פת לחם, שער שני - שער הבחינה א

1התבונן מקור ולא ציווי:

2ושערם בנפש כלומר שיעור ענינים המצייר בנפש פי' בשכל האדם הוא כפי כח ההכרה של אותו אדם המבחין:

3כי החכמה ואם סימניה כו' אע"פ שסימני החכמה והוראותיה חלוקים אעפ"כ וכו' וכונתו במליצה זאת לומר שלא יטעון האדם לומר אחרי שאנו רואים סימני החכמה חלוקים בברואים ומה שנראה בדבר זה הוא זולת מה שנראה בדבר זולתו א"כ אפוא ע"כ צ"ל שכל אחת מסתעפת משורש מיוחד בפני עצמו ואחר שיש הרבה חכמות מיוחדות חלוקות זו מזו צריך להיות באדם הרבה כחות ההכרה כח מיוחד לכל חכמה כמו המושג בחושים שלכל מושג יש חוש מיוחד וא"כ למה זה הבל איגע להשתדל בבחינת כל הברואים שהרי בוודאי הרבה מהם נמנעים בחוק השגתי כי לא אאמין בעצמי שכל כחות ההכרה כולם נקבצו באו לי וא"כ מי יודיעני מספר צבא כחותי ולכולם בשם יקרא בכדי שאדע מי ומי מהם עלו לגורלי ואנה פניהם מועדות ולאיזה בחינה אשתמש בכ"א מהם לז"א שהוא טעות מעיקרו שבאמת אף שסימני החכמה והוראותיה נראות לנו חלוקים זה מזה אולם ממקור אחד הם נובעים וכח אחד להכרתם וזה שמסיים ע"כ התבונן כו':

4בעיקרה ובעצמה לפי שזיו השמש המתפשט באויר העולם נקרא שמש כמ"ש וטוב לעינים לראות את השמש (קהלת יא) שהכונה על הזיו המתפשט שהרי גרם השמש בעצמו אין טוב לעינים לראותו והנה הזיו הזה הוא מחובר מניצוצי השמש הרבות לאין מספר אולם עיקרם ומקור מבועם אחד והוא הגרם השמשי לזה אמר מלת בעיקרה על השמש עצמו ובמלת ובעצמה כוון ג"כ על עצם הגרם הזה ובא לומר שהוא עצם אחד פשוט בלתי מורכב בכל שאר הגשמים הנמצאים בחלל העולם שהם כולם מורכבים מד' יסודות כידוע והחוקרים קראו לעולם הגלגלים גשם חמישי:

5בשמשות הנעשות כו' כונתו על זכוכית הבתי עינים הנקראים בל"א ברילי"ן ובפסוק נאמר ושמתי כדכוד שמשותיך והם המושמי' בחלל החלון אמנם בכאן אין הכונה לזה שאין דרך לשום בחלון רק לבנים ולא צבועים:

6שהם נראים עליהם במראיהם המים נראים על הפרחים במראה הפרחים שעל הפרח האדום יראה לחות המים שעליו ג"כ אדום וכן בשאר:

7והתישב בנעלם כו' כשתגיע לאיזה מהם שיהיה נענם ממך בתחלת ההשקפה תתישב בדעתך:

8תמצאם כאשר ספרתי לך תמצא שהאמת אתי שכל סימני החכמה הנראה בהם הם מסתעפים מעיקר אחד:

9להתבונן ולחשוב במלת להתבונן כוון להיות הדעת חופר ומעמיק עד שישיג ובמלת ולחשוב הוא מכוין לקיום הדבר במחשבתו שלא ישכח:

10עד שיתישב ענינה כו' וינוח ברעיונינו על התבוננות אמר עד שיתישב כו' כלומר שיעמיק כ"כ עד שישיג הדבר בבירור שאז תהא דעתו מיושבת ונכונה בדבר בלי נדנוד ספק ועל מ"ש ולחשוב אמר וינוח ברעיונינו שיחשוב בדבר כ"כ זמן עד שיהיה בטוח שהוא מונח קיים אצלו ולא ישכח במהרה כמ"ש תנא מיניה ארבעין זמנין ודמי ליה כמאן דמנח בכיסתיה:

11לא היה ענינה מסתפקת כו' לא היה שום אדם מסופק בהם:

12המשכיל והכסיל כו' הכסיל הוא מי שאיננו מבין מעלת החכמה ואינו רוצה ליגע שכלו בה ומסתפק במושכל ראשון ואמר שהיה המשכיל והכסיל שוה בהכרתם שהרי גם הכסיל מכיר בכמה דברים המצויים ורגילים ומחמת רגילותם הוא מכיר בהם בלי שום לב והתבוננות ואם היה הכל בדרך אחד היה ידוע אצלו הסתום מן המפורש:

13והעילה בזה הסיבה בזה שעשה אותם הוא ית' חלוקים זה מזה הוא לפי שהדבר שהוא עושה וכו':

14ויש לו מכריח כו' הוא הכח המנהיג הטבע הנקרא בלשון חכמים שר העולם:

15כאש אשר כחה השרפה וכמים כו' באש הזכיר לשון כח לפי שהחום הוא קנין לדברי הכל משא"כ בקור שהוא העדר להרבות דעות ואין שייך בהעדר לשון כח רק שם טבע שייך לומר בכל דבר:

16ואשר הוא עושה בחפצו כו' כונת הצעת מליצה זו לומר שהדבר העושה בטבעו כמו היסודות ומורכביהם עושה מעשה אחד תדיר אמנם העושה בחפץ ורצון דהיינו האדם שהוא בחירי יראו ממנו מעשים משונים אבל לא בעת אחת רק בעתים משונים כפי השתנות צרכו בעת זולת עת אולם הבורא שאיננו מוטבע כלומר איננו עושה בטבע ח"ו גם איננו מוכרח ולא צריך ואמר מוכרח וצריך נגד האדם כי האדם הוא מוכרח לפעמים במעשיו בכדי להמלט מן הנזק או צריך לפעמים במעשהו להבאת תועלת לכן אף שהוא עושה בבחירה וחפץ אין לקרא עליו שם חפץ רק בהשאלה אחר שההכרח או הצורך מניעו לזה ואין שם חפץ צדק בעצם רק בבורא יתברך שחפצו פשוט ומשולל מהכרו ומצורך כל שכן מטבע כנ"ל לכן עשה הוא יתברך דברים משונים זה מזה ושיהיה השתנותם שוה בכל עת ולא בעתים משונים וזה שמסיים בכל עת והוא מוסב על מלת משתנים והבן:

17כדי שיורה השתנותם על אחדותו ועל חפצו בפעלו שממה שאנו רואים שאין זולתו עושה דברים משונים כנ"ל זה מורה שאין זולתו והוא באחד וגם מורה שהוא מתואר בתואר חפץ בפעולותיו מפני ששונים בכל עת כנ"ל וז"א ועל חפצו בפעלו והבן:

18כל אשר חפץ כו' ראה והתבונן באותו מזמור איך שזכר שם בתחלה שינוי צאצאיהם בכלל והשינוי ביניהם נראה גדול יותר מאד אם מצד המקום שאלו מקומם צד המעלה דוקא ואלו מצד מהותם ועצמם ואח"כ זכר שינוי הפרטים הגלויים לנו בצאצאי הארץ דהיינו בימים ותהומות משא"כ פרטי צאצאי השמים שאינם מבוארים וגלוים לנו כ"כ לכן לא זכר אותם ואח"כ זכר פרטים המשונים בהפך הקצות באמרו ברקים למטר עשה שהם אש ומים ולכן זכר בכאן עשיה בפרט ואח"כ זכר שינוי הפעולות בהנהגם באמרו שהכה בכורי מצרים כו' ונתן ארצם לנחלה כו' שזכר החרון אף והפורענות למצרים ולמלכי האמורי וכנען והחסדים והטובות שנעשו לישראל ומכל זה הוכיח מה שהתחיל כל אשר חפץ ה' עשה כנ"ל:

19והאלהים יודע אם בעבורה כו' דרך המדבר אם דעתו נוטה לדבר ונשאר לו קצת פקפוק אומר כך דעתי נוטה ואלהים יודע האמת:

20בדמות אחד ותמונה אחת מלת דמות כוון על ציור דעת האדם ודמיונו והתמונה היא תמונה הגלויה בפרצוף פניו וחיתוך שאר אבריו והוא מאמרם ז"ל שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן כו' ועיין מה שפרש"י בפסוק בצלמנו כדמותנו:

21ולו יתעלה החכמה המגעת כלומר המשגת כל אמתתו כי הגעה והשגה אחד הוא:

22ואין אלוה מבלעדו סיים דברו בשבח מענינו שאמר שהשינוי מורה על אחדותו: