אוצר מדרשים, מדרשים על שלמה המלך, ואשה בכל אלה לא מצאתי

1מעשה בשלמה המלך עליו השלום , שאמר ברוח הקודש: "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי – וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי [קהלת ז' כ"ה]."

2כששמעו העם והסנהדרין דבר זה, היו תמהים.

3אמר שלמה: "אם תרצו אראה לכם."

4אמרו כולם: "הן."

5‏אמר להם: "בקשו אשה אחת מטובי העיר ואיש גם כן שיהיה טוב מכולם."

6בדקו ומצאו איש אחד שהיתה לו אשה טובה ונאה.

7שלח המלך לקרוא אותו והביאוהו לפניו. אמר לו: "תדע שאני מבקש לך כבוד ולעשות אותך שר פלטורין שלי."

8השיב ואמר: "אני עבדך ואהיה לך כאחד מעבדיך."

9אמר לו המלך שלמה: "אם כן, לך והרוג אשתך והבא לי את ראשה בלילה הזה, ומחר אני אתן לך את בתי ואעשה אותך פקיד על רוב ישראל."

10אמר האיש: "אעשה רצונך."

11הלך לביתו, והיתה אשתו נאה ומיופה והיו לה ממנו בנים קטנים. נכנס הדבר בלבו והיה בוכה ומתאונן.

12כשראתה אשתו שהיו פניו נזעמים, פגעה בו ואמרה לו: "מה לך, אדוני, שאני רואה פניך זועפים?"

13אמר לה: "הניחיני, שיש לי דאגה בלבי."

14מיד הביאה לפניו לאכול ולשתות. ולא רצה לאכול, הרהר בלבו ואמר: "מה אעשה? אהרוג את אשתי ויש לי בנים קטנים ממנה!" אמר לאשתו: "לכי ושכבי עם בניך."

15‏כיון ששכבה ושקעה בשינה, מיד שלף חרבו להרגה, ומצא בנה הקטן ישן בין שני דדיה ובן קטן אחר היה שוכב ראשו בין כתפיה. אותה שעה אמר: שלמה המלך שטן נכנס בלבו! ואמר: "אוי לי, מה אעשה? אם אני הורגה, ימותו אלו בנים קטנים. מיד השיב חרבו ואמר: יגער יי בך, השטן! חזר פעם שנית ואמר: אהרגה, ומחר יתן לי המלך את בתו ומעשרו. מיד שלף חרבו עליה וראה שערה פרוש על פני התינוקות. מיד נכנסו בלבו רחמים ואמר: אם יתן-לי המלך כל ביתו וכל עשרו, לא אהרוג את אשתי זו. מיד החזיר חרבו אל נדנה ושכב עם אשתו עד הבוקר.

16והנה שלוחי המלך באו בשבילו והוליכוהו לפניו.

17אמר לו המלך: "מה עשית? קיימת מה שאמרת?"

18אמר לו: "אם טוב בעיני המלך, אל ייכנס עמי בדבר הזה. ביקשתי לעשות פעם ופעמיים ולא מלאני לבי לעשותו."

19אמר שלמה: "הרי אדם אחד מאלף מצאתי!"

20יצא מעליו והניחוהו עד שלושים יום.

21אחר שלושים יום שלח המלך בסתר לאשתו והביאה לפניו.

22אמר לה המלך: "יש לך בעל טוב?"

23אמרה לו: "הן."

24אמר לה: "‏שמעתי על יפיך ועל זיו שבפניך, ואהבתיך ליקחך לאשה ונמליך אותך על כל שרות המלכות ונלביש אותך זהב מראשך ועד רגליך."

25אמרה לו: "הן, כל אשר תחפוץ אעשה."

26אמר לה: "דבר אחד יזיק לנו שאיני יכול לעשות שום דבר, שיש לך בעל."

27אמרה לו: "והיאך נעשה?"

28אמר לה: "הרגי את בעלך ואחר כך אשא אותך לאשה."

29אמרה לו: "כך נעשה."

30אמר שלמה בלבו: אם כן, הורגת זו את בעלה. נעשה איזה דבר תקנה שלא ימות. מה עשה? נתן לה סיף אחד מן הבדיל. וכשראתה אותו שהוא מבהיק, אמר לה: "בסיף זה הרגי אותו, כי מיד שתתני אותו בצוארו הוא נחתך."

31חזרה האשה לביתה לבעלה עם הסיף. בא בעלה ועמדה לפניו וחיבקה ונשקה אותו, אמרה לבעלה: "שב, אדוני, עטרת ראשי!"

32כששמע כך, שמח שמחה גדולה. וישב בעלה, ואין בלבו שום מחשבה רעה. מיד הביאה השולחן ואכלו ושתו.

33אמר לה בעלה: "אשתי, מה עסקיך זה הלילה?"

34אמרה לו: "נבקש לשמוח עמך ולראותך שיכור זה הלילה."

35שחק לפניה בטוב לב ושתה ונשתכר עד שנשתקע בשינה. כיון שראתה כן, עמדה ואזרה חלציה ושלפה הסיף שנתן לה המלך והתחילה לחתוך את העור. מיד הקיץ בעלה משנתו וראה והנה אשתו עומדת עליו להרגו.

36אמר לה: "הגידי לי העניין, ומי נתן לך הסיף הזה ואיך היה מעשה – ואם לא תגידי לי, אעשה בשרך איברים איברים."

37אמרה לו: "כך וכך היה העניין, שאמר לי שלמה המלך.

38אמר לה: "אל תיראי."

39כיון שהשכים בבוקר והנה שלוחי המלך באו בשבילם. מיד הלך הוא עם אשתו אל המלך, והסנהדרין יושבים לפניו. כשראם המלך שחק.

40אמר להם המלך: "בבקשה מכם, ספרו לי, היאך היה המעשה."

41אמרו: "כך וכך היה – הקיצותי ומצאתי את אשתי שהיתה עומדת עלי להרגני, אילולי שהיה הסיף מבדיל, כבר הייתי מת מן העולם. אני ריחמתי עליה, והיא לא ריחמה עלי."

42אמר שלמה: "אני הייתי יודע שאין רחמנות בנשים, לפיכך נתתי לה סיף של בדיל."

43וכששמעו הסנהדרין כן, אמרו: "אמת מה שאמר המלך: אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי – וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי."