נחל אשכול על קהלת ה:י
נחל אשכול על קהלת · Nachal Eshkol on Ecclesiastes 5:10
Open in the reader →1ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו. שמעתי במה שחקרו כי הנשמה לפני בואה לעולם הזה נהנית מזיו השכינה וכשתבא לעולם הזה והיא בסכנה עצומה עם היצר הרע והחומר העכור וחלאת זוהמת העולם הזה ויושביו ואם זכתה לעבוד את בוראו כמשפט כשתחזור לעולם הבא נהנית מזיו השכינה. ומאחר שכן מה טעם רצה הקדוש ברוך הוא שתבא לעוה"ז ותעמוד במקום סכנה וסוף סוף אחר כל הסכנות אם תזכה שכרה ליהנות מזיו השכינה כאשר היה בתחילה לפני בואה בעולם הזה ומרן ז"ל תירץ בזה דמאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה ומשו"ה לפני בא הנשמה בעולם הזה אינה יכולה להסתכל מהבושה אבל אחר שעשתה והצליחה יכולה להרים ראש גם עינים לחזות בנועם ה' זהת"ד וז"ש ברבות הטובה בעולם העליון יש שפע נחלי אורות וכלם נהנים וז"ש רבו אוכליה וגם הנשמות קודם ביאתם בעוה"ז נהנית מזיו השכינה. וא"כ מצאה החקירה ומה כשרון לבעליה ומה מרויח בביאת העולם הזה לז"א כי אם ראות עיניו שאחר ביאתה אם זכתה עין בעין תראה ותהנה מזיו השכינה עד כאן שמעתי. ואפשר לצרף לזה מ"ש רבינו האר"י ז"ל בלקוטי תורה כי הוא יתברך ברא כל ד' עולמות אבי"ע ולקשר כלם ברא האדם כי יש בו מכל העולמות מבריאה נשמה מיצירה רוח שהוא חלק המלאכים ומעשיה נפש ואח"כ הוא יתברך נתן חלקו ויפח באפיו נשמת חיים וכשהאדם יעשה מצוה גם אל המלאך נחשב כאלו עשה מצוה כיון שבאדם יש חלק המלאך ואוכל משלו והשי"ת רצה שיאכלו שכר פעלם ובמשפט ולא בדרך צדקה והאריך בזה וגם מז"ה ז"ל ביאר דלקשר העולמות ולהביא שפע מעולם לעולם הוצרך האדם שהוא כלול מכלם ובאמצעותו יושפע מלמעלה לכל עולם ועולם ויתקשרו הכל והאריך בזה. ובזה נתישבה היטב החקירה האמורה כי הוא מוכרח מאד בריאת האדם וגם דברי מרן ז"ל נצרכי' כדי שיזונו כלם במשפט ולא בצדקה. ועפ"ז נרמוז בפסוקים אלו באופן זה מפסוק ויתרון ארץ והנמשך. והוא כי האדם בעשות מצוה או לימוד כדי שלא יהיה שום קטרוג עליו צריך להכניע עצמו ולחשוב בחטאיו ולשוב ואז יעלו לרצון גם אמרו בתנחומא דלא בחר הקדוש ברוך הוא בישראל אלא מפני שהם ענוים דאי לאו הגוים שומרים מצות ומשבחים אותו ע"ש באורך. ולזה שלמה הע"ה פתח ברישא בענוה וכפי מה שפירש הרב מהר"ם מזרחי ז"ל כמדובר בשינוי קצת ויתרון ארץ הוא העניו בכל היא בכל זמן בין שילמוד בין שיעשה מצוה בין שיהיה עסוק בצרכיו יש לו יתרון. הלא תראה מלך לשדה נעבד אפילו שחרב בהמ"ק הוי כאלו הקריב כל הקרבנות. וא"כ כיון שתמיד הוא נבזה בעיניו הרי הוא תמיד מקריב קרבנות. ומאחר שהוא עניו אז יקיים מצות וילמוד ולחלק המצות אמר אוהב כסף לא ישבע כסף אוהב מצות לא ישבע לעשות מצות כמ"ש רז"ל וכינה למצות בשם כסף שמ"ע רומזים לז"א שבו החסדים וזה אוהב שבחינת אהבה הוא בחסד ואוהב כסף החסדים מ"ע ומצוה גוררת מצוה לא ישבע כסף. ואשר דורש ברבים כמ"ש במכות (דף יוד) ס"ד שהוא בלא תבואה שבקי בכל והוא בתמיהא כמ"ש הריטב"א בחידושיו שם גם זה הבל לחשוב שבלא בקיאות ידרוש. והענוה תמיד היא תנחהו במעגלי צדק לכוין אל האמת כמ"ש גבי בית הלל וגם מעלה קרבנות תדיר ויעלו מצותיו ולימודו כראוי ואז ברבות הטובה שכר התורה והמצות רבו אוכליה האדם והמלאכים וכל העולמות יושפעו באמצעות האדם. ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו דמאן דאכיל דלאו דיליה בהול לאסתכולי ורצה הקב"ה שכלם יאכלו במשפט ולא בצדקה. ואז מתוקה שנת העובד עובד דייקא שפעל ועשה ונזון בזרוע כביכול וכמו שדרשוהו רז"ל על שכר העולם הבא: