פת לחם, שער תשיעי - שער הפרישות ז

1וחזקה תאותם באהבת הערב וגדלה תשוקתם באהבת המועיל:

2מן המצות השמעיות המצות שאינם מצד השכל נקראים שמעיות כידוע הרבה בספר הזה:

3ופחות ממנה שלא רצה להכביד עליהם:

4לעולמם ולאחריתם מה שמוכרח לקיומם בעולם הזה ומה שצריך לעוה"ב:

5הלא אכל ושתה וסיפיה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו:

6מאשר ישמעו ויאמינו כבר ידוע מרז"ל ששמיעה מרחוק והאזנה מקרוב כי האזנה הוא הטית אזנו לדבר מן השמיעה מרחוק יתעורר הלב להטות אזנו:

7ויאזינו ויחשבו אחר שיטו אזנם ויכנסו הדברים בלבם יקיימו הדברים במחשבתם ויחשבו בהם בהתבוננות ולא יסיחו דעתם מה' ואחר המחשבה בהם ידעו אותם על בורים ואחר שידעו יעשה אותם:

8הטובעים בתעות מלשון טביעה במים שהמים נכנסים בהם בשפע רב וממילא כל אבריהם וגידיהם מתמלאים וע"י כן הם נחנקים כן גברו עליהם שפע המון רב מן הדעות השקריות והטועות ומלאו כל חדרי מחשבותיהם:

9השדודים ביין הסכלות כוונת המליצה כמו השכור שכח היין שדד ושלל שכלו ודעתו ממנו:

10אשר העבידם היצר הכניע אותם והעביד אותם בעבודת עבד:

11ונטו בהם בכחות תאותיהם נטו אל התענוגים:

12והסיתום המאויים התאוה הסיתום אל התענוגים:

13והשיאתם החמדה השיאה לבבם וגם זה לשון הסתה כמו הנחש השיאני:

14ובמרוצת טעותם שבים שבים פעם שנית לרוץ במרוצת הטעות שרצו כבר. ויש לפרש שהכוונה במלת שבים שהם שבים מאחרי ה' שהאיש הישראלי בא לעולם להיות נוכח ה' דרכו והיצר מטעה את האדם והוא נסוג אחור במרוצה עצומה מעם ה' ומדמה שהוא רץ אליו:

15ישמעו ולא יאזינו אע"פ שישמעו לא יטו אוזן להתבונן בדבר:

16ויאמרו ולא יעשה אומרים בפיהם שטוב לעבוד את ה' ואינם עושים:

17בקשו המנוחות בעצלותם מעשות טוב:

18השתדלות להשיג הנעימות בפועל רע:

19ונפשותם עיפות וגופותם יגעות נגד ב' בחינות הנ"ל:

20דעותם שלולות הדעות האמיתיות המקובלות בידם מאבותיהם ורבותיהם נשללו מהם:

21ובינותם שהם בעצמם מתבוננים ומחדשים להם דבר מתוך אין בהם ממש ככלי יוצר מנופץ:

22והכסף החולף שסופו להיות חלף ועבר מהם:

23יורישוהו האויבים שלפעמים שמתגלגל ממנו קנינו ובא לידי אויביו:

24והחודרות מן הנשים הן אותן הנשים אשר לבבם להרע בחיי בעליהן ומאז הם מזיינות עצמן להניח ברכה לעצמן אחר מות בעליהן ובעוד בעליהן בחיים הם חופשות בחדרי גנזי בעליהן לגנוב ולהטמין מה שיוכלו לכן קרא אותן חודרות כלו' חופשות בחדרים כמו (יחזקאל כא) היא החרב החודרת להם:

25ומחזקים הארמונות בחייהן ואחר מותן שוכנים בקברים:

26אשר לא יושיבו בונים בנינים שאפשר שתתקרב מיתתן ולא ישבו בהם:

27ומקבצים ממון הרבה שאפשר שלא יזכו להוציא אותו בצרכיהן:

28קובר כל אחד מהם אביו ובנו וא"כ היה לו לזכור תמיד המות ולהזדיין לאחריתו ואעפ"כ איננו עושה מעשה הקיים לנצח:

29ומה נאמר בתוך כו' כלומר מה תקוה יש בתוך שאבדו שתי קצותיו היינו אב ובנו שזכר:

30והסתכל בני כו' כלומר הסתכל באנשים כאלה והתקנא בהם:

31שהרחיב הבורא כו' הוא היפך מה שאמר למעלה הטובעים בתועת כמו שפירשתי למעלה שמחשבות העולם גאו וגברו ומלאו לבבו והצרו מקום מחשבות עבודת הבורא אולם אנשים אלה לבם רחב למחשבות קדושה בהיותו פנוי ממחשבות העולם:

32והמשילו במחשבתו הוא היפך מה שאמר למעלה שהעבידם היצר ומשל גם העולם כלומר מחשבות העולם משלו בם אמנם אלו הם מושלים במחשבתם ולא מחשבתם מושלת בהם:

33ופקח עיניו בטוב לו שפקח ה' עיניו שיראה הטובה הצפונה לאדם אם ייטיב מעשיו והוא היפך מה שאמר למעלה והם באפלתם נחבטים:

34התקרב אליה ונוכח בה גרסינן שאחר שהראה לו ה' הדרך ההוא התקרב אליה והכין עצמו נוכחה לדרוך בה מלשון נוכח ה' דרככם וכן הולך נכוחו:

35בטוחים ממנו בני אדם שבודאי לא יזיק להם והוא בטוח מהם שלא יזיקוהו לפי שהכל אוהבים אדם כזה ואינם מתקנאים בו:

36והשלים עמהם הוא יושב בשלוה עם הכל:

37ונצל מהם כל הצלה לשון הפרשה כמו בפירש רש"י ז"ל בפסוק ויצל אלהים את מקנה אביכם כו' (בראשית ל״א:ט׳) וז"א שהוא מופרש מן הסתבכות בני העולם זה בזה בערבוביות העסקים:

38כמה בינם ובין אנשים ברו מצפוניהם כו' כמה הפרש יש בין בעלי התאות הנזכרים למעלה ובין אלו האנשים שבררו מצפוניהם:

39וזכו חוביהם מל' לטמון בחובי:

40ועיניהם נחות כמו שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם שבעלי התאוה עיניהם משוטטות תמיד לתור ולראות הדברים החמודים הערבים להם ולהשתדל אחר כן להשיג אותם משא"כ אלו האנשים עיניהם נחות בלתי משוטטות:

41ולבותם בטוחות לבם שוכן בטח ואיננו דואג וכואב על שום דבר:

42והם בזכר האלהים כו' כשהם בדד בלי צוות אנשים שטבע ב"א להשתעשע עם בני גילם וכשהוא בדד הוא משתומם אמנם אלו דוקא בהיותם בדד אז עיקר שעשועם בזכרון הבורא באין מונע ומעכב ומבטל וכבר נאמר זה בשער הבטחון:

43ומודים על טובתו בכל ענין באיזה ענין שהם או טוב או הפכו הם מקבלים אותו לטוב ומודים עליו:

44המחשבי והמניני והמועצי הם ג' חלוקות החכמה שזכר המחבר בהקדמת החבור דהיינו הראשונה היא חכמת הטבע ועליה אמר העיון המחשבי שאין בה רק מחשבה והשני היא חכמת המנין והשעורים ועליה אמר והמניני והשלישית חכמת אלהות וידיעת התורה ועליה אמר והמועצי מלשון מועצות ודעת כמ"ש הלא כתבת לך שלשים במועצות ודעת:

45קרעו מסך הראות כו' קרעי את המסך המכסה את עיני השכל בדברים הצפונים:

46והגיעו אל מרגוע האמת ביגיעה ביגיעה שיגעו הרבה לכבוש התאוה יצאו עי"כ מטרדת עניני העולם אל המרגוע האמתית ואח"ז ע"י שלבם שקט ונח ופנוי לעבודת הבורא השיגו נעימות דבקות הבורא והשתעשעו בה:

47ולא איחר אורך קצם שאריכות ימיהם לא עשה להם עצלות ואיחור לומר עוד יש לנו זמן לפנות לעבודה:

48והם ליום המות נחפזים ומאחריתו נשמרים כלומר שמצד המות עצמו והיציאה מן העולם הם מהירים ונחפזים ומשתוקקים אליו בכדי להפטר משאון גלי תאות העולם רק שהם נשמרים מאחריתו כלומר מה שאחר המות דהיינו הצדה הנצרכת לאותו עולם לכן הם זהירים מן המות וחפצים בחיי העוה"ז בכדי להכין להם צדה:

49קרואי האלהים מלשון קרואי עדה שהם החשובים שבעדה. ויותר נראה לי שמלת קרואי הוא כמו קוראי אלהים כמו שנקרא מסור על שם שהוא מוסר את אחרים והכוונה בלשון נפעל לומר שהוא מושרש בדבר כ"כ עד שנעשה לו לקנין עצמו עד שיצדק לתאר אותו בתואר זה וגם בכאן הכוונה שהם מתוארים בתואר זה להיותם רגילים ותמידים בקריאת אלהים:

50ומשחריו מקדימים לפניו בתפלה כמו ומשחרי ימצאונני:

51לוהגי צדק הוגים תמיד בדבר צדק ולוהגים לשון הגיון כמו ולהג הרבה:

52יקרים אצלו ית' יותר מכל אדם ושמורים ממנו יותר מכל עם:

53אין טורד אותם טורד שאין מטריד אותם מזכרון אלהים שום טרדה. טורד הראשון הוא פועל והשני הוא שם:

54ולא מעכבם כו' אין שום עכוב מעכב מהודות לו ית':

55בבר וביחוד הם שמחים בזה שלבם בר ושהם משיגים יחודו ומיחדים מעשיהם לשמו ית':

56התנכר להם העולם והכירוהו רצה העולם להתנכר להם שלא יכירו תרמיתו בכדי להונותם ולהמשיך לבם אחר תאותיו אולם הם הכירו נכלי תרמיתו ורחקו ממנו:

57ודברו בו וספרוהו דברו יחד זה עם זה על אודותיו וספרו מעשה תרמיתו ואיך הכשיל רבים ועצומים כל הרוגיו:

58לא נעלם מעיניהם בגדו לא נעלם מהם שהעולם הוא בוגד באנשי בריתו ועוזב אותם במיטב ימיהם כמו שהאריך בזה המליץ בספר בחינת עולם במה שיש בו די:

59ולא נסתרה כו' בוגד נקרא מי שבגד בבעל בריתו אף שמתחלה הי' לבו שלם עמו ותרמית הוא שגם בתחלה כשנעשה איש שלומו היה תרמית בלבו:

60ויחשבוהו שולל העולם נחשב בדעתה לערום ושלול מכל חמדה:

61והתרפה להם וימצאוהו מוכרח שהעולם אחרי ראותו שלא נמשכו אחריו קצף עליהם והתרפה מהם שלא לתת להם חקם ודי ספוקם כדי שע"י כן יזדרזו להמשך אחר עסקיו למצוא אמנם לא שוה לו כי הם מצאוהו מוכרח לתת להם הצורך ההכרחי גם בזולת טרדה:

62שחק אליהם כו' הראה להם פנים שיחקות ועשה את השעה משחקת לפניהם בכדי להמשיך לבם אליו וגערו בו להזעיף פניו:

63השקיפו על רוע מעלליו עיין במליץ במליצתו על העולם בשתי חלוקות דהיינו בהרעתו לצדיק ובהטבתו לרשע. והנה במה שאמר השקיפו על רוע מעלליו הכוונה על הרעת הצדיק ובאמרו גנות מעשיו כוונתו על הטבתו לרשע והגדלתו אותו שהוא מגונה:

64בחירי האלהים הברים הם ברי לבב בנקיותם מפועל רע וסגולת החסידים בעשות טוב:

65בעלי הרואות הפקוחות עיני שכלם פקוחות:

66והמשאלות היקרות משאלותם הם רק בדברים יקרי הערך:

67והיגיעות הרצויות אינם מיגעים עצמם רק בדברים הרצוים אליו ית':

68אשרו אל האלהים דרכו בדרך חשר נוכח ה' ואושרו ממנו ית' שהלל אותם ואמר עליהם אשריהם. או הכוונה על דרך הבא לטהר מסייעין אותו שע"י שהתחילו לדרוך בדרך הנכוחה בבחירתם הודרכו אח"כ ממילא מסיועו ית':

69בררו מצפונם ונבררו שהם בררו צפוני מחשבותיהם ביחוד לשמו ית' ונבררו גם הם ממנו ית':

70וזכו לבותם ונבחרו נבחרו לקרבתו ית' כמ"ש אשרי תבחר ותקרב ואמר בררו מצפונם מפועל רע ולכן נבחרו ממנו ית' שלא יאונה להם כל און אף בשגיאה וזכו לבותם בפועל טוב שיהיו מעשיהם בלב זך בלי פניה:

71הצטידו היראה בדרך הרעה כשהרגישו בעצמם שהיצר מתגרה בהם ורוצה להוליכם בדרך רעה אז הצטיידו כלומר זיינו עצמם ביראת ה' ונמלטו ממנו:

72ורכבו מרכבות המעשים כלומר השתדלו אמצעות המגיעים למעשה הטוב והגיעו והשיגו המעשים:

73פגעו בשמחה מתמדת כו' אחר פטירתה מן העולם פגעו בשמחה מתמדת כו' ואמר שמחה מתמדת על שמחת התורה וששון לא ישתנה על הגמול הטוב או פגעו בשמחה שמחים בפטירתם והמלטם מפועל רע ועל ששונם במעשיהם שהביאו עמם אמר ששון לא ישתנה:

74טרם החרטה אשר לא תועיל היינו אחר המות ואמר החרטה אשר לא תועיל בעשות טוב שהרשע בראותו שם כמה טובה אבד מתחרט חרטה גדולה ועל שהוא דואג וכואב בהתיסרו על עונותיו אמר והדאגה אשר לא תכלה כי זה מעוות לא יוכל לתקן שם וזה חסרון לא יוכל להמנות שם:

75הדרך הישרה להמלט מך הרעות בפועל רע ויטה אותנו וכו' בפועל טוב. אמן: