משנת ארץ ישראל על משנה יומא ה:ה

1ויצא אל המזבח אשר לפני ה' – ברוב כתבי היד לא נכתב השם המפורש, אלא ה'. כ"י קופמן באופן חריג ונדיר משתמש בשם בעל ארבע האותיות (ראו תצלום לעיל).

2וכפר עליו – עד כאן ציטוט הפסוק (ויקרא טז יח), מכאן ואילך זו הדרשה.

3זה מזבח הזהב – הדרשן מפרש את הפסוק שהכוונה למזבח הפנימי, הוא מזבח הקטורת, שמידותיו אמה על אמה. מבנה מעין זה של היגד מדרשי אופייני לדרשות הלכתיות, ונדיר במשנה 506 קבוצה של משניות הערוכות בצורה זו סדורה במשנת סוטה פ"א מ"א-מ"ו. . משנתנו היא, אפוא, מדרש הלכה. הפסוק הוא: "ויצא אל המזבח... וכפר עליו ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב. והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים" (שם יח-יט).

4התחיל מחטא ויורד – מחטא והולך, מאיכן הוא מתחיל מקרן מזרחית צפונית – כלל הוא במקדש שהקפות המזבח הן מימין לשמאל 507 אין ספק שפעולתו של הכוהן הגדול היא בבחינת הקפת המזבח, שכן כך הפעולה מוצגת בתוספתא, פ"ג (ד) ה"א. הירושלמי מסביר שהכוהן אינו מתחיל מהקרן הדרומית-מזרחית משום שאינה בימין. , הווה אומר שהכוהן הגיע אל מזבח הזהב מכיוון מזרח, שם כנראה ניצב כן הזהב. הוא צעד מערבה אל המזבח והחל בהקפתו מימין (צפון-מזרח), והמשיך צפונית מערבית מערבית דרומית דרומית [מזרחית] מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון – בחיטוי המזבח הגדול הניצב מחוץ להיכל, שם הוא גומר על מזבח הפנימי – קרבן התמיד נשחט מצפון-מזרח למזבח, על השולחנות שניצבו שם 508 משנה, תמיד פ"ד מ"א. למיקום השולחנות והטבעות ראו משנה, שם פ"ג מ"ד. . החיטוי (הזאת הדם) החל, אפוא, מקרן "מזרחית צפונית" והסתיים בקרן ה"דרומית מזרחית" (משנה, תמיד פ"ד מ"א). גם חיטוי מזבח הזהב מתחיל מהקרן ה"מזרחית צפונית". לעומת זאת, קרבן החטאת נשחט בצפון המזבח. הכוהן שלקח את הדם עלה בכבש והגיע למזבח מדרום, וחיטוי הדם החל בדרום-מזרח (משנה, זבחים פ"ה מ"ג), ואילו במזבח הפנימי הסתיים הסיבוב. מעניין שהמשנה מנגדת את חיטוי מזבח הפנים עם חיטוי דמי חטאת ולא עם קרבן התמיד. בבבלי מובאת דעתו של רבי עקיבא שהוא מתחיל מקרן מזרחית-דרומית, דרומית-מערבית וכו'. ייתכן שרבי עקיבא סבר שכן הזהב היה ממערב למזבח הזהב, ונראה שדרש שהחיטוי יתחיל מהקרן הרחוקה מהכוהן 509 ראו הדיון הארוך בבבלי, נח ע"ב - נט ע"א. , או שסבר שכן הזהב היה מדרום למזבח הזהב. ייתכן גם שלדעת רבי עקיבא צריך חיטוי מזבח הזהב להיות זהה לחיטוי המזבח הגדול, ובשניהם יש להתחיל מדרום-מזרח. לעומת זאת, רבי אליעזר אומר במקומו היה עומד – הכוהן לא הקיף את המזבח ברגליו אלא עמד במקומו. המזבח היה קטן והיה ניתן להקיפו בידיים, ומחטא ועל כולם הוא נותן מלמטן למעלן – כיוון ההזאה הוא מלמטה למעלה, חוץ מזו שהיתה לפניו 510 בתוספתא, פ"ג (ד) ה"א, קרן זו מכונה "אלכסון". – כדי לחטא את הקרן שממולו, שהיה נותן מלמעלן למטן – התכופף הכוהן הגדול מעל המזבח והתיז את הדם מלמעלה למטה, שכן אין כל דרך אחרת לעשות זאת מבלי לזוז מהמקום. משנתנו היא כשיטת רבי יהודה המביא בתוספתא את דברי רבי אליעזר רבו. רבי יהודה מוסר תדיר משמו של רבי אליעזר, ובדרך כלל קיבל את תורתו בתיווכו של אביו, רבי אלעאי, שלמד אצל רבי אליעזר. הירושלמי מוסיף סיפור מעניין על שני כוהנים ש"ברחו בפולמסיות", וסיפרו על נוהגיהם השונים בחיטוי המזבח. זה היה עומד ומחטא, וזה מהלך ומחטא (ירו', מב ע"ד). הכוהן הגדול התחלף כל שנתיים, וייתכן שמהעיר ברחו כמה כוהנים גדולים. נמצאנו למדים שמחלוקת התנאים היא למעשה הבדל בין מנהגים שונים. יתר על כן, דומה שבימי הבית נשמר חופש מסוים לכוהנים המבצעים את העבודה. מאוחר יותר הפכו מנהגים שונים למחלוקות עקרוניות, וכל דעה נשענה על דרשת כתובים 511 לדרשת הכתובים ראו ירושלמי שם. . שוב אין המשנה מוסרת רק פרקי זיכרון אלא זיכרונות מעובדים, לאחר שסוננו במסננת ההלכתית-מדרשית של הדורות הבאים.