פת לחם, שער רביעי - שער הביטחון, הקדמה

1שער הרביעי מנוחת נפשו שבודאי יהיה לבו שקט ושאנן בבטחונו על אלהיו ומבאר דבריו שלא יתכן שיהיה לב האדם שקט אם לא בבטחונו ית' שאם איננו בוטח עליו הוא בוטח בזולתו ית' אם באדם אחר או בעצמו דהיינו בכחו ועוצם ידו ואיך שהוא אחר שהוא בוטח בזולתו יתברך הוא ית' מסיר השגחתו וכו':

2ברוך הגבר כו' בתחלה מביא ראיה שהוא ברוך ומקובל אצלו ית' ואח"ז מביא ראיה על מה שאמר שהבלתי בוטח בו ית' הוא בודאי בוטח בזולתו מפסוק אשרי הגבר וכו' שמכלל הן אתה שומע לאו שע"י אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים וכו' הא אם לא שם ה' מבטחו בודאי הוא פונה אל רהבים ושטי כזב ואח"ז מביא ראיה שהוא דבר רע ומר וקאי בארור:

3חכמתו ותחבולותיו וכח גופו והשתדלותו הנה בפסוק אל יתהלל חכם וכו' פרט שלש מעלות חכמה וגבורה ועושר והנה שתים הראשונות שהם חכמה וגבורה הם שתים שהן ארבע והם הארבעה שפורט בכאן כי בחכמה יוכל האדם לפעמים להשיג איזה דבר בהשתמשו בה בפשיטותה כמו דרך משל בכל מיני אומניות שבחכמת האומנות אשר לומד ויודע אותם הוא מוציא כלי למעשהו ולפעמים לא ישיג האדם חפצו עד שיתנכל האדם בתחבולותיו לפעלו וכן בגבורה יש שישיג הדבר בכחו בהלוך לאט ויש שהוא צריך להזדרז בדבר ולהשתדל בו ביתר שאת וביתר עז:

4ייגע לריק סתם הדבר בהנחה סתמית שבודאי יהיה יגע לריק ואח"כ הוא מפרש נגד שתי מעלות הנ"ל ופתח במה דסיים שבגבורה יחלש כחו ובחכמה אף שלטש חכמתו והתנכל בתחבולותיו אעפ"כ תקצר תחבולתו כלומר תהיה קצרה ולא תספיק לו להשיג על ידה חפצו:

5לוכד חכמים כו' זה ראיה על קיצור ההשגה ע"י החכמה והתחבולה כי הערמה היא התחבולה ואחר כך מביא ראיה על קיצור הגבורה באמרו שבתי וראה וכו' ולא לגבורים המלחמה ואח"כ מביא פסוק כפירים רשו וכו' לפי שמבואר בו יתרון הבטחון על הגבורה שהכפירים שהם גבורי כח רשו ורעבו ודורשי ה' שהם הבוטחים בו לא יחסרו כל טוב:

6אשרי הגבר כו' בתחלה מביא ראיה שהעושר הוא קל ההסרה כמו שאמר עשיר ישכב כו' עיניו פקח כו' כלו' שכמה פעמים קרה שאדם שכב על משכבו בלילה מתאר בתאר עשיר ובין לילה אבד העושר בענין רע אם גנבים באו או שודדי לילה או היה קנינו למאכולת אש ח"ו ובבוקר השכים פקח עיניו והנה איננו ואח"כ מביא שהחכם מזהיר מלהתיגע בבקשתו ולפי פירוש בעלי הדרש שפירשו מלת להעשיר פועל יוצא יהיה כוונת המחבר לשני החסרונות שהניח בעושר באמרו יוסר ממנו וישאר לזולתו ועל קלות ההסרה ממנו הביא פסוק עשיר ישכב כנ"ל ועל אמרו שישאר לזולתו אמר אל תיגע להעשיר שסכלות גדולה הוא לאדם ורעה חולה שהוא יגע ואחר יאכל יגיעו:

7התעיף עיניך כו' מיד שתעצים עיניו ממנו ולא תשגיח עליו יאבד ממך וסיפא דקרא כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים שלפעמים כלה ואבד בהחלט ע"י שריפת אש או שטף מים ובכיוצא בזה נאמר ה' נתן וה' לקח כאלו מן השמים בא ולשם חזר וכבר כתבתי בשער הבחינה ששתים רעות אלה יש בזה מה שאין בזה ואחר זה מביא פסוק בחצי ימיו וכו' לומר שיש דעה חולי משניהם שבשניהם העושר אבד ממנו והוא נשאר בחיים אולם אחר ששם כל בטחונו בעשרו בודאי לא ינקה מגזל ורחמס ויקויים בו ח"ו בחצי ימיו יעזבנו כי רישא דקרא עושה עושר ולא במשפט כו' וילך מעולמו בקוצר שנים נעור וריק מכל חמודותיו:

8או תמנע כו' ששניהם יהיו קיימים שהוא ישאר בחיים חייתו וגם העושר יתקיים אצלו רק שתמנע ממנו הנאתו שלא יוכל ליהנות מעשרו כמ"ש ולא ישליטנו וכו' ואז יהיה אצלו בתורת פקדון כו':

9נתן ענין לאסור ולכנוס כו' הרי שהחוטא יגע הרבה והצדיק נהנה ממנו ולפי שאין מבואר בזה הפסוק שהוא בעצמו אינו נהנה ממנו כלל לזה מביא פסוק יכין וצדיק ילבש לומר שאיננו רק מכין לצדיק ואיננו נהנה ממנו כלל:

10סבת רעהו סתם רעה היא רעת הגוף ואולי תתגלגל על ידה גם אבדון נפשו שע"י העושר האדם מתגאה ונכשל וחוטא ופושע נגדו ית' כמו שכתוב וכסף וזהב ירבה לך ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך:

11ומהם שהבוטח כו' שלא יעבוד זולתו הכוונה על עבודה זרה ממש שכל כוונת עובד עבודת אלילים הוא מצד העדר הבטחון בו ית' עפ"י סברתם הנפסדת שאיננו משגיח בשפלים ושהנהגת העולם נמסרה לכוכבים לכן תקעו עצמם לעבוד אותם בכדי להמשיך מהם השפע כידוע מדברי הרמב"ם ז"ל במורה:

12ושלא יקוה כו' ושלא ייחל כו' המליצה הזאת לקוחה מן המקרא אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל כו':

13להתרצות להיות לרצון ולחן בעיניהם:

14ולא יחניף החונף הוא המצדיק רשע כמו שנאמר אומר לרשע צדיק אתה כו':

15ושלא יסכים עמהם בבלתי כו' אף שאינו קשה כראשון שאינו מצדיק הרשעים רק שהוא מוכרח על ידי בטחונו בהם להתחבר בחברתם ולהתהולל עמהם בהוללות העולם ולאבד זמנו בבלתי עבודת האלהים:

16ולא יפחידהו ענינם עניני רשעתם וז"א נגד החונף שלא יפחד מהם שאם לא יחניף להם להצדיק רעתם ירשיעו ויצערו לו ועל בלתי התחברותו עמהם בהוללות הזמן אמר ולא יירא ממחלקיתם פי' לא יירא להחלק ולהפריד מהם:

17יתפשט מבגדי כו' הוא לשון מליצה כלומר יתפשט מרבוי הטובות שהם מסבבים אותו כמו שנאמר כצנה רצון תעטרנו:

18וטורח הודאתם כו' שע"י הטבתם חל עליו טורח ההודאה והשבח להם וגם כן הוא מחוייב לגמול להם טובה באיזה דבר שתמצא ידו:

19לא יזהר בכבודם לא יהיה נזהר להוכיחם דרך כבוד שאז לא יתפעלו כ"כ מתוכחתו שהוא לא יבוש להכלימם:

20לא ייפה כו' דרך הנהגתם שהם עושים תכלית שקר לא ייפה אותו להם רק יגנה אותו:

21וה' אלהים יעוזר לי כו' ששמתי בטחוני בו וע"כ לא נכלמתי כלומר לא תקעתי עצמי לקבל טובות מבני אדם שהנצרך לקבל טובה מחבירו הוא נקרא נכלם כמ"ש אין מכלים דבר בארץ (שופטים י״ח:ז׳) וכמאמר חז"ל מאן דאכיל דלאו דיליה כו' ואמר שאינני נכלם מהם ע"כ שמתי פני כחלמיש בעת הצורך למוכיחם:

22ואמר אל תירא מהם נגד מה שאמר ולא יפחידהו ענינם:

23כשמיר חזק מצור השמיר חזק מן האבן שהרי הוא בוקע האבן כן נתתי מצחך לעומת מצחם:

24במנוחת נפשו שקט הרעיונים נקרא מנוחת הנפש ורוחב לב הוא היפך צרות הלב ושני דברים אלו קשורים זה בזה שע"י שקט הרעיונים הלב רחב לקבל חכמה הרבה כמו שנאמר בשלמה וה' נתן כו' ורוחב לבו כו.:

25ומיעוט דאגתו לעניני עולמו שדאגתו בעניני עוה"ז הוא מיעוטה ויהיה דומה בשלש אלה לבעל האלכימיא"ה כן שם האומנות בלשון ערבי שבו חבר המחבר זה הספר שבאותו הלשון רוב המלות מתחילין בא"ל ובלטיי"ן נקראת ג"כ כימיא"ה ותפס אומנות זו לפי שרוב ההמון משתוקקים לה להיותה מעשרת בעליה בהפלגה:

26צריך לו דברים כו' דהיינו איזה סמים ידועים ואיזה כלים מיוחדים לאומנות זו ובלתם לא יגמר הדבר:

27מכל סיבה כו' כלומר שכל דבר שבמציאות יכול להיות סיבה לטרפו ברצון הבורא:

28אינן נבצרות ממנו אינן ממועטות ממנו והוא לשון חכמים:

29ואכלכלם להם כו' הרי שהיה עובדיהו סיבה לטרף הנביאים:

30למעשים ולמלאכות כו' למעלה דיבר בבחינת הדברים הנצרכים לזה כנ"ל ועכשיו מדבר בבחינת פעולתו ומלאכתו:

31שימיתהו ריחם ריח הסמים:

32והבוטח באל הוא בבטחה מהפגעים בהווה ולבו בטוח על זמן העתיד שלא ימצאהו רעה לפי שיש לך אדם שהוא שוכן בטח בהוה אולם לבו יפחד על זמן העתיד מאיזה רעה המתרגשת לבא ר"ל:

33וכל אשר כו' הוא ביאור למה שלפניו כי בודאי לא יתכן לומר כפשוטו שלא תבא רעה לעולם בשום פנים לבטל הבטחון שהרי החוש מכחיש זה רק אחר שהוא בטוח בו ית' שלא יעשה לו דבר זולת מה שהוא לטובתו א"כ כל אשר יבואהו ממנו ית' יקבל בששון ושמחה כמאמרם ז"ל בכל מדה ומדה וכו' הרי צודק לומר שאין לו פגע ורעה:

34במנוח נגד התמדת לעבודה והשקט נגד היגיעה שהיא מטרדת הרעיונים:

35אינו מאמין כו' מפני שהוא ירא שיגלה על ידו דחברך חברא אית ליה ואחר שאינו מגלה סודו אין לו בזה ריע ויועץ רק הוא בדד ובודאי טובים השנים וכו':

36לא אירא מלגלות בטחוני כי מה יעשה אדם לי על בטחוני:

37אינו נמלט כו' כלומר אינו נמלט מאחת משתי אלה אם שיזמין וכו' או שלא יזמין וכו':

38ופחדו עליו מהמלך שלא יקחנו ממנו המלך ושלא יגזלו ממנו המון העם ותהיה הזמנתו לריק ואבד העושר בענין רע:

39שיבצר ממנו המעשה שלא יוכל לעשות מלאכתו:

40סיבה מסיבותיו שהחומר הנצרך הוא בודאי סיבה אחת מסיבות המלאכה:

41והעוף שעם היות עיקר משכנו באויר ואיננו מרגל בארץ לתור אחר בקשת טרף ואעפ"כ הוא ית' מזמין לו טרפו:

42כפירים רשו כו' ובהפך לא ירעיב ה' וכו' ואמר נער הייתי וכד' לראיה שלא לבד הצדיק בעצמו בטוח בהזמנת טרפו כי גם יעמוד בהם זכותו לזרעו אחריו:

43תחת יראה ופחד אמר לשון תחת כלומר שהיראה ופחד מושלים עליו והוא נתון תחתיהם כמו שנאמר ומורא לא יעלה עליו ושמעתי מנקדים התי"ו בציר"י ואומרים שהוא מלשון אל תירא ואל תחת והבל יפצה פיהם:

44מן המלך כו' שהרי פחדו שוה אם יודע עניניו למלך או שידע לאחד העם שהרי ע"י ההודעה לאחד העם יודע גם לשופטים ולמלך:

45החלאים והמדוים חלאים הם המשנים מזג האדם ומחלישים את גופו והחולה הוא ממוצע בין החיים והמות ומדוה נקרא דבר המכאיב כמו פצע וחבורה באברים החיצונים או הפנימים ר"ל:

46אלא ע"ד הכפרה לכפרת עון:

47ע"ד התמורה להחליף עולם עומד בעולם עובר כמו שמצאנו ברבינו הקדוש ור"א בר"ש שקבלו על עצמן יסורים ומלת תמורה סובלת עוד כוונה אחת שהקב"ה מחליף הרעה הראויה לבא ח"ו על הדור ביסורי הצדיק שע"י יסוריו הדור מתכפר והגזירה מתבטלת כמו ביחזקאל הנביא שנאמר ושכבת על צדך ונשאת עון בית ישראל וכו' גם ברבינו הקדוש אמרו שכל משך זמן יסוריו לא הפילה עוברה כו' ובזה שכרם מתרבה בעוה"ב ונמצא שמלת התמורה סובלת שתי הכוונות ותכליתם אחד:

48וייעפו נערים ובהפך יחליפו כח וזה נגד החלאים המחלישים ונגד המדוים הביא פסוק זרועות רשעים וכו' וסיפא דקרא וסומך צדיקים ה':

49ברעב פדך ממות ולפי שאפשר לומר שאף שלא ימות ברעב אמנם עכ"פ יתמקמק ויצטער בו לכן הביא פסוק ה' רועי לא אחסר ולפי שאפשר לומר שזה נאמר בזמן השוה לכן הביא פסוק ובימי רעבון ישבעו:

50שמא יתגלה סודו שהמתעכב משך זמן במקום אחד סתריו נגלין כמו באבינו יצחק ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך וכו' ויאמר אך הנה אשתך היא וכו':

51בטח בה' כו' שכן ארץ כו' הרי שהבוטח בה' שוכן בארצו:

52והבוטח בה' חסד יסובבנו רישא דקרא רבים מכאובים לרשע ובודאי עיקר הכוונה בעולם הבא שהרי בעוה"ז לא פסיקא מלתא כי יש רשעים שמגיע אליהם כו' וע"כ גם הסיפא הכוונה לעוה"ב גם לשון יסובבנו מורה ע"ז כלומר שמכל צדדיו הוא מסובב בחסד מצד עוה"ז ומצד העוה"ב ולפי שאפשר לומר שהכוונה בפסוק זה רק להגן עליו מעונש המיועד שם לרשעים לזה הביא פסוק מה רב טובך:

53מה רב טובך כו' וסיפא דקרא פעלת לחוסים בך הם בעלי הבטחון:

54אם יודע ענינו כו' למעלה דיבר בבחינת פחדו תמיד פן יודע וכאן מדבר אם באמת יודע ענינו תהיה אמונתו זאת סיבת מותו:

55היפך הנהגת העולם לפי שהוא רמיה גדולה שהרי התהפכות הכסף והזהב ע"י האומנות הזאת איננה הפוך עצמי כהפוך המטה לנחש והמים לדם בגזירת השם ב"ה ואיננה רק למראית עינים ובאמת לא ימצא בחומר ההוא כח הדבר ההוא שהוא נהפך אליו למראית העין:

56ומנהיג הכל הוא הבורא ב"ה:

57ישליט עליו כו' כשאינו יודע כו' פירוש הש"י יזמין לו איש שר ושופט השליט בנפשו ויזדמן לו אותו השליט בעת שלא יהיה יודע להעלים סודו כלומר שלא ימצא אופן להעלימו:

58יגדל בעיני הבריות בלבם ויכבדוהו בני אדם בחלוקת כבוד בפועל:

59ויתברכו כו' יתהללו בו מי שזכה להתקרב אליו או אפי' רק לראותו כמו שאמר רב פפא האי דמחדדנא טפי דחזיתא לרבי מאחוריו ג"כ יתכן שהכוונה לשון ברכה כמשמעה כמאמר ז"ל טוב לצדיק טוב לשכני גם בראיתו כמו שאמרו מרגלית טובה כו' כל הרואה אותו כו' והראשון עיקר:

60לתקנת אנשי עירו לתקן להם דברים טובים מועילים כמו ביעקב אבינו ע"ה ויחן את פני העיר או שהקב"ה יתקן ענינם לטוב בזכותו:

61ולדחות הפגעים כו' הוא הסרת הרע:

62וצריק יסוד עולם הרי שהעולם עומד על תיקונו הטוב בזכותם וזה נגד התיקון ובענין לוט בצוער שנצולו מההפכה בתפלתו וזה נגד מה שאמר ולדחות הפגעים:

63מענין התורה מענין קיום מצות התורה:

64חובות האלהים הם המצות שבין אדם למקום הצריכים לממון כמו תפילין ציצית ועונג שבת וכדומה וחובות בני אדם להאכיל העניים ולהלביש ערומים ודומיהם:

65בנפש חפצה קודם בא עת קיומה הוא חפץ ומשתוקק אליה ואומר מתי תבא לידי כו' ורוח נדיבה הוא בשעת קיומה:

66בשמירתו והנהגתו איך לשמור אותו ואיך להתנהג בו במו"מ והוצאותיו:

67בראש כל נהר שהסוחרום הגדולים ממונם וסחורתם נמצא בראש כל נהר דהיינו בכל נמל ונמל מהנהרות הגדולות אשר שם אניות יהלכון ונמצא ג"כ בכל קריה מהעיירות הגדולות רבות המרכולת וקרא למקומות המסוימות ראש:

68כי הבוטח בה' לא ימנענו כו' המליצה הזאת סובבת על קוטב אחד והוא קיום במצב אחד תמיד דהיינו מצב הבטחון כמו שמפרש משא"כ הבוטח בזולתו בראותו כי כביר מצאה ידו ואיננו נצרך אליו הוא יסיר בטחונו ממנו ואח"כ אם אבד קנינו חוזר לבטוח בזולתו ונמצא לבו בהלוך ושוב בבטחונו:

69צוה להשתמש בו הצדי"ק בקבו"ץ כמו ואדני צוה בה':

70על פנים מיוחדים באופנים מיוחדים דהיינו עסקו בממונו יהיה בצדדי ההיתר ולא באיסור כמו הלואת רבית וחמס:

71ובענינים מיוחדים דהיינו צורך ההכרחי וצדקה וג"ח:

72לזמן קצוב שלא יתברך מתחלה בלבבו שניתן לו לעולם רק לזמן קצוב:

73לא יבעט כו' לא יהיה ממי שנאמר עליהם וכסף וזהב ירבה וכו' ורם לבבך וכו':

74ולא יזכור חובתו שהטיב למי שבאמת הוא מצוה וכו' דהיינו לכל אשר בשם ישראל יכונה ולא יזכור היינו זכירה בלב שיסיח דעתו מטובותיו שהטיב בכדי שלא ירים לבו בזה:

75ולא יבקש כו' פירש וכ"ש שלא יבקש מהם שיגמלוהו על טובותיו אפילו הגמול הקל דהיינו לתת לו הודאה ולשבחו ע"ז:

76אשר שמהו סיבה שיהיה הוא הסיבה לטובת האיש ההוא שקיבל ממנו:

77לא ידאג כו' הדאגה הוא חימום הלב בצער והאבל היא הוראה חיצונית שהוא מתפעל מחסרון הדבר שנעדר ממנו:

78וישמח בחלקו הוא דבר בפני עצמו שהבוטח הוא שמח בחלקו אם מעט או הרבה:

79ואינו מבקש כו' שמי שאינו מסתפק בחלקו הוא שואף תמיד מה שביד זולתו כמ"ש בשער הבחינה וזה לשונו וכל אשר ביד זולתו כאלו נשללה מהם ולכן מתקנאים בהם ושמחים בהיזקם:

80ולא יחמוד אדם בממונו שהחמדן יחמוד אדם כלומר חומד אדם אחר שיהיה שלו דהיינו קרובו או גואלו או רעהו כדרך ההמונים שאומרים מי יתן ויהיה פלוני קרובי והוא חומד אותו ולא מצד עצמו רק בשביל ממונו שיש לו:

81צדיק אוכל כו' כלו' הוא מסתפק בחלקו ואוכל לשובע נפשו ולא לשובע בטנו:

82תועלת הבטחון בעולם פי' בעוה"ז שעד הנה דיבר מהתועלת בענין התורה שיצילהו הבטחון מכל טרדא ודאגה בכדי שיהיה לבו פנוי בתורה ועבודה ועכשיו מדבר בבחינת התועלת בעוה"ז לבד:

83ברוך הגבר כו' והיה ה' כו' הכפל מורה שימצא תועלת הבטחון בזה ובבא:

84והיה כעץ כו' וסיפא דקרא ולא יראה כי יבא חום וכו' ובשנת בצורת לא ידאג כו':

85מכלה הגופות מחמת התנועה היתירה ושינוי האוירים מזג הגוף ולחותו הולך וחסר עד כלותו וימי חייו נשלמים מהר:

86בתחלת פרישתו שעוד לא הורגל בישיבת אוהלים וההרגל עשה את שלו להשיאו לדרך:

87בתכלית העורון ומיעוט ההבנה ע"ד הכתוב כי שתים רעות וכו' אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם וכו' ועל הרעה הראשונה אמר בתכלית העורון שהם עורי לב בבורא האמת ית' אשר לא ידעוהו ובשמו לא קראו ועל שהם עובדים הצלמים שהכוונה בהם לכוכבים ומזלות אמר מיעוט ההבנה שאינם מבינים הדבר על בוריו שאף שבאמת הם משפיעים לזה העולם אולם לא בידם טובם כי הם בידו ית' כגרזן וכו' לכן לא ירעו ולא ישחיתו וגם הבין אין אתם:

88היכול המכלכל הא' המטריף פרט ארבעה תארים לכלול בקצרה יתרון הבורא ית' בהטבתו לברואיו על הכו"מ להבדיל בין קודש לחול האחד שהוא ית' היכולת בידו משא"כ בפעולת הכוכבים ומזלות שאיננה ביכולתם כי אם על פי יכולתו ית' ורצונו כנ"ל. הב' שהוא ית' המכלכל פירוש הסובל ומקיים כל הנמצאים בכחו הבלתי בעל תכלית מלשון שמים ושמי שמים לא יכלכלוך משא"כ הכוכבים ומזלות שהם סבולים בכחו ואינם סובלים. הג' שהוא ית' אחד והכוכבים ומזלות הם רבים וחלוקים בשפע הנמסר להם והמשפיע דבר זה וזה דבר אחר ומה ראית לעבוד את זה ולא את זולתו. הד' שהוא ית' המטריף טרף לכל בריה בהשגחתו הנפלאה לתת ביחוד לאיש חוקו כמד"א ומשביע לכל חי רצון משא"כ הכוכבים ומזלות שאף שבהשפעת כחם תוציא הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו אולם לא יטריפו לאיש איש חוקו הראוי לו טרף הוא מזון הקצוב לאיש כמ"ש הטריפני לחם חוקי:

89אשר אין כמוהו שבארבעה דברים כוללים האלה הוא ית' מובדל בהשגתנו מכל זולתו וניכר שאין כמוהו:

90ונפסקה טענת הפרוש שלא יכול עוד לטעון כנגדו ולהשיב על דבריו וקבל הפרישות לפרוש מטורח עסקי העולם:

91מנוחת הנפש והגוף כו' שע"י שהגוף עיף ויגע בקושי עבודה הנפש מרגשת ואוננת וקצה בדבר:

92מן המעשים הקשים כו' כי יש מעשים שאדם עושה אותם בלי יגע וחלישות ואעפ"כ הם קשים עליו מחמת שצריכין עיון והתבוננות רב שבקל עלולים להפסד כמו מלאכת הציור והרקמה ומלאכת פתוחי חותם ומלאכת הרפואה בחלאים הקשים שבכל אלה הנפש נטרדת ומתקשה בהם וזה אמר נגד מנוחת הנפש ועל מנוחת הגוף אמר והמלאכות המיגעות הם רוב המלאכות כמו חוטבי עצים מן היער וחוצבי אבנים מן ההר:

93ועזוב עבודת כו' שעל ידי הבטחון לא יהיה נבהל להון ולא יתקע עצמו להיות מעובדי המלכים שלפי שמעלתם גדולה ועבודתם קשה ומסוכנת וחוקיהם דהיינו נמוסיהן קשי השמירה דוגמת מלכותא דרקיע שאמרו חז"ל שמדקדקים עם סביביו כחוט השערה:

94הוא תובע כו' הוא דורש ומבקש בין כל הסיבות המסבבות הטרף לבני אדם בטבע העולם דהיינו כל מיני אומניות ומיני משא ומתן הוא בוחר לעצמו סיבה שיש בה יותר מנוחה כו':

95ושם טוב לו לפי שיש מלאכות שהאדם עלול בהם לנפול ברשת החשד ודבת עם כמו שאמרו חז"ל החמרים רובם גזלנים כשר שבטבחים כו' ונכון לאדם להתרחק מהם:

96ופנאי ללבו כמאמרם ז"ל לעולם ילמד אדם את בנו מלאכה נקיה וקלה שיהא לבו בלתי טרוד בה והוא מנוחת הנפש שאמר למעלה:

97ומה שהוא מפיק כו' שיוכל יותר להוציא מכח אל הפועל רובות תורתו דרך משל מי שאומנותו עובד אדמה או שהוא דר בכפר איננו יכול להתפלל תדיר בכל יום במנין עשרה והבורסקי אין מלבושיו נקים לתפלה והרבה כיוצא בזה עד שאמרו חז"ל על יושבי צריפין שהם בעלי זדון בועלי נדות ובניהם אינם שלהם וע"ש בפירוש רש"י ז"ל:

98עם יתר אמונתו כו' כלומר שכל זה בא לו על ידי יתרון אמונתו שהוא מאמין מאד שהסיבה לא תוסיף וכו' אם תהיה מהסיבות המעשירות לפי דעת המון העולם וכן בהיפך לא תגרע וכן אמרו חז"ל (סוף קדושין) שאין עשירות מן האומנות וכו':

99כי לא כו' ולא ממדבר הרים כו' כוונתו על דרך דרש חז"ל בפסוק זה שאמרו כל הרים שבמקרא הם הרים כמשמעם חוץ מזה שהוא לשון התרוממות שאין האדם מתרומם בעושר ע"י מסחרו בארצות רחוקות למזרח ולמערב או לדרך מדברות וסופו כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים והוא מה שאמר אלא בגזירת הבורא ית':

100בנאות דשא כו' על מי מנוחות כו' וזה לראיה שהקב"ה חפץ שיבחרו יראיו סיבה לטרפם שיוכלו לחיות עמם במנוחה והוא ית' יגמור בעדם:

101ואם יהיה כנגד טבעו ואף שיהיה נגד טבעו:

102וחתולתו הוא הליפוף שמלפפין אותו בסמרטוטי פשתן והוא מל' הכתוב והחתל לא חותלת (יחזקאל ט״ז:ד׳):

103וקשירתו שאחר הליפוף כורכין אותו ברצועה רחבה מראשו ועד רגליו וכשהוא רוצה הוא מתיר הקשר וז"א והתרתו:

104שויתי ודוממתי שויתי התחזקתי והתאפקתי על צערי כמו שויתי עד בוקר (ישעיהו ל״ח:י״ג). ודוממתי שתקתי ויחלתי אליו ית' וזה מפני שאני יודע שנפשי הוא אצלו ית' כגמול עלי אמו כו':

105מתועלת הבטחון והנאותיו תועלת מה שהוא מועיל לדחות ממנו הרעות ולפנות לבו לתורה ועבודה והנאותיו שע"י הבטחון הוא ית' מעניק אותו הרבה מידו הרחבה כמ"ש ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב כמבואר כל זה למעלה:

106מה שנזדמן לי מה שנפל בדעתי ונזדמן לפני:

107בסיבות הבטחון כו' איזה דברים ימצאו במי שבוטחין בו שיהיה סיבה לבטוח בו:

108מחיוב העסק בסיבות שהאדם מחוייב עם הבטחון להיות עוסק באיזה עסק שיהיה סיבה לטרפו בעזרו ית' ולא יהיה טומן יד ומטיל עצמו על הבטחון:

109בביאור הדברים כו' באיזה דברים ישתמש במדת הבטחון:

110שבחו וגנותו בהם באיזה דברים האדם משובח בהשתמשו בה ובאיזה דברים הוא מגונה כמו שיבואר אצלו באורך ומה שכתב וחיוב שבחו כו' כלומר באיזה דברים השכל מחייב שישובח עליו ובאיזה כו':

111חיוב גנות דעת האומרים באריכות התאוה כו' איך השכל מחייב לגנות דעת הטוענים על ביטולם מעבודת הבורא ית' ואומרים שהם מיחלים לעבוד עבודתו רק אם יהיו צרכי תאותיהם ערוכות בידם לזמן ארוך שלא יצטרכו לדאוג עוד דאגת מחר ומחרתו אז יפנו לבם לעבודה כמו שבא בארוכה לקמן בדבריו וקורא אותם בעלי משכונות שהם כמו המלוה לחבירו ולוקח תחלה משכון על הלואתו:

112כשיגיעו לחפצו בו בעולם:

113במפסידי הבטחון באלהים מה הם הדברים המפסידים מן האדם הבטחון באלהים: