פת לחם, שער ראשון - שער ייחוד ה

1בורא בראו שבראו והשי"ן מובלעת וכן דרכו תמיד ואמר בוראו וחדשו להוציא מדעת המאמינים בחומר קדום שלדעתם צודק לקרותו בורא להיותו הסבה לכל המציאות כעמוד שהוא סבה לצלו אבל לא מחדש שלדעתם המציאות מחוייב מן הבורא וקדמון כקדמותו:

2בעת ההיא כו' כלומר הרי בעת ההיא היה אפס כו' פירש העדר וההעדר לא יעשה כו' ואמר לא יהיה ממנו מעשה ולא הנחה כלו' לא יתכן עליו לומר שעשה דבר או שהניח מעשותו שידיעת ההפכים אחד:

3ובירור ההקדמה השנית שההתחלות הם התחלת הארבע יסודות וכל אשר יצוייר שהיה עוד איזה דברים התחלה להם והם היו להם עוד התחלות וכן למעלה עד בלי תכלית זה אי אפשר להיות שעכ"פ צריך להיות תכלית למספרם:

4כי כבר נתברר במושכל ראשון כמו שמבאר:

5מפני שאי אפשר להגיע כו' כלומר אחר שהוא קדמון בלי התחלה א"כ אין כחו כח מוגבל שכל מוגבל פוסק בכלות גבול כחו וא"כ כבר היה פוסק אם היה מוגבל וא"כ מוכרח שאיננו מוגבל ואחר שאיננו מוגבל א"כ לא יפסוק לעולם כאשר לא פסק מעולם וז"א מפני שאי אפשר להגיע כו' כלומר אי אפשר לדעת האדם ורוח בינתו להגיע אל גבול כחו ולעמוד בגבול ההוא ולחקור ולהתבונן כמה יארך זמן קיומו ומתי יפסוק לפי כמות גבול כחו לפי שע"כ אין כחו מוגבל כלל ועיקר:

6ראשון אין ראשון לפניו ותחלה פרט שתי בחינות אם מצד זמן ראשית הוויתה מוכרח להיות לה זמן ראשון בהחלט שאין ראשון לפניו כלומר שלא היה עוד לפניו זמן להוויתה כלומר שאף אפשר שיצויר שיהיה להווית דבר שני זמני ראשית אחד קודם לשני דהיינו שבראשון הראשון היה בתכונה ידועה ואח"כ נשתנה לתכונה אחרת ונמצא שהראשון השני הוא ראשית בבחינת הויתו השניה לז"א שגם אם יצוייר כן לא ילך הדבר לבלי תכלית ועכ"פ היה זמן ראשון להוויתו לפניו כלל ע"כ בחינה ראשונה ובחינה שניה מצד ההתחלות כמו היסודות וכנ"ל אמר שעכ"פ מוכרח להיות שהיתה איזה התחלה ראשונה בהחלנו שלא היה שום התחלה לפניה כלל וז"א ותחלה שאין לפניה תחלה:

7כי אין הכל כי אם כלל חלקיו שהרי אין מהות הכל דבר זולת החלקים רק קיבוץ כל החלקים הוא הכל:

8ולא יתכן כו' כלומר א"כ לא יתכן להיות חלק כו':

9כי גדר החלק מהות החלק וענינו:

10שיעור נפרד משיעור שיעור קטן הנפרד משיעור גדול:

11כי שיעור הקטן כו' שע"י השיעור הקטן יודע מספר השיעור הגדול ד"מ אם ידוע לנו מדת שליש איזה דבר שהוא ארבע אמות או טפחים מזה ידוע לנו שכולו היא שנים עשר:

12ואם נעלה במחשבתנו דבר כו' אם נצייר שיש במציאות בפועל דבר שאין לו גבול ותכלית ונפריש ממנו איזה חלק א"כ יהיה הנשאר פחות ממה שהיה בתחלה קודם שהופרש ממנו החלק ההוא וא"כ אם נצייר שהשאר הוא בלי תכלית א"כ מוכרח לומר שיתכן להיות שום בעלי בלי תכליות האחד גדול מהשני שהרי הבלי תכלית הזה היה בתחלה גדול ממה שהוא עכשיו אע"פ שבשני הזמנים הוא בלי בעל תכלית וזה אי אפשר להיות שבבעלי בלתי תכלית לא יפול שם גדול וקטן:

13ואם יהיה לשאר תכלית כו' כלומר אם נאמר דאין הכי נמי שאחר שמופרש ממנו החלק ההוא יש להנשאר תכלית א"כ הגע עצמך איך נוכל לומר שהיה קודם שהופרש בלי תכלית שהרי גם עתה כשנוסיף עליו החלק ההוא יהיה להכל תכלית וכבר הנחנו שהוא היה בלי תכלית וזה שמסיים וא"כ יהיה בתכלית ומאין תכלית כלומר שנוכרח לומר עליו שני התארים יחד וזה אי אפשר שהרי הם שני הפכים:

14וזה הפך שאי אפשר להיות אי אפשר להיות שני הפכים אלו קיימים שניהם דהיינו בתכלית ובלי תכלית:

15ולא יתכן להפריש כו' כלומר והרי מוכרח שאי אפשר להיות חלק מדבר שאין לו תכלית ואם כן איך נוכל להניח שם קדמות על משך זמן ימות עולם שהרי אם נפריש ממה שיצא כו' וא"כ צריך שיהיו תחלותיו כו':

16אל תכלית מספר שיהיה בוודאי תכלית למספרם:

17הם קודמים לו מהות עצמן כל אחד לבדו קודמים למהות עצם המורכב מהם:

18הקדמה טבעית כלומר אף שנאמר שיכול להיות שלא היה להם קדימה זמנית שאפשר שמתחלה נהיו ונבראו בהרכבה זאת ולא היה בשום זמן כל אחד מחלקי הרכבתו נמצא לבדו אעפ"כ נאמר על חלקיו שיש להם קדימת טבעית שהרי עכ"פ ציור הבדידות קודם לציור ההרכבה והבן:

19והקדמון הוא שאין לו עילה שם קדמון הונח על דבר שאין לו עילה זולתו שסבבה מהותו:

20ומה שאין לו עילה כו' שאחר שהונח שאין לו עילה א"כ בהכרח שאין לו תחלה שמאין יחודש ויברא כי אין הדבר עושה את עצמו:

21אין לו תכלה ואחרי שאנו רואים העוה"ז יש לו תכלה א"כ יש לו תחלה: