אוצר מדרשים, מדרשים על שלמה המלך, שלושה דברי חכמה

1מעשה בשלושה אחים שהלכו ללמוד תורה אצל שלמה המלך .

2אמר להם שלמה המלך: "עמדו ושמשו לפני ואני אלמדכם חכמה."

3ומינה אותם להיות שרי הפרגוד שלו. עמדו שם שלוש עשרה שנה. לסוף שלוש עשרת שנה אמר זה לזה: "מה עשינו? עזבנו ביתנו וכל אשר לנו הרי שלוש עשרה שנה ובאנו ללמוד תורה ושימשנו אותו ולא למדנו כלום. נקח רשות ונחזור לביתנו."

4יום אחד באו אצל שלמה ואמרו לו: "אדוננו, הרי שלוש עשרה שנה שהנחנו ביתנו. תן לנו רשות לילך לראות אנשי ביתנו."

5מיד קרא המלך לבעל האוצר להביא לפניו שלוש מאות זהובים.

6אמר להם: "בחרו לכם אחת משתיים: או אלמד לכל אחד מכם שלושה דברי חכמה, או אתן לכל אחד ואחד מאה זהובים."

7מיד נטלו עצה ביניהם ונטלו הממון ונטלו רשות והלכו להם.

8כשנתרחקו מן העיר עד ארבעה מילין, ענה הקטן ואמר לאחיו: "מה עשינו? בשביל זהובים באנו לכאן או ללמוד תורה? אם תשמעו לעצתי, בואו ונחזיר הממון ונלמד חכמה משלמה המלך."

9אמרו לו אחיו: "אם רצונך להחזיר הזהובים ללמוד שלושה דברי חכמה, לך, כי אנו לא נחזור לקנות דברים בממון."

10מיד חזר הקטן אצל שלמה ואמר לו: "אדוני, לא באתי לכאן בשביל הזהובים. בבקשה ממך, טול הזהובים ולמדני חכמה."

11מיד התחיל ללמדו ואמר לו: "בני, כשתלך בדרך היזהר. כשיעלה עמוד השחר, תהיה מתוקן לילך, ובערב תחנה מבעוד יום – הרי אחד. וכשתראה הנהר כשהוא מלא, אל תיכנס לשם אלא המתן עד שירד וישוב למקומו – הרי שניים. ולעולם סוד אל תגלה לאשה, אפילו לאשתך – הרי שלושה."

12מיד נטל רשות ורכב על סוסו ורץ והלך אחר אֶחיו.

13כשהגיע אליהם, אמרו לו: "מה למדת?"

14אמר להם: "מה שלמדתי למדתי."

15התחיל לילך ביחד עם אחיו. עד תשע שעות פגעו במקום אחד שהיה יפה לחנייתם.

16ענה הקטן: "הרי המקום טוב ללין, שנמצא בכאן מים ועצים ועשב לרעות הסוסים. אם רצונכם, נלין בכאן, וכעלות השחר, אם גוזר השם בחיים, נלך בטוב."

17אמרו לו אחיו: "אי שוטה! בשעה שנתת הממון וקנית הדברים, הכרנו, כי אין בך חכמה. אנו יכולים לילך עד הערב שמונה מילין, ואתה אומר שנלין בכאן?"

18אמר להם: "כרצונכם עשו, כי אני לא אזוז מזה."

19הם הלכו לדרכם, והוא נשאר שם והתחיל לכרות עצים והבעיר אש ועשה לו כמין צריף לו ולבהמתו. והניח הסוס לרעות עד הערב, ובערב נתן לו שעורים, ואכל הוא ובהמתו ושכב בלילה לבטח. ואחיו הלכו עד הערב ולא יכלו למצוא מרעה לבהמתם ולא עצים ולא אש. וירד עליהם שלג גדול עד שמתו מרוב הקרירות. ואותו הבחור לא הרע לו השלג מפני הצריף והאש והאכילה והשתיה. וכעלות השחר תיקן עצמו ורכב על סוסו ותפש הדרך והלך אחר אחיו ומצאם מתים. כשראם נפל עליהם בבכיה ונטל ממונם וקברם והלך לו.

20ויצא השמש ונמס השלג ונתמלאו הנהרים על כל גדותם, ולא היה יכול לעבור הנהר. מיד ירד מעל הסוס והמתין עד שמָעט. וכשהיה מהלך על שפת הנהר, הביט לאותו הצד וראה שם עבדי שלמה שהיו מביאים שתי בהמות טעונות זהב ואמרו לו: "למה לא תעבור?"

21אמר: "מפני שהוא מלא."

22והם התחילו לעבור. כשבאו תוך הנהר שטפם ומתו. והבחור המתין עד שירד הנהר, ועבר ונטל הממון והלך לביתו לשלום.

23כשראוהו נשי אחיו, שאלוהו על בעליהן.

24אמר להן: "הם עומדים ללמוד חכמה."

25והוא התחיל לקנות שדות וכרמים ולבנות פלטורין ולקנות מקנה וקניין.

26והיתה אשתו שואלתו: "אדוני, אמור לי, מאין היה לך זה הממון?"

27מיד כעס עליה והכה מכה נמרצת. אמר: "מה לך לשאול זה?" עד שפיתתהו פעם ופעמיים, עד שהגיד לה הכל.

28פעם אחת הקניט עם אשתו, והתחילה לצעוק ואומרת: "לא די לך שהרגת שני אחיך, אלא שתרצה להרוג אותי!"

29כששמעו נשי אחיו מיתת בעליהן, מיד הלכו וקבלו עליו לפני המלך. מיד ציוה המלך להביאו לפניו וציוה להרגו.

30כשהוציאוהו להרגו, אמר להם: "בבקשה, הניחוני שאדבר דברי לפני המלך."

31מיד הוליכוהו למלך ונפל על פניו ואמר: "‏אדוני, אני משלושת האחים שעמדנו לפניך שלוש עשרה שנה ללמוד חכמה. ואני הוא הקטן שהחזרתי הזהובים ללמוד ממך חכמה, והחכמה שלימדתני היא הגינתני."

32מיד הכיר המלך האמת ואמר: "אל תירא: הממון שלקחת מאחיך ומעבדי היה שלך, שהחכמה שקנית הצילתך ממוות ומיד זאת האשה, ולך ושמח!"

33באותה שעה אמר שלמה: קְנֹה חָכְמָה מַה טּוֹב מֵחָרוּץ [משלי ט"ו ט"ז].