות שמונה עשרה [ש]בכל יום ומוסיף עליהן עוד שש – שליח הציבור אומר את תפילת שמונה עשרה הברכות הנאמרת בכל יום, אלא שהוא מוסיף עליה עוד שש, כמפורט במשניות הבאות. בתוספתא אמור: "היכן אומר בין גואל לרופא" (פ"א ה"י), ומעין דברים אלו אף בברייתא בבבלי: "ואותן שש היכן אומרן בין גואל לרופא" (טז ע"ב). להלן נראה כי כבר בברכת "גואל" החל שליח הציבור להאריך מעניינה של תפילת התענית.

7כל מערכת התפילות, בין התפילות של יחיד ובין תפילות הציבור, וכן כל מה שצריך להיאמר בכל מעמד ציבורי ובעבודת האלוהים של היחיד, היא בצורת שרשרת של ברכות. ברכה אחת או שתיים, או כל מספר שהוא. התפילה היומית היא שורה של שמונה עשרה ברכות; על התורה מברכים לפניה ולאחריה ברכה אחת; בקידושין ובנישואין מברכים שבע ברכות, או פחות מזה לפי מסורות אחרות; שתיים או שלוש ברכות נאמרות בניחום אבלים, אדם מקדש בשבת על היין בביתו באמירת שתי ברכות; ברכת המזון היא בעלת שלוש או ארבע ברכות, וכיוצא באלו בכל ההזדמנויות האחרות. כשנצטרפו שני מעמדים נוספו ברכות: ביום טוב שחל במוצאי שבת מצטרפות הברכות של הבדלה של מוצאי שבת לברכות של קידוש ליום טוב; בתענית ציבור מצטרפות הברכות של תענית לשמונה עשרה ברכות של יום יום.