משנת ארץ ישראל על משנה תרומות ח:ט

1המשנה ממשיכה באיסור לטמא תרומה בידיים שנידון במשנה הקודמת.

2חבית – שלתרומה 72 כך מוסיף רבי שלמה עדני בשם "אית דגרסי", והיא תוספת הסבר של מעתיק תלמיד חכם, וראו הערתו של זק"ש, זרעים, למשנתנו. , שנשברה בגת העליונה התחתונה טמאה – הרקע הרֵאלי של המשנה הוא הגת הגדולה. בגת רגילה שני מפלסים, מפלס דריכה ובור איגום (איור 25). מבחינה הלכתית ההלכה במשנה אפשרית גם בגת מעין זו, ברם הבור אינו מכונה "גת תחתונה". טיפוס משוכלל יותר היה של גת שבה שלושה מפלסים: משטח דריכה עליון שבו הונחו הענבים, ואולי נדרכו דריכה ראשונה להוצאת התירוש הטוב ביותר; מתחת למשטח העליון היה משטח דריכה תחתון, ומתחתיו בור איגום 73 בפירושי הראשונים עולה דמותה של גת אחרת שהייתה נהוגה באירופה, עד לעת האחרונה. מתקן זה כלל מתקן עץ לסחיטה. . המשנה מעלה בעיה הלכתית שהיא בבחינת מלכוד: הבעל טמא, וכד של יין תרומה טהור נשבר ונוזל לאטו לגת התחתונה. בגת התחתונה ענבים או יין טמאים. אם יניח ליין לזרום – תיטמא תרומה, ואסור לגרום לתרומה להיטמא, מצד שני אם יאסוף את התרומה – יטמא אותה בידיו.

3מודה רבי אליעזר ורבי יהושע – שניהם מסכימים, והם חולקים במקרה דלהלן משנה ט, ואולי גם במקרה שבהמשך המשנה, שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל – ברור שאם הוא יכול להציל חלק מהנוזל שנשפך בטהרה עליו לעשות זאת. המשנה לא צריכה הייתה לומר שהבעל רשאי להציל את היין בטהרה, ודאי שזו זכותו והדבר מותר. מותר לו גם להציל כמות פחות גדולה, אם הוא רוצה בכך. אולי נוסח משפט זה בהשראת ההמשך (שאם אינו יכול לעשות זאת בטהרה אלא רק בטומאה לא יעשה), אבל באופן פשוט אין זה היתר אלא חובה. אם הבעל יכול להציל לפחות רביעית חובה עליו להציל את מה שניתן, גם אם הוא מתייאש ומוותר. אבל על פחות מרביעית לא הקפידו עליו חכמים ולא דרשו ממנו מאמץ. ודאי שהדבר מותר לו, אבל אין זו חובה.

4ואם לאו – אם הוא טמא וכל נגיעה בתרומה תטמא אותה, רבי אליעזר אומר תרד ותיטמא ואל יטמאינה בידיו – הבעל רוצה למנוע את זרימת התרומה, שכן אם התרומה תיגע בחולין טמאים הכול ייהפך לתרומה טמאה והבעל יפסיד את כל מה שבגת התחתונה. עם זאת, אסור לו לטמא תרומה בידיים: "אל ידמענה ביד" (תוס', פ"ז הי"ט). כאן נוצר מצב שאם לא יעשה כלום תיטמא התרומה בוודאי וגם תלך לאיבוד, ולא רק זאת אלא שייגרם לו נזק נוסף. אף על פי כן אסור לו לטמא תרומה בידיים.

5לא נאמר במשנה מה דעת רבי יהושע. במשניות א-ב נקט רבי יהושע בעמדה שהתירה השחתת תרומה במקרים מיוחדים, אך לא נאמר מה עמדתו כאן. לכאורה, אם ברישא מודים שניהם סימן שבסיפא הם חולקים, אבל גם ניתן להסביר שהמחלוקת היא רק במשנה ט כפי שמסבירה אותה משנה י. כן משמע מהתוספתא שאינה מחלקת ואומרת "הכל מודים שתרד ותדמע ואל ידמענה ביד". אבל בתלמוד הבבלי מצוטט המשך של דברי רבי יהושע "אף יטמאנה ביד" 74 בבלי, פסחים טו ע"א; כ ע"א; כא ע"א, והשוו מנחות מח ע"ב. המילה "אף" אינה בחלק מעדי הנוסח, ורגיל הוא שהורדה ונוספה בידי המעתיקים. , והנימוק הוא שגורם להפסד חולין, אף שבדרך כלל אין לטמא בידיים. הבבלי (פסחים כא ע"א) מעיר שאם רבי יהושע סובר שמותר במקרה זה לטמא בידיים הרי שהיה צריך לנסח את המשנה שרבי יהושע מודה לרבי אליעזר. הרי רבי יהושע אומר שמותר להציל את התרומה אפילו אם יטמאה, וכאן הוא מודה שמותר לעשות זאת רק בטהרה. הבבלי מציע בפשטות להפוך את לשון המשנה (מודה רבי יהושע לרבי אליעזר), ואין צריך לומר שתירוץ זה דחוק. מכל מקום, משמע שהבבלי הבין שבמשנתנו מודה רבי אליעזר לרבי יהושע, ברם במשנה, בנוסח שלפנינו, כתוב רק ששניהם מודים, וכן בתוספתא "הכל מודים" 75 הרש"ס מצטט את משנתנו "מודים רבי אליעזר...", וזה נראה כתיקון של תלמיד חכם שהלשון הייתה קשה לו. אם שניהם מודים מדוע לא נאמר "מודים רבי אליעזר ורבי יהושע"? אבל הלשון מצויה גם בתוס', אהלות פ"י ה"ו, עמ' 607: "מודה רבי אליעזר ורבי שמעון". צורה דומה בירו', להלן פי"א ה"ג, מז ע"ד; יבמות פט"ו ה"ה, טו ע"א, ותמיד הדבר קשור לרבי אליעזר ותנא נוסף. , אם כן לבבלי נוסח אחר במשנתנו, והסבר דחוק ושונה מהמשנה 76 לעיל הערנו על משניות מסדר זרעים שזכו בבבלי להסבר מוקשה, וראו במשנה הקודמת. .

6הבבלי סותר את המשנה הבאה (ראה להלן), על כן דומה שגם במשנה זו הבבלי מסביר את המשנה שלא כפשוטה. בפירושנו למשנה זו עמדנו על כך שלעתים הבבלי מסביר משניות מסדר זרעים בצורה חריגה, כאילו היה לפניו נוסח שונה מזה שלפנינו, ואולי מצטרפת משנה זו לאותה סדרת מקרים.