משנת ארץ ישראל על משנה תענית ג:ו
משנת ארץ ישראל על משנה תענית · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Taanit 3:6
Open in the reader →1מעשה שירדו זקנים מירושלם לעריהם – זקנים, חברי הסנהדרין היושבת בירושלים, ירדו לעריהם. בסנהדרין ישבו אנשי ירושלים, כוהנים וחכמי תורה, ולידם אף אנשים מן המנהיגות שבערים.
2וגזרו תענית על שנראה כמלוא פי תנור שדפון באשקלון – תבואה שדופה כשיעור שניתן למלא הימנה אפיית לחם של תנור מלא. השידפון לא היה בשטח גדול, ואף על פי כן גזרו תענית מפני הסכנה של התפשטות השידפון, "שהיא מכה מהלכת". בירושלמי נאמר על הלכה זו: "הדא דאת אמר במכונס אבל במפוזר אפילו פרא (פחות) מיכן" (סו ע"ד), כלומר אם השידפון מפוזר יש להתענות אפילו הכמות פחותה מ"מלוא פי תנור". הסיפור קושר את גזרת התענית עם ה"זקנים", שלפי ההקשר כאן הם חכמים. את שאלת הקשר בין חכמים לתענית סיכמנו במבוא. במקרה זה המקרה מדגים את ההלכה. עם זאת, לעתים קרובות בא המעשה דווקא להראות את הסטייה מההלכה הקבועה, בגלל אילוצים מקומיים.
3ועוד גזרו תענית למחר 235 כך בכל עדי הנוסח הטובים – דפ, מל, מיל, מנ, מפ, מדק, מרא, מרש, מרת4, כ, מפי, מרג. ביתר כתבי היד חסרה המילה "למחר". על שאכלו זאיבים שני תינוקות בעבר הירדן – שהם "מכה מהלכת", כמפורש במשנה הקודמת. הלכה זו קשורה למעשה שקרה, כהלכה הקודמת. אולם המקשר ביניהן אינו בהכרח "הזקנים מירושלם שירדו לעריהם" אלא מעשים שגזרו בגללם תענית "מפני שהיא מכה מהלכת". ספק רב אם אמנם היו זקנים מערי עבר הירדן בסנהדרין שבירושלים. אשקלון עצמה הייתה, אמנם, במידה רבה מחוץ לתחום היישוב היהודי ולא נכבשה בידי החשמונאים, אך חיו בה יהודים רבים והיישוב היהודי בה היה קשור למוסדות ההנהגה בירושלים. סביבותיה של אשקלון נתפסו כאזור השייך ליהודה ולחלק מתחום היישוב היהודי 236 ראו גיטין פ"א מ"ב; ירו', חגיגה פ"ב ה"ב, עח ע"ב; סנהדרין פ"ו ה"ו, כג ע"ג, במעשה דינו של שמעון בן שטח. לקביעה שאשקלון היא מחוץ לתחום היישוב היהודי ראו בברייתא דתחומין הערוכה בתוס', שביעית פ"ד הי"א (ובמקבילות). על אשקלון וסביבתה היהודית ראו תוס', אהילות פי"ח ה"ד, ושם הי"ח. . ברם, אם נקבל את הנוסחה "למחר" הרי שיש בכך חוליית קישור בין המקרים.
4רבי יוסי אומר לא על שאכלו – לא על שאכלו זאבים שני תינוקות גזרו תענית, אלא על שניראו – הזאבים גזרו תענית. התלמוד הירושלמי מבקש ללמדנו שאין גוזרים תענית על זאבים שנראו אלא ש"נראו רצין אחריהן" (סו ע"ד), כלומר רצו אחרי התינוקות, וחכם אחר מפרש: "נראו במקום שאין ראוי להם" 237 פסקי הרי"ד, עמ' קצה, והשוו לברייתא בתלמוד הבבלי כב ע"א. . הביטוי מלמד על מצב שבו זאבים נראים אינם נתפסים כאסון, אך אם נראו במקום בלתי רגיל – יש חשש למכת זאבים.