פת לחם, שער רביעי - שער הביטחון ב

1בהן יתכן הבטחון מהבוטח כו' שע"י שימצאו באיזה מן הברואים כלו' באיזה אדם הסיבות ההם יתכן שיתראה ויגלה בטחון מאיזה אדם שיבטח עליו:

2הרחמים והחמלה מלת רחמים הונחה על מי שהוא בר דעת יודע ומכיר צער חסרונו ואין לאל ידו לתקנו אולם לא יתכן על מי שאיננו בר דעת רק שכח המרגיש שלו מרגיש כאבו בבלי דעת כמו כל מין בהמה וחיה ולכן נאמר כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו וכו' אמנם יתכן לומר לשון חמלה גם עליהם כמו (יחזקאל ט״ז:ה׳) לעשות אחת מאלה לחומלה עליך שמדבר שם בילד רך:

3בכל מה שיטריחהו כו' הוא בטוח שאף שיבקש ממנו לטרוח הרבה למענו לא ימנע מבקשתו:

4שאיננו מתעלם בזמנו ולא מתעצל כו' יש אדם שאף שהוא רחמן בטבעו הוא מעלים כח רחמנותו ומסיח דעתו ממנו וזה נקרא מתעלם שלשון מתעלם הוא מתפעל שהונח על מי שהוא הפועל והנפעל כמו בזה שהאדם מסיח הדבר מדעתו ברצונו ועי"ז הדבר נשכח ממנו והשכחה שולטת עליו בדבר זה והרי הוא פועל ונפעל ויש אדם שאף שכח הרחמים גובר עליו ואמנם להיותו עצל בטבעו גובר עליו כובד עצלותו ונמנע מתיקון ענין זולתו הנצרך לו והנה יש דבר שלא יתכן לומר בו מניעה מחמת עצלות כמו החנינה בממון ולא יתכן לומר בו רק מתעלם ומה שנצרך להעשות בכח אברי הגוף יתכן בו גם העצלות לכן פרט בזה שתי הלשונות:

5שהוא משתדל ומסכים כו' משתדל הוא היפך המתעצל ומסכים לעשותו הוא היפך המתעלם:

6התעלמותו ורפיונו הם הם שתי חלוקות הנ"ל כי העצל הוא המתרפה כמ"ש גם מתרפה במלאכתו (משלי י״ח:ט׳):

7בוטח ממי שבטח בו כו' שנגלה לבוטח ממי שבטח בו שיש בו שתי מדות האלה:

8ורוב השגחתו ששתי החלוקות הנ"ל דהיינו בלתי מתעלם ולא מתעצל הפכם אחד שהוא ההשגחה עליו ולא נמנה רק לאחד:

9לא ינוצח כו' ולא ימנעהו כו' שלפעמים האדם חפץ לעשות דבר רק שאחד קם עליו ומונע אותו מפעולה ההיא וזה בשתי בחינות אם שכוונת האיש ההוא להכעיס ובדרך נצחון לפי שהוא רואה שזה חפץ בדבר מתעצם דוקא למנוע הדבר כדרך אויב ומתנקם ולזה דייק בלשונו באשר הוא חפץ או שלא לכוונת נצחון רק לאיזה כוונה אחרת הוא אינו רוצה שיהיה הדבר ההוא ומונע אותו מלעשותו על חלוקות אלו אמר לא ינוצח ולא ימנעהו וכו' ואולי תהיה מלת מונע שם ולא תאר ואז הכוונה על שאר מניעות טבעיות שאינם באים מרצון אדם זולתו רק מלות חזק וחלש מורה יותר על פי' הראשון:

10מפני המנע דברים כו' שאחר שהוא חלש בודאי ימצאו ענינים הרבה שימנעו בהם דברים הנצרכים לפעולתו לסיבה הנ"ל:

11שיהיה יודע באופני כו' שהוא יודע באיזה אופנים יכול להועילו שלפעמים האדם רחמן וזריז ויכול על הדבר רק שאינו יודע אופני תועלתו כמו הרופא הרחמן והזריז ויש ביכלתו לרפא את החולי רק נעלם ממנו חליו ובאיזה סמים תהיה רפואתו אף שבאמת הסמים ההם ישנם תחת ידו ואמר יודע באופני תועלתו בבחינת דחית הנזק מהבוטח ועל ההטבה בפועל אמר ולא יעלם ממנו מה שהוא טוב לו:

12בנראה ובנסתר שיש דבר שהוא טוב לפי הנראה והרע מסותר בו כמו דרך משל שמלך אחד עשה אוהבו לשר צבא ועי"ז נפל שדוד בידי אויביו כידוע שזה היה כוונת שאול בדוד לכן אמר שהוא יודע שאותו הדבר הוא טוב לו בנסתר כמו בנראה:

13ומה שייטב בו ענינו כוונתו שיש דבר שהוא היפך הנ"ל דהיינו שהוא נראה קצת רע לפי הנראה ובאמת הוא טוב לענינו:

14דעתו בתועלותיו כו' פרט בכאן הארבעה דברים הנ"ל מן המאוחר אל הקודם:

15שיהיה מתיחד בהנהגת כו' שרק הוא מיוחד בהנהגת אותו אדם שבוטח עליו ומעולם לא הנהיג אותו זולתו וזה לא יצדק כלל בשום נברא רק בבורא ית':

16מתחלת הוייתו ויצירתו בבטן אביו וגדולתו הוא גדולו בבטן בתשעה ירחי לידה שהולד הולך וגדול שם ונצרך להשגחה כמ"ש בשער הבחינה:

17וינקותו אחר שנולד בהיותו יונק משדי אמו ואח"ז בימי נערות וימי בחרות עד תכלית ענינו בעולם:

18בעבור שקדם לו עליו כו' שאחר שהיטיב לו מזמן הקדום עד הנה בודאי גם עד זקנה ושיבה לא יעזבנו:

19והטובות העודפות והתועליות המתמידות על הטובות הנראים בשעתו אמר הטובות העודפות ועל הטובות שאין טובתם ניכר לשעתם רק שידוע שהם מועילים להבא אמר התועלות וכו':

20שיהיה ענין הבוטח כו' למעלה מזה דיבר בבחינה שהוא בטובתו יתיחד בהנהגתו מתחלתו ועד הנה וכאן מדבר בבחינת היכולת שהיכולת בהטבתו ונזקו מסור רק בידו ואין לזולתו שום יכולת להטיב או להרע לו:

21ה"ג להזיקו ולהרע לו ולא להטיב כו' להזיקו נזק הוא נגד המועיל ורע הוא נגד הטוב כי כמו שמלת מועיל על דבר שאין הנאתו לשעתו רק אחר זמן כן נזק הוא הפכו ג"כ שאין הרע מורגש ומצר בשעתו וטוב ורע הם המורגשים לשעתם:

22יהיה יותר ראוי כו' לפי שלבו אינו פונה כלל לבטחון זולתו ומניח כל בטחונו עליו:

23הנדיבות והחסד הנדיבות בבחינת התעוררות הרצון בלב להטיב והחסד בבחינת הפעולה ממי שאינו חייב לו ונגד הנדיבות אמר למי שראוי שגם בו שייך נדיבות ונגד החסד אמר ולמי שאינו ראוי:

24נדיבתו מתמדת כו' בנדיבות שהוא חפץ הלב אמר לשון התמדה כי רצון הלב והשתוקקותו לדבר יכול להיות בתמידות כמשמעו בלי הפסק אף שעה אחת משא"כ בחסד שהוא המעשה בפועל בודאי בלתי אפשרי לשום נברא להטיב בפועל לזולתו בתמידות לא אמר בו לשון התמדה רק לשון המשך:

25לא יכרת ולא יפסק ג"כ נגד שתי חלוקות הנ"ל:

26בגלוי ובנסתריו בלבו ובאבריו בלב שייך גלוי ובסתר הנסתר הוא המחשבה בדבר בפני עצמה והגלוי הוא גלוי מחשבתו לזולתו בהגדתו לו ובאברים שהם כלי המעשה שייך ג"כ גלוי ונסתר המעשה שאדם עושה במקום שאין רואין הוא הנסתר ובמקום רואין הוא הגלוי ואמר שכל מעשיו יהיו מורים על בטחונו בו:

27ולהמסר אליו היא הסכמה כוללת שיסכים בדעתו להמסר בידו שיעשה בו מה שירצה ואח"ז אמר שכל גזירה פרטית שיגזור עליו יקבל ממנו ברצון:

28ולדון אותו לטוב שידון כל מפעליו עמו לכף זכות ולתלות שכוונתו לטוב לו:

29דיניו ומפעליו דהיינו אם הוא דן אותו ח"ו ביסורי הגוף ע"ז אמר דיניו ועל הנהגתו עמו בקניניו אמר ומפעליו:

30רחום וחנון ה' ושמא תאמר שזה נאמר בבחינה שהוא מרחם על הכואבים כבר ומצטערים ולא קודם לזה ולא יועיל הבטחון קודם בא הפורעניות להמלט ממנו לזה מביא ראיה מנינוה שנא' ואני לא אחוס הרי שריחם עליהם וביטל הגזירה ולא התחילה הפורענות כלל:

31מי הקשה אליו וישלם מי עמד כנגדו בקושי ערפו ויצא שלם:

32והגבורה והתפארת והנצח הרי הגבורה הוא נצחון:

33מתחלת ענינו היינו תחלת הויתו כנ"ל:

34והתחלת גדולתו במלת גדולתו כוון מה שהאדם ניכר ונודע בין אנשים בערך מה כמ"ש ושמואל הולך וגדול וטוב והנער משהוא מתחיל להודיע בין אנשים נקרא התחלת גדולתו:

35אתה גוזי מוציאי:

36מי זה אמר ותהי ה' לא צוה מי זה יגזור אומר ויהי אם ה' לא צוה:

37מפי עליון לא תצא כו' כוונת המחבר כפי שפירשו קצת מפרשים פסוק זה מגזירת עליון לא תצא כלו' לא תשתנה מגזירתו הן רע הן טוב כפי אשר גזר כן יהיה ואלו שני הכתובים נאמרים זה אחר זה בדברי המקונן באני הגבר ולפי שיש טעות בכ"א מהם בפירושו שבפסוק מי זה אמר ותהי כו' נוכל לומר שזה נאמר על הויית יש מאין לזה הביא פסוק שאחריו מפי עליון כו' שזה מבאר אותו שהכוונה הוא על הנהגת העולם ברוע טוב ובפסוק מפי עליון כו' לבדו נוכל לפרש ח"ו כפשוטו לכך מביא הראשון שכל א' מגלה על חבירו ויגיד עליו רעו:

38ואומר יבש חציר כו' כי אולי יאמר אדם שהתחלת כל דבר צריכה להיות ממנו ית' כי כן יסד המלך שיהיה הוא המתחיל בכל דבר אולם לא יתמיד אם לא יגמור אדם וימשיך הדבר להתמידו לזה מביא פסוק יבש חציר המורה היפך זה שפעולת אדם היא בלתי נמשכת ופעולתו ית' היא המתמדת דרישא דקרא כל הבשר חציר וכו' וכל חסדו וכו' פירש כל אדם כמו שאין בו ממש במציאותו כי כחציר הוא גם כן חסדו שהוא עושה הוא רק כציץ השדה עובר לשעתו וכמו שיבש חציר כלומר שהאדם בעצמו בבא עתו יגוע וימות כן נבל ציץ חסדו יתום ויפסק לשעתו אולם דבר אלהינו יקום לעולם כמו שהוא ית' נצחי כי גזירותיו ופעולותיו נצחים:

39אכן חציר העם לפי שבפסוק שלמעלה נאמר כל הבשר ולא נאמר האדם אולי יתעקש המתעקש ויאמר שזה נאמר על שאר מיני החיים זולת האדם וימשיך בו איזה פירוש לדעתו לזה הביא פסוק זה המגלה שלשון חציר נאמר על מין האדם:

40ושנדיבתו כוללת כל הברואים:

41וחסדו סובב כלו' סובב סובב הולך מזה לזה בנדיבתו ית' אמר סתם כוללת כי הנדיבות הוא הרצון וההסכמה להטיב כמ"ש למעלה והוא מתמיד אצלו ית' בכל עת ובכל שעה לכל בריותיו אולם החסד הוא המעשה בפועל והוא מתחלק להרבה פרטים כמו המזון והלבוש והמעון ודומיהם רבים ואין כל הבריות נצרכים לפרט אחד בשעה אחת רק כל אחד בשעתו כמ"ש במזון ואתה נותן להם את אכלם בעתו ואמרו חז"ל בעתם לא נאמר אלא בעתו מלמד וכו' ולכן אמר לשון סובב כלו' סובב הולך מזה לזה בזה אחר זה:

42טוב ה' לכל כו' ואמר נותן לחם כו' לפי שבפסוק ראשון נאמר בלשון הטבה ורחמים ששניהם צודקים גם לראוים ומוכנים אליהם ואולי יאמר שזה נאמר דוקא בראוים אליהם קצת לכן הביא פסוק נותן לחם לכל בשר שמסיים בו כי לעולם חסדו לראיה שגם לבלתי ראוים כלל כמ"ש למעלה הוא ית' מטיב שמלת חסד הנחתו האמתית הוא על הטבת חנם בהחלט ולפי שבפסוק זה בלתי מבואר רק לחם לבד לזה הביא פסוק ראשון טוב ה' וכו' שמלת טוב בסתם ודאי הוא כולל כל מין הטבה:

43פותח את ידך כו' הביא פסוק זה להורות שהטבתו יתברך איננה באה בכילות ח"ו כפי ההכרח לקיוה רק הוא ית' משפיע מידו הרחבה ומשביע לכל חי כרצונו:

44והשכל גוזר בהקבץ כו' כלומר באמת לא הייתי צריך להביא ראיה מן הכתובים שגם השכל האנושי גוזר ומחייב שאלה השבעה דברים מקובצים ונמצאים בו יתברך ושאינם נמצאים בזולתו ולא הבאתי אלו הפסוקים רק לזכרון בלבד כלו' שאין כוונתי רק להיותן למזכרת ולא לראיה דהיינו שע"י שירגיל האדם אלו הפסוקים בפיו יזכור על ידם מה הם השבעה דברים כמו נוסח מלות שנאמרו בתלמוד לסימני הלכות ואלו היה כוונתי לראיה הייתי יכול להרבות בפסוקים לחזק הראיה וז"א לכן הבאתי אלו כו' כלו' לכן לא הבאתי רק אלו ולא יותר:

45יבטח בו כו' בתחלה פרט שתי החלוקות יבטח בו בהטבתו לו בצרכיו וימסר לו שיעשה בו כחפצו אף במה שהוא ח"ו לרע נראה ואח"ז מבאר אותם באמרו ויניח הנהגתו עליו על אמרו ויבטח בו ולא יחשדנו בדינו וכו' על אמרו וימסר עליו ופרט בזה שתי חלוקות ולא יחשדנו בדינו אם דן אותו ח"ו באיזה רעה מצירה פרטית לשעתה ולא יתקצף על בחירתו אם בחר לו ענין כולל להנהגתו כל ימיו כמו העוני ח"ו או אשה רעה מצירה וכדומה:

46כוס ישועות כו' צרה ויגון כו' ובשניהם נאמר ובשם ה' אקרא ומאלו הפסוקים למדו רז"ל שחייב אדם לברך על הרעה כשם וכו':