פת לחם, שער ראשון - שער ייחוד ו

1מחובר ומורכב על החלקים הבלתי מנגדים זה לזה צודק לומר לשון חבור ועל המנגדים זה לזה כמו אש ומים צודק לומר מורכב כאלו האחד רוכב על חבירו ותקפו בע"כ להתחבר עמו:

2בהרגשותינו ושכלנו שמהרגשת החושים נגיע אל השגת השכל:

3במכמנים כלומר דברים האצורים וטמונים באוצר:

4ועליתה וירידתה שעד תקופת תמוז היא עולה וום ביום ואח"ז מתחלת לירד יום ביום עד תקופת טבת ואז חוזרת לעלות וכל זה הוא בערכנו שוכניי פאת צפון לקו השוה ולהדרומית הוא הפך זה:

5ושנותם תמיד כו' שאחר גמור סבוב אחד חוזר ושונה בסבוב שני על אותו סדר בעצמו:

6האומר לחרס ולא יזרח כו' כונתו לשלול דעת מי שיסבור שהיום הוא דבר מכוון בבריאה ולא הלילה רק שמן הקף השמש ע"כ נהיה לילה בבא השמש תחת האופן לזה מביא ראיה מפסוק האומר לחרס ולא יזרח הרי שייחס גם העדר הזריחה למאמרו וצוויו ית' שהרי הוא דבר מכוון ממנו ית' ואפשר שכוונתו באמרו ושנותם תמיד וכו' מלשון שינוי והכונה על שינוי אורם בזמני הליקיות שלקותם הוא מכוון לעולם כפי החשבון וידוע לתוכנים קודם בואו ולא יקשה לך באמרו מלת תמיד שכן צודק לומר על דבר המיועד לבא בעתו ואינו פוסק שום עת מן העתים המיועדים לו והראיה מעולת הבוקר והערב שנקראים תמידים ולזה מביא ראיה מן הכתוב האומר לחרס כו' לומר שגם שינוי אורם בזמני הלקות הוא דבר מכוון ממנו ית' אך ממה שמסיים בפסוק תשת חשך וכו' הוא ראיה לפירוש הראשון:

7אשר תנועותם מתחלפות שזה מתנועע ממזרח למערב וזה הפכו וזה באלכסון:

8על הנהגה משוערת ומשקל מכוון על שיעור זמן מנהגם בתנועותיהם אמר הנהגה משוערת ועל תכלית היוצא מזה שהוא התועלת רבא מהשפעת כחותיהם למין האדם ושאר הבע"ח לפי משקל מזגי הבע"ח וכחותיהם אמר ומשקל מכוון:

9לא יזח ולא ישתנה על קו מדת תנועותיהם אמר לא יזח שהוא מלשון העתקה ממקומם כמו ולא יזח החשן לומר שאינם נעתקים לעולם מקו סבובם אשר שם להם ועל המשקל הנ"ל אמר ולא ישתנה:

10כונת תועלת להצילם מנזקם ותקנה על מה שהוא על צד היותר טוב:

11את הכל עשה יפה בעתו שעשה לכל א' עת וזמן ידוע לסבובו:

12לכל זמן ועת לכל חפץ כו' כלומר שעשה תנועותיה' וזמני סבובם לפי חפצו שתהיה ענין הברואים אשר תחת השמי' וכפי תועלתם ותקנתם עשה זמן סבוב הגלגלים והכוכבים ועניני תהלוכתם ויהיה למ"ד לכל חפץ מלשון בעבור שהוא אחד משמושי הלמ"ד כידוע למדקדקים:

13בכולו ובמקצתו שהרכבת הכלל מפרטי מינים שונים היא בחינה בפני עצמה והרכבת כל איש מאישי המין היא בחינה פרטית בפני עצמה:

14נחלקים ונפרדים על הבלתי מנגדים כמו העפר והרוח אמר נחלקים כלומר חלוקים במהותם ועל המנגדים כמו האש והמים אמר נפרדים כלומר שאף אם נרצה לחברם אינם מקבלים חבור ונפרדים זה מזה והם השתי חלוקות שמבאר שמקצתם משונים זה מזה ומקצתם זה כנגד זה כנ"ל:

15להשתנות ולהתחלף ג"כ ב' בחינות הנ"ל שעל המשונים אמר משתנים כלומר נשארים בשינוים הראשון ועל המנגדים שהם זה חלוף זה אמר ולהתחלף כלומר חוזרים להיות נחלפים זה מזה:

16שחברה אותה התולדה כינה הטבע בשם תולדה וכן בהרבה מקומות מזה הספר:

17מתוקן וקיים מתוקן בתחלתו ונשאר לקיום:

18והאישים העליונים הם המלאכים:

19הוות מן היסודות נתהוו מן היסודות:

20וידענו כי לא נמזגו מאליהן על הבלתי מנגדים שאין התחברותן נפלאה שהרי יכולין לדור יחד רק הפליאה הוא העירוב וההתמזגות עד ששבו לעצם אחד אמר לא נמזגו מאליהן ועל המנגדים שהם האש והמים שאף חבורם יחד בלי התמזגות הוא פלאי כמו גרות זאב עם כבש אמר ולא נתחברו מנובען שהרי אדרבא טבען להתרחק זה מזה כמי שבורח מן המזיק שכשזה קם זה נופל:

21כי מחברם זולתם וקושרם בלעדיהם בשניהם חסר מלת היא כלומר אנו יודעים שמי שחברם הוא אחר זולתם ולא הם עצמם כנ"ל וכן מי שקשרם הוא אחר בלעדיהם ועד הנה דבר בבלתי מנגדים ועל תחלת חבורם אמר לשון חבור ועל החזיקם בקיומם אמר לשון קשירה ועל המנגדים אמר ומרכיבם כנגד טבען הוא בוראם ית' ואפשר שכוון ופרט ג' לשונות של חבור מחברם וקושרם ומרכיבם לפי שבין חבור ארבעה דברים יש שלשה גבולים אמנם הראשון עיקר:

22אשר תקן קשורם ותכן חבורם אמר תקן קשורם על המנגדים שהם צריכים קשירה כנ"ל ולכן פרט אותם תחלה שלפי סדר הבריאה נאמר בראשית ברא אלהים את השמים וכבר אמרו שהשמים מאש ומים נבראו שהם המנגדים ועל הבלתי מנגדים אמר ותכן חבורם ומלת תכן לשון מתכונת שהוא לשון ערך כמו שנא' ובמתכנתו לא תעשו כמוהו ובאמת חברם בערך ידוע לכ"א מהיצורים ומה שנאמר בארץ אנכי תכנתי עמודיה סלה אפשר לפרשו ג"כ לשון ערך כלומר שלפי ערך כובד הארץ עשה חיזוק עמודיה:

23וכאשר נחקור על היסודות הארבעה כלומר על כל אחד בפני עצמו:

24כחום וכקור כו' כל אלו קרא אותם צורות מקריות והרוצה לעמוד נול בירור דברים אלו יעיין בספר צורת היסודות להחכם האברבנאל:

25בשרשיו ובענפיו שרשיו הם החומר והצורה וכל המורכב מהם הם הענפים:

26בפשוטו ובמורבבו פשוטו הם הד' יסודות כל אחד בפני עצמו הוא יסוד פשוט וכל הברואים הם מורכבים מהם:

27בעליונו ובתחתונו הנתונים בצד מעלה והנתונים למטה:

28וצריך ממה שהקדמנו צריך להיות שע"פ ההנחה שהקדמנו שכל מחובר הוא מחודש יצא מזה שהעולם כולו מחודש שהרי אנו רואים שכולו מחובר:

29אי אפשר כו' אשר יצרו וחדשו על הצורה אמר יצרו ועל החומר אמר וחדשו והקדים הצורה לפי קרבתה אליו ית' והיא תחלה בהשתלשלות ממנו יתברך כידוע שהחשוב חשוב קודם בהשתלשלות והבן:

30מאין דבר לא בדבר ולא על דבר ידוע בדברי החוקרים שסבות כל דבר ארבעה והם החומר והצורה והפועל והתכלית והנה בכאן אנו עסוקים בפועל ית' ואמר שהוא ית' פעל כולם "מאין דבר" על הצורה ועל החומר אמר "לא בדבר" כלומר שלא חלה הצורה בחומר מוכן מקודם כדעת קצת מהפילוסופים המאמינים בחומר קדום אלא שגם החומר מחודש ממנו אחר חידוש הצורה כנ"ל ועל התכלית אמר "ולא על דבר" שלא כוון בו שום תכלית ותועלת לעולמו כביכול רק נדבה וחסד לברואים:

31עושה כל נוטה שמים לבדו כו' ולפי שלפעמים יאמר עשי' על תיקון הדבר כמו שפירש רש"י ז"ל בכמה מקומות ויכול להתפרש על תיקון היצורים מן החומר לפי דעת מאמיני הקדמות בחומר לכן הביא פסוק שני שנאמר בו בפירוש שברא מתהו ובלימה ופסוק ראשון הביא לפי שנזכרו בו גם השמים ובא זה ולמד על זה:

32אשר אותו דרשנו ונמצאו כוננו כו' הזכיר דרישה ומציאה כלשון הכתוב דרשו ה' בהמצאו:

33אין ראשית לראשיתו כלומר אין סיבה לפניו ית' שסבבה אותו ואח"ז אמר אין תכלית לזמן קדמותו:

34בורא שהתחילו ויוצר שיצרו בכאן אמר בורא על החומר ויוצר על הצורה והקדים בריאת החומר שבדרך ההרכבה צריך להקדים החומר שהרי הצורה תלה על החומר:

35בעודנו בבריאותו כלומר אלא א"כ נטרפה דעתו:

36שטרח בחבורו והרכבתו כו' על חבור חלקיו אמר בחבורו ועל שומו על פי הבאר אמר והרכבתו שהרכיבו ע"פ הבאר:

37היה לו להפליא ולהגדיל הרבה גרסינן בדל"ת מלשון ויבא יוסף את דבתם כו':

38וימהר להכזיבו בדברים ולדחות מאמרו להסיח דעתו מדבריו:

39קטן ופחות ונבזה קטן בכמותו ופחות במהותו ונבזה בענין תכליתו:

40והוא בחכמה תקצרנה כו' חסר מלת אשר שנעשה בחכמה רבה כ"כ אשר תקצרנה כו':

41כונת מכוין ומחשבת חכם על התכלית אמר כונת מכוין שכוון לתכלית ההוא ועל פעולת העשיה אמר ומחשבת חכם שחשב באיזה תכונה לעשותו והקדים התכלית כי סוף מעשה במחשבה כו':

42מבלי מצוע קולמוס שהקולמוס הוא הממוצע בין הפועל שהוא האדם הכותב ובין פעולת הכתיבה:

43שאיננו נמלט ולומר שאיננו נמלט:

44יותר רחוק ועמוק רחוק לפי קוצר המשיג ועמוק לפי עומק המושג:

45בתשובת אנשי הקדמות להשיב ולהקשו' על מאמיני הקדמות: