פת לחם, שער ראשון - שער ייחוד ז

1אין תכלית למספרן אמר זה בלשון הבאי על עוצם רבוים שהרי אמר למעלה שכל ענין גשמי אי אפשר שיהיה בלתי תכלית רק דבר לפי השגת האדם וכבר אמרו חז"ל שדברה תורה לשון הבאי וכן נמצא בכיוצא בזה בכתוב ויצבור יוסף בר וכו' עד כי חדל לספור כי אין מספר שהכונה שלא היה ביכולת האדם לספור מרוב רבויו. עוד אפשר לומר שכונתו באמרו אין תכלית למספרם לומר שאין למספרם גבול ידוע ואין מספרם עומד במצב אחד בכל זמן משא"כ המינים ששם להם הוא ית' חוק וגבול במעשה בראשית ולא יתרבו לעולם במספרם וזה שמסיים שהמינים יש להם תכלית למספרם ופירוש זה עיקר:

2וכאשר נערוך המינים אל סוגיהם כו' הנה החוקרים נשתמשו בג' מדות אלו איש ומין וסוג והכונה שבכל מין יש פרטים רבים ד"מ במין הכשב יש כשבים רבים והם נקראים אישי המין והוא שם מושאל מן הפרט שבמין האדם שנקראים אישים וקבוץ הכלל נקרא מין הכשב וכן מין הבקר ומין העז ושאר מיני בע"ח והנה האישים הם רבים מאד ומספר המינים הוא מעט מהם ולמעלה מן המינים יש שם סוגים שכל סוג כולל כמה מינים ד"מ שם בהמה הוא כולל מין בקר ומין כשבים ומין עזים ומין חמורים ומין גמלים לכן נקרא שם בהמה בכינוי סוג וכן שם חיה ושם עוף נקראים סוגים והנה עד כה מצאו החוקרים כינוים שונים ולמעלה מזה לא מצאו עוד מלות לכנות אותם והוכרחו לכפול שם הסוג ד"מ שלמעלה מסוג הבהמה וסוג החיה יש דבר כולל דהיינו כל מהלכי ארבע ונקרא סוג הסוגים לפי שהוא כולל שני סוגים הנ"ל דהיינו סוג בהמה וסוג חיה ולמעלה ממנו כינוי בע"ח שהוא כולל כל הסוגים גם העוף למינהו וכל השרץ השורץ כל אשר נשמת רוח חיים באפו ונקרא אצלם סוג סוגי הסוגים וחלוקה זו תמצא גם במיני הצמחים:

3עצם וכמה כו' אם באתי לבאר הענין הזה בשלימותו יארך הענין מאד והחפץ ימלא ידו בספר רוח חן ובספר מלות הגיון שם ירוה צמאו:

4רם על כל רמים בבחי' צד מעלה המיוחד אליו ית' כמד"א רם על גוים ה' על השמים כבודו ואמר עליון על כל עליונים בבחינת ממשלתו עליהם כמד"א כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ ואח"ז פרט ב' בחינות הקדימה דהיינו קדימת זמן שעליה אמר ראש כל תחלה וקדימת סבה שעליה אמר ועילת כל עילה ואמר כל עילה ועלול כלומר שכל הנמצאים עד לו ית' נופל על כל אחד שם עילה ושם עלול שכל אחד עילה למה שלמטה ממנו ועלול ממה שלמטה ממנו רק הוא ית' עילה בלי עלול:

5סימני החכמה פי' אותות החכמה והוראותיה:

6עליונו ותחתונו מה שהוא בצד המעלה ומה שהוא בצד מטה ובדרך כלל השמים וצבאם צד מעלה והארץ וכל אשר עליה הם צד מטה:

7קפאיו הוא הנקרא אצלנו בשם דומם:

8מחשבת חושב אחד ומלאכת כו' אמר מחשבת חושב בבחינת התכלית היוצא מהם שהוא קדם במחשבתו ית' כאמור למעלה ועל פעולת הויתם אמר ומלאכת בורא אחד:

9על מחלקותיו בשרשיו ויסודותיו כו' כלו' שאע"פ ששרשיו ויסודותיו חלוקים זה מזה אמנם בהתהות התולדות היוצאים מהם הם דומים זה לזה (ועמ"ש בביאור הקדמת הספר) ד"מ סיג החי וסוג הצומח אע"פ שחלוקים בשרשיהם הם דומים בתולדותיהם ששניהם תחלת הויתם מהתמזגות היסודות ושניהם קטנים בכמותם בראשיתה וכמותם נוסף והולך וגדול במשך זמן ושניהם כמושים באביהם משך זמן עד הגיע תור גלוים והוראותם בעליל. והנה לדוגמא נמצא בדחז"ל התיחסות ודמיון מה למיני החיים עם מיני הצמחים בתולדותיהם והוא מה שמנו זמן עיבור כמה מינים מן הבע"ח ולכל אחד מנו דוגמא במין מן הצמחים ואמרו עיבור בע"ח פלוני לכו"כ זמן וכנגדו באילן פלוני ופלוני לכו"כ ומן וכנגדו וכו' ואמר ושוה בחלקיו הכונה על שיווי חלקי הרכבתו כמו בסוג החי וסוג הצומח שכמו ברוב הצמחים נמצא גזע והסתעפות ענפיו ממנו כן בבע"ח יש דוגמתו שהאברים החיצונים כמו אזנים וידים ורגלים הם כמו ענפים מתפשטים מן הגזע וכמו בב"ח נמצא בפנימיותם גידים שהם מעבר לדם ושארי לחות כן גם בצמחים יש גידים מוליכים הלחות כידוע לחוקרים ונכבדות מדובר בהם בספריהם:

10בקטני היצירות וגדוליהם שאע"פ שהם רחוקים זה מזה בכמותם אמנם הם קרובים מאד בשווי חכמת הבורא ית' הנראה בהם שכמו שנמצא להפיל והגמל פה ורגלים וחלל הבטן המקבל המזון כן נמצא גם ליתוש ועש:

11מתחלפת בחלקי העולם ומשתנית כו' אמר שלא ימלט שלרבוי החלקים היה נופל בקצת מהם החילוף פירוש התנגדות והיפוך זה מזה אמנם בכללים שאינם רבים כ"כ אף שלא היה נופל בהם החילוף שהוא היפוך והתנגדות במנינם ודרכם אבל עכ"פ היה כופל בהם השינוי ולא היו שוים והולכים בדרך אחד וכן בשאר המון החלקים היה השינוי נמצא והלשון מבואר למבין:

12בקיומו ותקונו אם שיהיה קיים ולא יהיה נפסק ונעדר ואם שיהא מתוקן על צד היותר טוב:

13ואין חלק ממנו לא היה בגמר מלואו וטובו זולת החלק האחר:

14כצורך קשקשי השריון כמו שקשקשי השריון צריכים זה לזה בקיומם לפי שהם אחוזים זה בזה:

15וחלקי המטה המ"ם בחיר"ק שהם אחוזים זה בזה והנה תפס לדוגמא שני דברים נגד ב' בחינות הנ"ל ששריון הוא להציל האדם מן המות ולהחזיקו בקיומו והמטה הוא רק לתיקון האדם שיהיה ענינו על צד היותר טוב שלא יהיה מוכרח לישב או לישן ע"ג קרקע ואח"כ זכר אברי גוף האדם שנמצאים בהם שתי הבחינות גם יחד שרובם הם מוכרחים לקיומו ויש בהם שנבראו על צד היותר טוב כמו כפילת אברי החושים ורבוי האצבעות:

16קצתם אל קצתם מוסב על מלת הצורך:

17בתקנתם והשלמתם בכאן כוון במלת תקנתם על הקיום והשלמתם על שלימות היותר טוב:

18הירח והכוכבים כו' שהם מקבלים האור מן השמש שגם הכוכבים מקבלים ממנו לפי כמה דעות מהחוקרים:

19וצורך אל השמים להמטיר עליה גם לפי כמה דעות קיומה באמצע הוא ע"י תנועת השמים:

20וצרכה אל המים לפי שזולתם היתה נשרפת מחום השמש המכה עליה כ"ש שלא היתה מצמחת דבר:

21כדורס מן העופות כו' כמו שנמצאים בעופות ובדגים ובחיות מינים הדורסים וטורפים את זולתם למאכלם והקדים העופות והדגים לחיות לרבוים עליהם כידוע והקדים עופות לדגים לפי שהם גלוים לעין האדם או שסידר אותם כפי סדר בריאתם במ"ב:

22וצורך האדם אל הכל מהם למאכלו ומהם לתשמישו ומהם לשאר תועליותיו:

23ותקנת הכל באדם שהוא המקיימם שומרם ומפרנסם ובודאי מלת הכל בכאן לאו דוקא שהרי הרבה מהם אינם נצרכים לאדם שמתפרנסים מעצמם ומה גם בריות שבים כולם:

24הארצות והפלכים לפי שנמצא בארץ אחת מן המתכות והצמחים ומיני החיים מה שלא נמצא בזולתה ויושבי ארץ זולתה צריכים להובילם משם לארצם: פלך הוא לשון מחוז ונמצא בכתובים בכמה מקומות:

25והחכמות והמלאכות בחכמות כמו חכמת התכונה שהיא נצרכת לחכמות התשבורת וההנדסה וצורך חכמת הרפואה לטבעית ובמלאכות כמה צורך מלאכת החייטות אל מלאכת האריגה שאם אין אריגה אין חייטות וכן צורך הרצועות לבורסקית ודומיהם הרבה:

26החכמה והיכולת נראה בה יותר כו' הוא בערך השגתנו ופליאות דעתנו שכשהאדם רואה דבר מורכב מחלקים רבים מאד שונים ומשונים והוא עם זה בכללו קטן הכמות ודק מאד הוא מתפלא הפלא ופלא על פעולת פועלו כמו אם נראה כלי מורה שקורין אוה"ר שהוא מורה שעות ודקין גם לחדשים יבקר והוא יפה תואר ומטיב נגן בכל שעה ועם זה עונה לחש שקורין רעפר"טי"ר שבכלל דברים אלו שם נקבצו באו בהרכבתם המון גלגלים שונים ומשונים בכמותם ותארם ורקועי פחים הרבה מברזל עשות גלילים ושארי אברים פרטים ויתדות הרבה ועם כל זה אינו גדול רק בכמות עדשה אחת הלא למשמע אזנים עיני כל אליו ישברון לראותו ושם יקראו המון רואים המה ראו כן תמהו והמשכילים שבהם יברכו לאשר שת בטוחות חכמה להמציא דבר מפליא כזה ואשר כונן אצבעות אדם למלאכה דקה מן הדקה כזאת ואיך לא נתפלא יותר ויותר מזה בראותנו בכלי ההבטה ברואים שהם חלק שלשים אלף אלפים בכמות שעורה ולהם רגלים הרבה ופה וחלל כאשר באמת נראה כזה במציאות ועוד אברים פרטים הלא בציור כח הדמיון קוטן כמות דברים כאלה יחרד ויתבהל על עצמו בהכרח צמצומו והתקרבו להעדר וביטול במציאות והמבין יבין:

27החכמה והיכולת מובן ע"פ הדוגמא שהבאתי:

28חושב אחד ובורא אחד כבר פירשתי שהוא על התכלית והפעולה:

29מתדמים ושוים כמ"ש למעלה מתדמה בתולדותיו ושוה בחלקיו ושם פירשתי:

30ונכונים כולם כלו' והצד השוה שבהם שהם נכונים פירוש מכוונים ומיועדים כולם לתכלית אחד דהיינו להשלמת סדר העולם והעמדתו וכו' ואמר להשלמת וכו' והעמדתו לפי שיש דברים שנבראו בעולם שיהיה סדר העולם בשלימות על ידם כמו כסף וזהב לכבוד ולתפארת ונחושת לכלי תשמיש וכל מיני בהמה לרכיבה ולמשא ויש דברים שנבראו לצורך קיומו שבלעדם היו איזה דברים מהעולם נפסדים מהר ובלתי מתקיימים הרבה זמן כמו בריאת המלח לצורך קיום הגופים המתים כמ"ש ברית מלח עולם גם הדבש והשמן אמרו החוקרים שהם המקיימים כל המושם בהם וכן בריאת הברזל ונחושת לעשות מהם מנעולים ובריחים לשמירת וקיום הקנין וכלי זיין לשמירת וקיום בני אדם מן הפוחזים:

31ומחברו מחבר הרכבתו

32ומנהיגו עתה

33וחושבו חושב מחשבת תכליתו נמצא שכלל במליצה זו הד' סבות שמנו החוקרים דהיינו החומר והצורה והפועל והתכלית שעל חומרו אמר מחדשו ועל הרכבת צורתו בו אמר ומחברו שחבר הרכבתו ועל פעולח הפועלים שהיא ההנהגה בהשתלשלות עילה ועלול שכל עילה היא הפועלת לעלולה אמר ומנהיגו ועל מחשבת התכלית היוצא מכל זה אמר וחושבו כנ"ל:

34אין בקצת מה שברא כו' ורצה לומר כו' והתכת המליצה שאין בקצת דברים הנמצאים במציאות הבריאה יותר נפלא מקצת דברים אחרים הנמצאים בה:

35מתדמה ושוה מתדמה בתולדתו ושוה בחלקיו כנ"ל:

36בספרו הסמ"ך בפתח:

37מיני עניני העולם כמ"ש באותו מזמור מעניני העולם כלו' המנהג הטבעי הנוהג בעולם כמו המשלח מעינים בנחלים וכו' ישקו כל חיתו שדי וכו' משקה הרים וכו' מצמיח חציר וכו' וכל האמור שם ובכל הענינים האלה נכרת חכמתו ית' איך הושם בכללו ובפרטיו במנהג טבעי כפי הנאות ישוב בני אדם וז"א עניני העולם ותכונת ישובו:

38כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך כלו' כולם נעשו בדרך חכמה אחת ומזה נראה שכל הארץ מלאה קניניך ואין בורא זולתך:

39מה גדלו מעשיך ה' בבחינת המעשים ועל בחינת התכלית המכוון מהם אמר מאד עמקו מחשבותיך:

40הכולל את כל העולם שכל הנמצא בעולם הוא מחודש:

41כי הראיות למדו על חידושו הראיות האמורות למעלה למדו אותנו על חידושו:

42והוצרך בעבור זה כו' והוצרך להאמין עי"ז שהיה לו מחדש:

43מפני המנע כו' מפני שהוא נמנע להאמין שיתהוה הדבר מעצמו כנזכר למעלה:

44כי היה אחר שלא היה כלו' שהויתו נתחדשה אחר ההעדר:

45כעדות השכל השלם השכל שהוא בשלימותו ואיתנו בודאי יעיד ע"ז:

46שזולתו בראו והמציא הויתו ויצר אותו התחיל במלת בראו לשלול דעת מאמיני החיוב שגם לפי דעתם יצדק בו ית' לשון בריאה לפי שבחיוב מציאותו תתחייב מציאות העולם לז"א והמציא הויתו שהמציאו מאין ואפס למציאות ואמר המציא הויתו על החומר ועל הצורה אמר ויצר אותו:

47שאי אפשר למציאות העולם כו' כלו' אי אפשר להאמין שתהיה מציאת העולם מבלי בורא אחד עכ"פ כמו שמבאר והולך ואלו היה אפשר כו':

48אין אנו צריכים להעלות ע"ד כו' כלו' וכיון שהשכל מספיק לנו ע"פ הבאת ראיותיו על מציאות בורא אחד למה ומאין לנו להעלות על דעתנו יותר מאחד אחר שהדבר שהוא לראיה ע"ז כלו' המופת השכלי ההוא שהוא לראיה על מציאות בורא הוא בהשלמתו גם בלא יותר מאחד ומסתפק בזה וז"א אין אנו צריכין כו' יותר ממה שהצורך כו' בהשלמת הדבר ההוא כלו' בהשלמת המופת ההוא כנ"ל:

49כתב שוה בחבורו כונתו על חבור האותיות והמלות שנעשו במרחב שוה מתחלה ועד סוף ועל תמונת האותיות אמר וצורת המכתב:

50ואם היה הדבר כן כלו' ואחר שהדבר הוא כן שאין אנו צריכין לחשוב על יותר מאחד א"כ אין אנו צריכין לדעתו כלו' לדעת ולהכיר את הכותב פנים בפנים בכדי שנדע שהוא לבדו ולא אחר עמו כתבו ואמר אם אי אפשר כו' כלומר שבוודאי אם הוא באפשרי מה טוב שבוודאי בזה תוסיף הידיעה אומץ כמו ד"מ בחשבון המספרי שאע"פ שהדעת נותנת שי"ב פעמים י"ב הם קמ"ד אעפ"כ אם יקח אגוזים או ביצים במנין שתים עשרה שנים עשר פעמים והיו לנו לעינים ונספרם אחת אחת עד קמ"ד תרגיש הנפש כמו תוספת הידיעה ואומץ בנפשה אע"פ שאינה צריכה לכך אמנם אם בלתי אפשרי לעמוד על בירורו מן הצד ההוא פירוש מצד הכרת פניו יספיק לנו על ידיעתו הראיה ממעשהו דהיינו ממכתבו הנ"ל והוא יעמוד לנו במקום ראותנו פניו:

51כי כותב אחר נמצא כו' כלו' שיש כותב אחד במציאות היודע מכתב ויכול לכתוב שאין לו מניעה שתמנענו מלכתוב והוא שכתב המכתב הזה:

52מפני סדר חבורו מפני שאנו רואים חבורו מסודר בסדר אחד מתחלה ועד סוף כנ"ל ועל שווי צורת האותיות כנ"ל אמר השוואתו:

53ואיננו שוה ומסודר כו' בכאן הקדים השיווי להסדר לפי ששינויו נכר קודם שמיד בראותנו ב' או ג' אותיות הראשונות משני מכתבים אנו מבחינים שנוי תמונת' משא"כ שינוי הסדר לפי שלפעמים יפול שינוי גם בכותב אחד מצד שינוי שני קולמוסים שכתב חצי המכתב בקולמוס אחד וחצי השני בזולתו לכן סיים על ערך אחד לומר שאף שיפול השינוי בכמות האותיות והחבור לפי גסות הקולמוס ודקותו אמנם לעולם יהיה ערכם נשמר וקיים ד"מ אם אות הנו"ן בפשוטה בתמונת אותיותיו גדולה בכמותה ג' פעמים על אות וי"ו יהיה כן גם במכתב בקולמוס העב או הדק ממנו וכן מרחק הריוח שקראו בלשון חבור ישתנה ג"כ כפי הקולמוס אמנם יהיה ערכו נשמר והבן:

54ומשתנה בתקונו ותכונתו תקון האותיות וערכם זה לזה כנ"ל. תכונה הוא לשון ערך כמו ובמתכונתו לא תעשו כמוהו שהכונה על ערך משקל הסמים זה לזה:

55מתדמות ושוות מבואר למעלה:

56שאי אפשר למציאות כו' כמ"ש למעלה שאין הדבר עושה את עצמו:

57ושאיננו דבר נראה בעצם ובמקרה שמהותו ית' איננו מושג אצלנו לא בעצם ולא במקרה כלו' לא כמו הדברים הגשמים המושגים אצלנו מהם בעצמיותם כמו הבע"ח שאנו משיגים שמהות עצמם הוא בשר ודם ודומה לזה בשאר גשמים ומהם שאין עצמיותם מושג אצלנו אמנם הם מושגים אלינו במקריהם כמו צבא השמים וכסיליהם שאין עצמיותם מושג אלינו והרבה דעות יש בהם מהם אומרים שהם גשם חמישי זולת הד' יסודות וזה דעת אריסטו ויש עוד דעות אחרות אמנם הם מושגים אלינו במראיהן שאנו רואים אותם והמראה הוא רק מקרה הדבק בעצם כידוע אמנם הבורא ית' איננו מושג לנו לא בעצם ולא במקרה:

58למצאו ולדעתו להשיג מציאותו כלומר להשיג שיש בורא במציאות ואח"ז אנו צריכין להשיג איזה ידיעות מעניניו דהיינו קדמותו ויחודו כנ"ל:

59בדרכי הראיות והבחינות על הראיות השכליות שאינם נצרכות לשום בחינה בברואים כמו הראיה שהביא למעלה מצד שאין הדבר עושה את עצמו ושלכל מה שיש לו תכלה יש לו תחלה שמושכלות אלו אינם נצרכים לבתינה בברואים שהשכל הפשוט הוא מחייבם עליהם אמר בדרכי הראיות ועל הראיות הבאות מצד הבחינה בברואים כמו בכאן שהוא עוסק בבחינה שאנו מבחינים ע"פ התבוננות בברואים שהם הולכים כולם ע"ד אחד עליהם אמר והבחינות ועל שניהם אמר המורות לנו מצד בריאותיו שהרי גם דרך הראיות לוקח מצד הבריות שמצד מציאות הברואים יוקח מופת על מציאות בורא לפי שאין הדבר עושה את עצמו אמנם אין ראיה זו צריכה להתבוננות והסתכלות בברואים ותהלוכות דרכם אם הולכים על דרך אחד או לא:

60או תעמוד לנו אמונתנו כו' על ידי הבאת הראיות והבחינות תגיע דעתנו לאמונה ותעמוד באמונה זו דהיינו שהוא נמצא אחד קדמון ושהוא היה ויהיה כמו שהיה כן יהיה בלי שינוי והנה היה ויהיה נאמר בבחינת הזמן אף בלי מציאת ברואים אמנה ראשין ואחרון נאמר בבחינת מציאת הברואים שהוא ראשון וקודם לכל הנמצאים ואחרון אחר כלות כולם שמלת ראשון ואחרון הם מן השמות המצטרפים והבן:

61גבור חכם חי הקדים תואר גבור שלפי השגתנו הוא הקודם שמיד בהשגתנו ידיעה זו שיש בורא שחדש המציאות מאין מיד אנו מכירים גבורתו דהיינו פעולת יש מאין שהרי כל פעולה שינוי בנושא וק"ו הדבר ומה אם פעולת שינוי מה באיזה נושא יקרא גבורה כ"ש שינוי כלול כזה מאפס למציאות כ"ש שייוחם לו שם גבורה ואח"ז כאשר נתבונן בפרטות הנמצאים ונבחין בהם ובחלקיהם נראה סימני החכמה ממנו ית' ונדע שהוא חכם ואח"ז נתבונן השגחתו בהנהגת העולם נדע שהוא חי וקים תמיד והבן וכל אלה התארים הם מחוייבים ומשתלשלים זה מזה וממקור החדוש בבריאה הם נובעים:

62ועמדו לנו כו' שהראיות השכליות עמדו לנו להגיענו לאמונת מציאותו במקום עמדני עליו כלו' כאלו עמדה השגתנו על מהותו ית' וית' וכאלו ראינו אותו:

63מפני שאיננו כו' כלומר שע"כ אנחנו מוכרחים להסתפק בהשגתנו ע"י הבאת הראיות במקום ראותנו לפי שאיננו מן הענינים הנראים:

64ואי אפשר להעמידם כלומר אחר שמי שיטעון שהוא יותר וכו' אם כן אנו בטוחים באמונת האחדות שהרי בוודאי מי שיביא ראיה על השניות לא תתקיים ראיתו לפי שכבר הבאנו ראיה על אחדותו והראיות השכליות אינן מכחישות זו את זו:

65מעידים על אחדותו ומרחיקים ממנו כו' שיש מליצות בפסוקים שבאים בדרך חיוב לחייב לו ית' באחדות כמו פסוק שמע ישראל ודומיו ועליהם אמר מעידים על אחדותו ומהם שמליצתן באה בדרך שלילה לשלול ממנו הריבוי כמו הפסוק שמביא היש אלוה וכו':

66הריבוי והשתוף והדמיון הריבוי במהות שוה ח"ו והשיתוף שישתתף עמו בפעולותיו והדמוון בפעולות שיפעול פעולות אחרות שידמו לפעולותיו ית':

67היש אלוה מבלעדי ואין צור כו' על שלילת השיווי בעצם האלהות אמר היש אלוה מבלעדי ועל שלילת השיתוף והדמיון בפעולות אמר ואין צור וכו' שידוע שמלת צור הונחה עליו ית' על פעולת הבריאה והיותו ית' עילת כל העילות וצור אשר ממנו תוצב כל המציאות. והנה הביא בכאן ד' פסוקים אלה נגד התיארים שתאר אותו יתברך למעלה דהיינו אחד קדמון ראשון ואחרון גבור חכם חי והנה על אחדותו אמר היש אלוה מבלעדי ועל קדמותו אמר ואין צור כו' שמלת צור מורה על הקדמות שהוא עילת כל העילות כנ"ל ועל היותו ראשון ואחרון הביא הפסוק אני ראשון כו' ועל תואר גבור שהונח על פעולת הבריאה יש מאין כמבואר למעלה הביא הפסוק אף ידי יסדה ארץ וימיני כו' ועל חכם חי שהונח על ההשגחה וההנהגה בתמידות כנ"ל הביא פסוק צדיק ומושיע אין זולתי שהוא ית' מנהיג עולמו במדת צדקו וישועתו שמלת צדיק נאמרה בו ית' על היותו מתנהג בצדקה תמיד ומשפיע ומשביע לכל חי שפע שבע רצון ומלת ישועה נאמרה על ההשגחה בברואי' בהצלתם מהנזקים המתרגשים בטבע העולם ומי שהריחו מעט בריח חכמת האמת יוכל לכוין תואר חכם להשפעה סימן לדבר כי ה' יתן חכמה וכן יסדו אתה חונן לאדם דעת ותואר חי להצלה שלהיותו ית' מקור החיים חיים ברצונו ומחיה הדבקים אליו כמד"א ואתם הדבקים וכו':

68והרביעי שנאמר הנו"ן בחול"ם:

69לא ימלט שיהיה עצם הכל כו' לא ימלט מאחד משתי חלוקות אלו אם שיהיה עצם הכל עצם אחד שעל עצם מהות אחד יונח שם ריבוי וזה לא יתכן בוודאי וע"כ צריכין אנו לומר שלכל אחד עצם בפני עצמו א"כ נצטרך לומר שיש הפרש ביניהם כלומר גבול מפריש בין עצמיהם אחר שהם חלוקים וז"א מפני מחלקותם והשתנותם כלומר שכ"א נחשב שניי לחבירו וא"כ אחר שיש ביניהם גבול המפריש הרי כל אחד מהם מוגבל שהרי איננו מתפשט לבלי גבול שא"כ לא היה מציאות להשני וכל מוגבל הוא בעל תכלית פירוש בעל סוף שהרי הגבול הוא סופו וכל אשר יש לו תכלית הוא מחובר שאחר שיש לו סוף ותכלית א"כ הוא בעל משך והתפשטות שהרי הסוף הוא סוף התפשטותו וכל בעל משך והתפשטות מקבל החלוקה וכל המקבל חלוקה הוא מחובר מחלקים וכל מחובר הוא מחודש כמו שמבואר למעלה שהחלקים שחובר מהם קודמים לו קדימה טבעית עיין שם וכל מחודש יש לו מחדש שאין הדבר עושה את עצמו כמבואר למעלה א"כ מי שחושב שהבורא הוא יותר מאחד מצריך וכו':

70אתה הוא ה" לבדך שלשון אתה הוא הכונה במלת הוא על העצם וז"א אתה מצד עצמך מורה שאתה לבדך כלומר יחיד ומיוחד והוא המופת הזה שמצד הבחינה בעצם והלשון מבואר:

71והוא שאקליד"ם גדר כו' אקלידס היה אחד מחכמי יון שחבר ספר בחכמת המספר וההנדסה והספר נקרא על שמו ספר אקלידס ואמר שהוא גדר ענין האחדות כלומר ביאר מהות האחדות ועניניו:

72ואמר כי האחדות כו' כלומר מהות האחדות הוא אשר בה יאמר וכו' כלומר שכל דבר הנקרא אצלנו בשם אחד שהוא שם התואר קנה השם הזה משם האחדות שהוא שם מהות האחדות כמו כל דבר אשר יקרא חם שהוא שם התואר קנה שם זה משם חום שהוא שם מהות החום:

73לא היה נאמר כו' שלולא מהות האחדות לא היה נמצא דבר בעולם נקרא בשם אחד:

74יחידות גמורה ובדידות כו' כפל המליצה מורה על שתי הלשונות שמבאר והולך שאין עמה חבור ולא דמיון והכונה בזה יתבאר לקמן שכל שאנו מציירים בדעתנו מן הדברים הנקראים אצלנו בשם אחד האחדות שבהם מחוברת אל הנושא שהוא העצם ההוא שאנו מניחים עליו שם אחד והאחדות הוא ענין בפני עצמו זולת העצם והעצם הוא דבר מחובר מחלקים ואם יש לו חבור ואמר ודמיון שיתכן להיות עוד מציאות כמוהו שיצדק ג"כ להקרא בשם אחד כמוהו והנה אמר שאין לו חבור ודמיון בשום ענין מעניני חבור ומעניני דמיון לפי שיש חבור שכלי חבור המזגי ובדמיון ויש דמיון שוויי ודמיון ערכיי וכן אמר שלא יפול עליו שם רבוי ושם מספר בשום פנים שיש רבוי בכמות ורבוי באיכות ובמספר ויש מספר הפרדי כמו שיאמר עליו שהוא תשיעי או עשירי למספר ויש מספר זמני כמו שיאמר על אחד שעבר עליו כ"כ זמן וגם זה אין צודק בו ית' שאיננו תחת הזמן והמשכיל יבין כל זה:

75ולא התחבר אל דבר ולא התפרד מדבר שאין התחברות או פירוד אלא לזולתו הדומה לו באיזה דמיון וא"כ איננו מהות האחדות שאין זולתו במציאות כלל בשום דמיון כנ"ל ובמי שאין צודק החבור אין צודק בו הפירוד כי הפירוד הוא שלילת החבור והבן:

76הוא כלל אחדים בדל"ת:

77אשר ממנה נתרבה מקיבוץ אחדים רבים:

78כקדימת האחד המניני כו' כמו שבמנין איזה מספר לא תוכל לספור שום מנין אם לא תתחיל באחד כן אם לא תקדם מהות האחדות לא יצדק במציאות הרבוי הבא ממנו:

79יש לי לומר כו' כי האחד כו' כלומר ע"כ צריך להאמין במציאות האחדות קודם לשניהם א"כ אין בשניהם אלהות אחר שאינם קדמונים שהרי האחדות קודם להם וממילא האחדות הוא האלהות והוא אחד באחדותו:

80לפני לא נוצר כו' אחרי שאני הוא הקדמון בהחלט שאין שום מציאות לפני וא"כ מוכרח שאני הוא האחדות המוחלט א"כ מוכח שזולתו לא היה ולא יהיה באלהות כיון שהאלהות הוא אחדות מוחלט כנ"ל ופירוש לא נוצר כלומר אין לצייר שיש לפני אל:

81שהרבוי והכלל מלת כלל הונח על הכנסת קיבוץ האחדים בשם אחדות והוא הסוג:

82והוא הכמות מוסב על הרבוי והכלל שעל בעל הכמות נאמר מרובה בכמותו שגם הרבוי הנאמר באיכות הוא בזה ממאמר הכמות שיאמר עליו מרובה בכמות איכותו או איכיותיו והבן:

83והוא ית' הבורא כו' כלו' ואחר שהוא ית' הוא הבורא העצם והמקרה לא תשיגנו כו' וא"ת א"כ איך נאמר בו ית' עצם כמ"ש בעצם כבודו תשובה לדבר שכן הוא באמת שמלת עצם שאנו אומרים בו ית' אינו רק בהשאלם ולא בשום ציורח"ו שיש דעות שממאנים לומר גם מלת נמצא בו ית' כמ"ש במורה אולם אין לומר כזה במקרה הרבוי שאין צודק בו שום השאלה שאם הוא רבוי באיזה צד שיהיה איננו אחדות מוחלטת עכ"פ ואם הוא אחדות מוחלטת אין בו שום צד רבוי כלל והבן:

84מן השכל ומן הכתוב מוסב על מלת התברר:

85הרבוי הנכנס כו' אחר שתאר הרבוי הנכנס ברעיונינו על עצם הדבר ההוא המתרבה הוא מקרה כו':

86ואם לא יסופר כו' כלומר מאחר שלא יסופר במלת רבוי א"כ ממילא הוא אחד שהרי אין בין האחדות ובין הרבוי שום ממוצע:

87אין קדוש בה' כו' שמלת קדוש הונחה בו ית' על העילוי והרוממות והפלגה מכל ציור ומסיים כי אין בלתך כלומר שהרי אין במציאות שום דבר שנאמר עליו שהוא בלתך כלומר שאינו ממך ואחר שהכל ממך ואתה בראתם א"כ לא ישיגך שום דבר מהם בעצם כבודך שהרי הם ברואיך ועצם כבודך קדמה:

88יהיה כל אחד יכול כו' כלומר לא ימלט מאחד משתי חלוקות אם שהיה אחד מהם יכול וכו' או שאינו יכול וכו' וממה נפשך אם כל אחד מהם יכול וכו' ומה שכתוב יהיה בלשון עתיד היינו על הסכמת הדעת כלומר איך יפול הדבר בדעתנו:

89הבורא האחד נוסף שאין צורך בו ואחר שאינו מן הצורך מאין הרגלים לספק ולחוש על מציאותו:

90ואם לא ישלם הדבר דבר המציאות בבריאה לא היה יכול להיות בשלימות כ"א דוקא בחבור שניהם:

91יכולת שלמה ולא כח גמור כפל המליצה לפי שהפעולות מעידות על הכחות שהעושה דבר מה הוא מוציא מה שיש בכחו לפועל ולהיפך כשאנו רואים מי שאין ביכלתו לעשות דבר מה בפועל אנו יודעים שאין הדבר נמצא בכחו:

92נלאה ומקצר כחו תש ונלאה לכן הוא מקצר במעשהו בפועל:

93וכל אחד מהם חלש כלומר והרי יפול על כל אחד מהם תואר חלש:

94יש תכלית קצה וסוף לכחו ולעצמו שאם עצמו בלתי תכלית היה גם כחו בלתי תכלית:

95יש לו גבול שגבול ותכלית הם אחים לא יתפרדו שמי שיש לו גבול יש לו תכלית ומי שיש לו תכלית יש לו גבול לכן אמר למעלה בהיפך:

96לא תקצר ידו מדבר ולכן לא יצטרך כו' וא"כ חזר הדין מנין לנו לחוש לשני:

97ואלו היה אפשר כו' היה אפשר שתהיה ביניהם כו' כלומר ואם באולי היה באפשרות הדעת לחוש על שני אם היינו רואים מחלוק' בבריאה כלומר שהמון הברואים שבמציאות היו חלוקים זה מזה ואינם הולכים על דרך אחד אז היה אפשר לספק אולי יש שני בבריאת המציאות ולא מקוצר יד האחד לברוא גם חלק השני רק שלא חפץ בדרך זה אמנם אחר שאנו רואים שהם הולכים על דרך אחד א"כ חזרה הטענה הנ"ל שע"כ נצרך לומר שהאחד חלש והדברים האלו נאמרים רק על דרך בחינה זו אמנם כבר הונחו למעלה מופתים שאין לחוש לזה בשום פנים רק הכונה שאלו היה כן היתה הבחינה הזאת נסתרת והבן:

98ולא היתה נגמרת מהם כו' כדרך שני שותפים שאינם מסכימים לדעת אחת שאין פועלים שום דבר:

99על סדר אחד ותנועה אחת כלומר הן כאשר בעמדם יעמודו הם מסודרים על סדר בקשר אחד והן כאשר יתפעלו וישתנו תנועת השנוי בכולם ג"כ על דרך אחד שכונתו במלת תנועה על השינוי שנקרא בין החוקרים תנועה:

100לא נשתנה עם הדורות כונתו שאף שיודו האחדות בבריאה אולי יספקו בשניות בהנהגה לז"א שגם בהנהגה אין לספק שהרי אנו רואים שההנהגה לא נשתנית בהמשך הדורות א"כ כמו שנראה האחדות בבריאה כן נראה בהנהגה וז"א שיוצרו ומנהיגו אחד:

101לכן לא ישנה מעשהו ולא יחליף כו' נמצא שמעשיו כולם הולכים על דרך אחד וגם לא יחליף זולתו הנהגתו לפי שאין זולתו גם בהנהגה:

102ומי כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי מי כמוני יקרא הדורות מראש ויגיד הקורות אותם בזמניהם ויערוך השתלשלותם זה מזה ומ"ש ויגידה ויערכה בלשון יחיד מוסב על כלל המשך ימות עולם והכונה במליצת הכתוב הזה שע"י שהוא ית' קורא הדורות מראש ומגיד עתידותיהם זה מורה שאין כמוהו והוא באחד ומי ישיבנו בהנהגתו שאם יש שני בהנהגה איך ידע מה יפול דבר בהסכמת השני והנהגתו:

103דברך נצב בשמים דברך הוא מושל ומנהיג בצבא השמים כמו נצב מלך (מלכים) וכן על הנהגת צבא הארץ הביא פסוק לדור ודור אמונתך כו' כלו' שאמונתך זאת היא קיימת לדורי דורות שאתה כוננת ארץ ותעמוד אתה כוננתה אותה בבריאה ואתה מעמידה על קיומה בהנהגתך:

104ומה שאנו רואים כו' עתה בא לבאר בהרחבת דברים מופת ההנהגה והם הם הדברים עצמם שאמר למעלה בקצרה באמרו לא נשתנה עם הדורות:

105שלמה מתמדת אלא כו' שלמה בזמן א' ומתמדת בהמשך הזמן ועל אלו ב' בחינות אמר בעצה והנהגה:

106בספרו כענין היחוד בספרו הסמ"ך פתוחה:

107בפשע ארץ כו' שע"י שיושבי הארץ הם פושעים וחטאים לה' הוא מעמיד להם שרים ומושלים רבים וממילא תתקלקל בקלקול הנהגתה ונפלו ונשברו והוא אשר עמדה לאבותינו בחורבן בית קדשנו הבית השני שנפלה אז הנהגת האומה ביד שלשה מושלים עריצים נקובי ראשית בשם אי"ש בליעל ככתוב בספר יוסיפון עד אשר בעונותינו כלה נחרצה על ידם:

108ומספיק בתשובה כו' יש די בדברים להשיב על מי שמניח הרבוי לאמונה כמו כת המיאנ"י ודומיהם:

109כי בהעמידנו האחדות נדחה כו' כלומר בוודאי ידיעת ההפכים אחד לכן אין אנו צריכין להרבות דברים ולהראות במה נדחים הטענות והראיות שמביאים המינים על אמונת הרבוי כמו המיאנ"י ימ"ש שהיתה טענתו ממציאות טוב ורע בהנהגה וטען שמפועל אחד לא יבאו שני הפכים והחליט במוחו המזוהם אמונת השניות אחד פועל טוב ואחד פועל רע וכדומה לזה עוד איזה טענות ופטפוטי דברים סכליים ואמר שאין אנו צריכין לזה שאחר שהעמדנו במופתים שכליים אמונת האחדות ליסוד מוסד שאין לנטות ממנו ממילא יובן שטענותיהם על הרבוי הם נובעים ממקור הסכלות ושבוש הדעת כמו שאמר למעלה שהטענות השכליות לא יכחישו זה את זה: