אור החיים על בראשית ו:יא

1וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ וְגוֹ׳. כָּל הַכָּתוּב לֹא הָיָה צָרִיךְ לְאָמְרוֹ, כִּי כְּבָר כָּתַב בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת (בראשית ו:ה): ״וַיַּרְא ה׳ כִּי רַבָּה״ וְגוֹ׳. וְאִם לְפָרֵט הַחֵטְא נִתְכַּוֵּן, יוֹתֵר מְפֹרֶשֶׁת בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת, דִּכְתִיב: ״רַבָּה רָעַת הָאָדָם וְכָל יֵצֶר״ וְגוֹ׳. וְאִם לְצַד שֶׁלֹּא הִזְכִּיר שָׁם הֶחָמָס, הָיָה לוֹ לְהַזְכִּירוֹ. וְעוֹד, לָמָּה בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת אָמַר שֵׁם הָרַחֲמִים וְכָאן אָמַר שֵׁם אֱלֹהִים? עוֹד, לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר תֵּבַת ״לִפְנֵי הָאֱלֹהִים״? עוֹד, לָמָּה חָזַר עוֹד לוֹמַר וַיַּרְא אֱלֹהִים וְגוֹ׳? אִם לְהוֹדִיעַ בָּא כִּי ה׳ יוֹדֵעַ כָּל הֹוֶה, דָּבָר זֶה יָדוּעַ הוּא.

2אָכֵן יִתְבָּאֵר הָעִנְיָן עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּאָבוֹת (אבות ד:יא) וְזֶה לְשׁוֹנָם: הָעוֹשֶׂה עֲבֵרָה אַחַת קוֹנֶה לוֹ קַטֵּיגוֹר, פֵּרוּשׁ מַלְאָךְ מַשְׁחִית. אַךְ צָרִיךְ אַתָּה לָדַעַת כִּי אֵין הַמַּשְׁחִית יָכוֹל עֲשׂוֹת דָּבָר קוֹדֶם שֶׁיִּשְׁפֹּט שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ, שֶׁה׳ מוֹנְעָם מֵעֲשׂוֹת רַע, וְהוּא סוֹד פֵּרוּשׁ (שמות לד:ז) ״נוֹשֵׂא עָוֹן״. וְאַחַר שֶׁיִּשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים אָז יְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם שֶׁהֵם קַטֵּגוֹרִים שֶׁנִּבְרָאִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, כְּאָמְרוֹ (ירמיהו ב:יט): ״תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ״. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת, כִּי הֲגַם שֶׁיִּמְנַע ה׳ הַמְקַטְרֵג מֵהַזִּיק לְעוֹשֵׂהוּ, עִם כָּל זֶה כְּשֶׁיַּרְבֶּה – יִקְבּוֹל שֶׁלֹּא יִסְבּוֹל עוֹד, וְיִדְחוֹק לְמַהֵר מַעֲשֵׂהוּ לְאַבֵּד בְּעָלָיו קוֹדֶם שֶׁיִּגָּמֵר דִּינוֹ, כִּי מִשְׁפָּטוֹ מְפֹרָשׁ, וְהוּא אָמְרוֹ וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים , פֵּרוּשׁ קוֹדֶם שֶׁיִּגְמוֹר דִּינָם נִשְׁחֲתָה הָאָרֶץ, פֵּרוּשׁ מָשְׁלוּ בָּהּ מַשְׁחִיתִים לְצַד מַעֲשֵׂיהֶם. וְדִקְדֵּק לוֹמַר הָאָרֶץ הַכַּוָּנָה שֶׁגַּם גּוּף הָאָרֶץ לְצַד הַפְלָגַת הַחֲטָאִים תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ, כִּי יַשְׁכִּינוּ בָּהּ הַתִּעוּב הַנּוֹצָר מִמַּעֲשֵׂיהֶם. וְאָמְרוֹ וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ מִן הָרָאוּי הָיָה לְהַקְדִּים הַסִּבָּה וְאַחַר כָּךְ הַמְּסֻבָּב שֶׁהוּא יְצִירַת הַמַּשְׁחִית, אֶלָּא נִתְכַּוֵּן לְהוֹדִיעַ שֶׁאַחַר שֶׁהִגִּיעוּ לְגֶדֶר זֶה עוֹד הוֹסִיפוּ לְהַתְעִיב יוֹתֵר מֵהַקּוֹדֵם.

3חָמָס , פֵּרוּשׁ: חָמָס הוּא כְּלָלוּת הָרֶשַׁע – בּוֹ גָּזֵל, בּוֹ גִּלּוּי עֲרָיוֹת, בּוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים, בּוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, וּכְמוֹ שֶׁהוֹכִיחוּ רַזַ״ל (בראשית רבה לא) מֵהַכְּתוּבִים, יְעֻיַּן שָׁם דִּבְרֵיהֶם. וַהֲגַם שֶׁמִּדָּתוֹ יִתְבָּרַךְ לִהְיוֹת נוֹשֵׂא עָוֹן עַד עֵת בֹּא דְּבַר מִשְׁפָּט, הַדּוֹר הַהוּא גָּדוֹל עֲוֹנָם מִנְּשׂוֹא בְּמִדַּת נוֹשֵׂא עָוֹן, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית ד:יג) קַיִן: ״גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא״. אוֹ יֹאמַר וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ – הֵם מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, וּמִצַּד זֶה נִתְמַלְּאָה הָאָרֶץ מְקַטְרְגִים הַמִּתְיַחֲסִים בְּשֵׁם חָמָס, וְהוּא שֶׁהוֹדִיעַ הַכָּתוּב לְנֹחַ בְּאָמְרוֹ ״קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי״, פֵּרוּשׁ: אוֹתָם הַמְקַטְרְגִים שֶׁנִּבְרְאוּ מִיּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ שֶׁנִּקְרָא קֵץ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי הַזֹּהַר (חלק א׳ ס״ג), בָּא לְפָנַי וְקוֹבֵל לְמַהֵר לְאַבְּדָם. וְטַעַם הוֹדָעַת כָּל הַכְּתוּבִים הוּא לוֹמַר כִּי זוּלַת זֶה הָיָה ה׳ מַאֲרִיךְ אַפּוֹ זְמַן מָה, וַהֲגַם שֶׁאָמַר בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת (בראשית ו:ז) ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם״ וְגוֹ׳, עִם כָּל זֶה יִנָּחֵם ה׳ עַל הָרָעָה וְהָיָה מַאֲרִיךְ אַפּוֹ, אֶלָּא לְצַד הַפְלָגַת הַמַּשְׁחִית, וְהוּא אָמְרוֹ וַיַּרְא אֱלֹהִים וְגוֹ׳ וְהִנֵּה נִשְׁחֲתָה בְּהַפְלָגָה, לְטַעַם זֶה מִהֵר ה׳ לוֹמַר לְנֹחַ ״עֲשֵׂה לְךָ״ וְגוֹ׳. וְטַעַם שֶׁהִזְכִּיר בְּפָרָשָׁה זוֹ שֵׁם אֱלֹהִים – הֶרְאָה כִּי גַּם מִדַּת רַחֲמִים נִתְהַפְּכָה לְמִדַּת הַדִּין לְצַד מַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים.

4הָאָרֶץ חָמָס. בַּמִּדְרָשׁ (בראשית רבה לא) וְזֶה לְשׁוֹנָם: הָיָה מֵבִיא קֻפָּה תּוּרְמוּסִים, וְכָל אֶחָד לוֹקֵחַ תּוּרְמוּס אֶחָד וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ בְּדַיָּנִים, עַד כָּאן. כְּבָר קָדְמוּ רִאשׁוֹנִים וְהִקְשׁוּ דִּבְנֵי נֹחַ נֶהֱרְגוּ עַל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. וְלִי נִרְאֶה כִּי הַמִּדְרָשׁ מְגַלֶּה כִּי מִלְּבַד שֶׁבִּטְּלוּ עִקַּר תּוֹרַת ז׳ מִצְווֹת, עוֹד לָהֶם שֶׁהָיוּ חוֹמְסִים מִתּוֹרַת הָאָדָם הַשִּׂכְלִיִּית, כִּי הַגּוֹזֵל פְּרוּטָה הוּא דָּבָר שֶׁהָיוּ תּוֹבְעִים אוֹתוֹ וְלֹא פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, וְהָיוּ מִתְחַכְּמִים לִגְזֹל בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִתְבְּעוּ אוֹתָם. גַּם כְּפִי הַדִּין נִרְאֶה לִי כִּי לֹא חִיְּבָה תּוֹרָה לִבְנֵי נֹחַ אֶלָּא עַל מָמוֹן הַבָּא לְיָדָם בְּדֶרֶךְ גְּזֵלָה, אֲבָל בְּהַקָּפָה לֹא יִתְחַיְּבוּ. וַהֲגַם שֶׁהָרַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ט׳ מֵהִלְכוֹת מְלָכִים כָּתַב גַּם עוֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר יֵהָרְגוּ עָלָיו בְּנֵי נֹחַ, אֵינוֹ דּוֹמֶה לָזֶה שֶׁבָּא לְיָדוֹ בְּהַלְוָאָה שֶׁיֹּאמַר ״חַיָּב אֲנִי לָתֵת לְךָ לִכְשֶׁיָּבֹא זְמַן״, וַאֲנָשִׁים הָהֵמָּה הָיוּ נוֹטְלִים בִּרְצוֹנוֹ בְּהַקָּפָה לִפְרֹעַ אַחַר כָּךְ, וּכְשֶׁהָיָה מִתְרַצֶּה לְהַקִּיפָם הָיוּ נוֹטְלִין פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, וּבְהִלְכוֹת הַלְוָאוֹת לֹא הָיוּ דָנִים עַל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה אִם חַיָּב לוֹ כְּשֶׁיִּטְעֹן ״פָּרַעְתִּי״ אוֹ ״יֵשׁ לְךָ כְּנֶגְדּוֹ״, וְדָבָר זֶה אֵינוֹ בְּגֶדֶר מִצְוַת גְּזֵלָה שֶׁיִּתְחַיֵּב מִיתָה, שֶׁיֹּאמַר ״סָבוּר הָיִיתִי שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי כְּלוּם״. עוֹד אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁיְּכוֹלִין לִטְעֹן בְּתוֹרַת מַתָּנָה בָּא לְיָדָם לִטְעֹם לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ.