משנת ארץ ישראל על משנה תענית ג:ב

1ירדו לצמחים – ירדו גשמים הטובים לתבואה ולירקות, שירדו בכמות מעטה ובנחת, אבל לא לאילן – אבל אינם מספיקים לאילן, שכן אינם מרובים דיים ואף לא ירדו בשטף ולא חדרו לעומק הקרקע, שהרי שורשיו של האילן עמוקים; לאילן אבל לא לצמחים – ירדו בשטף אבל ירידתם הייתה קצרה, ואין הגשמים טובים דיים לצמחים; לזה ולזה – ירדו גשמים הטובים לצמחים ולאילנות, אבל לא לבורות [ו]לא לשיחים ולא למערות – שלא היה בהם כדי למלא את הבורות, השׁיחים והמערות. בורות, שיחים ומערות הם שלוש הדרכים העיקריות לאגירת מי הגשמים בארץ, והם נזכרים פעמים רבות בספרות התנאית והאמוראית כקבוצה 217 משנה, עירובין פ"ג מ"י; בבא קמא פ"ה מ"ה; בבא בתרא פ"ג מ"ה ועוד. (איור 22-23).

2הבור הוא ריבוע, או כל צורה גאומטרית אחרת, שנחפר לשם אגירת המים ונבנה לו גג לכסות את כל שטחו; היה לו פתח וחוליה בנויה, והפתח ננעל במכסה לשם שמירה על המים. הבור הוא הצורה המושלמת של אגירת המים. שני לו היה השיח, שאינו מכוסה, ובדרך כלל הוא שוקת מלבנית אשר עומקה קרוב למטר. המערה היא הצורה הפשוטה ביותר. זו מערה טבעית, חלל בצלע הר, אשר טייחו והתקינו אותו כדי שהמים יישמרו בו, ויש אף שהרחיבוהו אך אין לו כל צורה גאומטרית. במקרא אין המערה מתקשרת עם אגירת המים, אין היא אלא מקום מפלט, מחבוא או מסתור טבעי. בספרות התנאים היא אף מקום לאגירת מים, אך מימיה אינם אלא "מי מערה" בניגוד למים יפים מן המעין (ירו', ברכות פ"ד ה"א, ז ע"ד).

3תופעה זו של קבוצות ספרותיות, המופיעות כל אחת לחוד כקבוצה מגובשת בהקשרים שונים, רגילה במקורותינו, והיא מעידה על תרבות ספרותית של עריכה ושל שיח הלכתי.

4מתריעים עליהם מיד – מתענים, מתכנסים לתפילה המלווה בתקיעות ובתרועות, כמבואר במשנה הקודמת.