פת לחם, שער שלישי - שער עבודת האלוהים י

1שם ישבחוני עליהם שם בעולם העליון ישבחוני עליהם על ההשתמשות במדות הטובות אמר ישבחוני עליהם ועל ההשתמשות גם במדות המגונות כפי הנאות ולהשיב אותם לטובות כמו שאמר לעיל אמר ויודו שמושי בהם שכן דרך העולה להתלונן בתחלה על פעולה הנראית רעה כפי שטחיותה ואחר ההתבוננות שהשעה צריכה לכך או שהענין נאות לזה הם מודים שצדק במעשהו ובאה המליצה כפי טבע העולם אף שלמעלה אין שייך זה:

2בהנאה קיימת כו' הכוונה שישמח האדם בזכרו שע"י עבודתו לבורא ית' הוא מוכן ומיועד לחזות בנועם ה' וכאור זרוע שהיא הנאה תמידית נצחית ואין שום תוגה מעורבת בה כמו בהנאת העוה"ז כמו דרך משל בהנאת המאכל שתתערב בה תוגת עצירת הבטן ולפעמים יארע לאדם פגע מדבר אחר המערבב הנאתה וע"ז אמר ולא יארע לך פגע:

3התירי המדה הזאת אמר לשון התרה דרך מליצה שתהא המדה קשורה אצלו עד שיתירנה בצרכו לה:

4אין בך יכולת כו' לפי שהאדם נפטר מצערו בשני פנים אם שהוא דוחה הצער ההוא מעל עצמו או שהוא נדחה ומתפרד מן הדבר ההוא המצער כמו דרך משל בשריפת אש שיש ביכלתו לכבות האש או שהוא בורח מן הלהב על זה אמר כאן שתי הלשונות ודוק:

5המורא והתקוה מורא שהאדם ירא מעשות איזה דבר ונזהר ממנו כמו שהאריך בעקידה שלא יתכן לשון מורא בדבר מוכרח להיות רק לשון עצב והתקוה הוא הפכה שהאדם מזדרז בפעולה מה ומקוה להוציאה לפועל:

6הענין *שיצטרך כן הגירסא בספרים אולם בלי ספק שנשתבש וצריך להיות שיצערך כלומר שיצער אותך:

7ולא תהיה כו' לפי שיש בצערו עולם הזה שהצער מביא לאחרית טוב משא"כ צער העולם הבא:

8בה ויכולת מה שהאדם עשה בעצמו נאמר שעשה בכחו ומה שעשה עפ"י ציווים לזולתו נאמר שנעשה ביכלתו:

9בהקדמות המביאות הם מצות ה' ברוך הוא:

10המביאות הטובה אליך והמחייבות לך הנעימות כו' על דרך אמרם ז"ל צדיק וטוב לו צדיק גמור וזוכה לשתי שלחנות גם אמרו תלמידיו של אברהם אבינו ע"ה אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעולם הבא ועל טובות העולם הזה אמר מביאות הטובה לשון סתם ועל עולם הבא אמר לשון נעימות כמה שאמר נעימות בימינך נצח ולכן אמר בזה ומחייבות לפי ששכר עולם הבא בא בחיוב טבעי מצד המצוה עצמה וזה אמרם ששכר מצוה מצוה כפי שפירשו הרבה מהמפרשים משא"כ טובות העולם הזה אינם מחויבים בטבע מן המצוה כי איך יתחייבו בטבע טובות גשמיות מאושר רוחני רק רצון הבורא הוא מביאם בדרך גמול לכן הוצרכו ליעוד בתורה מה שאין כן נעימות העוה"ב המחויבים בטבע לא יועדו בתורה בביאור כמ"ש הרמב"ן ז"ל בפרשת בחוקותי לכן אמר על טובות עוה"ז מביאות לך ל' הבאה ובעוה"ב אמר מחייבות לך לשון חיוב ולפי ששגור בפי ההמון שהמזל הוא המונע בטובות העולם הזה למי שנולד במערכה רעה לכן אמר על זה מבלי מונע שימנע שבאמת לא ימנע טוב להולכים בתמים וכמו שיעד בפרשה הנ"ל לכלל ישראל וכן הוא בפרט כפי שאמרו רז"ל במאמרם הנ"ל ומה שנמצא לרבי חב"ד ור"א בן פדת ודומיהם הם יוצאים מן הכלל שעל הפלגת רוב צדקתם לא היה העוה"ז כדאי ליהנות ממנו או לטעם אחר כי אל דעות ה' ועל נעימות העוה"ב שהוא אפילו בלתי מושג לציור הנפש בזה העולם שגשמיות החומר הוא מסך מבדיל לזה. לזה אמר ולא דבר שיבדיל שלעתיד יבטל ההבדל ההוא שאז יזדכך החומר ולא יכסה על זוהר הנפש ולא יבדיל עוד:

11הגבורה הכוונה על אבירות הלב והמורך הוא רכות הלב:

12בפגוע באויבי ה' כמו שאמר דוד המלך ע"ה כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף כו' וישם נפשו בכפו ויאמץ לבבו להלחם עמו:

13וסבול כל עלב שמלת סבלנות צריך אבירות לב:

14כל עצב וכל נסיון כו' שהרעות באות לאדם לפעמים להעציבו ולצערו על עונותיו כמו שנאמר כי ה' הוגה כו' וגם אם הוא צדיק הוא סובל עבור בני דורו כמו יחזקאל הנביא ולפעמים הכוונה לנסות אותו:

15ברצון הבורא ית' ורצון חסידיו שהרבה דברים אמרו חז"ל בשביל לגדור האדם ואנו מצערים עצמנו עפ"י רצונם וגזירתם וע"ז מביא פסוק יהלמני צדיק כו':

16באוהבי ה' כו' ובאנשי עבודתו אם מצד שהם אוהבי ה' והמצר לאוהב המלך הוא כאלו מצר למלך ואם מצד שהם עסוקים בעבודתו ובהצירו להם הוא מבטלם מעבודת המלך:

17ושתתאחרי מעמוד כנגד המוכיחים אותך במה שהוא טובתך ואמר בזה לשון איחור לפי שאין צריך לזה רק איחור ומתינות שע"י הפתאומית ובלי שום לב וישוב הדעת האדם בועט במוכיחיו ועומד נגדם אולם אם יתאחר בזה בודאי יבין אחר שעה שהוא שטות ועול גדול לגמול להם רע תחת כוונתם הטובה ויסוג אחור לגמרי מעמוד נגדם:

18בהמרות המטיב כו' שתבוש להמרות המטיב בטובתו שבטובה עצמה שהוא ית' מטיב להאדם הוא ממרה אותו החכם בחכמתו והגבור בגבורתו והעשיר בעשרו:

19על פניו כלו' לפניו כמו המכעיסים אותי על פני ופרט בזה ג' בחינות באמרו בטובתו על פניו ובין ידיו ובהוכיחו אותך בחינה א' שהוא ממרה בטובה עצמה וע"ז אמר בטובתו ובחינה ב' שהוא יודע בעצמו שהוא בין ידיו כחומר ביד היוצר לעשות בו כרצונו ואיך לא יבוש להמרות אותו בחינה ג' שכבר התרה בו ז"א ובהוכיחו אותך כו':

20בעדיו הטובים והרעים שהוא ית' הוכיח את ישראל לפעמים בהעידו להם טובותיו שגמל ושעתיד לגמול להם ופעמים הוכיח אותם ברעות שהרע להם ולא שמו לבם:

21ופגיעת נביאיו ששלח להם נביאיו בדברי תוכחות:

22בן אדם הגד כו' זהו תוכחה בטובה שהוא עתיד לבנות להם בית נאמן ואמר בסוף ויכלמו מעונותיהם ומאמר עזרא אלהי בושתי וכו' הוא הוכחה ברעות שבאו עליהם ולא נכנעו כמו שנאמר שם בענין ויותר נראה שמלת בעדיו הוא טעות סופר וצ"ל ביעודיו והכוונה אחת:

23בפגיעת רשעים הם המופקרים בעלי זדון ואנשי העבירות הם העוברים עבירות לתאות נפשם:

24והחולקים על האמת אף שאין נראים מהם פעולות רעות רק כשנשמע דבריהם שהם חולקים על עיקרי האמונות האמיתיות צריכים אנו לעמוד כנגדם:

25ולצוות בחסד כו' כלומר גם נשתמש במדות העזות להעיז פנים ולהשתדל להיות איש לצוות להאנשים לעשות חסד ולהזהיר אותם מן הפעולות המגונות ואלו שניהם הם אזהרות לעתיד איך יתנהגו ואח"ז אמר ולהוביש החוטאים פירש לבייש אותם שכך הוא הדין אה כבר הוכיח אותם בסתר ולא שמעו וחזרו לאולתם צריך להוכיחם ברבים ולקללם ולחרפם עד שיסורו מאולתם שכן למדו חז"ל מנחמיה:

26בנטות מדרך כשתראה אנשים נוטים מדרך האמת כלומר מדרך הנהגת התורה האמתית ואמר דרך האמת על דרך התורה במצות שבין אדם למקום ועל שבין אדם לחבירו אמר ומדין הצדק והנה למעלה במדת הגבורה אמר בפגוע באויבי ה' שהכוונה שם על רשעים הקמים להצר בפועל לדת ה' ועמו כמו שנאמר כי הנה אויביך יהמיון ונאמר שם על עמך יערימו סוד וכו' אמרו לכו ונכחידם מגוי וכו' כי נועצו לב יחדו וכו' ולזה אין מספיק מדת הכעס לבד שיכעוס כנגדם רק צריך לעמוד כנגדם ולמנוע פעולותיהם כמו שאמר שם וצריך לזה גבורה שהוא אומץ הלב למסור נפשו במלחמת ה' כמו דוד במלחמת פלשתים ובפרט במעשה גלית וכמו החשמונאים במלחמת היונית וכאן דיבר על המרשיעים בפני עצמם ויספיק לזה הכעס שיכעוס כנגדם להראות שאינם נוחים לו במעשיהם ושהם לזרא בעיניו ית' וע"י זה יבושו ואולי ישובו:

27בהפיל כל הדברים על אופניהם כשרואה הנהגת האנשים בדרך הנכונה שכל דבר נופל על אופנו ומונח על מכונו ושלש הלשונות האלו הם נגד שלש הלשונות שאמר בהפכם שנגד הנטות מדין הצדק אמר בהפיל כל הדברים כו' ונגד הגברת השקר אמר בהניחם על מכוניהם ונגד נטות מדרך האמת אמר ובלכת בדרכי האמת בהם:

28הדלים והעניים דע ששבע שמות מנו חז"ל לעני וכל אחד הונח על בחינה פרטית ותואר דל הונח על היות בשרו כחש משמן כמו מדוע אתה ככה דל בן המלך (שמואל ב י״ג:ד׳) ותואר עני הונח על היותו נכנע כמו מאנת לענות מפני (שמות י׳:ג׳):

29והפורשים מן העולם הם המטים להרג עפ"י גזירת המלכות:

30שאינו מכיר כו' שיש ביכלתו להשיג איזה טובה והוא אינו יודע מזה כמו דרך משל שיש לו איזה סחורה וזה יודע מקום מכירתה בריוח גדול:

31להנהיג עצמו שאין שכלו מספיק לו לכוון דרכיו להנהגם נכונה אם בעניני עוה"ז או בעניני עוה"ב:

32ומי שפקד שאבד:

33והמתחרט כו' והבוכה כו' העמיד מליצתו בלא זו אף זו שהמתחרט על עונותיו בלי הזכרת העונש הוא המתחרט מצד העונות עצמם כי אחרי שובו נחם על זר מעשהו למרות פני עליון וזה ודאי ראוי לרחם עליו אלא אף זה הבוכה וכו' מיראתו העונש גם הוא ראוי לרחם עליו ולהורותו דרך תקונו והנה בעונות אמר מתחרט ובחטאים אמר בוכה לפי שחטאים הם השגגות ולא יצדק בהם ל' חרטה של' חרטה הוא ההתנחמות על הרצון הראשון וההתהפכות מדעת אחת לדעת אחרת וזה לא יתכן לומר בדבר הנעשה בלי דעת אמנם יש לבכות גם עליהם על היותו בלתי נזהר מהם והעונש מיועד גם עליהם כמ"ש ונסלח וכו' כי לכל העם בשגגה ואם אין עונש סליחה למה:

34בהפרע מן הרשעים הם הרעים לשמים והנקם מן המשחיתים בארץ הם הרעים לבריות ומצרים להם ואמר בהם ל' נקמה כי דם עבדיו יקום משא"כ ברעים לשמים שאין צודק בהם ל' נקמה כי אם הרשיעו מה עשו לו ית' ואף שנאמר בקצת מקומות הוא בהשאלה:

35הגאוה המראה שררה נגד אחרים והגובה היא בלב:

36בכופרים באלהים בדבורם ובנוטים מעליו בפועל מעשיהם:

37אל תשפלי הוא השפלות בלב והוא היפך הגובה:

38ואל תכנעי הכנעה הוא המראה שפלותו נגד אחרים והוא היפך הגאוה:

39שלא תראי התי"ו בצר"י וז"א על הכופרים ואמר וכנוטה אחר דעתם לילך בדרכם בפועל:

40על הפך דעתם נגד הכופרים ומיעוט רצונך בהם על הנוטים ממנו ית' בפועל מעשיהם:

41חסיד בעשה טוב ונבר בר ונקי כפים בפועל רע וירא אלהים אף בסתם יראתו נגד פניו תמיד והקדים יראת אלהים לחכמת התורה כמו שאמר התנא כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו כו' ומתעסק בעבודתו דרך כלל כל עסקו בעבודה אף כשהוא עושה צרכיו הגשמית כוונתו בשביל עבודת הבורא אולם לא יקרא אז בשם עובד רק בשם מתעסק:

42מי שגדלו ועצמו כו' הוא הבורא ית':

43שתקחי הדין לאלהים מעצמך כלו' שתתנדב מעצמך לקחת גזרתו ית' בטוב לב אחר שידעת שהוא רצונו ית' ואמר הדין לאלהים בלמ"ד כלו' המיוחס לו ית' שכן כתוב בפסוק כי המשפט לאלהים הוא:

44למי שמסכים עמך כו' ועל מי שישמחך כו' כלו' שיש לאהוב הצדיקים משני פנים אם מצד הסכמתם בעבודה ואחר שהם אוהבי האל יש לאהוב אותם ואם מצד שחברתם מועילה לך בעבודתו ית' ויהיו מסייעים וגורמים לך גמול עוה"ב אשר עליו נאמר אור צדיקים ישמח ונאמר אור זרוע וכו':

45למי שעובר כו' שיש לשנא הרשעים בהפך בשני הבחינות אם מצד היותם עוברים רצונו ית' והם שנואיו ואם מצד שהתחברותם הוא אבן נגף להביאך לפוקה ומכשול אמר ועמד כנגד אנשי האמת לומר שאם אנו רואים אדם שעומד על אנשי אמת כמו קרח ועדתו אף שמעשיו בלתי ידועים לנו יש לשנוא אותו אחר שהוא שונא אוהביו ית':

46לשום כל דבר במקומו להתנדב לשום לב להנהגת חביריו שיהיה ענינם מסודר בסדר נכון:

47לכל בעל מדה חמודה שהרי בהשקפה ראשונה לא נוכל לדעת באדם אם הוא ירא שמים רק אם הות בעל מדות טובות סתמו ירא שמים וראוי לחוננו בממון אם הוא צריך או ללמדו חכמה שגם החכמה בלתי ראויה ללמד לתלמיד שאינו הגון כמאמרם ז"ל בכמה מקומות:

48יפוצו מעינותיך כו' ושם הכוונה על למוד החכמה לזולתו:

49האכזרים והפתאים נגד חנינת הממון אמר אכזרים שאחר שהם אכזרים על זולתם למה יחוננו אותם ועל החכמה אמר הפתאים שהם הנפתים ביצרם להתרחק ממנה:

50שאינם מכירים את עצמם כו' שפלות ערכם לכן אין טובותיו ית' גדולה בעיניהם או לפי שאינם מכירים מעלת הטובה וכ"ש אם אינם מכירים לא וה ולא זה כמו שכתב בתחלת שער הבחינה:

51ערך הטובה עליהם הבאה עליהם:

52כמו שאמר יוסר לץ כו' על הכילות בממון אין צריך ראיה שאחר שהם רעים למה יחון אותם גם מה שיחון אותם הוא מחסר לעצמו משא"כ בחכמה שהוא כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר כלום גם אולי יועיל להם בחכמה זו לזה הביא ראיה מזה הפסוק שמזיק בזה לעצמו היזק ניכר ועל מי שאין מכיר בטובה הביא מאמרם ז"ל כל העושה טובה למי שאינו מכירה וכו':

53חרפתם בעוה"ז שבעלי הנאות הם בזוים בעיני המשכילים:

54בהנאות הרוחניות הוא הנחת המשכילים בחכמה ושעשועם בה ועל המעשים טובים בפועל אמר ומעשיהם: