משנת ארץ ישראל על משנה תמיד ג:ה

1מי שזכה – בפיס, בתמיד מושכו והולך לבית המטבחיים – על בית המטבחיים תדבר המשנה להלן (מידות פ"ג מ"ה). זה היה מקום השחיטה של הקרבנות, שם הזוכה אמור לשחוט את הטלה.

2מי שזכו באיברים הולכים אחריו – אחרי שהוא ישחט את הטלה ויבתרו הם יקחו את האברים השונים בתהלוכה למזבח. התהלוכה מתוארת במפורט להלן פ"ד מ"ג. צורת הביתור שנויה להלן פ"ד מ"ב.

3ובית [ ה ] מטבחיים – המקום שבו שוחטים את התמיד. תיאורו מופיע גם במסכת מידות (פ"ג מ"ה), שם נוספה יחידה ספרותית קצרה על הטבעות שבהן היו שוחטים את הקודשים, ונדון בהן במקומן.

4היה לצפונו של מזבח – לא נאמר מה היה המרחק המדויק בין המזבח לבית המטבחיים, פרט זה נדון בפ"ה מ"ב. בית המטבחיים היה בעזרת המזבח שהייתה קטורה (ללא גג) ולא היה אפוא מבנה, אלא שטח פתוח בתוך מתחם המקדש, אולי מוקף גדר סמלית. במשנתנו תיאור בית המטבחיים מהווה סטייה מהנושא של תיאור סדר היום, ואילו במידות המשנה משובצת במקומה בתיאור חלק זה של המקדש (מדרום לצפון, המזבח והכבש, בית המטבחיים וכו').

5ועליו – בו, שמונה עמודים ננסין – נמוכים, ורביעית של ארז על גביהן – את משנתנו משלימה משנת פסחים המתארת את הסידורים ביום של עבודה המונית: "כיצד תולין ומפשיטין, אונקליות של ברזל היו קבועים בכתלים ובעמודים, שבהן תולין ומפשיטין..." (פ"ה מ"ט). רביעית של ארז משמעה כנראה רביע, כלומר חתכו את בול העץ לארבעה, וכך נוצרה קורה שלה שתי צלעות חלקות. כדי שהמתקן יהיה יעיל ומרב צדדיו ינוצלו צריך לפרש שבולי העץ הונחו במאוזן על העמודים, כמעין משקוף, החלק הגבוה היה החלק העגול והוא לא נוצל. קורות הארז הונחו במאוזן על העמודים, ואל שני הצדדים האחרים (התחתון והאנכי) חיברו טבעות. הקורות חיברו בין העמודים. אם שמונת העמודים עמדו בשורה, הרי שהיו שבעה משקופים כאלה מבולי עץ, ואם עמדו בשתי שורות ניתן היה לחבר להם 10 בולי עץ (איור 49).

6X = עמוד

7---- = רביעית ארז בציר צפון דרום

8| = רביעית ארז הניצבת בציר מזרח מערב

10לפי שתי ההצעות, הקורות של רביעית הארז שימשו כבסיס לווים שבהמשך המשנה.

11ואונקליות – אונקל הוא וו, שלברזל היו קבועין בהן – בלוחות הארז, בצלע המאונכת ובצלע התחתונה של בול העץ, ושלשה סדרים – שורות של ווים, לכל אחד ואחד שבהן תולין – את הבהמה לאחר השחיטה. שני ווים שימשו לתליית שתי הרגליים והשלישי לתליית סכין או רגל נוספת כדי לתלות את גוף הבהמה במאוזן. הווים אִפשרו להשתמש בכל בול עץ לשתי הפשטות, אחת מכל צד ישר של בול העץ.

12ומפשיטין – את העור של הבהמה. בדרך כלל ההפשטה היא לפני הביתור, כדי לשמור על העור שלם ככל האפשר, ושלחנות שלשייש בין העמודים – שולחנות שירות לעבודות שונות, להנחת כלים (סכינים), חלקי עור וכו'. ממשנת שקלים אנו שומעים שהיו "שמנה של שיש בבית המטבחים, שעליהן מדיחין את הקרבים" (פ"ו מ"ד), כלומר שולחן לכל עמוד (איור 50).

13ההסדר המתואר מפתיע בסתירה הפנימית שבין הסדר השחיטה הפשוט (כמעט פרימיטיבי) לבין השולחנות המפוארים. במקום של עשירות ופאר היינו מצפים להסדר נוח יותר של תליית הבהמה. כך, למשל, היינו מצפים לשימוש בקורות משויפות מכל הצדדים ולא לבול עץ טבעי שרק נחתך. דומה שנעשה כאן ניסיון מכוון לשמור על פשטות השחיטה, ללא הפאר הכללי המקובל במקדש.

17בסך הכול היו 10-7 עמודים, בכל אחד שתי עמדות הפשטה ושחיטה, 20-14 עמדות שחיטה בו בזמן. איננו יודעים כמה זמן לקח לשחוט ולהפשיט את העור ולבתר את הבהמה. הדבר תלוי במיומנות ובהקפדות על סדרי הטקס. אך אם נניח חצי שעה לשחיטת בהמה יהא זה זמן סביר. אם כן, בשתים עשרה שעות ניתן היה לשחוט לכל היותר 480 בהמות, מהן קרבנות ציבור וקרבנות יחיד. בימי חג ומועד היו נשחטות הרבה יותר בהמות, והיו סידורים מאולתרים לשם כך. במשנת פסחים אנו שומעים על הסדרים נוספים: "כיצד תולין ומפשיטין? אונקליות של ברזל היו קבועים בכתלים, ובעמודים שבהן תולין ומפשיטין. וכל מי שאין לו מקום לתלות ולהפשיט, מקלות דקים חלקים היו שם ומניח על כתפו ועל כתף חבירו ותולה ומפשיט. רבי אליעזר אומר ארבעה עשר שחל להיות בשבת מניח ידו על כתף חברו ויד חברו על כתפו ותולה ומפשיט" (פ"ה מ"ט). העמודים של פסחים הם העמודים הננסיים שבמשנתנו, ואם לשון המשנה מדויקת הרי שהיו אונקליות (ווים) גם על העמודים עצמם. בנוסף לווים שעל כלונסאות הארז, היו ווים בכותלי העזרה. לא נאמר בדיוק באיזה שטח, אבל ברור שבשעת הצפיפות של קרבן פסח לא היה די מקום על האונקליות המוכנות, והמקדש אלתר עמדות הפשטה חילופיות נוספות.

18השחיטה עצמה הייתה נעשית על המזבח, כאשר הבהמה שוכבת קשורה (להלן פ"ד מ"א). השחיטה עצמה הייתה מהירה, העברת סכין חד על הצוואר, והבהמה נופחת נשמתה או מפרכסת מעט ומתה. אז יוצא רוב הדם, והכוהן צריך לאסוף מן הדם בכוס ולהזותו כנדרש. לאחר מכן מתבצע תהליך ההפשטה והביתור שראשיתו במשנתנו.

19לתיאור של משנתנו יש מקבילות. במשנת שקלים שנינו: "שלשה עשר שלחנות היו במקדש. שמנה של שיש בבית המטבחים, שעליהן מדיחין את הקרבים. ושנים במערב הכבש, אחד של שיש ואחד של כסף, על של שיש היו נותנים את האברים. על של כסף כלי שרת. ושנים באולם מבפנים על פתח הבית, אחד של שיש ואחד של זהב. על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו, שמעלין בקדש ולא מורידין, ואחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד" (פ"ו מ"ד). למשנתנו מקבילה מדויקת במידות פ"ג מ"ה, ושם נעמת את שתי המשניות הללו עם מסורת הלכתית אחרת.