פת לחם, שער רביעי - שער הביטחון ז

1השערים הקודמים כו' הדברים המפסידים היחוד ועבודת האלהים:

2בענין הבורא במנהג הבורא:

3והנהגתו והשגחתו שכבר יתכן להיות מנהיג ובלתי משגיח כמו הנהגת המלך לכפריים שהם מונהגים עפ"י סדר המושם ברצונו אולם איננו משגיח בעצמו עליהם לכן חלק אותם לשנים:

4לא ינוח לבבו מפחד המקרים ולא יסמוך עליו בסיפוק צרכיו:

5לסמוך עליו בצרכי הזמן ההוה ולבטוח עליו בצרכי הזמן העתיד:

6נטותו אל הסבות כו' דעתו נוטה אל הסבות הקרובות לתלות בהם השגת מאויו:

7כי העילות הסבות כל אשר יתקרבו אל המסובב מהם תמעט יכלתם וכו':

8שאין להם חפץ אין בהם רצון ובחירה:

9יתרון הבטחון מהבוטחים כו' יתרון מעלת הבטחון הבא בפועל מבני אדם הבוטחים בו דהיינו יתרון אחד על חבירו הוא כפי יתרון ידיעתם וכו':

10עד שדי אמו כלומר על השדים בעצמם כי עדיין איננו מכיר את אמו ואין בו זולת ציור השדים:

11כי הנהגת אמו אל אביו הוא רואה אשר הנהגת אמו היא מיוחסת אל אביו שהוא המנהיג עניניה כרצונו:

12למעלת הגנתו עליו כלומר הוא מרגיש זה מחמת הגנתו והנה באמו אמר השגחתה שהיא המשגחת עליו בכל פרטי עניניו משא"כ האב שאיננו פנוי להשגיח עליו ומכיר אותו מצד הגנתו שהוא מגין עליו לפרקים מדבר המצער אותו:

13ותתכן לו כו' ירגיש בדעתו שיתכן להיות לו תחבולה והשתדלות בעצמו על מחיתו:

14מפני סכלותו כו' זה שהוא בוטח על כחו ואינו בוטח על הבורא יתברך הוא מחמת סכלותו בכל הטובות אשר באו בזמן הקודם ע"פ הנהגתו יתברך אותו:

15ואם יתכן לו כו' חוזר ומספר מבטחון האדם איך הוא נעתק מענין אל ענין מימי ילדותו:

16ויראה חסרונם הוא רואה ומכיר איך כחם חסר להועיל לעצמם והם נצרכים אל הבורא יתברך:

17ובבא שטף שטף מים רבים המחריב מקומות הסמוכים לשם:

18בסבות המסוכנות כמאמרם ז"ל בפסוק ואליו הוא נושא את נפשו עלה בכבש ונתלה באילן כו':

19ויניחם לבטחונו כו' יניחם ולא יתעסק עוד בהם ויבטח באלהים שיטריפהו במה כו':

20לעבודת האלהים בעשה טוב ולשמור מצותו בסור מרע:

21וכאשר תחזק הכרתו כו' בחמלת הבורא כו' שיכיר יותר חמלת הבורא:

22ירצה במה שיהיה כו' יקבל ברצון מה שיהיה וכו':

23בלבו ובחושיו כו' שאחר שיקבל יהיה הדבר ניכר ונראה בחושיו:

24ובנראהו ובנסתרו ובעניני הנראים והנסתרים:

25ממות וחיים מות בניו וקרוביו וחייהם:

26וריש ועושר ובריאות וחולי פרט בכאן הג' דברים הכוללים דהיינו בני ומזוני וחיי שעל בני אמר מות וחיים ועל מזוני אמר וריש ועושר ועל חיי אמר בריאות וחולי דהיינו חיים של נחת או חיים של צער ר"ל:

27לא יכסוף לזולת כו' ולא ירצה כו' ונגד חלוקות האסור והמותר אמר לא יכסוף לזולתו כו' שאיננו נכסף כלל לדרך הרע בעיניו יתברך אחר שהוא יתברך בחר לו הדרך הטוב כמ"ש ובחרת בחיים ועל חלוקת ההיתר אמר ולא ירצה וכו'.

28ונמסר אל האלהים מוסר עצמו אליו יתברך בהנהגתו אותו בצרכיו:

29והשליך נפשו וגופו אל דינו היינו בבא עליו ח"ו איזה צרה הוא מקבל וסובל אותה בסבר פנים יפות:

30ולא יגביר ענין על ענין אינו נותן בדעתו חוזק והתגברות לאיזה ענין על ענין זולתו לומר שענין זה הוא חזק יותר להשיג ע"י דבר פלוני מענין זולתו ולכן לא יבחר וכו' על זולת מה שהוא בו כלומר מחזיק בענין שהוא תקוע כבר ואינו בוחר בענין זולתו:

31לא הסכמתי מעולם כו' מעולם לא קרה לי שהסכמתי על ענין אחד להתעסק בו וחזרתי בו אחר כך והתאויתי לזולתו:

32הענין המכוון אליו כו' שידע שהכונה בבריאותו יתברך אותו ובמה שהוציא נפשו מן העולם העליון אל העולם הכלה הזה היה רק לעבודתו יתברך:

33וישתעשע בזכרו וכו' כשהוא מתבודד מבני אדם שאז אין דבר מטריד מחשבתו ישתעשע בזה מאד שלא יוכל לזכור אותו יתברך במחשבה נכונה:

34וישתומם מבלתי כו' שמחזיק עצמו למשתאה ומשתומם אם יהיה בלתי מחשב בגדולתו לפי שכל המחשבות בדבר זולתו ית' הם נחשבים אצלו להבל וריק:

35במקהלות בקבוץ בני אדם:

36לא יתאוה כו' אינו מתאוה לקבל מהתחברותם שום תועלת רק מה שהוא לרצון לפניו יתברך דהיינו איזה דבר תורה או מוסר או ללמוד מהם איזה פעולה טובה או כונתו שבהיותו בהתחברות אינו מתאוה לדבר דברים או לפעול פעולות להתרצות להם שטבע בני אדם בהתחברותם כי גם אז אין בלבו כי אם להיות לפניו יתברך ולא לבני אדם ופירוש זה עיקר:

37ולא יכסוף וכו' שמי שהוא אוהב בהתחברות בני אדם הוא נכסף לפגיעתם כלומר שיזדמנו לחברתו וזה אינו נכסף כי אם לפגיעתו יתברך כלומר להתתברותו כמו שכתוב ולדבקה בו:

38תטרידהו שמחתו כו' ששמחתו באהבתו יתברך מטרדת לבו שאין לבו פנוי לשמוח אותה שמחה שאנשי העולם שמחים בעוה"ז וגם לא אותה שמחה שאנשי עוה"ב שמחים בזכרון עוה"ב לפי שאין בלבו רק ציור אהבתו יתברך:

39וסגולת האלהים הזכים יחידי סגולה זכי הלבב:

40אף אורת משפטיך כו' מלת אף הוא מלשון הגם כלומר הגם שאנחנו מקוים לאורח משפטיך דהיינו דרך הגמול הבא במשפט לפי מעשי בני אדם העובדים והעוברים אעפ"כ אין כונתנו בעבודתך רק לשמך ולזכרך תאות נפשנו כלומר לשם שמך הגדול המהוה כל ההויות ומקיים אותם ולשם זכרך שאנו זוכרים טובתך עמנו ועם כל ברואיך ומזה באה יראת רוממות ואהבת מישרים ולכן נפשנו תאבה ומשתוקקת לדבקה בך:

41צמאה נפשי וסיפים מתי אבוא ואראה פני אלהים הרי שאין כונתם רק להשיג מחזה שדי:

42עשר מדרגות כו' דוק ותשכח מן בטחון על שדי אמו עד המדרגה האחרונה ותמצאם במספר עשר:

43מליצים בעדו בעלי לשון הקודש מדברים ענין הבטחון בעשר לשונות:

44מבטח ומשען כמ"ש יבטח בשם ה' וישען באלהיו:

45ותקוה כמ"ש קוה אל ה':

46ומחסה כמ"ש אשרי כל חוסי בו:

47ותוחלת כמ"ש יחל ישראל אל ה' כו': וחכוי כמ"ש יעשה למחכם לו:

48וסמיכה כמ"ש הקיצותי כי ה' יסמכני סמוך לבו לא יירא:

49ושבר כמ"ש שברו על ה' אלהיו:

50ומסעד כמ"ש סעדני ואושעה:

51וכסל כמ"ש כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד:

52מן הבוטחים עליו בהנהגת צרכיהם:

53ונמסר לדינו בעת צרתם ר"ל בעניניהם הנראים והנסתרים:

54ברחמיו מוסב על האלהים ישימנו: