משנת ארץ ישראל על משנה תרומות א:ז

1המשנה הבאה כאילו מנותקת מזו שקדמה לה ומהמשנה הבאה. אמנם היא עוסקת ב"אין תורמין", אך נראה שהבריח המחבר את כל יתר המשניות הוא הסיום של משנה י: "ואם תרמו תרומתן תרומה", ואולי סיום זה חל גם על משנתנו.

2אין תורמין לא במידה – אין לתרום לפי חשבון מדויק של נפח התרומה, ולא במשקל – אין לשקול את התרומה, ולא במיניין – אין לספור את כמות הפֵרות הנתרמת. כוונת המשנה שהתרומה צריכה להיעשות לא לפי חשבון מדויק אלא באומדן כללי. שלוש צורות מדידה אלו נזכרות בדרך כלל יחדיו. כך, למשל, אין למכור פֵרות שביעית באחד משלושה אופנים אלו אלא באומד, וכן בהלכות אחרות 73 משנה, שביעית פ"ח מ"ג וראו פירושנו לה; תוס', פ"ד הי"ח; משנה, ביצה פ"ג הי"ח. .

3אבל תורם הוא את המדוד – מותר לתרום אם היבול כולו מדוד כך שהוא יודע כמה בערך עליו לתת, ואת השקול ואת המנוי – המשנה מבטאת גישה קיצונית למדי שתרומה אינה עניין לכמות מדויקת. זאת בניגוד למעשר או לתרומת מעשר שהם קצובים ויש להפרישם בכמות מדויקת בדיוק נמרץ. לפנינו תפיסה הלכתית מיוחדת המעדיפה תרומה משוערת ולא ברורה. גם ביכורים אין להם שיעור, אך לא נאמר שאסור למדוד את כמות הביכורים (משנה, ביכורים פ"ב מ"ג). הווה אומר, משנתנו רואה פסול במדידה משום שיש בכך ביטוי לרצון לקמץ בתרומה, וכאילו להתחשבן עם בורא עולם. להלן נפרש משנה מרכזית אחרת שבה מחלוקת בית שמאי ובית הלל על השיעור המדויק של התרומה (ראו פירושנו להלן פ"ד מ"ג; ביכורים פ"ב מ"ג). כפי שנראה שם התכוונו התנאים הקדומים שלתרומה יש שיעור, אך יש להפרישו באומד (ראו פירושנו שם וכן בפ"ד מ"ה). זאת אף שבדיעבד יוצאים ידי חובה בכל שהוא (ראו פירושנו לפ"ד מ"ג). משנתנו אינה מעדיפה תרומה מינימלית, שהרי פרי אחד אין צורך לא לשקול ולא למדוד; היא רוצה תרומה בעין יפה, אך באומד בלבד. לעומת זאת, משנה אחרת להלן קובעת במפורש שיש להפריש רק במדידה מדויקת: "המונה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן" (להלן פ"ד מ"ו, וראו פירושנו לה). ההלכות הדורשות תרומה באומד הן קדומות (בית שמאי ובית הלל), והמשנה להלן מבטאת דרך אחרת, אולי מאוחרת יותר.

4במשנתנו מותר למדוד מן המדוד, כלומר להשתמש בכלי המאפשר מדידה מדויקת למדי. כבר בנוסח זה משתמעת נסיגה מהכלל שהתרומה צריכה להיות באומד בלבד. בתוספתא מובאת ההלכה שבמשנתנו בשם רבי יהודה, ורבי יוסי ברבי יהודה מחמיר ואוסר אפילו לתרום מן המדוד, בניגוד למשנתנו (פ"ג ה"ד). אם כן משנתנו כרבי יהודה, ורבי יוסי בן רבי יהודה חולק. עוד אנו שומעים מהתוספתא על זקן אחד בערדסקוס שנהג כמשנה, אבל הוא היה שוקל את הכלכלה לפני התרומה ומדקדק ושוקל את הכלכלה הריקה כדי לדעת כמה בדיוק תרם, "והיה רבי מאיר משבחו". מהסיפור משמע שיש חובה למדוד או לשקול את הכלכלה שתורמים בה את הפֵרות. סיפור מעין זה מיוחס בתוספתא לרבי יהודה: "מעשה שהינו מלקטים תאנים אחרי אביך 74 אביו של רבי יוסי ברבי יהודה, שהוא רבי יהודה עצמו. ואמר לנו היו מונין" (שם). אם כן תרומה דווקא במניין, כשיטתו שמותר (או צריך) למדוד את הכול, "ובלבד שלא יתרום במדה... שלא יתרום במניין" (שם). המשנה שלנו, לעומת זאת, מסתפקת בהיתר לעשות כן. דומה שלפנינו שלוש גישות. האחת תבעה תרומה באומד בלבד, ואלו דברי המשנה, רבי יהודה, רבי יוסי ברבי יהודה ומקורות נוספים. גישה שנייה תבעה תרומה בדיוק ובמדידה. גישה שלישית היא גישת ביניים המשמרת את התביעה לתרום במדידה, אבל תובעת מדידת הכלי כך שהאומדן יהיה פורמלי בלבד, ובפועל תהיה המדידה מדויקת.

5לא נאמר מה השיקולים למעבר מתרומה באומד לתרומה במידה. ייתכן שאנו עדים לשינוי מחשבתי שיש לו ביטוי הלכתי 75 היו מפרשני הדורות שחשו בסתירה, והיו שהתעלמו ממנה. כך, למשל, הרמב"ם בהלכות תרומות פ"ג ה"ד מצטט את משנתנו, ובפ"ג ה"ב את משנת תרומות פ"ד הסותרת. אלבק ניסה לתרץ שיש לתת אחד משישים (או כל מידה אחרת) באומד, ותירוץ זה אינו אלא לרווחא דמילתא, וברור ששתי גישות לפנינו. . תרומה במידה מדגישה את הפן העקרוני של הרצון לתת לבורא עולם ללא חשבון והתחשבנות. תרומה במידה היא הדגשה של הפן ההלכתי-משפטי המאפיין את השתלשלות ההלכה לדורותיה.

6הירושלמי (מ ע"ד) שואל גם הוא על הסתירה ומתרץ שמדידה מדויקת נדרשת בתרומת מעשר. ניתן בקושי לפרש כך את המשנה בפרק ד, אך לא את מחלוקת בית שמאי ובית הלל. התירוץ הוא אפוא ספרותי בלבד, והסתירה במקומה עומדת.

7בירושלמי מובאת דרשה בשם אליעזר בן גימל המצדיקה את משנתנו. הדרשה מופיעה גם בתלמוד הבבלי (ביצה יג ע"ב; גיטין ל ע"ב), אבל במדרש תנאים היא באה לקבוע שצדקה אין נותנים מהמדוד או השקול, אלא בעין יפה (מדרש תנאים לדברים, טו י, עמ' 84). כמובן אין איסור ממש, אלא מגמה של נתינת צדקה בעין יפה. אותה דרשה באה במדרש להתיר נתינה באומד, אך לא לחייבה: "בא הכתוב ללמדך שכשם שהתרומה עולה במדה כך עולה באומד ובמחשבה" (ספרי במדבר, קכא, עמ' 147; בבלי, בכורות נח ע"ב). אם כן, אין כל ביטחון שאכן רבי אלעזר (אליעזר) בן גימל (גמליאל) סבור כמשנתנו שיש חובה לתת באומד, אלא לאפשר זאת. כאמור, גם בית שמאי ובית הלל מתירים לתת תרומה כל כמות שהיא, וממילא אין הם אוסרים לתת כמות כלשהי באומד.

8זמנו של אליעזר בן גימל אינו ידוע.

9אין תורמין בסל ובקופה שהן שלמידה – הסל והקופה עשויים מנצרים ולעתים הייתה להם מידה קבועה, כך שאם בעל הבית ממלא סל פֵרות הוא יודע בדיוק איזו כמות העניק. אפילו מדידה עקיפה כזאת אסורה.

10אבל תורם הוא בהן חציין או שלישן – אם הסל אינו מלא הרי שאין זו מדידה מדויקת.

11לא יתרום בסאה חצייה – אסור לתרום חצי מכלי שנפחו בדיוק סאה, שחצייה מידה – זו מידה מקובלת שבה משתמשים לעתים למכירה של חצי סאה (איור 3).