פת לחם, שער רביעי - שער הביטחון ג

1אשר בבירורן כשיבינם על בורים ואח"ז יתאמת בלבו לאמתיות מוחלטות:

2זכרתים והעירותי כו' העירותי לבב הקורא בראיות מן הכתוב ועתה חוזר ומבאר אותם בהרחבה:

3רחמים וחמלה פירשתי למעלה חלוקיו:

4ונתן לך רחמים כו' הקב"ה יתן בלבך כח הנחמים על זולתך וע"י ירחם הוא ית' עליך כך פירשו חז"ל הפסוק הזה ולמדו מזה שכל המרחם מרחמין עליו הרי שהוא ית' חולק מרחמיו לב"א:

5אופני תועלת האדם באיזה אופנים יוכל להועילו:

6והדין נותן זה השכל מחייב שהוא כן:

7באופני תקנות כו' תחלה דיבר בבחינת תחלת יצירתו ברחם באיזה אופנים תוכל הטפה להיות נקלטת ולהיות ולד נוצר ממנה ובאיזה אופנים תפסד הנזיפה ותאבד ולא יתהוה ממנה כלום ואח"ז דיבר על משך זמן היות העובר בבטן אמו איזה פגעים יוכלו להשיגו שם ולהזיק לו אח"ז דיבר על זמן גדולו אחרי גיחו מבטן איזה אופנים יוכלו להחלותו ובאיזה יוכל להרפא ממחלתו:

8צורה מקפית הוא הנקרא בעברי תבנית או תאר כמו שתאמר כלי זה הוא עגול או מרובע או משולש וזולתו מהתאריה בעיקרו או באזניו או ברגליו והצורה הזאת איננה עצם מעצמות חומר הכלי רק היא מקרה ותוכל להשתנות בתאר אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות:

9השורש והצורה עצמית השורש הוא ההיולי הנקרא בלשון סתם חומר והצורה העצמית היא המהוה מציאתו הדבר במהותו מן ההיולי ההוא והוא עצם הדבר במה שהוא שהרי ההיולי הוא המשותף לכל והצורה היא המבדלת להיות זה זהב וזה כסף וכן בכל המון המציאות:

10אין לו שום תחבולה ולא יכולת כו' שם תחבולה הונח על דבר שאין ביכלתו הפשוט לעשותו אולם אפשר לו להתנכל בתחבולה ולגרום פעולת הדבר ההוא כמו דרך משל צידת הבעלי חיים שאין ביכלתו ללכוד החי אם לא ע"י תחבולת פרישת הרשת שנכנס בו החי מעצמו ויכולת נקרא הכח הטבעי הפועל בטבע והוא היפך התחבולה שהוא פעולת השכל בדרך גרם לפעולה והיכולת יכול להיות משולל מן השכל כמו שעל האש יאמר שיש ביכולתו לשרוף ולחמם ועל המים לכבות ולקרר וכחות כאלו ישנם גם באדם כמו הכחות המשרתים למזון האדם המושך והמעכל וכו' שלא יונח עליהם רק שם יכולת ולא פועל ברצון:

11שרש האדם וצורתו הם הנקראים חומר וצורה כנ"ל:

12ותכונתו הוא מספר אבריו וגידיו ושאר חלקי גופו וכחות נפשו וערכם זה לזה:

13וסדר חבורו הן חיבורו הכולל דהיינו חיבור נפשו אל גופו הן חיבור חלקיו והרכבתם זה עם זה:

14תועלותיו ונזקיו הם בחינות הטוב והרע הפרטיות ההוים ואח"ז מדבר בכלל הנהגתו שהוא ית' מנהיג אותו בכללו בדרך שייטב לו בזה ובבא ד"מ שלזה טוב לחיות בעושר ולזה בעוני וזה אומרו והטוב לו בעולמו ואחריתו ולזה מביא הפסוק אני ה' מלמדך להועיל הוא בתועליות פרטיו כל אחד בשעתו כפי הצורך ואח"ז על ההנהגה הכוללת אמר מדריכך בדרך תלך:

15כי את אשר יאהב כו' שבפסוק ראשון אינו מוכח שמדבר גם בפעולות הנראות לרע לזה מביא זה הפסוק:

16חזק ביכלתו יותר מכל חזק:

17ודברי נגזר כו' שדברו ית' דהיינו הבטחתו בציויו הוא דבר חתוך וצמות בבל ישונה יותר מדבר כל אדם. נגזר נחתך מלשון ארץ גזירה דמתרגמינן ארעא חתוכה:

18כל אשר חפץ כו' הרי שהוא חזק ביכלתו לעשות כל אשר יחפוץ ואח"ז מביא פסוק כן יהיה דברי וכו' על מה שכתוב ודברו נגזר וכו':

19לא יניחם ולא יתעלם מהם לא יניחם מלהטיב ולהועיל להם בצרכיהם ולא יתעלם מהם מלהצילם מנזקיהם כמו לא תוכל להתעלם שהוא נאמר אצל הצלת נזק האבירה:

20מקטנם ועד כו' מדבר קטן שלהם וכו':

21דבר את דבר שאצל בשר ודם יתכן לומר שטרדת דבר אחד משכיחו מדבר אחר לפי שכח דעתו ומחשבתו הם מוגבלים במדה ולכן יפול בהם הלאות:

22נסתרה דרכי מה' נגד מ"ש ולא יסתר ממנו דבר ונגד ההנחה וההעלם אמר ומאלהי משפטי יעבור ונגד מה שאמר לא ישכיחהו דבר מדבר אמר הלא ידעת וכו' לא ייעף ולא ייגע וכו' שאין כחותיו מוגבלות ולא יתכן לומר שע"י שנלאית דעתו בטרדת דברים אלו נשכחו ממנו דברים אחרים שקצרה דעתו להכיל את כולם:

23ולא לזולתו שכמו שאין ביכלתו להועיל את עצמו כן אין ביכלתו להועיל לזולתו כ"א ברשות וכו':

24כי העבד כו' נתן טעם על צורך אמונה זאת וידיעת דבר זה:

25הערה בורא קצות מה שיחס הבריאה אל הקצות דוקא הוא לומר שכחו ית' הוא בלתי תכליתי לכן גם טבע פעולותיו ית' מחוייבים להיות בלתי בעלי גבול וכמות כמו שהם באמת הנבראים הרוחניים אולם כאשר עלה בחכמתו ית' להמציא מציאות עולם בעל גבול צמצם כחו ית' בפעולתו והעמידה בכמות משוער והוא דבר מפליא למשכילים וזה שמסיים אין חקר לתבונתו שתכונתו ודעתו ית' אין לחקרם ולמצא תכליתם כי בלתי תכלית הוא ובזה פירשתי פסוק את אשר התעללתי במצרים שרש"י ז"ל ברח מלפרשו בלשון פועל ומעללים לפי שנאמר בלשון מתפעל אמנם על פי דברינו אלה הצמצום בכחו ית' הוא כמו התפעלות לפי שהוא ב"ת ושפיר צודק לומר בו לשון מתפעל ושם נראה הצמצום בעליל בהיות כל מכה מצומצמת ומוגבלת להשאיר קצת שירים כמו מדבר לברד ומברד לארבה והבן זה כי נכון הוא מאד:

26יכול על הגדלתו כו' יכול להגדיל תועלתו יותר מאחרים וכו':

27מיראתם ותקותם שלא יירא מנזקם ולא יקוה תועלתם:

28אל תבטחו בנדיבים כפל דבר נגד תועלת ונזק אל תבטחו וכו' לקבל תועלת נדיבתם בבן אדם שאין יכול להושיע מנזק כי אם ברשות הבורא ית' וזה מדייק באומרו שאין לו תשועה כלו' שאם הוא מושיע אין הישועה מיוחסת לו כ"א לבורא ית' גם הכוונה שאין לו וכו' כלומר שגם לעצמו אין יכול להושיע ושתי הכוונות אמתיות ומכוונות בו:

29רב טובו כו' על האדם הבאות על האדם גם החסד והטובה מבלי שיהיה האדם ראוי אצלו ית' לכך לא לכוונת צרכו ית' ונגד מלת החסד שהוא הטבת חנם אמר מבלי שיהיה ראוי לכך ונגד מלת הטובה שכוונתו ית' רק לטובת האדם אמר ולא לצורך וכו':

30נדבה וטובה וחסד נדבה הוא תחלת התעוררות רוח הרצון הטוב והנה בתחלה הקדים חסד לטובה לפי שהוא קודם לדל המציאות ויסוד בנינם והבת מציאות הברואים מקבלי הטובה כמו שכתוב עולם חסד יבנה אולם בבחינת הכרת חסדו הוא להיפך שע"י קבלתנו טובותיו אנו מכירים חסדו ולכן הקדים טובה לחסד:

31רבות עשית כו' פעולות רבות עשית לכוונת היותך ה' אלהי כלו' רק לטובתי ומברר דבריו באומרו נפלאותיך ומחשבותיך הם רק אלינו כלו' לטובתנו אין ערוך אליך כלו' אין להעריך אותם אליך ולומר שנעשו כפי חסרון צרכך אליהם ח"ו כמו בשר ודם שכמות פעולתו היא כפי ערך חסרון צרכו לדבר למלאות חסרונו ומ"ש רבות עשית אתה וכו' שמלת אתה הוא מיותר אחר שבא כינויי הנוכח במלת עשית הכוונה היא שעל ידי מעשיו הרבים הכרנו מציאותו ית' כידוע וז"א רבות עשית וכו' מזה ידענו שאתה ה' אלהים:

32מעצם ומקרה המקרים הם דברים שאינם עצמים מעצם הנושא אותם כמו המראה של כל דבר:

33בכמותו ואיכותו כמות הוא שיעור הדבר בגודלו ואיכות הוא כמו החום והקור שבטבע כל דבר וכן היובש והלחות:

34ומה שיהיה כו' הוא הנגזר כו' כפי שאנו מוצאים הוית הדבר באמת ידענו שבודאי הוא הנגזר בתחלת הידיעה כלו' שמתחלה ידע הבורא ית' שהדבר יהיה כן ומלת הוא הנגזר פירש הוא הנחתך והנקצב בתחלת מחשבתו ית' שיהיה באופן כך:

35אלא שלכל הגזירות כו' כלו' אם תאמר אחר שכך נגזר ממנו ית' למה לא היה כן בתחלת הויתו כמו דרך משל השקד הזה למה היה מתחלה פרח ואח"כ ציץ ואח"כ שקדים ולמה לא נתהוו השקדים מתחלה בשלימות הויתן אשר הם נמצאים כעת לזה אמר שכך גזרה חכמתו ית' שיתהוה כל דבר ע"י סיבות קודמות בהילוך הטבע:

36שאינו מבין עניני העולם והסיבה חלושה מי שאינו מתבונן בטבע המציאות הוא חושב בלי התבוננות שהסיבה וכו' ובאמת הסיבה היא חלושה ונקלה וכו':

37שינוי הענינים והתהפכותם כו' שינוי בבחינת ההויה החולפת שנשתנה מכמות שהיה והתהפכותם בבחינת ההויה הבאה שנהפך אליה כמו והעם הנס נהפך אל הרודף:

38הערה במשל אדם הנעתק ממקום למקום יכול להיות בשתי חלוקות אם בבחינת מה שהי' שלא יכול להיות שם וברח משם כמו ויברח יעקב או שנשתוקק למקום שבא וכן יתכן בהעתקה איזה מציאות מהויה להויה אם נתלה אותם בסיבת דבר נאמר ג"כ עפ"י שתי חלוקות הנ"ל או שנאמר שהסיבה חייבה לשנות אותה מכמות שהיה והוא כבורח ממה שממנו או שנאמר שהסיבה השתוקקה להביאו למציאות החדש וז"א לשנות אותו על בחינה א' ולהפכו על בחינה ב' ואפשר שכוון בשינוי על דבר שנשתנה לא אל הפכו והתהפכותם על דבר שנשתנה אל הפכו כמו באיכות מטבע חם לטבע קר:

39חלושה ונקלה מהיות ממנה שינוי או חילוף אמר שינוי בבחינה מה שממנה שהוא כמתגבר על רעהו ומפילו ושוברו על זה אמר שהיא חלושה ועל הביא הדבר לעילוי שהוא מטבע הנכבד אמר שהיא נקלה כלו' בזויה וע"ז אמר מהיות ממנה שינוי בבחינה אחת או חלוף בבחינה ב':

40היעלם כי כח וכי נעלם הוא מדעת אנושית שכח מגרגיר חלוש וכו':

41וטרדת הנפש להקדים כו' חלישות ההכרה כו' מה שהאדם מטריד נפשו להקדים וכו' ולאחרו וכו' הסיבה לכל זה הוא חלישת הכרת האדם באמתות ידיעתו כו' ואמר מבלי סבב על קיום מצות וכו' כלומר שאם כוונתו בקדימה ואיחור ומיעוט וריבוי הוא לסבב עי"ז קיום מצות עבודתו ית' הוא טוב מאד והתחכמות אמתי שזה הונח באמת ביד האדם ובחירתו שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אולם אם הוא משתדל בכל הנ"ל מבלתי כוונה לסבב עי"ז עבודתו ית' רק לצרכי עצמו הוא סכלות באמתת ידיעתו שהאדם איננו מכיר אמתת ידיעתו כלומר שהוא ית' יודע אותנו ואת חסרוננו ידיעה אמתית כלומר ידיעה שלימה וברורה:

42וסכלות מהבין כו' שהאדם סכל ואיננו יודע שכל הנהגותיו ית' עם ברואיו הוא לטוב להם כי ע"י שני הכרות האלה יהיה הבטחון:

43לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים דבר החכם בבחינת קדימה ואיחור בזמן ומליצת הפסוק מסורסת שכוונתו שלכל מבוקשי האדם ותשוקותיו בכל המציאות אשר תחת השמים יש זמן ועת נגזר ממנו ית' ואומרו לכל חפץ הכוונה לכל חפצי האדם כנ"ל ודייק באומרו תחת השמים להורות על דברי המחבר שאמר מבלי סבב על קיום וכו' כנ"ל רק למלאות תשוקת צרכיו הגשמים הא אם כוונתו לעשות רצון קונו שזה נקרא על השמים כמו שפירש רש"י ז"ל ושאר מפרשים בפסוק מה יתרון לאדם ועיין שם לזה באמת לא הונח זמן נגזר והוא ביד האדם ואמרו בתחלה לכל זמן ועת בשני כינויים הוא מורה על שני חלוקות שהניח המחבר באמרו וטרדת האדם להקדים מה וכו' ולאחר מה וכו' על פי הידוע מבעלי הלשון שמלת זמן ועת הונחו על שני זמנים אשר עודם לפני האדם והם ההוה והעתיד כי מה שעבר אין ואין לדבר ממנו והנה מלת זמן הוא מלשון הכנה וזמון והוא מונח על העתיד אשר עודנו מזומן לבא ומלת עת הונח על ההוה וממנו נגזרה מלת עתה וזה מאמר החכם לכל זמן שכל מה שבעתיד הוא מזומן ונגזר ממנו ית' להיות דוקא בזמן העתיד ולא עתה ולמה יתחכם האדם וישתדל להקדימו ועל שאין לאחר מה שהקדים אמר ועת וכו' שאחר שהונח ממנו ית' להיות עתה בזמן הקדום איך יאחרהו וזה מאמר אליעזר עבד אברהם ע"ה אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי ובפרט ע"פ מאמרם ז"ל שקפצה לו הארץ וזה מורה שרצונו ית' למהר הדבר ואיך תאחרוה אתם והנה למעלה החליט שאין להרבות גזירותיו ולהמעיטה וכן אין להקדים אותה או לאחרה וסוף דבריו אלא שלכל הגזירות סבות ולסבות סבות ואח"כ חזר על דבריו ואמר וטרדת הנפש להקדים או לאחר כו' היא סכלות והביא ראיות מהכתובים ועתה חתם דבריו בהבאת ראיה מהכתוב על סוף דבריו הנ"ל שלכל הגזירות סבות ולסבות סבות באמרו כי גבוה מעל גבוה שומר וכו' שפירשו בו המפרשים על השתלשלות הסבות בדרך עילה ועלול ולתשוקת הקורא לא אחשוך ידי מלבאר כל הפסוק הזה עפ"י דרכם זו וז"ל הפסוק (קהלת ה') אם עושק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ כי גבוה כו' והנה בתחלתו נאות לפירש"י ז"ל אם תראה במדינה רעת יושבי בה שהם עושקים רשים וגוזלים משפט וצדק אל תתמה על החפץ על חפצו של מקום ולזה אמר החפץ בה"א הידיעה להורות על החפץ הידוע המשוטט בעולם ומנהיגו שהוא חפצו של מקום ב"ה אשר עליו נאמר כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ שפשט המליצה באמרו בשמים ובארץ בבי"ת מורה בודאי על הנהגתו ית' ברואי עולמו בחפצו ואתם בראותך מדינה אשר און ועמל בקרבה כנ"ל תתמה על הנהגתו ית' איך הוא סובל אותם לז"א אל תתמה וכו' כי גבוה מעל גבוה וכו' כי בודאי כבר נגזר עליהם כגמול ידיהם רק שהוא ית' יביא רעתם ע"י השתלשלות סיבות רבות ולכן נתאחרה רעתם ובכלות הסבות יכלו גם הם וז"א כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם להורות שכך גזרה חכמתו ית' להיות גזירתו ית' יוצאת לפועל ע"י סבות רבות והנה הסבה יתכן לקרותה גבוה להיותה גבוה ונעלית על מסובבה ואתה בן אדם בראותך איזו פעולה במציאות התבונן בסבתה אשר סבבה אותה והיא הסבה האחרונה הנקראת אצל החוקרים סבה קרובה להיותה קרובה אל הפעולה יותר מכל הסבות אשר קדמוה ואתה תדע שהסבה הזאת איננה יחידה וסבה ממוצעת בין הפועל ית' והפעולה רק תדע שהסבה הזאת קבלה הפעולה מסבה אחרת שקדמה אותה וז"א כי גבוה מעל גבוה שומר פירוש גבוה זה פירוש סבה זו הוא ממתין ומצפה לקבל הפעולה מסבה אחרת שעליו ותדע עוד שכמו שנמצא שתי הגבוהים כלומר הסבות האלה כן נמצאו עוד סבות הרבה עליהם שקדמו את שניהם וז"א וגבוהים עליהם והבן:

44והליכות דיני הבורא ית' כו' הילוך הדין המתהלך בהנהגת העולם:

45נעלמות ועמוקות כו' מהן נעלמות בהחלט ויש שאין נעלמות בהחלט אולם הם עמוקות מאד ואיש תבונות דלם ושתיהם יקראו עליונות כלו' עליונות באיכותם על איכותנו והכוונה בג' חלוקות החכמה הידועים בין החוקרים והובאו בהקדמת המחבר ונקראים אצלם אלהית וטבעית ולמודית ועל האלהית אמר נעלמות כי מי יבא אחרי המלך ועל הטבעית אמר עמוקות ועל הלמודית אשר עיקרה חכמת המזלות אמר ועליונות שלהיותן בשמי גובה אין בחוקנו להשיגם בשלמותם:

46כי גבהו שמים מארץ כו' ויתכן להמליץ. גם בזה לג' חלוקות החכמה הנ"ל שכמו שאתה רואה בחוש גובה שמים ולכן תאמין שחקירתך בהם היא גבוהה ונעלית ממך כן גבהו דרכי שהוא הילוך המהלך הטבעי בנמצאים דרככם ועל האלהית אמר ומחשבותי ממחשבותיכם שאין שם רק מחשבה משוערה באומדן הדעת לכן אמר בה מחשבותי והבן:

47שידע ויתברר אצלו כו' למעלה דבר בבחינת השגחתו ית' על האדם להטיב לו ולמלאות חסרון צרכיו וכאן מדבר בבחינה שהוא ית' משגיח עליו לבחנו אם לבבו שלם עמו ולזה שינה בשם וקרא למעלה השגחה ובכאן קרא השקפה לפי שאין אדם אשר לא יחטא והוא ית' מביט עליו בסתר רעה וכבר אמרו כל השקפה כו':

48נגלהו ונסתרו כו' במעשים שהוא עושה בפועל אמר נגלהו ונסתרו הן מה שהוא עושה בגלוי או בסתר בחדרי משכיתו ועל שלמות לבבו עמו אמר מצפונו ונראהו מה שהוא צפון מבני אדם מאמונת לבבו הוא ית' משקיף ויודע כמו אשר נראה ממנו לבני אדם עפ"י דבריו והנהגותיו:

49ואם בטחונו כו' מוסב למעלה על מלת משקיף כלומר שהוא משקיף על נגלהו ונסתרו כלומר וגם זה משקיף אם בטחונו עליו ית' הוא שלם אם לא וזה כל כוונת המחבר בהקדמה זאת שע"י שיזכור האדם השקפתו יתברך עליו בכל דבריו ומחשבותיו יזכור שבכלל זה הוא משקיף גם על זה אם בטחונו שלם אם לא ולזה עשאה הקדמה לבטחונו:

50ה' יודע כו' בתחלה הביא ראיה כללית שהוא ית' יודע מחשבות וכ"ש שיודע המעשים שבפועל ואין צריך להביא ראיה עליהם ואולי ידמה האדם שהוא רק ידיעה כללית שהוא יודע זה שהם הבל ואין בהם ממש לזה הביא הפסוק תוכן לבות הוא יבין שלשון התבוננות מורה על ידיעה פרטית ועדיין אפשר לומר שהוא יודע מה שאנו יודעים ומשיגים זה מזה רק שהכתוב מעיד שעם רוחק היחוס אשר בינינו ובינו ית' אעפ"כ הוא יודע ומשיג ממנו מה שאנו משיגים זה מזה עם שוויינו לזה בא הכתוב השלישי כי אתה ידעת לבדך וכו' הרי שגם מה שאין אנו יודעים זה מזה הוא ית' יודע:

51אין ראוי לו לטעון כו' יבין האדם בעצמו שאינו ראוי לקרות על עצמו שם בוטח במה שהוא אומר בפיו שהוא בעל בטחון מבלי שיבטח עליו גם בלבו שא"כ יהיה במעלת מי שנאמר בפיו ובשפתיו וכו':

52ולא ישתף זולתו כו' שלא ידמה שיש ח"ו אלוה זולתו ויבטח גם עליו או יבטח על אחד מהברואים וכו':

53ברוך הגבר כו' שומע אני שגם אם ישתף עמו בטחון על זולתו הוא ברוך ת"ל והיה ה' מבטחו הוא ית' ולא אחר:

54מנויו מופסד כמאמר רז"ל קדירא דבי שותפי לא קרירא ולא חמימא:

55כ"ש כו' ומה שני בני אדם השוים במהותם ומעלתם אין בטחונו מקובל אצל כל אחד לפי שהוא בוטח גם על זולתו כ"ש שקשה בעיני הבורא ית' כשהוא משוה עבד לקונו:

56שיסתר בטחונו יהיה בטחונו נהרס:

57שתהיה השגחתו חזקה והשתדלותו גדולה לקיים כו' שישגיח בהשגחה חזקה על עצמו שיהיה סר מרע ושלא ילכד במצודת היצר האורב לו תמיד להכשילו ועל בחינת עשה טוב אמר והשתדלותו גדולה שיזדרז וישתדל לעשות מצותיו ואח"ז באר אותם באמרו ולעשות מצותיו ולהזהר וכו':

58בטח בה' ועשה טוב הרי שתלה הבטחון בפעולת הטוב:

59לנפש תדרשנו אשר תדרוש לעשות רצונו:

60כמה הוא סכל במה שהוא ממרה אותו וכמה דעתו והכרתו תלושה בבטחו בו עם זה:

61בימי שנתמנה לו כו' אם הוא עצמו היה ממונה מאיזה אדם על איזה דבר הן שיהיה המינוי שאותו אדם מצוה לו לעשות דבר מצרכיו או שאותו האיש מינהו להיות עומד על משמר להזהר מאיזה דבר והוא היה עובר על מצות האיש ההוא והיה מגיע לממנה אותו כלומר היה נודע לו לממנה שהוא עבר על מצותו אז בודאי היה המרי הזה סבה חזקה שהיה פלוני מונע עצמו מעשות הדבר ההוא שבטח עליו ואם בבני אדם הדומים כך כ"ש הבורא ית' כו':

62אשר יעד והעיד עליהם שהוא ית' הזמין לנו המצות ההם לעשותם והעיד והתרה בנו על קיומם והעיד לשון התראה כמו והועד בבעליו:

63וחפצו ביציאתם כו' שהוא ית' חפץ שיצאו אל המציאות:

64סיבות ומצועים שכל אחד מהם יקרא סבה בבחינה המסובב ממנו לבד ויקרא ג"כ ממוצע בבחינת שניהם דהיינו המסבב אותו והמסובב ממנו:

65מהם קרובים אל הדבר שנתהוה:

66ומהם רחוקים כל סיבה קודמת היא רחוקה יותר ממנו:

67שנגזר הוייתו והראותו שנגזר ממנו ית' שיתהוה הדבר ההוא ויתראה לעיני הברואים דהיינו שיצא לפועל:

68ודמיון הסבות הקרובות בהוצאת המים כו' שיעור דבריו כך הם שבהוצאת המים ממעמקי הארץ כלומר מבור עמוק ע"י הגלגל אזי הכלים המעלים את המים דהיינו הדליים הקשורים בגלגל (ואף שיש גלגלים רבים אחוזים זה בזה כמ"ש לקמן אמר בכאן בגלגל כלומר בתחבולת גלגל) ושואבים המים הם הסיבה הקרובה להוצאת המים וסיבתו הרחוקה הוא האדם הקושר הסוס או החמור אל הגלגל ומריצו ומניעו וע"י תנועתו מתנועע הגלגל הראשון והסיבות אשר בין האדם שהוא הסבה הראשונה כנ"ל ובין הדליים שהם הסבה הקרובה הם הממוצעים בין שני הדברים כלומר בין האדם והדלי והם הבהמה והגלגלים האחוזים ומסובכים בשיניהם זה בזה ומניעים איש את רעהו והחבל שהדלי קשור על ידה בגלגל האחרון:

69הענין המכוון בהם הוא הוצאת המים:

70לא יתקבצו מן האדם כו' כלומר לא יתהוה ע"י קבוץ האדם עם זולתו שיעזרוהו לזה אם לא תהיה שם גזירת הבורא ית' כו' והוא דוגמת אמרו בשער וז"ל ואם יתקבצו כו' לברא אפילו עלה אחת לא יוכלו:

71בגזירת האלהים והזמנתו הסיבות כו' גרסינן ובקצת ספרים נמצא והסיבות בוי"ו ושיבוש הוא והכוונה שהוא ית' יגזור אומר ויחליט הוית הדבר ההוא וגם יזמין הסבות אשר על ידה יגמר הויתו:

72ולו נתכנו עלילות עלילות הם הסבות. כלומר שאצלו יתברך מזומנות הסבות המסבבות כל דבר ודבר במשפר ובמפקד שאם היתה חסרה אחת מהנה לא היה הדבר נגמר וז"א ולו נתכנו כו' לשון מנין כמו ותוכן לבנים תתנו וכן פירש"י ז"ל במקרא זה ולפי שאין מבואר כ"כ במקרא זה שהוא ית' בעל העלילות המזמין אותם אפשר לומר שרק הם ידועים אצלו ית' במנינם לזה הביא פסוק גדול העצה כו' שאומרו רב העליליה מורה שהוא ית' אדון הסבות ופועלם שרב הוא לשון אדון ובעל ואם תרצה לפרש רב העליליה כפשוטו שהוא ית' מתאר בשתי מלות אלו להיות אצלו סבות הרבה להוית המציאות אעפ"כ אחר שהוא ית' מתאר בהם הרי שהוא פועלם ולא אחר ולפי שיוכל המתעקש להתעקש ולומר שאין ראיה מכתובים אלו שהסבות באים ממנו יתברך ביחוד כוונה מכוונת לאותו דבר שמיחסים לו הסבות רק להיות גם הם מעשה ידיו ככל המון הנמצאים לזה הביא הפסוק כי היתה מעם ה' סבה שזה מורה היות הסבה ממנו יתברך ביחוד כוונה לדבר ההוא:

73וכאשר נסתכל כו' נמצאהו כו' כאשר נסתכל בצרכי האדם נמצא בראות עינינו איך הוא לסבב ולהתגלגל ע"י סבובים וגלגולים לגמור עניני צרכיו ואמר לסבב ולגלגל השינוי בדבר ע"י דבר מיוחד אליו וידוע נקרא גלגל שהוא מתגלגל ע"י:

74אם לא יתגלגל לאוכלו כו' אם לא יתגלגל המאכל אל האדם האוכלו ע"י הגבהתו וכו':

75לגלגול ולסבוב גדול ממה שזכרנו קודם דהיינו שישתכר בדמים כו':

76מה שהוא צריך לו כו' שלא יחוס האדם למכור גם חפציו הנצרכים לו אם יחסר לחמו כמ"ש נתנו מחמדיהם באוכל כו':

77מחפצים וקנינים קנינים הם בתים וקרקעות ותבואות ובהמות וחפצים הם שארי מטלטלין כמו כלים ובגדים:

78והעילה אשר בעבורה כו' מה הוא הסבה אשר בעבורה חייב הבורא את האדם להיות מחזר ומסבב וכו' כלו' שברא אותו בענין כזה הוא לשני פנים שתי כוונות כוון הוא ית' בזה:

79סבות הטרף ושאר מה כו' הן במזונו והן בשאר צרכיו הוא צריך לחזר ולסבב וכו':

80מפני שחייבה החכמה שחכמתו ית' חייבה להעמיד הנפש במבחן ולנסות אותה אם תבחר בעבודת האלהים או בהמרותו לכן בחן אותה בדבר שעל ידו יתראה בודאי המבחן הזה ממנו:

81והוא הצורך כו' שיהיה האדם נצרך וחסר לדברים שהם חוץ ממנו שאלו לדברים שהם בעצמותו לא חסרו דבר שאדרבא בראו שלם באבריו וחושיו וכחותיו כמ"ש באורך שער הבחינה ואמר הצורך והחסרון לפי שיש דברים הרבה שהאדם חסר מהם אולם אינם נצרכים לו בהכרח לקיומו כמו מרגליות ואבני יקר:

82בהשלמת הזדמנות ע"י שיזמין לו הוא יתברך הסבות הנצרכות לזה בשלימותם:

83לא יגמר ע"י שימנע הוא ית' ממנו הסבות:

84על פנים מיוחדים ועתים ידועים ד"מ בצורך המזון האדם מצווה לסבב עליהם ע"י סבות שיבאו דוקא באופנים מיוחדים כמו ד"מ לא תחרוש בשור ובחמור ולא תזרע כלאים והנחת פאה ולקט ושכחה והפרשת תרומות ומעשרות וחלה ובאכילת בשר מוזהר מבעלי חיים הטמאים ומצווה על השחיטה ומוזהר מנבלה וטריפה וכן במלבוש הוא מוזהר מכלאים ושמלת אשה ומצווה על עשית ציצית בד' כנפות ובמעין הוא מצווה על עשיית מזוזה ומעקה ומוזהר מהשגת גבול ובמשגל לא הותר רק באשה שיעדה לו ע"י חופה וקדושין ומוזהר מכל זולתה והרחבתי הדבור בפרט הזה להיות למזכרת קצרה לעיני הבורא:

85בכוונה ובחירה כו' אם יכוון ויבחור בעבודה מבלתי המרה או להיפוך ואמרו כוונה ובחירה לפי שהבחירה הולכת אחר הכוונה שאם הוא בוחר בפעולה טובה לכוונה זרה כמו בכוונת חינף או גאה וגאון הוא רע גם להיפך כמו שלמדו חז"ל מיעל:

86ויתחייב אחר זה כו' ומזה תכלית הבריאה כמאמרם ז"ל להפרע מן הרשעים וכו' וליתן שכר טוב לצדיקים וכו':

87ואפילו לא גמר כו' כי מחשבה טובה מצטרפת למעשה גם בעבודה זרה ר"ל המחשבה הרעה מצטרפת:

88לטרוח כו' אמר לטרוח בבחינת יגיעת הגוף ולחזר בבחינה שהאדם מהדר וחוקר למצוא איזו סבה להשיג על ידה צרכו וכשמוצא הסבה הוא עוסק בה ופועל אותה וע"ז אמר ולסבב שהוא מסבב על ידי עסקו בסבה ההיא תשוקתו אשר יזם ואמר שאם היה האדם משיג תשוקותיו בלא יגיעה וסיבוב היה לבו גס והיה בועט במלכו ית' ר"ל:

89ורודף אחר כו' ולא היה משגיח וכו' הם ב' חלוקות סור מרע ועשה טוב שניהם מוטלים על האדם עבור טובותיו ית' שהטיב לו:

90ואת פועל ה' כו' הרי שע"י העידון בתענוגים לב האדם גס ונמנע מן המצות שהם נקראים פועל ה' כלומר פעולות שהוא ית' חפץ בם וצוה עליהם ואמר פועל ה' על מצות שבין אדם למקום ועל מצות שבין אדם לחבירו אמר ומעשה ידיו לא ראו וקראם מעשה ידיו אם לפי שפעולות אלה הם מיוחסות לו ית' כמאמרם ז"ל הקב"ה מבקר חולים וקובר מתים כו' וכל המקראות מלאים מצדקה וחסד שהוא ית' עושה עם בריותיו גם בדרך צחות נאמר מעשה ידיו לא ראו שכל פעולות טובות שבין אדם לחבירו באים ממקור הרחמים והחמלה על ברואיו ית' והדין נותן להשגיח עליהם לתקן מחסורם אחר שהם מעשה ידיו ית' וכ"ז בחלוקת עשה טוב ועל חלוקות סיר מרע הביא הפסוק וישמן ישורון וכו' ויטוש כו':

91ולא שם לבו כו' שיש מי שאיננו בן תורה רק שלהיות לבו הומה ומצטער על חסרונו תמיד גם הוא זכות תורה בידו כי רחמנא לבא בעי:

92שהטרידו בעניני עולמו בצרכי עוה"ז וצדתו בעוה"ב:

93ולא יבקש מה שאינו צריך כו' כמו עניני כו' הוא תועלת נוסף על הצלת החטא במעשה כו' דהיינו הצלת החטא במחשבה ר"ל שע"י שהאדם פנוי מעסקו לבו גם ומתברך בלבבו בדעת רחבה ומשיא נפשו לעלות בחקירותיו לבקש גדולות ונפלאות מה שהוא ית' העלימם ואין בדעת אנושית להשיגם ואין השגתה נצרכה כלל לשלמות מין האדם ואדרבא מזקת לו בודאי כמ"ש במקום אחר כמו חקירת ההתחלה והתפלה הוא מה לפנים ומה לאחור שזכרו חז"ל:

94גם את העולם כו' שפירש הפסוק לפי כוונתו באמרו גם את לפי שזכר למעלה שינויי העתים על האדם שעל ידי התפעלות השינויים לבו טרוד תמיד ואמר שגם טרדת עסקי העולם נתן בלב בני האדם מבלי אשר וכו' בכדי אשר לא ישתדל האדם בדעתו למצא את המעשה אשר עשה האלהים וכו' מראש ועד סוף הוא חקירת התחלה ותכלה:

95מגביר עבודת האלהים במעשה העבודה בפועל ובוחר ביראתו לירא מפניו ית' ולסור מן פועל הרע:

96וסר מן כו' הם המדות המגונות כמו גאוה וכעס ודומיהם:

97לא יבעט במנוחה כלו' שגם אם יניח לו ה' מטרדותיו אח"כ לא יבעט ח"ו לפעול רע (והוא כמאמרם ז"ל כל המקיים את התורה מעוני סופו וכו' וע' מוהרמ"א ז"ל ושאר מפרשים) וזה בחלוקת סור מרע ועל חלוקת עשה טוב אמר ולא יטה אל השלוה כלומר לא יטה לבבו להיות שליו ולהניח מרדת עבודתו יתברך ח"ו:

98לא ישיאהו היצר אל תאות העולם בערב ובמועיל וכ"ש שלא יתפתה לבבו בכשפי העולם כלומר לתקוע עצמו בהסתבכות המון עסקים גדולים וקרא הטרדה הגדולה בשם כשפים לפי שע"י הטרדות הגדולות כל ימיהם מכאובים וכעס וחייהם אינם חיי נחת ואעפ"כ הם משתוקקים ותוקעים עצמם שזה וזה דומה למי שהוא מכושף שהוא תוקע עצמו בדברים המזיקים לו כמו להכנס באש או לצלול במים ודומיהם:

99יסתלק מעליו כו' כלומר אדם שהוא בתכונה כזאת שהוא יתברך בטוח בו שלא יבעט וכו' כנ"ל הוא יתברך מסלק ממנו הטרדות וזה מאמרם ז"ל צדיק וטוב לו צדיק גמור:

100מפני הסתלקות שני הפנים כו' כלומר מפני שאין שייכים בו שני הטעמים שזכר למעלה על היות טרף האדם בא לו ע"י גלגולים וסבות דהיינו הבחינה והבעיטה כנ"ל באורך כי איננו צריך למבחן כי כבר גבר לבבו בעבודתו ית' והוא מלא יראה ובטחון כנ"ל וגם איננו עלול לבעוט ח"ו ולמה יטרידהו עוד הוא יתברך:

101ויביא לו בוודאי טרפו בלי טורח כלומר בלי טרדת הלב ובלי יגיעה היינו יגיעת אברי הגוף:

102כפי ספוקו ומזונו כפי שיעור המזון שהוא מסתפק בו והקדים מלת ספוקו לפי שהסכמת ההסתפקות קודמת ללקיחת המזון בפועל ואמר כפי ספוקו וכו' להודיע שאיננו מצוי להשפיע לאדם כזה מותרות רק דיו שהוא בטוח בוודאי בחיי הסיפוק ההכרחי יקרא דייקא לא ירעיב ה' וכו':

103אחרי העמל והיגיעה עמל הוא טרדת הלב וקצו בדבר כמד"א עמל הוא בעיני ויגיעה הוא יגיעת האברים:

104בשלוה הוא ההפך משניהם:

105בטוב ובנעימים בטוב הכונה על העושר שבתיהם מלאים כל טוב ובנעימים הכונה על שלילת הפגעים הרעים מהם וטובה נעים להם:

106למה תראני און שעיני רואות האון הנעשה בעולם והנה מעשיהם הנסתרים בוודאי יותר רעים מן הגלוים לכן קרא מעשיהם בערך השגחתו יתברך עמל שהוא יותר גרוע מאון. גם נוכל לפרש שהכונה בהבטה שהנחתו כפי מאמר חז"ל על ההסתכלות מלמעלה למטה ועיקר הכונה בזה על ידיעת העתיד כמו שפרש"י בפסוק ארדה נא ואראה וכו' שירידת ההשגחה ממעלה למטה הונח על ההבטה והתבוננות מזמן הקודם אל המאוחר וע"ז אמרו בנוסח זכרונות צופה ומביט עד סוף כל הדורות הרי שלשון הבטה מורה על העתים. והנה האיש הצדיק הרואה בזולתו פועל רע אף שקשה הוא בעיניו אולם איננו קץ בו כ"כ והוא מתנחם בלבו לאמר אולי הוראת שעה הוא ומחר יכשיר מעשיו אולם הוא יתברך המביט בעתיד יודע שאין בו תקוה לטוב ובוודאי הוא יתברך קץ בו ועמל הוא בעיניו ואעפ"כ הוא יתברך כמחריש וז"א למה תראני כו' ועמל תביט והבן:

107וחמס ושוד לנגדי לנגד עיני הוא החמס והשוד הנעשה ברחובות בגלוי:

108ויהי ריב ומדון ישא פירש שם רש"י ז"ל הרשע הנושא ריב ומדון עם כל הבריות הוא הוה ומתקיים בעולם וז"א ויהי כלומר הוה ומתקיים האיש אשר ריב ומדון ישא ריב הוא מלשון רובה קשת שהוא לשון השלכה וזריקה ווה בבחינת דברי קנטור שבעלי המחלוקת משליכים זה על זה ומדון הוא מלשון דין והוא בבחינת שהם מדיינים זה עם זה וכל אחד מחזיק דבריו באמתלאות וראיות להצדיק עצמו ומזה זכר החכם כמה פעמים אשת מדנים להיות טבע האשה הקשת עורף להמרות רצון בעלה ולהכנס עמו תמיד בויכוחים להצדיק רצונה או הוא לשון מדוה וכאב לב:

109מכתיר את הצדיק לשון הקפה וסבוב כמו כתרו את בנימין (שופטים כ׳:מ״ג) שהרשע הוא מסבב את הצדיק מכל עבריו בנכלי תרמיותיו ואורב לו לצודו ברשתו:

110כבלע רשע כו' לשון השחתה. והנה כל הפסוקים שהביא עד הנה הם כולם על חלוקת הצלחת הרשעים ועל חלוקת רעת הצדיקים הביא פסוק אך ריק וכו' וארחץ כו' שהוא הנקיון במחשבה ובמעשה:

111ואהי נגוע כו' ותוכחתי לבקרים נגד זכות הלב אמר בתלונתו ואהי נגוע וכו' שהנגע איננו דבר המצער ומכאיב כ"כ רק עיקר ענינו שהמנוגע נמאס בלב הבריות והם קצים בו ובורחים ממנו כמ"ש בדד ישב וטמא טמא יקרא ונגד הנקיון במעשה הגלוי לכל אמר ותוכחתי לבקרים אתה מיסרני ביסורין לעיני כל האדם ותוכחת גלויה לעין כל כבוקר כי מלת בוקר הונחה על הגילוי שחשכת הלילה מכסה הכל ובעת הבוקר נגלה כל המציאות לעין האדם ומזה נאמר בית דוד דינו לבוקר משפט כלומר הוציאוהו לאור:

112על אנשי דורו גרסיגן ובקצת ספרים נאמר על פי אנשי דורו ומלת פי הוא שבוש:

113גם בחנו אלהים וימלטו שבתחלתם לא ערב לבם להרשיע הרבה והרשיעו מעט מעט לבחון לראות אם תאונה אליהם רעה ובראותם כי שלום להם אמרו אין אלהים שופטים בארץ ויוסיפו להרשיעו ואחר כך נמלטו מכל רעה ומצליחים ברעתם:

114הניח הנביא כו' בביאור עילת זה הניח הדבר בסתימתו ולא ביאר סיבת זה הדבר והטעם שהניחה ולא ביארה הוא מפני שעילת זה וכו' זולת עילת האחר כלומר אלו היתה סבה אחת לכל הצדיקים שהם נבחנים ממנו ית' ולכל הרשעים שהם בטובה לא היה קשה לבאר אותה אולם יש לזה סבות הרבה וסבת זה הצדיק איננה סבת האחר לכן נמנע בחוק הדעת האנושית להשיג כל פרטיהם המיוחדים לכל אחד ואחד בשלימותם כ"ש לגלות ולבאר אותם לאחרים ודבר בזה רק בהערה כוללת להעיר לבב בני אדם שהדבר נסתר ומכוסה בטבעו מכח דעת האדם:

115ויבחן בו ויבחן הב' בקמ"ץ ועל הפנים הראשונים אמר שיטרח עליו ועל האחרים אמר ויבחן בו והבן:

116הן צדיק בארץ ישולם הצדיק ישתלם על עונותיו בארץ כלומר בהיותו פה בעוה"ז:

117על דרך התמורה שהוא יתברך מחליף לו העולם עובר בעולם עומד:

118סבלו והסברתו הטובה להראות לעולם שהצדיק סובל הרע בעולם הזה בסבר טוב ופנים יפות ואיננו זז מפני כך מעבודת בוראו יתברך בכדי להקל ממנו הרע לא כמו הרשע שאף בדבר שהוא מוכרח לסבול הוא סובל בלב רגז ולכן הוא פורק עול עבודה בכדי להקל רעתו מלת סבר בכל אשר ימצא הוא מלשון סבלות משא כמו שאהו בחיקך דמתרגמינן סוברוהי בתוקפך:

119לרשע אנשי דורו כו' זהו בחינה אחרת שאף שהוא יתברך יודע שלא ילמדו ממנו אנשי דורו ולא יגיע להם תועלת מזה אעפ"כ הוא יתברך בוחן אותו בכדי להראות מדרגתו וערכו לנגדם שאף שהם בשלוה והוא בחיי צער הם כפויו טובה עמו יתברך והוא מתחסד עמו יתברך ועובד אותו באמת ובתמים והכונה בזה שיצדיקו משפטו יתברך באחרית הימים בראותם אז גמול הצדיק גדול מאד וכמאמרם ז"ל עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ע"ה ועמד בכולם להודיע כמה חבתו וכו' עיין בספר מדרש שמואל שכן היא גירסא קדמונית:

120בעוני ובריש כו' עוני הוא הכנעת הלב מחמת עניו וריש הוא חסרון הצורך בעצמו:

121חלינו הוא נשא כו' כלומר אנחנו הם הגורמים חליו:

122בעבור טובה שקדמה לו שעשה בזמן הקדם איזו פעולה טובה:

123ויש שתהיה טובתו יתברך לרשע על דרך הפקדון וכו':

124ולחוטא נתן ענין כו' ענין הוא לשון עסק ומנהג כלומר הוא יתברך השיא לב החוטא לעסקי העולם בכדי לתת אח"כ כו':

125ואפשר שתהיה כו' כלומר גם אפשר שתהיה טובתו לרשע סבה גדולה למותו או לרעתו כמו עשרו של קרח ושל נבל וכו':

126להאריך הבורא יתברך לו כו' שאחר שבאה לידו הטובה אם מירושת אבות ואם מצד מזלו אף שחטא אח"כ והיה ראוי להסירה ממנו אעפ"כ הוא יתברך מאריך הטובה בידו להיותו יתברך יודע שסופו לחזור בתשובה ואז יהיה ראוי לה כמו מנשה מלך יהודה שאף שהרשיע הרבה לא הסיר יתברך מלכותו ממנו מפני שסופו חזר בתשובה גדולה ככתוב בדברי הימים:

127לחסד שקדם אביו כו' שבזמן הקדום עשה אביו איזה פעולת חסד:

128בני רבעים כו' ולפי שמזה אין ראיה רק שראוי להטיב לבניו באותו דבר עצמו שלפי שהוא השמיד זרע המלוכה החטאה לפיכך נתנה לזרעו הממלכה אבל לא בטובות אחרות שאינם שייכים למעשה הטוב אשר עשה לכן הביא פסוק מתהלך בתומו כו' ששם נאמר אשרי בניו בלשון סתמי ולפי שאפשר להתעקש ולפרש בפסוק זה שכונתו דווקא כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם שאז אוכלים גם בזכות אבותם וקרא דייקא שאמר אשרי בניו אחריו כלומר כשהולכים אחרי עקבותיו לכן הביא פסוק נער הייתי וכו' ולא ראיתי וכו' שלשון לא ראיתי הוא מחליט שבשום פנים לא ימצא:

129אנשי התרמית שם החנפים הפועלים צדק בגלוי בכדי לרמות אחרים:

130והמצפונים הרעים הם פועלי רשע וחורשי און בלבם רק מתיראים להראות רעתם בקהל וצופנים אותם:

131כשהם רואים הצלחת הרשעים:

132ממהרים לסור כו' כנגד החנפים בעשה טוב אמר שאז אדרבא ממהרים לסור מעבודת הבורא ונגד אין עושה טוב המסתירים רעתם אמר וחשים פי' ממהרים להתרצות וכו' שאינם מסתירים עוד ואדרבא הם מגלים רעתם בכדי שיהיו לרצון ולחן בעיני הרשעים ויקבלו מהם טובה וזה לשתי כונות אם בכדי להתרצות להם יתחברו עמהם ולקבל טובתם כנ"ל או בכדי ללמוד ממעשיהם:

133ויתברר הנבר כו' עי"ז יתברר מי הוא הבר לבב וכו' ואמר יתברר הנבר על חלוקת סור מרע והוא נגד בעלי המצפונים הרעים שזכר ועל בחינת עשה טוב אמר ויראה הנאמן בעבודתו שאז יראה שהפועל טוב הוא פועל בלבב נאמן ולא בחנף כנ"ל:

134עת ששולטים בו בבחינת סר מרע שהרשע השולט על הצדיק רוצה להכריחו לפעול פעולה רעה ומיסרו על המנעו ממנה כ"ש אם מוכיחו על רוע מעשיו ועל עשה טוב אמר ומביישים אותו כדרך הרשעים שהם מלעיגים על הצדיק בעבודתו יתברך ומבזים אותו:

135ויקבל שכר זהו כל התכלית המכוון ממנו יתברך בבחינה זאת:

136ענין אליהו כו' שהוכרח לברוח ולהסתר מפחד המות והיסורין גם קבל בזיון באמור אליו האתה זה עוכר ישראל וכן בירמיהו נאמרו שניהם והם במקרא אחד (ישעיהו נ׳:ו׳) גוי נתתי למכים וכו' פני לא הסתרתי מכלמות וכו':

137שהתברר וכו' אחר שהתברר בדברינו שמוטל על בני אדם להתגלגל ולסבב סיבות להביא טרפם וצרכם:

138כתפירה ואיחוי איחוי נקראת התפירה הדקה המחברת שני החתיכות בחיבור הדק היטב עד שיהיו נראים לאחדים ונמצא בדברי רז"ל שולל ולא מאחה והוא מלשון אחות וכונת המחבר בכאן במלת איחוי על מלאכת הרקמה שמחברים הצורות על הבגד בתפירה דקה מאד:

139והספרות גלוח השערות ונמצא במשנה לא ישב אדם לפני הספר ועוד הרבה:

140ואצור המסחרים אסיפת הסחורות ושמירתם לעת היוקר:

141ושכיר האריסים והפועלים כונתו על פרנסת הסרסרות בשכירותם שכמו שבזמנינו שרוב עסקנו במו"מ יש הרבה אנשים שמתפרנסים בסרסרות כך בימיהם שרוב פרנסתם היתה בעבודת קרקע ע"י אריסים ופועלים היו אנשים עומדים על משמרתם לסרסר אריסים ופועלים שישכירו עצמן לבעלי השדות והיו מקבלים שכר ע"ז ואין כונתו על המשכירין עצמן למלאכת העבודה בקרקע שהרי הוא חושב לקמן עבודת האדמה בין העבודות הקשות. אריסין נקראים הנשכרים לחלק לשליש או לרביע מה שתעלה האדמה ופועלים הם המקבלים שכרם במעות והשמשים הם המשמשין את בעל השדה במלאכתו ועוזרים אותו:

142יגיעה וטורח יגיעת האברים וטרדת הלב בעיונם והשגחת שמירתם שלא יופסדו:

143מן מוצאיהם הם המקומות שחופרין ומוציאים אותם משם:

144וזקוק הכסף בעופרת כשמזקקים הכסף בכור נותנים בו חתיכות עופרת כמו שכתוב (ירמיהו ו׳:כ״ט) נחר מפוח מאש תם עופרת כו':

145ויוכל להתמיד עליו שאם יבחר במלאכה כבדה סופו להניח אותה בזמן קצר כשתכבד עליו או יחלה:

146ולכל אדם יש חפץ כו' כבר הטביע כו' כלומר שבאמת האזהרה והלמוד לבני אדם על דבר זה הוא אך למותר כי אם יניח האדם זדונו וגאונו ותשוקת העושר וקנאת איש מרעהו ולא יחפוץ רק טרף חוקו אז כאשר יכוין לבבו לבחור סבה לטרפו ימצא בעצמו הרגשת נטיה בטבעו אל אותה מלאכה הנאותה לו שהרי בוודאי שם הבורא ית' נטיה זו בטבע האדם כי למה יגרע מזה משאר בע"ח שאנו רואים בהם הנטיה הטבעית הזאת:

147במלאכה או סחורה מבלתי זולתה שחפצו נוטה למלאכה זו או לסחורה זו יותר מלמלאכה ולסחורה אחרת מחמת שכבר הטביע כו':

148אל מין ממיני הצמחים וכבר יחדו רבותינו זכרונם לברכה בפרק המוציא תבן לפרה עצה לגמל עמיר לטלה עשבים לגדי ודומיהן הרבה תמצאם בספרי חכמי הטבע בדברם בתכונת כל מיני החיים:

149ממיני הצמחים והחיים הצמח המיוחד לכל אחד או הבע"ח המיוחד להיות לו למאכל כי דוגמת העכברים לחתול והשאר שזכר נמצאו עוד הרבה בשאר בעלי חיים:

150הוטבע עליו להיות כו' המין ההוא הוטבע על הנטיה הזאת על הדבר ההוא בכדי שיהיה הדבר ההוא שבה למזונו:

151ותכונת גופו ואבריו כו' תכונת גופו בכלל וערך אבריו:

152כפה הארוך והשוק הארוך וכו' שלהיותו צריך לעמוד במים במקום עמוק קצת נבראו לו הרגלים הארוכים ובכדי שיוכל להטריף הדג פתאום בעמדו קצת רחוק ממנו נברא לו הפה הארוך:

153וכשן והצפורן כו' שכאשר ימצא בע"ח ישכהו בשיניו ויקרעהו בצפרניו וימיתהו ויאכלהו:

154והקרנים לשור ולאיל לא ידעתי מה טיבם בכאן ואיך הם שבה לטרפם כי כפי המפורסם בספרי הטבעים תועלת הקרנים אינם רק להצלתם מהנזק:

155לא נתן לו כלי הציד והטרף ד"מ הרגלים הארוכים בעוף הצד הדגים נקראים כלי הציד שאיננו טורף בהם רק הם סבה לציד שיוכל לעמוד בעומק המים ולצוד כנ"ל והפה הארוך נקרא כלי הטרף שבו הוא טורף הדג וכן בשאר טורפים:

156מדות בני אדם כו' ד"מ מי שגוברת בו מדת הרחמנות יתרחק מן אומנות הטבחות וכן אמרו ולא הקפדן מלמד וכדומה בשאר מדות:

157ויהיה גופו ראוי לה כו' כונתו על תכונת אברי גופו ד"מ מי שעיניו רכות ירחיק עצמו ממלאכת הציור והרקמה ועל כח הגוף אמר ויכול לסבול טרחה:

158יחזור עליה יהדר להשיג האומנות ההוא:

159ויסבול מתקה ומרירותה שיקבלנה בטוב הן שתהיה מתוקה לו או שתהיה מרה לפעמים: