פת לחם, שער ראשון - שער ייחוד י

1המושכלות והכתובות יש שהמציאום אנשים חכמים מצד שכלם ויש שדברו בהם הנביאים והמה בכתובים:

2המסופר בהם הבורא ית' שהוא ית' מסופר בהם כלומר מספרים ומתארים אותו בהם:

3כפי רוב הברואים והטובות הכוללות אתם תחלה אמר כפי רוב הברואים שעם איזה מהברואים מתנהג במדה זו ועם זולתם במדה זולתה ולדוגמא נמצא בבע"ח אמרו רבי יוחנן כי הוה חזי נמלה אמר צדקתך כהררי אל וכי הוה חזי שלך אמר משפטיך תהום רבה הרי שייחסו הנהגת הצדקה לנמלה והנהגת המשפט לשלך וכ"ש במין האדם ואח"כ אמר כפי הטובות הכוללות אותם שיש טובות באות מצד החן והחנינה ויש באות מצד החסד ומהן מצד הרחמים וכדומה:

4וטעם אמרנו כו' אמרנו אל"ף קמוצה והרי"ש צרויה:

5שהם מדות קיימות לו ית' כו' כלומר הם נצחיות אצלו שגם בטרם כל יציר נברא היו קבועות בו ית' משא"כ ההפעליות כמו שיבואר לקמן והנה בשטף לשון קרא המחבר הג' תארים אלה בשם מדות אף שבאמת אין לכנות אותם בשם זה שהכינוי הזה איננו נאות רק לההפעליות שכינו אותם בשם זה להיותו ית' מתנהג בהם עם הברואים במדה משוערת כפי הכנת הנברא ובית קבולו וכפי צורך השעה גם בבחינת מציאותם אצלנו ושמושנו בהם נאות להם שם זה לפי שאנו צריכים להשתמש בהם במדה משוערת כמו שידוע מדברי הקדמונים ובפרט הרמב"ם ז"ל בפרקיו הרחיב מענהו בזה משא"כ לדברים אלה שאין ענינם רק לעצם כבודו ית' ודבר אין להם עם אדם למה יקראו בשם מדות ואין לתאר אותם רק בשם תארים ונלע"ד שהוא שגיאות המעתיק ואולי השתמש המחבר בערבי במלה השוה ונאותה לשניהם:

6ואחריהם תאותנה לו כו' אפשר לפרש מליצה זו על זמן אחרון והוא דוגמת מה שיסד הפייטן בשיר אדון עולם אשר מלך וכו' ואחרי ככלות הכל וז"א בכאן שקודם הברואים ואחרי כלותם התארים האלה שוים בו ית' כמו בזמן מציאותם אמנם יותר נראה לי שכונתו באמרו ואחריהם על זמן תחלת מציאות הברואים כאלו אמר אחרי הויתם והבראם והכונה לומר שגם אחרי מציאת הברואים אין לשום נמצא שתוף עמו ית' בתארים אלה רק כמו קודם מציאותם כן אח"כ אינם מיוחסים רק לעצם כבודו ית' משא"כ לההפעליות שנמצא לברואים קצת שתוף עמו ית' כמו שיבואר לקמן וכמ"ש חז"ל הדבק בדרכיו מה הוא רחום וכו' מה הוא חנון כו':

7להורות על ענינו ואמתת מציאותו ולהעיר על כבודו פרט ג' דברים נגד ג' תארים שעל מציאותו אמר לשון סתם להורות על ענינו ועל אחדותו אמר אמתת מציאותו שבזה הדקדוק במלת אמתות שרק הוא ית' אחד אמתי מחוייב המציאות וכל זולתו הוא אחד עובר ואפשרי המציאות ועל קדמותו ית' אמר ולהעיר על כבודו שזהו כבודו ית' שהוא לבדו ראשון עילת כל העילות:

8ולהבין המדברים ליתן להם בינה והשכלה שיש להם בורא וכו' ומלת ולהבין הוא מפעיל כמו יבינו לרבים (דניאל י"א):

9ושאר גדרי הרב שכל אלו הם דברים אחוזים בסבך הריבוי ודבר אין להם עם האחדות האמיתי כמבואר למעלה לכן קראם גדרי הרב כלומר שהריבוי נגדר בהם והם הם עניניו וסימניו:

10מן המדות האלה הכונה על המציאות והאחדות והקדמות שהתחיל לדבר בהם:

11שינוי וחילוף כלומר שאם היינו מיחסים לו ית' המדות האלה בחיוב היו מקשים עלינו שגם בהם שייך שינוי וחילוף שבמציאות היינו אומרים ומיחסים שם שינוי שמציאותו משונה ממציאות זולתו ובאחדותו וקדמותו היינו מייחסים תואר החילוף מזולתו שהאחדות הוא חילוף הרבוי והקדמות הוא חילוף החידוש לז"א שאין הדבר כן לפי שאין יחוס אלו התארים אצלו ית' רק לשלול הפכם כמו שמבאר והולך:

12לא מתרבה ולא נעדר ולא מחודש שהם היפוך האחדות והמציאות והקדמות:

13מחייבת שאריתם שכאשר נדע אחת מהם נדע ממילא השנים הנשארים:

14כשהוא דבר וקיים בשום דבר כלומר כאשר התואר אחד אמת הוא נדבק בשום דבר וקיים בו אינו עובר ממנו א"כ יחוייב עכ"פ שהדבר ההוא שהתואר האחדות האמתית דבק בו הוא קדמון:

15ולא ?יהווה ולא יפחד יהווה ה"א הראשון בשור"ק ויו"ד יפסד בחיר"ק והפ"א קמוצה:

16וא"כ הוא קדמון שאם איננו קדמון הוא מחודש והרי נפלה בו הויה בחידושו:

17כשהיא נאותה לדבר כאשר היא ראויה לאיזה דבר ולתאר הדבר ההוא בה:

18מפני שהנמצא תדיר כו' כלומר אחר שהנחנו עליו שם מציאות אמיתי א"כ הוא מחוייב המציאות שהאפשרי במציאות אין מציאותו אמיתית שהרי אין מציאות בטוחה והרי הוא תלוי בין המציאות וההעדר ואתר שמציאותו מחוייבת א"כ היא תדירה מעולם ועד עולם והבן:

19מפני הקדמת מפני קדימת האחדות לריבוי בטבע כמבואר למעלה:

20שכל מתרבה יש לו תחלה והוא הא' הן הן הדברים בעצמן שדברנו בסמוך מקדימת האחדות בטבע:

21להליץ על ענינו כלומר לדבר בענינו:

22כאשר הם עולים בשלש כמו שהם עולים בדעתנו עתה ע"י השלש מלות שאנו מזכירים בפינו:

23השוללות במדות כו' המליצות הנאמרות בשלילה צודקות יותר להאמר עליו ממליצות הנאמרות בחיוב ד"מ יותר צודק לומר עליו ית' שאיננו מת מלומר שהוא חי וכן שאיננו חלש ונלאה מלומר שהוא גבור וכן בשאר התארים שאנו מתארים אותו אין הכונה רק על שלילות ההיפך כנ"ל:

24ממדות העצם כו' אינו נמלט מאחת משתים או שיהיה דבר הנתלה בעצם כמו להזכירנו שם חומר וצורה ושמות היסודות שהורכב מהם או שיהיה מקרה כמו התואר והמראה והמספר ודומיהן:

25והנה נאותות לו ה"א הראשון בציר"י כמו מאחת מהנה כלומר הן ראויות לו להאמר עליו ית':

26ואפשר שישתתף בספורם כו' שיש בהם מדות שמספרים עליו יתברך כלומר מדברים ומיחשים אותם לו וגם מספרים ומיחסים אותם לקצת מן הברואים ונמצא שהוא ית' משותף בהם בדבורנו עם ברואיו:

27והותרנו לספר כו' כלומר מה שהתירו לנו הנביאים והחכמים לספר אותם עליו ית' הוא מפני הדחק וכו':

28להודיענו ולעמוד על מציאותו הדוחק וההכרח הצריך אותנו לספר אותו יתברך במדות אלה בכדי להודיע אותנו במליצות אלה כי אב לבנים יודיע אמתו ואיש לרעהו יוכל לספר פעולות ה' ומזה נעמוד בדעתנו על מציאותו כי מצד פעולותיו הוא ית' נודע ובזולת ספור המדות האלה אין ביכלתנו לדבר בפעולותיו ולהודיע איש לרעהו ד"מ במצות שבת על כרחנו הוכרחה התורה לספר כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת הרי שיחסה לו ית' העשיה והשביתה אף שאין עשיתו כעשיתנו וממילא אין שביתתו כשביתתנו כי לא יתכן לספר בזולת זה:

29כדי שנקבל עבודתו שזה כל מגמתו ית' בהודיע אותנו מציאותו בכדי שנקבל עבודתו לטוב לנו:

30דמות וצורה על התואר אמר דמות ועל הכחות אמר צורה כי בפרטיו נמצאו שניהם שהרי ד"מ בצלם אלהים נאמר לפי דעתו על התואר ועל פי ה' נאמר על צורת הפה שהוא הדבור אמנם הוא צורה גשמית באה מחיתוך המבטא במוצאות ותנועות האויר על ידם וכן בשאר מדות שפורט בפסוקים אלו:

31ויברא אלהים כו' בצלמו דעת המחבר במלת צלם על הדפוס והתואר וכן פירש רש"י ז"ל אמנם הרמב"ם ז"ל במורה האריך בביאור זו המלה ותמצית כונתו שמלת צלם הונחה בזה המקום על השכל:

32כדי לשער ענין כו' לשער בדעתנו איזה ענין פירוש איזו מליצה וקיום בדעת האדם ויוקבע בו מציאות הבורא וז"א יקוים בנפשות פירוש בדעת בני אדם:

33קרובות לשכלם ולהבנתם לשכלם ההיולאני ולכח התבוננותם:

34על דברי הנשמות על ציור גשמי הגשמות השי"ן קמוצה:

35נתחכם לו נתחכם אל האדם ההוא כמו הבה נתחכמה לו כלומר נשית עצות בנפשנו באיזו דבורים ומליצות נוכל לתת לו בינה בדבר עד שלבבו יבין שכל זה נדבר רק בדרך השאלה והקרבה לדעת האדם ושבאמת איננו כן:

36יותר דק ומעולה ומרומם ורחוק מאשר נוכל כו' כלומר יותר דק ומעולה ממה שיש ביכלתנו להשיגו בהבנתנו ופרט ארבעה חלוקות נגד ההגשמה במדות האנושיות הנמלצות ע"פ הסבות הארבעה שהם חומר צורה פועל תכלית כי הנה הירידה וההעתקה הנאמרת בו ית' היא מיוחסת באדם לחומרו שהוא מתקומם במקום ושייך בו העתקה והושאלה לו ית' ומה שנאמר בל' ראיה או שמיעה והתנחמות ודומיהם שהם באדם מיוחסים לצורתו והושאלו ג"כ לו ית' ועל הנאמר בלשון עשיה שהוא שייך למאמר פועל ועל הנאמר בלשון תועלת אליו ית' כמו וירח ה' הוא מענין תכלית ועליהם אמר ושלל כל אלה ממנו ית' בד' מלות אלו והבן שגם ענין פועל ותכלית אינם צודקים להאמר בו ית' ואפשר שמלת דק היא כוללת ואח"כ פרט ג' לשונות מעולה ומרומם ורחוק על ג' חלוקות המדות שזכר למעלה והם העצמיות והדמיונות והמעשיות כנזכר באורך:

37הנלבב בעל לבב:

38קליפות המלות וגשמותם ב' לשונות על הדמיונות והמעשיות:

39עד שיגיע מאמתת כו' כלומר עד שישיג אמתתו:

40בכח יכלתו והשגתו על השכל ההיולאני שהוא בכח אמר בכח יכלתו ועל הכח המתבונן ומשיג אמר והשגתו:

41והכסיל הפתי ג"כ נגד ב' מיני סכלות הדמיונות והמעשיות:

42כפי יכלתו והשגתו כפי יכלתו כפי מה שיש בכחו וכפי שיעור שיוכל להשיג באין מונע חיצוני בשכלו הוא ההיולאני והבנתו בכח התבוננותו ועל כח גופו ואבריו אמר וכחו בלשון סתם וכל המצות הנפעלות ע"י ממון כמו צדקה אמר וממונו ואפשר שהם הם הארבעה שלמיות הידועות אצלנו שהם שלימות האמונה ושלימות התלמוד ועליהם אמר ב' מלות בשכלו והבנתו ושניהם כלולים בלשון חז"ל בשם תלמוד ועל המעשה שהיא חלוקה ג"כ לשתים שהם מלות שבין אדם למקום ומצות שבין אדם לחבירו אמר וכחו וממונו:

43אלא שהכסיל כו' הוא נתבע עליה תובעין אותו בזמן החשבון:

44אשר קצר ועמד מללמוד או קצר והתעצל מתחלתו או שלמד ופסק:

45היו נשארים רוב המדברים כו' שהרי רוב העולם בלתי משכילים והמשכילים הם בכל דור המיעוט:

46בלי דת ובלי תורה כאלו אמר בלי חקים ובלי משפטים שמלת דת הונחה באומה על הענינים שהונחו בהם ביחוד משא"כ לאומה אחרת כמד"א מימינו אש דת למו ששם נזכרת בחירת ישראל והתיחדם מבין האומות לגורלו ית' לכן הזכיר בהם דת שהונח על החקים המיוחדים להם מה שלא עשה כן לכל גוי כמו פרה אדומה ולבישת שעטנז ודומיהם ועליהם נאמר אשר ישמעון את החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה וכן נאמר דת למדי ופרס ועל המושכלות או הממוצעות הונח מלת תורה בסתם ואמר בכאן לא זו שהיו נשארים בלי דת אלא שהיו נשארים ג"כ בלי תורה:

47מפני קוצר שכלם הוא קוצר המשיג וחלישות הכרתם לעומק המושג:

48כי הדבר שיובן ממנו כו' כלומר ואם תאמר מה ראית להועיל לההמון ולקלקל למשכילים בתתך מכשול לפניהם לזה אמר שאינו מזיק להם כלל בו המשכילים יבינו זה שלא נאמרו כן רק לתועלת ההמון ויכירו העיקר המכוון בהם:

49והיה חייב בארוחתו העירני חייב מצד הנמוס ומנהג העולם לשלח ארוחה לאיש האורח שהוא ממכיריו:

50הצורך והמספיק במלת הצורך שלל החסרון ובמספיק שלל היתרון:

51ואם התחלק כו' אף שיתחלק כו':

52לחקור עליה ולדרוש אותה פרט ב' לשונות נגד ב' חלוקי החכמה בצפונה המבוארים בהקדמת הספר עיין שם:

53צורה או דמיון בצורה הכונה בכאן הוא התואר לפי שהתואר נמשך אחר הצורה הפנימית הידוע ובזה תלוי ענין חכמת הפרצוף ודמיון הוא איזה תכונה שיהיה נמצא בו מן התכונות הנתפסות בכח הדמיון שלנו:

54כי לא ראיתם כל תמונה ואמר ותמונה אינכם רואים לפי שמהפסוק הראשון אין מבואר כ"כ שלשון לא ראיתם איננו מבואר אם התכונו לראות ואולי אם היו מכונים והיו נותנים לב להשקיף היו רואים איזה תמונה אמנם בא הכתוב השני וביאר כי באמרו אינכם רואים בלשון הוה מורה שהתבוננו ושמו לב והתבוננו לראות ולא מצאו שום תמונה וזה מבואר למבין דרכי הלשון:

55שלא תמשילו לבורא יתברך תבנית ולא תדמוהו כו' תבנית הוא התואר ונקרא תבנית מלשון בנין לפי שהתואר הוא כבנין בנוי מהרכבת חלקים מוגבלים נערכים בערך ידוע והוא נזכר בבע"ח כמו תבנית כל דגה לפי שהם בנוים ומורכבים מאברים שונים והם בעלי תואר וכן נזכר בבנין כמו תבנית היכל משא"כ באש ורוח אין שייך בהם לשון תבנית לפי שאין להם תואר מוגבל רק צודק בהם לשון דמות לפי שהם נתפסים בדמיון ע"י המראה והוא ית' משולל מכל תואר ומכל דמות שאע"פ שנאמר בו אש אוכלה משל הוא והשאלה בעלמא ועל שאר תכונות שבכחות הגשמיות כמו השינה והשחוק והשמחה והעצב ודומיהן אמר הדמיון שמדמים אותם בפעולות אלו לבריותיו והבן:

56ואל מי תדמיון אל ומה דמות כו' כבר ביארנו מליצת הכתוב הזה למעלה לפי הענין המדובר שם לפי שכבר אמרו חז"ל מקרא אחד יוצא לכמה טעמים כפטיש יפוצץ סלע לכן אבאר אותו בכאן לפי הענין המדובר בכאן אמר ואל מי תדמיון אל א"כ ומה דמות וכו' כלומר אחר שאיננו בעל דמות א"כ איזה דמות תעשו שיהיה נערך אליו ית' שיהיה צודק לחול עליו הרוח האלהי שזה היה טעות של עושי כונים למלאכת שמים שהיו עושים איזה דמות במתכונת ידועה ומכונים שיהיה נערך אל אותו כוכב ומזל שמכונים לעבוד נכריה עבודתו וזה בעצמו היה בעו"ה ג"כ טעות של עושי העגל כמבואר באורך בספר הכוזרי וז"א ומה דמות תערכו לו דוקא וזה שמסיים בפסוק הפסל נסך חרש וכו':

57ואל מי תדמיוני כו' הרי שלא לבד שאין בכח האדם להשיג בו דמות אלא שאף הוא ית' מעיד בעצמו שאין בו שום שייכות דמות כלל:

58כי מי בשחק כו' בא להורות בכתוב הזה שגם צבא השמים אין בהם שום ערך ודמיון אליו ית':

59אל שם הבורא כלומר מיחס אותם אל שמו ולא אל עצמותו ית':

60זולתי שמו הגדול שהורית לנו התורה שהוא נקרא בשם זה והוא נקרא שם העצם והוא המורה על גילוי כבודו ית':

61ועל כן שנה כלומר הזכיר וחזר והזכיר הרבה פעמים:

62אלהי הרוחות הרי שצירף שמו אל הרוחות:

63והעילה בזה הסיבה לזה שאנו מצרפים שמו לשמים וארץ ודומיהם:

64אשר ממנו ידענוהו ולולא בריאת שמים וארץ אין לנו מבוא להכרתו שהרי אין אנו מכירים אותו רק מצד פעולותיו:

65ומציאותו נודע אלינו הרבה כו' הוא בחינה בפני עצמה:

66והעילה בזה הסיבה זה שצירף שמו אל האבות הוא מפני שנודע אלינו וכו':

67אשר ירשנו מהם דרכיו הוכרח לתלות הדבר בירושת דרכיו ולא בקבלת ידיעת מציאותו מהם שא"כ יקשה היה לנו לצרפו גם בצדיקים הקודמים להם כמו חנוך ומתושלח ונח ושם לזה אמר שירשנו מהם דרכיו וזה הוחל מאברהם כמו שהביא פסוק למען אשר יצוה וכו' ומסתמא בודאי גם יצחק ויעקב נהגו כן לצוות לבניהם אחריהם:

68בעבור התיחדם בעבודתו שהיו יחידים בעבודתו מפני שהיו אנשי דורם כו':

69וכן נאמר הנו"ן בחולם:

70בהקראו אלהי העברים ג"כ מפני שהם יחידים בעבודתו:

71לא כאלה חלק יעקב הרי שקראו הכתוב חלק יעקב ג"כ לזו הסיבה לפי שיעקב בחר לו יה לחלקו לעבוד עבודתו:

72ה' מנת חלקי ועל כרחך הכונה על עבודתו ית' שבחר לחלקו:

73לא היה נודע אלינו בזולתה כלומר היה לו ית' להתודע לנו ע"י השגת אמיתת עצם כבודו ולא באופן זולת זה דהיינו צירוף שמו אל פעולותיו או אל קבלת האבות לנ"ל:

74אלהי מבחר יצוריו אלהי האבות שהם מבחר כל היצורים המדברים והבלתי מדברים:

75אם לא יבין העם המלות האלו הם מלות אהיה אשר אהיה שהוראתם לפי פשטותם על הכרתנו אותו ית' מצד פעולותיו וזהו אהיה אשר אהיה כלומר מהותי ועצם כבודי יודע אצלם ע"י הוית פעולותי שאני מהוה בעולמי רק לא רבים יחכמו להכיר ע"י זה לכן תלה הכרתם בקבלת האבות:

76מפני שלא שם כו' לא נתן לפנינו דרך לדעת אותו זולת כו':

77אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם כלומר אשר השיגו בחכמתם הגידו לבניהם ותלמידיהם וע"ז אמר אשר חכמים הגידו בסתם ואמר עוד שגם לא כחדו מהם ממה שהגיעו אליהם בקבלתם מאבותם:

78והוא שער הראיה השכל הוא השער כלומר המבוא להכנס בו הראיה על מציאות הדבר המבוקש מסימניו ומעשיו ואמר סימניו על הבלתי מדברים ומעשיו על המדברים שהרי מהות האדם נכר לנו ע"י מעשיו שהוא עושה בבחירה ורצון ומזה נודע לנו כללות מהותו שהוא בעל בחירה ורצון וגם פרטי כחותיו הנמצאים בו:

79כקיום השגתנו בהרגשותינו אחר שנתקיים לנו השגת מציאות הדבר ההוא בהרגשתנו אנו מבחינים עוד בו דהיינו מאמיתות ענינו:

80ההגדה האמיתית והקבלה הנאמנת שלפי שאנו בטוחים בקבלת דורות הראשונים זה מזה שהמגידים היו בודאי מגידי אמת לכן נאמנה אצלנו קבלת המקבלים מהם ואפשר שהם שתי חלוקות הנמצאות בתורה דהיינו חלק הסיפורים וחלק המצות ועל הסיפורים צודק יותר לשון הגדה ועל התורות צודק לשון קבלה לפי שהשומע מקבל על עצמו לשמור ולעשות המצות ההם:

81וכיון שעמדו לנו כו' כלומר הראיות עמדו לנו להצילנו מסכלותנו ולהורות לנו מציאותו ית' והוא מלשון הגנה כמו שאמר הפייטן והיא שעמדה לאבותינו ולנו:

82ורבו מספריהם מ"ם הראשונה בחיר"ק והפ"א בקמ"ץ המספר שלהם:

83מסימני מעשיו והחכמה היכולת הנה כמו שבעיקרי האמונה נמנה מציאות השם לעיקר בפני עצמה והוא הראשון במבפרם אע"פ שהבאים אחריו כמו קדמותו ואחדותו לא יתכנו בלעדו והרי הוא נשמע מכללה אעפ"כ להיותו הוא צודק בלעדם נמנה ראשון בפני עצמו כן סימני מעשיו נמנים בפני עצמם קודם ההתבוננות בחכמתו ויכלתו הנראית בהם רק בידיעה סתמית שהם מעשיו:

84ואם נחקור על הענין הזה כו' אם נחקור להשיג מדותיו ושבחיו ית' מצד פעולותיו נהיה נלאים מלהשיג הקטן שבקטנים וכו':

85רבות עשית כו' נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך כלומר יכלתך ומחשבות חכמתך אשר אתה חושב עלינו להנהיגנו בהם וז"א אלינו אין ערוך אליך כלומר אינם נערכים אליך והכונה שאין ביכלתנו להשיג ע"י ערך חכמתך ויכלתך כמו שמבואר אמרו לשון ערך הכונה שגם אין בידינו להשיג חלק קטן שנדע שזה ערך אלפי אלפים או רבוא מרבבות מחכמתו ויכלתו:

86מי ימלל גבורות ה' לפי שמהכתוב הראשון אין מבואר כ"כ שאין לספר אפילו חלק קטן לזה הביא זה הפסוק שמליצתו מורה על מאמרם ז"ל בו מי יכול למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלתו הרי שכמו שאי אפשר להשמיע כל תהלתו כך א"א למלל גם בקצתו:

87ויברכו שם כבודך כו' לפי שמהפסוקים הקודמים אינו מבואר רק שאין בכח בני אדם שוכני בתי חומר להגיד תהלתו ואולי נדמה ששרפי מעלה הם יודעים ומהללים אותו כראוי לו לזה הביא זה הכתוב אומר ומרומם על כל ברכה ותהלה שמלת כל מורה על כל התהלות שיש במציאות בפה כל ברואי מעלה ומטה הוא ית' נעלה ומרומם ונשגב עוד ביותר ויותר:

88ומקלסין אותו בשל כסף הנה התנא האלהי קיצר בדבריו ובא הרמב"ם ז"ל בחכמתו וביאר כונתו במורה ותמצית דבריו הם שלא היתה כונת רבי חנינא במשל זה להורות על שאין ביכלתנו לספר בשבחיו רק מעט מהרבה שא"כ היה אומר משל למלך שיש לו אלף אלפי אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו במאה או בחמשים אמנם בהזכירו כסף הורה שאין מהללנו אותו ממיני המהלל האמיתי אשר לו כלל ועיקר כמו שאין הכסף ממין הזהב כלל ועיקר כונתו על פחיתותנו מהלליו באיכותם ולא לבד בשיעור כמות רבוים:

89סמא דכולא משתוקא העיקר שבכל רוממות גאותו ית' היא השתיקה והמורא מלהלל ובמלת סמא השתמשו חז"ל על לשון עיקר הדבר וכן אמרו ברבי יוחנן בן זכאי שאמר כל סמא דמלתא ניפוק מהכא:

90דלית בה טימי הנה אצלנו הגרסא דלית לה ופירש רש"י ז"ל שאין לה ערך דמים ולפי פירושו טימי הוא סכום דמים וכן נראה מכמה מקומות במאמרם ז"ל במדרש רבה אמנם לפי גרסתו דלית בה טימי נראה שמלת טימי הוא ל' פגם וחסרון:

91מצד דמות עצם כבודו והמשלו מלדמות עצם כבודו ומלהמשילו:

92וכשתגיע להוציאו כו' כשתגיע לבינה זו שאתה צריך להוציאו ממחשבותיך ומהרגשותיך מפני שבאמת איננו ית' נמצא כלל במחשבה ובהרגשה וז"א מפני שאיננו נמצא:

93כאלו אינו נפרד ממך שהרי מעשיו ית' הם סמוכים אליך ונמצאים גם בך ובקרבך:

94הוא נבהל בענינו יותר ענין ידיעתו יותר נבוך ומבולבל ממי שאינו יודע כערך תוספת מבוכה סכלות קניני על סכלות העדרי:

95החכם שבבני אדם כלו' מי שהוא חכם באמת זו היא חכמתו שהוא מכיר סכלותו בעצם כבודו אמנם מי שבאמת אינו יודע הוא סכל וסבור שיודע:

96ונשאל כו' מליצה חסרה כלומר אחד מקצת החכמים:

97לא שאלתיך על זה שהרי שאלתו היתה על מהות ואיכות ויחוד מקום והוא לא השיב לו בזה כלום:

98הראויות לנברא כו' שאין בו ית' לא מהות ולא איכות ולא יחוד מקום:

99אך המדות כו' כלומר מה שנמצא בכתובים כאלו הם מבינים אותנו בענינים אלה הוא מפני שאי אפשר לנו כו' ככל האמור למעלה:

100שתודה ותאמין שתודה בזה לפניו ית' ותאמין בלבבך שכן הוא באמת ולא כמי שמשבח בשר ודם שהוא מודה לו בשבחיו בפיו ואין לבו מאמין בזה:

101או המשל כו' הה"א בפת"ח והשי"ן בציר"י:

102אז תתברר לך מציאוהו תתברר לך שמציאותו היא נעלמת ומשוללת דמיון:

103אלא בדרך הראיות בלבד הם פעולותיו שהם לראיה לנו על מציאותו:

104על דרך הקירוב כלומר אף על פי שאיננו דמיון שוה אעפ"כ יש בו קצת קירוב הדעת דהיינו הנה מצאנו בשכלנו אמתת מציאת הנפש מבלי שנשיג כו':

105שפעולותיה נראות ומעשיה כו' על עניני האדם בעצמותו המגיעים לנו ממנה אמר פעולותיה נראות ועל מעשים חיצונים ממנה הנעשים באברי הגוף שהם מסובבים ג"כ אמר ומעשיה נכרים בנו:

106אם הדברים יגעים כלומר כל מה שנחקור ונדבר בה ניגע לריק ולא נגיע לתכלית השגה כמו כל הדברים יגעים דקהלת:

107שאנו חייבים לרהות לשון חרדה כמו אל תפחדו ואל תרהו (ישעיהו מ״ד:ח׳) ואמר שלש לשונות לרהות ולירא ולהזהר נגד ג' מליצות שמביא לקמן באמרו במופלא וכו' ובמכוסה וכו' ואין לך עסק בנסתרות והם נאמרים על שלשה עיקרים שהם מציאותו ית' וקדמותו ויחודו שבכל אלה אין לנו רשות להתבונן וג' לשונות אלו נמצאים בבראשית רבה בפתיחת בראשית וז"ל ואהיה אצלו אמון אמון מופלא ד"א אמון מכוסה דבר אחר אמון מוצנע ורבו הדברים בבירור דבריו במפרשים קדמונים ואחרונים:

108ואמרו בהיסופר לו כי אדבר כו' בפסוק היסופר לו כו' אמרו חכמים בפירוש סוף הפסוק אם אמר איש כי יבולע אם בא אדם לספר כו':

109כי ראו בארון ה' שנסתכלו בו בלב גס בלי אימה הראויה לו כן פירש רש"י שהראיה בסמיכות ב' הוא מורה על ראיה גסה בהעדר הכבוד כמו המה יביטו יראו בי:

110הסתר דבר ר"ל להסתיר סודו וכו' שמלת הסתר הוא מקור כמו זכור ושמור:

111סוד ה' ליראיו לפי שבפסוק הראשון אין מבואר ממי יהיה ההסתר לזה הביא פסוק זה שהוא מבואר שההסתר הוא מהבלתי יראים ואעפ"כ הקדים פסוק כבוד אלהים אף שהוא במשלי וזה הוא בתהלים לפי שבפסוק זה הכונה עליו ית' שהוא איננו פונה לגלות סודו כי אם ליראיו כי זולתם לא עמדו בסוד ה' אמנם בזה נוכל לומר שהיראים אחר עמדם בסוד יכולים לגלותו גם לזולתם לכן הקדים פסוק כבוד אלהים הסתר דבר שהוא מורה על הסתר בני אדם זה מזה והנה השני כתובים מגלים זה על זה ומה שחסר זה גלה זה:

112והרעיון הרכבת פרטי מחשבות והתחברותם יקרא רעיון מלשון ריע וחבר:

113והזמם הכונה על הכנת המחשבה לפעול דבר מה כמו כאשר זמם לעשות לאחיו ופרע אותם במספר חמשה נגד ה' חושים הגשמיים:

114במראים והצורות כוון בכאן במלת צורה על התואר:

115ובהקולות והנגונים מלת נגון הונח על הרכבת הקולות השונים וערכם זה לזה והרי הקולות והנגונים הם כנגד מחשבה ורעיון:

116וכן הריח ומיני המורחים הריח הוא הריח הפשוט והרכבת מיני ריחות קרא בשם מיני מורחים והוא מעשה רוקח הנאמר בתורה:

117והרבה מעניני האיכות כמו לחות ויובש חלק ושעיר:

118מגיע אצלו ואחר יעמוד בהגיעו אל הגבול יעמוד אחרי כן ולא ישיג יותר:

119כראות כמו חוש הראות:

120עד שתעמוד ולא ישיגהו הראות תעמוד ולא תשיגהו עוד:

121ואם הם נמצאים אף שבאמת ישנם במציאות אעפ"כ יעדרו מהשגתו:

122מפני שמבקשם גרסינן בלא יו"ד אחר השי"ן:

123בעצמו ובדרך הראיות ומפרש והולך מה שהוא קרוב אליו וכו':

124ומה שהוא רחוק ונעלם על הדברים המושגים במהותם אחר החקירה אמר רחוק לפי שצריך להצעות וראיות ועל עלומי המהות כמו האישים הרוחנים ונפש האדם אמר ונעלם:

125תהיה מציאותו נעדרת ממנו כמו שמבאר לקמן כי כל המתדמה הוא ענין זולתו ית':

126אחר המצאו אחרי שהיתה כבר מציאותו ית' ידועה לו תעדר ממנו עתה שמתחלה היתה מציאותו ית' בדעתו משוללת מכל דמיון וציור והיא הידיעה האמיתית בחוק האדם והיה אז צודק לומר עליו שהוא יודע מציאותו אמנם עתה אחרי שנתלית מציאותו בדעתו באיזה דמות א"כ הוא ענין זולתו ית' וזה בא לו מפני שהשתדל כו':

127דבש מצאת אבול דיך הרי שגם מה שהוא מתוק וערב יש גבול להשתפקות האדם ממנו ואם יעבור הגבול ההוא יפסיד גם הסיפוק שיהא מועיל לו:

128פן תשבענו והקאותו אם תשבע ממנו תקיא הכל:

129ואחר יעמוד אחרי כן יעמוד ולא ישיג יותר מה שאינו שייך לחושו:

130שתחשוב באבן כו' תחשוב ותצייר בלבך כאלו ראה אדם אבן מושלכת כו':

131עשתה צליל בפריחתה עשתה קול הברה ע"י רעידת האויר ובלשון אשכנז קלאנג:

132מראה האבן ודמותה מראיה ותארה:

133קרירותה וקשויה שהיא קרה וקשה שהאבן היא קרם בטבע כמו כל יסוד העפר:

134כי לאבן משליך השליכה שיש לאבן משליך שהשליך אותם:

135כי מה שדרכו שיושג כו' כלומר קל וחומר הדברים ומה השכל שהוא גדול המעלה מהחושים הגשמיים אעפ"כ מה שיושג בהחושים הגשמיים א"א להשכל להשיגו כ"ש שמה שיושג בשכל אי אפשר להחושים להשיג מה שמיוחד להשגת השכל:

136והדמיון השני יורד כו' ההפרש שבין הדמיון הראשון לשני הוא שהראשון הוא המונע להשתדל בהשגת הבורא מצד שהוא דבר נמנע בחוק שכלנו והב' מונע אותו מצד בלבול השכל והפסדו על ידי השתדלות זו וזה יקרא ג"כ בהשתדלות השגת הרוחנים כמו שאמרו חז"ל על בן זומא שהציץ ונפגע גם אמרו מעשה בתינוק אחד שהיה מבין בחשמל כו': אורה וניצוצה וזריחתה במלת אורה כוון על האור השופע ממנה בתמידות ובמלת ניצוצה כוון על השלכת ניצוצי חמה ובמלת זריחתה כוון על שעת הזריחה קודם עלית גוף השמש על הארץ וכמ"ש ואל מקומו שואף זורח הוא שם:

137ורוחק האופל ממנה מיד בבא השמש אופל הלילה סר מרחיק עצמו ממנו:

138ונהנה ממנה שהאור הוא מענג עין האדם גם בלי צורך השתמשות כמ"ש וטוב לעינים לראות את השמש:

139ומגיע אל הענין המבוקש ממנה דהיינו ההשתמשות לאורה:

140למצאה מצד עגולה להשיג בחוש ראותו תואר כדריותה:

141תכהינה עיניו כו' בתחלה תכהינה ואח"כ יעדר אורם ח"ו בהחלט כדרך כל מחלה שתחלתה רכה וסופה קשה כאשר תכבד:

142וחכמתו בהם חכמתו ית' הנראית באותותיו:

143כל מה שיש בכח שכלנו כו' דהיינו מחכמתו ומדותיו ועלויו מכל הנמצאים:

144נפקד שכלנו והכרתנו נאבד ונחסר שכלנו כמו ויפקד מקום דוד:

145אשר ספר בהם עצם כבודו ואשר ספרוהו בהם נביאיו שיש בתנ"ך מליצות מעצם כבודו הנאמרות בלשון מדבר בעדו כמו ראו עתה כי אני אני הוא וגו' ויש מליצות שהנביאים מספרים עליו ית' בלשון נסתר:

146בדרך העברות ומליצות מה שנדבר דבר שאינו עצמי ומתקיים באמיתות באותו דבר נקרא דרך העברה כלומר שאיננו נתפס בדעת האדם רק לשעה קלה קודם ההתבוננות ועובר מיד ויש שלא נאמרו רק בכדי להמליץ לאדם כפי כח ההבנה האנושית ועל צד הקרוב לשבר את האיזן וז"א בדרך העברות ומליצות:

147להבין ענין הפשיטות שהוא ית' מופשט מכל דמיון ורעיון וציור:

148כפי בינת מי שניתנו להם הם המון עם בני ישראל:

149כמו השריקה שאנו קוראין פייפ"ן שהיא מסוגלת לעורר תשוקת הבהמה לשתיה יותר ממה שהיה אומר להבהמה שתה בדבור צח כן המליצה בהעברות אלה מביאה ומקרבת דעות המון בני אדם אליו ית' יותר מאלו היה מדבר באמיתות שאז לא היה מקובל בדעתם כלל ועיקר:

150והנותו ורחמנותו מלשון חנון ורחום:

151העזר והאומץ עזר בדעת ואומץ בתשוקה:

152החונף בעניני הדת לבני אדם שבעסק בעניני הדת כונתו להחניף לבני אדם. כלומר להיות צבוע בעיניהם ומוחזק בכשרות אצלם:

153וקבולם מתחלק כו' בני אדם חלוקים בקבלתו זה מקבל הרבה וזה מעט זה קבולו חזק ומתקיים וזה קבולו חלש ועובר:

154שהם נהנים כו' ומשתמשים לאורה כבר ביארתי למעלה שבאמרו נהנים ממנה כוון על הנאת האדם מעין השמש גם בזולת צורך השתמשות:

155ומגיעים לכל הנאתם בכל מיני תשמיש:

156תהיה ע"י שליח שהם שולחים בצרכיהם איזה פקח:

157בכחלים וברטיות הסם המושם בתוך העין נקרא כחול ומה שמושם על גב העין נקרא רטיה:

158ובתקון מאכלם כידוע מענין רופאי העינים שמזהירים ממאכלים חמוצים ומלוחים וממאכלי חלב:

159וילטוש שכלם יחדד שכלם כמו אבי לוטש כל חורש נחשת וברזל:

160האדם הכסיל בעור הכסיל הוא הפתי בהחלט ואין בכחו שום התבוננות והוא כמו העור בהחלט שאין הראות בכחו:

161והסכלות בחשך סכל הוא מי שהוא משולל הבנה בפועל אמנם יש בכחו להתבונן כאשר יורוהו והוא כמו האויר החשוך שיש בכחו לקבל אור כאשר יקרב אליו דבר המאיר:

162החכם עיניו בראשו ופירש"י שם החכם הוא הרואה את הנולד וכשהוא עומד עדיין בראש הדבר הוא מתבונן ומחשב מה יעלה באחריתו משא"כ הכסיל שהוא כהולך בחושך שאינו רואה מה ברחוק ממנו:

163והעורים הביטו לראות הביטו והשתדלו לכם איזה רפואה שתוכלו לראות וזהו הביטו לראות:

164בעץ החיים שיאכל האדם וחי לעולם:

165עץ חיים היא וזה נאמר על כלל החכמה והכונה על תורתנו הקדושה בכללה על פרטי מצותיה אמר כי חיים הם למוצאיהם:

166ויפיק לנו רצונו יתן לנו עזר ואומן להוציא רצונו לפועל אמן:

167נשלם השער האחד. בעזרת ה' אחד: