פת לחם, שער שני - שער הבחינה ה

1כי הבחינה בכל אחד מהם ואם הצורך כו' אף שהאדם צריך מאוד לבחון בכל אחד מהם ביותר וכוונתו במלת יותר על הריבוי כלומר יותר ממה שנראה לאדם בהשקפה ראשונה אמנם אעפ"כ הקרוב אלינו וכו':

2הקרוב אלינו יותר והגלוי לנו אמר הקרוב אלינו מצד קירוב המקום כי מה לו לאדם לילך ולחפש ברואים אחרים ולגשת אליהם לראותם ולהתבונן בהם הלא האדם קרוב אצל עצמו ועוד שידיעתו את עצמו גלוי אצלו יותר מידיעת שאר הברואים וע"ז אמר והגלוי לנו:

3והוא הסיבה הקרובה כו' כמו שאמרו חז"ל בפסוק כי זה כל האדם שכל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה וקרא אותו סבה קרובה לפי שהוא ית' ברא עולמות הרבה נאצלים ומשתלשלים זה מזה והעולם הזה המושג לנו הוא האחרון שבהשתלשלות והרי הוא מסובב עפ"י סבות הרבה אמנם האדם להיותו אליו בבחינת התכלית הוא הסיבה הקרובה מכלם כי סוף מעשה במחשבה תחלה ומיד שעלה במחשבתו ית' מציאת האדם עלה במחשבתו מציאת העולם ואח"כ הסבות שיתהוה העולם על ידיהם והבן זה:

4בהרכבת האדם ומולדתו יתבאר לקמן:

5וחבור חלקיו חלקי מזגו מן היסודות והמרות:

6והרכבת אבריו ותועלתם כו' איזה תועלת מגיע לכלל האדם מכל אחד מאבריו והוא מבואר באורך בספרי הרפואה גם בספר הישר לר"ת:

7והצורך כו' מה הצורך שהביא לידי כך שיהיה נעשה בצלם אשר הוא:

8בתועלותיו הם ענינים ששם הבורא יתברך בטבע בעבור תועלתו כמו תתו אותו לחמלה בלב יולדיו וחסרון שכלו והכרתו בעת ילדותו תועלת הבכיה בזמן הינקות ושארי ענינים כמו שמבאר הכל לקמן באורך:

9ובכל מדה כמו הגובה והשפלות הכעס והנחת ודומיהן:

10וכחות נפשו כמו הזכרון ווהמחשבה גם הכחות שמנו החוקרים הזן והמגדל והצומח והמוליד בדומה והכל יתבאר לקמן:

11והעצמיים והמקרים איזה דברים הנמצאים באדם שהם לו בעצם במה שהוא אדם ואיזה נמצאים בו במקרה נוספים על העצם:

12ותאותיו כמו אכילה ושתיה ומשגל:

13ותכלית ענינו לאיזה תכלית נברא:

14ובעמדנו על מה שזכרנו כלומר כשנשיג כל מה שזכרנו (מכנה להשגה עמידה ומליצה זו מצויה בלשון חז"ל כמה שאמרו אצל רבי מאיר שלא היו חבריו יכולין לעמוד על סוף דעתו כי בהשתדל מחשבת האדם להשיג איזה דבר היא מתנועעת ומעתקת עצמה מחלק לחלק בכל חלקי ההקש מהענין ההוא עד שתוציא לאור משפטו ומיד שתשיג תשקוט ותעמוד:

15שהפילוסופיא ההתחכמות נקרא בין החוקרים פילוסופיא והיא מלה יונית ואמר שכלל ההתחכמות הוא ידיעת האדם את עצמו:

16מסימן החכמה בו מחמת סימני החכמה הנראים בבריאת האדם:

17להעיר המתעלם מי שהוא בטבע עצל ומתעלם צריכין אנו להעיר לבבו ולהעמידו על מה שהוא חייב כו':

18ויביאהו לחקור כו' שאחר שיחקור בענינים אלו וחכו וטעם טעם ההשגה וצוף מתקה יביאהו זה להשתוקק ולחקור עוד מעצמו גם על מה שלא זכרנו:

19על רוב חסדו וטובו אם בעבור בחינת כוונת החסד אף אם לא היתה ההטבה יוצאת לפועל לאיזה מניעה ואם בעבור הנאת קבלת הטובה:

20אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך כלומר ע"י פליאות נוראות שאני מוצא בי בעצמי אני מבין פליאות מעשיך שבכלל העולם:

21אל תחלת האדם וראשית הויתו תחלתו הם היסודות וראשית הויתו היא טפת הזרע כמו שמבאר והולך:

22חסד אלהים עליו המוציאו חסד אלהים אשר עליו היום הוא שעמד לו גם אז להוציאו אחר אפסו כלומר להוציאו לגדר נמצא אחר היותו אפס:

23צאתו מתכונת היסודות כו' ואח"כ כו' כי הנה זרע האדם הוא ממבחר הדם והדם בכללו הוא מתהוה מהמזון והמזון איזו שיהיה הוא צמח מצמחי הארץ והצומח הוא מורכב מארבעה היסודות וז"א שתחלת צאתו מתכונת היסודות אל תכונת צומח ואח"כ בבואו אל קרב האדם מתבשל ומתדקדק ומתהוה מזון נאות למזג האדם ואחר שהוא מסתנן בכבד ונבלע באיברים הוא מתדקדק עוד הדק היטב ויתהוה ממנו זרע ודם:

24וממנו יעתק אל תכונת החיים שנכנס בו הרוח החיוני ואחר היותו ברחם אמו ארבעים יום נגמרה יצירתו והרי הוא בצלם האדם:

25החי המדבר המת החוקרים שמו גדר האדם במליצה זו כי במלת המדבר שללוהו מן החי הבלתי מדבר ובמלת המת שללוהו מן המלאך שהוא חי בלתי מת:

26בשינוים וגלגולים במלת שינוים כוון על השתנות מזג האדם בחדשי הריון ואח"ז מטבע היותו ברחם לטבע שאחר הולדו שאז מתחדש בו טבע אחר כידוע ובמלת וגלגולים כוון לענינים החוזרים חלילה כגלגל החוזר כמו מילוי הגוף במילוי הלבנה וחסרונו בחסרונה וכן חוזק אצטומכא בימי הקור וחלישותה בימי החום כידוע לרופאים:

27בסבות מתחלפות גרסינן והגלגולים הם באים ע"י סבות מתחלפות וכו' ואמר סבות מתחלפות ומצועים שהסבות הגורמים שינוי במזג האדם הם מתחלפות באיכותן כמו הד' מרות שהם סבות פנימיות גורמות שינוי מצד התגברותן זע"ז כידוע ויש סבות חיצוניות כמו קור וחום ולחות ויובש ובין המתחלפות יש ממוצעים עומדים בתוך נוטים לזה ולזה כדרך כל שני הפכים שימצא ביניהם ממוצע וכל אלו הסבות אם המתחלפות ואם הממוצעות הם מתמידים כו':

28מחוברים במחשבה נכונה וחבור מתוקן שהוא ית' חושב מחשבות לתקנת עולמו ומסבב אלו הסבות בהמשך הזמן כפי הנכון והנאות למזג האדם שע"י חילוף הסבות יתמזג ויעמוד בקו הבריאות וז"א במחשבה נכונה ואמר וחבור מתוקן שחבר הסבות זה בזה בחבור מתוקן מאד ע"י איכיות ממוצעות ביניהם דרך משל שחבור הקיץ עם הסתיו ע"י זמן האביב שהוא ממוצע ביניהם וזולת זה היה מזיק לגוף האדם:

29סימני הטובה שהוא ית' טוב לכל והחכמה שהוא חכם ויודע בתקנת בריותיו על צד היותר טוב והיכולת על הוצאת רצונו לפועל כמו שביאר בשער הבטחון שג' תנאים אלו צריכין להיות במי שבוטחין עליו שיהיה ראוי לבטוח בו:

30בשרשי חבורו הנראים לפי שהאדם הוא מחובר ומורכב מדברים הרבה רק ששני אלו הגוף והנפש הם השרשים הכוללים מכל כלל החיבור וקרא אותם נראים לפי שהפרטים שבכל אחד הם נעלמים כמו בגוף הקרבים והורידין הדקין והמרות ובנפש הכחות הנעלמות אשר בהירק כלל הגוף והנפש הם נראים כלומר מושגים בכללותם שהגוף הוא מושג לחוש הראות והנפש מציאותה מושג בשכל מצד הרגשת הגוף ותנועתו בהמצאה עמו והעדרם בהסתלקם ממנו:

31וטבעים שאינם דומים כי הד' מרות לכל אחד טבע מיוחד גם איברי האדם חלוקים בטבעיהם כידוע לרופאים:

32חברם בגבורתו וכו' על היסודות אמר חברם בגבורתו שהרי יש בהם הפכים הם האש והמים שכ"א מתעצם על חבירו להפילו או לגרשו מגבולו והוא ית' בגבורתו חבר אותם ועצר כחם לבל יתגברו זה על זה ועל הטבעים שזכר שאינם דומים אמר וקשרם בחכמתו כלומר שאף שבטבע כל דבר ישכון במנוחה עם הדומה לו וידיעת ההפכים אחד שהבלתי דומים אין ביניהם שכונה טבעית רק מקרית והמקרה לא יתמיד רק שהוא ית' קשרם בחכמתו בקשר של קיימא שיתמיד חברתה משך זמן רב:

33גוף עומד פי' מתקיים על ענינו:

34מתאחד במראיתו מתחלק בטבעיו שגוף האדם נראה לעינים עשת אחד ולפי הנראה ידמה שהוא ממהות גוף אחד אמנם אעפ"כ יש בו טבעים חלוקים כנ"ל:

35עצם רוחני אוירי איני יודע מה כוון במלת אוירי אחר שאמר רוחני והרי רוח ואויר דבר אחד רק שזה לשון תורה וזה ל' חכמים ונראה לי שכוון בכאן במלת רוח על הרוח הנושב ובמלת אויר על העומד בשופי והשקט וכוון בזה לשתי פעולות הנפש הידועים לנו הפעולה הא' היא הנשימה שבאדם המתיחסת לאף ונקראת רוח כמ"ש כל אשר נשמת רוח חיים באפו ואמר נשמת רוח חיים לפי שהאדם מתנשם ברוח ועי"ז הריאה מרחפת בכנפיה על הלב לקרר חומו כידוע והרי זה דוגמת הרוח הנושב והפעולה השניה מלואה בגוף כאמרם ז"ל מה הקב"ה ממלא וכו' כך הנשמה מלאה כל הגוף ואם ימצא בגוף חלק רק ממנה מיד החלק ההוא מת לשעתו וזהו דוגמת האויר הנח שהוא ממלא כל חלל העולם ואין רק ממנו אפי' נקודה קטנה כמבואר במורה:

36רוח החיים והחום הטבעי והדם והגידים אלו הארבעה כסדרן הם חונים זה בתוך זה שהרוח החיוני משכנו בחום הטבעי וחום הטבעי משכנו בדם והדם הולך ובא ברצוא ושוב בתוך הגידין:

37והעורקים הם הגידים הרחבים המתפשטים לקצות הגוף ובהם הדפיקה הבחינה לרופאים והם שני מינים ידועים לרופאים:

38לשמרם ולהגן עליהם אמר לשמרם מן הבא להזיק בכוונה ועל המזיקים בטבעם בלי כוונה כמו הרוח הקר אמר ולהגן עליהם:

39הבשר והעצמות כבר נאמר בדברי הרופאים שהבשר בא להגן מן הרוח הקר והעצמות מעמידין הבשר על עמדו וגזרתו כי לולא הם היו חלקי הבשר מתכפלים ומתכוצים כטלית מקופלת כנ"ל:

40והמיתרים הם הגידים הדקים הלבנים הצומחים ומתפשטים מן הבשר ועולים על קצה העצם ומתלכדים בו ואוחזים אותו והעור הוא מגין על הבשר כי בלתו היה הבשר עלול להתמסמס לרכותו בנגיעתו בדבר קשה קצת:

41והשער תועלתו ידועה לחמם הראש גם לדחות על ידו המותרות המתהוות בראש מרבוי האדים העולים אליו תמיד מחלל הגוף:

42והצפרנים תועלתם להגן על קצה האצבעות שלא יתמעך בשרם ע"י רוב השתמש האדם בהם תדיר בכל הדברים וגם הם מוציאות מותרות מאברי הקצות:

43חנות הבורא לשון חנינה:

44בטן אמו למצע להיות לו במקום יצועי המטה שהאדם שוכב עליהם:

45בתחלת ענינו בתחלת הויתו:

46במקום שמור ומבצר נצור כפל המליצה נגד שני מיני נזק האפשרית לפול בחוקו דהיינו הא' יד האדם או איזה בע"ח המזיק בכוונה והב' מזיק טבעי בלי כונה כמו קור וחום ונגד זה פרט אחריו ג"כ ב' בחינות באמרו עם המגן החזק והמחסה הנבצר שמלת מגן הונח על המגין בכונה זה נגד המזיק בכונה ומחסה נקרא מה שחוסים תחתיו שלא בכונה ממנו וזה עד המזיק שלא בכונה כי הבטן הוא מחסה מקור וחום ממילא והאם בכללה היא מגינה על עצמה בדעתה מן אדם או איזה בע"ח העומד עליה להזיקה:

47ועם המזון המזומן כאשר אמרו חז"ל אוכל ממה שאמו אוכלת ואמרו שמזונו מגיע אליו דרך הטבור:

48עד שיחזק על התנועה והתנודה שיהיה חזק בכחו ויעמוד על תכונת התנועה והתנודה שיהיה יכול להניע ולהניד את עצמו והוא מלשון נע ונד. והנה מלת נע הונחה על תנועת הגוף אף שאינו נודד ממקומו בכללו רק שעיקרו וכינתו על הרגשת הגוף בטירודו ותנועת איבריו והוא היפך השלוה ומלת נד הונח על בחינת היותו נודד ממקומו וממיר אותו וקין נתקלל בשתיהן נע ונד ות"א מטלטל וגלי. והנה הולד בירח רביעי וחמישי הוא מתחיל להתנועע קצת והאם מרגשת בזה לפרקים ובודאי יש לו איזה תועלת בתנועה ההיא וזה כוון באמרו על התנועה והנה כבר אמרו ז"ל ג' חדשים ראשונים הולד דר במדור התחתון ואח"כ הוא נודד עולה מתחתון לתיכון ואח"כ מתיכון לעליון וע"ז אמר תנודה ודוק:

49וכל אשר יגדל ירבה מזונו שאלו היה כמות המזון בשיעור אחר לא ימלט או שהיה השיעור יותר מצרכו בתחלת גדולו והיה נזוק ממנו או שהיה בלתי מספיק לו בסוף גדולו וע"כ צ"ל שהוא מתרבה עם גדולו:

50מבלי תחבולה כו' ולא דבר כו' במלת תחבולה הכוונה בבחינת המצב כמו ד"מ שהיה מתחכם להוציא ידיו ורגליו אחד אחד ולא בבת אחת מפני צרת הפתח ובאמרו ולא שיעשה שום דבר כו' הכונה בעשיית שום דבר מבחוץ כמו שתאמר שהיה משתמש באיזה דבר לדחוק כותלי בית הרחם להרחיב דרכו:

51החכם הרחום וחנון שהוא מרחם עליו שלא יוזק בצאתו בדרך צר ובחכמתו שם בטבע בית רחם האשה להתפרק ולהתרחב בעת ההיא בכדי לעשות לו דרך מעבר בטוח:

52הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות כו' וכבר ביארו חז"ל המקרא הזה ואמרו היעלה הזו אכזריה על בניה ובשעה שהיא מגעת לפרק הלידה היא עולה לראש הר גבוה ומתכונת להוליד בשפת ההר בכדי שיפול הולד וינפץ בנפלו והקב"ה מזמין לו נשר באותו עת ומקבלו בכנפיו והאילה הזו רחמה צר וכשהיא כורעת לילד מזמין לה נחש ומכישה ברחמה והוא נפתח:

53ויהפוך הדם כו' לחלב בשדיה וכן אמרו חז"ל הדם נעכר ונעשה חלב:

54נגר ערב מלשון מים המוגרים לשון זיבה ובדברי חז"ל נמצא חד גיסא נגרא (בבא בתרא)

55איננו רב כו' כלומר שאם היה מתרבה בבת אחת היה בזה שתים רעות א' שהיה על אמו משא כבד והשנית שע"י רבויו היה נגר וזב מעצמו מבלי מציצה:

56שיחנק בו לפי שהיה בא אל גרונו פתאום בשפע רב:

57לראות המראים הגוונים:

58טרחו עיקר הנחת מלת טורח על הרעיון הבלתי שוקט בפנותו אנה ואנה באיזה צורך:

59ועמל גדולו היא היגיעה בפועל:

60מחתול החי"ת בחיר"ק והוא הליפוף שכורכין ומלפפין אותו בסמרטוטין לישב איבריו ולהושיבם והוא מלשון הכתוב והחתל לא חתלת (יחזקאל י"ו):

61ולנהלו לאט כשהוא מתחיל לצעוד ברגליו מנהלים אותו לאט לפי קט כחו ופעמים שאביו או אמו נחוצים למהר הליכתן לאיזה צורך ומצטערים בהתמהמהם והתנהלם לאט לרגל הילד המתנענע לילך עמהם:

62ולדחות מעליו כל נזק על כרחו שהרי הנער חסר לב ומסרך דרכיו לפנות בשעשועיו גם לדברים המזיקים כמו לאחוז בידו תער הגלבים או לתפוס אוד בוער ולהתגרות בכלב רע וכדומה לזה וכשמרחיקין אותו מאלו הדברים הוא צועק ובוכה ומעגם נפשם בצעקתו:

63לא יקוצו בו אבותיו כל דבר שדעתו של אדם נלאה לסובלו נאמר שהאדם קץ בו כמ"ש ויקוצו מפני בני ישראל:

64ומיעוט הכרתו מה שהם כו' שכשמקבל הטובה יודע ומכור בטזבה שזולתו מטיב לו ובטרחו שהוא טורח עבורו ומחזיק לו טובה עי"ז דעת המטיב נוחה ומתפייסת בזה על טרחו מה שאין זה בחוק הילד:

65מטרהו וסיפוקו ומשאו טרחו הוא טרדת דעתם עבורו וסיפוקו שמחסרים לעצמם בכדי להספיק לו צרכיו ומשאו כמשמעו שנושאים אותו בחיקם כאשר ישא האומן וכו' ובכלל זה משא שמירתו מנזק כאמור למעלה:

66תגדל הדאגה לו מלבם מלת לו הוא במקום עליו כמו ודאג לכם (שמואל א י') כמו עליכם ומלת מלבם במ"ם הכוונה על ההגלות והראות דאגתם עליו לזולתם שהכאות הנפשיות נכרות ונראות מן הלב ע"י תנועות חיצוניות כי לב שמח ייטיב גהה וברוח נכאה פנים נזעמים:

67על סדר ודלוג שבתחלה אין הנער יכול לדבר רק מה שמלמדים אותו איזה נוסח דברים מסודרים ואח"ז הוא מתבונן בהבנת מליצת הדברים וכמכוון מה ומצרף הדברים מעט מעט מכל נוסח כפי הנצרך לענינו וממילא הוא מוכרח לדלג מנוסח לנוסח ולהשמיט מכל נוסח המלות הבלתי נצרכים לו:

68וכחות נפשו הזן והמגדל וכן השומר והזוכר ודומיהם:

69קצת המוחשים מקצתם שיכיר שזה המוחש צריך להשיגו בחוש הראות וזה בחוש השמע וכן בשאר:

70וקצת המושכלות כו' כלומר גם במושכלות יכיר קצתם מקצתם דרך משל איזה שייך להשתמש בכח הזוכר ואיזה בשומר:

71ומרוב הטובה על האדם כלומר גם זה אחד מן הטובות הרבות שהטיב הוא ית' לאדם בטבע בריאתו:

72שאיננו משכיל ולא מכיר כו' שאין לו ידיעה לא מצד השכל ולא מצד כח ההכרה שכח ההכרה הוא דבר זולת השכל שגם שאר בע"ח יש להם כח הברה אף שאינם משכילים:

73בהנהיגם עצמם שהם יכולים להנהיג את עצמם בצרכיהם ואין תלויה בהנהגת זולתם כמוהו שאין הנהגתו מסורה לרצונו:

74ומהירות תנועתם משא"כ הוא שלחלישות כח תנועתו בכבידות:

75ונקיותם והוא לחלישות כח המחזיק שלו והתעכבו במקום אחד על כרחו הוא מתגולל בצואתו ומימי רגליו ומתלכלך בהם:

76הדאגה והיגון דאגה על כל פרט מפרטי חסרונותיו ויגון הוא תוגה כוללת על שפלות ענינו:

77ומן התימה בענין בכיתו שענין הבכיה הנמצאה בטבע הילד הוא מפליאת חכמת המתמיהים:

78מדעת מאורעיה מחלאים רעים שהיו באים ח"ו ע"י הליחה ההיא:

79מאורעיה מקריה:

80שלא ימנע מאכול כו' שאם היו הראשונות נופלות כלם בבת אחת ולא בזה אחר זה אע"פ שיצמחו אח"כ לא היה יכול לאכול בין כך לכך:

81חלאים ומקרים מכאיבים חלאים הם הקבועים ורעתם נוגעת לכלל הגוף ומקרים מכאיבים הם הבאים במקרה כמו מורסא באיזה אבר או עקיצה ע"י מחט ברזל וכדומה לזה שכל רעתו הוא רק הרגשת הכאב באשר הוא שם:

82כדי שיכיר העולם כו' שיכיר מהות העולם איך הוא עלול להשתנות על האדם משלוה לצער לידע שאין לבטוח בו ובשלותו רק להיות מפחד תמיד ולהחסות בצלו ית':

83ולא יעלם ממנו ענינו אמר זה על המקרים המכאיבים שזכר ולפי שאין בהם די מסת הכרת העולם בהחלט אמנם עכ"פ ינצל מההפך שלא יעלם ממנו ענינו בהחלט כי ע"י הרגשת הצער הקל יצייר הרגשת הצער החזק כי החלק הקטן סופר את הגדול ד"מ על ידי הרגשת הצער בהכחת שבט מכה אחת יצייר הרגשת מאה הכאות אעפ"י שלא יהיה הציור חזק כציור מי שנוסה במאה הכאות אמנם אין הציור נעלם ממנו לגמרי משא"כ מי שלא נוסה בהכאת שבט כלל:

84שיבטח בו וימשלו בו תאותיו שע"י שהיה יושב בטוח בעולמו בלתי מפחד משינוי הצלחת הזמן היו מושלים בו התאות:

85בתועלת אברי גופו כו' ואופני תקנתו שהאברים מהם הנצרכים בהכרח לשמירת גופו לקיום ומהם שנבראו בכדי שיהיו על צד היותר טוב וכמו שאמרו החוקרים בכפילת כלי החושים ועל הבחינה הא' אמר בתועלת ועל הב' אמר לשון תיקון והבן:

86שורש העצבים הם הגידין הרחבים:

87והרחם באשה:

88ואשר יעלם ממנו כו' מה שנעלם ממנו הוא יותר ממה כו':

89בהגיעו המזון אליו ובחלקו גרסי' בוי"ו ראשונה והחי"ת בפת"ח:

90להודות לבוראו ולשבחו ההודאה היא הכרת הטובה והיא גורמת לשבח המטיב במדת טובו:

91אל תעלה מוכנת תעלה העי"ן בקמץ והוא החריץ העשוי להמשיך המים ממקום למקום:

92אין בה עיקום ולא עוות מלת עקום הנחתו הראשונה על המותר כמו שאמרו עקם הכתוב שמונה אותיות כו' ומזה נאמר על הקו המורכב משני קוים ישרים משונים במצבם ומתחברים בקצותם כזה % שהוא קו עקום שאחר שהמרחק שבין שתי קצותיו הוא פחות ממנו הרי יש בו מותר נוטה לצד והוא הזויות מעוות נאמר על הקו המקולקלת בכללו מהילוך הישר כזה % שאין בו אפילו חלק אחד ישר כי עוות הוא לשון קלקול ומזה נאמר על קלקול המעשה עון:

93הקנה נבוב חלול:

94האויר הולך אל הריאה בקנה כלומר דרך הקנה ותועלתו לרחף על הלב ולקררו מחומו:

95עזר להעביר כו' שהוא מתנועע ומגביה עצמו ומגלגל המאכל לבית הבליעה:

96בשיעור ובכונה שע"י עיכוב השפתים הוא מתגלגל מעט מעט לפיו שאלו היה בא בשפע רב בבת אחת היה נחנק בגרונו ובאמרו בכוונה כוונתו שלולא השפתים היה לפעמים בא המשקה לתוך פיו שלא ברצונו דהיינו אם יקרה שאדם זולתו שפך איזה משקה בחמת רוחו דרך זרה הלאה ובפתיחת פיו היה הקלוח בא בזרם לגרונו משא"כ עתה שהשפתים הם סותמים הפה ולא תבא אליו משקה כי אם בפתיחתו אותם ברצונו וכוונתו:

97המקבל המאכל ומגיעו אל האצטומכא שהרי אין סבת הגעת המאכל לאצטומכא בטבע הנפילה ממעלה למטה שהרי בצרת המעבר בושט היה מתעכב ומסתבך בקל ומה גם בהיות האדם שוכב או מוטה שאז הושט והאצטומכא שוים בגבהם ועל כרחך הדבר מובן שיש כח מיוחד לכך למשוך המאכל ולהובילו בחזקת היד מן הושט אל האצטומכא:

98המעכב המאכל כו' שלולי כך כאשר בא כן ילך מן האצטומכא בלתי מבושל ולא היה דבר ממנו נבלע באברים:

99הדוחה הפסולת שלזו הפעולה ג"כ מוכרח להיות כח מיוחד שהרי הפסולת הולך בדקין דרך מעברים צרים וארחות עקלקלות ועושה פעולתו ג"כ בשכיבה כמו בעמידה:

100שיש בו עבדים ונציבים כו' שיש בו עבדים ויש בו ג"כ נציבים כלומר שרים ממונים כמו שמבאר:

101לצרכי העבדים ולהגיעם כו' שהוא מוכן לקבל הדברים המובאים לשם שהם הדברים הנצרכים לעבדים כמו בר ולחם ומזון לזון אותם ובגדים להלבישם. ולהגיעם להגיע הצרכים ההם אל גזבר וכו' והכונה על הכח המושך שהוא מושך המזון הנצרך לכל האברים שהם העבדים ומגיעהו אל האצטומכא שהוא דוגמת הגזבר:

102ולאצור אותו להחזיק אותו בבית עד שיהיה מוכן ומתוקן והכונה בזה על הכח המחזיק המזון באצטומכא עד שיעשה המבשל פעולתו:

103להבין מה שנאצר ולתקנו ולזמנו הוא מובן ליודע תכונת הבישול הזה ואיכותו:

104מן הזבל והלכלוך זבל נקרא הגם והקשה ולכלוך היא הליחה הרכה:

105האיך יהיה ענינו בצרכיו בהנהגתו את עצמו ותנועותיו:

106מה שיש לו מה שיש לו ממון אצל אחרים שלוו ממנו או שהפקיד בידם ומה שיש עליו מה שמגיע לזולתו חוב עליו:

107מי שהטיב לו ומי שהרע לו בגוף ועל הממון אמר מי שהועילו ומי שהזיקו בממונו:

108אם דרך בה אף ע"פ שדרך בה הרבה פעמים אינו מכירה:

109אם יהגה בה אע"פ שיהגה בה ויתעסק בלימודה כל ימיו:

110ולא יועילנו נסיון שהרבה דברים נודעו ע"י נסיון כמו בסמי הרפואות שכתבו הרופאים שרובם נודעו עפ"י נסיון ולולי הזכרון מה יועיל הנסיון לידיעה קיימת הלא במעט קט ישכח ממנו נסיונו:

111ולא ישקול דבר במה שעבר ועל מה שעתיד להיות במה שיהיה הכונה שלפעמים אדם שוקל דבר ההוה נגד דבר העבר כמו שאמרו עבדי דוד הנה בהיות הילד חי דברנו אליו וכו' ואיך נאמר אליו מת הילד ועשה רעה (שמואל ב י״ב:כ״א) וכן אמרו אליו אחרי כן בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת קמת וכו' ולפעמים אדם שוקל דבר ההוה נגד דבר העתיד להיות כמו שנאמר הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם אף כי אחרי מותי ומשקלות כאלה נצרכים לבני אדם בעסקיהם וז"ש ולא ישקול דבר וכו' וסיים ואמר במה שיהיה כלומר שבאיזה דבר יהיה מה שיהיה האדם נצרך לפעמים למשקל זה בעבר או בעתיד ולולי הזכרון היה המשקל הזה נעדר ממנו:

112קרוב להתפשט כו' שיהיה קרוב למדרגת מי שהוא מופשט ומשולל מגדר אנושי כמו המטורפים וחסרי הדעת ר"ל:

113לא היה נשאר האדם מבלי עצב שאם לא היה שוכח הרעה שבאה עליו כמו מיתת בן יקיר ר"ל היה נעצב עליו כל ימיו וכן בשאר רעות:

114ולא היה טורדו כו' ששום דבר שמחה משמחת העולם לא היה ביכלתה להטריד לבו ולהסיח דעתו מן העצב ההוא אחר שלא היה השכחה והיסח הדעת בכחו כלל:

115ולא היה נהנה כו' שבקודם דבר בזכרון הרעה שעברה עליו ועכשיו מדבר בבחינה בהאדם נעצב בהעלותו ברעיוניו הפגעים והמקרים המתרגשים בעולם לפעמים ודואג פן גם עליו יעבור הכוס שעבר על הרבה מבני העולם ואם היה ציור זה מונח ברעיוניו תמיד לא תערב לו כל שמחה אחר שגם בזמן עצם שמחתו היה לבו חרד ודואג וכמו קול פחדים באזניו:

116ולא היה מקוה מנוחה ממקנא כך הנוסחא בדפוס מנטובא שנת שי"ט והיא הנוסחא האמיתית וקרא מקנא לאיזה אדם הנוטר איבה בלבו עליו על איזה דבר כמ"ש ויקנאו בו אחיו והכונה שאם הוא יודע באיזה אדם שהוא חושב רעה עליו לא היה מקוה לנוח ממנו כל ימיו כי עכשיו שנמצא כח השכחה בב"א אומר זה בלבו לא לעולם יטור לי כי בהמשך הזמן יהיה נשכח ממנו סבת המשטמה ואז אנוח ממנו כמו שנאמר עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו כו' וזה שמסיים ולא התעלם ממלוך כלומר אחר שלא היה שום תקוה לשכחת המשטמה היה תמיד ירא ודואג ונמלך להתנכל בתחבולות ולהזהר ממנו ובדפוסים החדשים הנוסחא ולא היה מקוה מנוחה ממקוה וטעות המעתיקים הוא ונדחקו המפרשים מאד בכונתו:

117אשר יחד בה האדם שהאדם מיוחד משאר בע"ח במדה זו משא"כ בשאר מדות שהם נמצאים גם בשאר בע"ח כמו הזכרון והשכחה והכעס כמו שנזכר בדברי החוקרים:

118מה גדלה מעלתה אף קודם צאתה לפועל היא נקראת מעלה כמו שהכח הדברי הוא מעלה באדם אף בשעה שאיננו מדבר ואח"ז בצאתו לפועל מה רב תועלתו ותקנתו או אמר גדלה מעלתה בבחינת האדם המשתמש בה שהוא מקבל עילוי על ידה כמו בכל המדות הטובות שהאדם מתעלה בשימושו בהם ובבחינת המקבל טובה על ידה אמר רב תועלתה כמו בקיבול אכסנאות שזכר שהמקבל האכסנאי הוא המתעלה בזה והאכסנאי הוא מקבל התועלת:

119תועלתה והקנתה תועלת נקרא דבר המוסיף טובה כמו קיבול אכסנאות ומלאות משאל ובתיקון כוון על הצלה מנזק והוא נגד התרחקות מן הרע שזכר:

120ולא מקיימים דבר דבר הבטחה שהבטיחו:

121ומתרחקים מן הרע מוסב על מלת לא:

122עד כי דברים רבים כו' כלומר בא וראה איך מדה זו כחה גדול שהרי היא מונעת האדם יותר מצווי התורה ופחד עונשה על המרי:

123כי כל אשר יעשה מכל אלה כו' כלומר שאם תאמר הלא גם עתה שהמדה הזאת נטועה בבני אדם נמצאים בני אדם פועלי רע מאחת מהנה שזכר ועל כרחך שאין המניעה תלויה בה לזה אמר שכל מי שתראה אותו עושה מאחת מהנה תדע נאמנה שהפשיטו מעליהם כסות הבושה בחזקת יד בחירתם הרעה ואמר כסות הבושה מלשון הכתוב נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתני:

124ולא יודע עול בושת העול הזה אינו יודע ומכיר מדת הבושת. עול העי"ן בפת"ח והוא שם התואר לעושה עול כמו גנב:

125ומן התימה הגדול שהוטבע כו' כלומר זה הדבר הוא אחד מן הדברים המתמיהים בהשקפה הראשונה אמנם במעט התבוננות תשובתם בצדם דהיינו שלכאורה יפלא מאד מדוע שם הבורא ית' כח הבושה בטבע בני אדם שיתבוששו זה מזה למה לא נמצא בטבע האדם כח הבושה כ"כ מפני הבורא שבוודאי הוא מחוייב יותר מצד השכל שהרי הוא ית' משגיח עליו תמיד וכל תנועותיו הם לנגד עיני כבודו ית' אך כונתו ית' בזה שלא יהיה האדם מוכרח בטבע לסור מרע ולעשות הטוב בעיניו ואם הוה כן היה חיוב הגמול ממנו חלש כלומר שלא היה הוא ית' מחוייב לשלם לו גמול לפי שהיה כמו מוכרח ולא כפועל בבחירה:

126מדרך הבחינה היא הבחינה הכוללת שעליה יוסד השער הזה דהיינו הבחינה בסימני החכמה שהאדם מבחין בברואים ומשיג ע"י רוממות הבורא יתברך:

127ובידיעת מה שאנו חייבים כו' ועי"ז יתבונן כמה אנו מקצרים בעבודתו ית':

128בושו והכלמו כו' נגד הקצור בב' בחינות בסור מרע ועשה טוב:

129אשר בהם יחדנו הדל"ת קמוצה כלומר בהם יחד אותנו משאר בע"ח שאינם משכילים:

130אין תועלתם לנו כו' התועלת המגיע לנו מן השכל וההכרה אינה נעלמת מאתנו:

131בהנהגת גופינו והסדרת תנועותינו מבלעדי מי שפקדו כו' כלומר שע"י שהוא רואה אנשים שחסר מהם השכל וההכרה לסבת איזה פגע שאירע במוחם כמה רבה רעתם בהנהגת גופם וסדר תנועותיהם עי"ז הוא מכיר רב תועלתם ואמר הנהגת גופם בענין אכילה ושתיה ומשגל וסדר תנועותיהם בשאר תנועות בהקדים המאוחר ואיחור המוקדם ואנו רואים שאיננו כמותם אנו מכירים ע"י זה תועלתם וז"א מבלעדי מי כלומר שאין אנו כמותם:

132לא יכילנו זמן אין הזמן סובל אותו כי אדרבא הוא יתברך סובל הומן כי הוא חדשו כמו שכתב הרמב"ן במלת בראשית ברא וגם איננו יתברך מוגבל במקום כשאר הנמצאים כמ"ש ז"ל בפסוק הנה מקום אתי:

133המקויימים בעולם התקועים בברואי העולם:

134וחיוב עבודתו לאשר כו' שאנחנו מחוייבים לעבוד אותו לפי שראוי לו העבודה לפי רוממותו וז"א לאשר יאות לו:

135הכוללות והמיוחדות מבואר למעלה:

136יאמן אצלנו ספר כו' יאמן היו"ד בציר"י כמו לא יאכל חמץ כלומר יקובל אצלנו לאמונת אומן:

137הוא בא לידי חשבון וזה תכלית האדם לקבל גמול מעשיו וזה בלתי אפשר בלי חשבון:

138המוחשים והמושכלים במלת מוחשים כונתו על הרכבת החושים ד"מ כשראה פעם אחד ראובן משורר אחר כך כשהוא רואה את ראובן הוא יודע שהוא המשורר גם הכונה שע"י השכל הוא מבדיל בין מושגיו ויודע מה מהם נודע לו בהשגת החוש ומה מהם בהשגת השכל כמו שבאמת אנו רואים בחלושי הדעת שהם מדמים השגת החוש לשכל כמו נפילת האבן מלמעלה למטה נדמה להם כאלו הוא מחוייב בשכל לכן רבים מהם מכחישים מציאת ישוב העולם חדש הנקראים אנט"י פעד"ס (פי' נוכח הרגלים) באמרם איך לא יפלו מן הארץ לשמים וכאלה רבות עמהם ערבובי השגות המשבשים דעתם:

139מה שנעלם כו' מן הנראות כלומר שהם מן השייכים להשגת הראות ואעפ"כ הם נעלמים:

140כנסיעת הצל שע"י שהאדם רואה עמידת הצל במקום אחד ומוצא אותו אחר שעה במקום אחר ברחוק מן הראשון הוא שופט בשכלו שע"כ צ"ל שנעתק מן המקום הראשון קו לקו ועבר בכל חלקי הבינים והנה אף שהעברת הצל על המקום הוא מן הדברים השייכים לחוש הראות אמנם אעפ"כ הוא נעלם מהרגשת החדם להיות העתקתו דקה מן הדקה רק השכל מרגישו אחרי מוצאו אותו ע"י חוש הראות במקום אחר גם אם העלים עיניו בין כך לכך:

141ומעשה הטפה כו' בצור החלמיש שבהטיף מים במקום אחד על צור החלמיש טיף אחר טיף משך זמן רב מוצאין בו אח"כ נקב קדור מפולש מעבר אל עבר וגם בזה אף שאין יכולת בחוש הראות להבחין כמות הטשטוש של כל טפה ביחוד למיעוט כמותה אמנם השכל מודיע שעל כרחך כל טפה וטפה קרקעה וטשטשה אותו טשטוש מה שאל"כ מאין נקדר בהמשך הזמן שהרי כח כל הטפות שוות והבן:

142בין האמת והשקר ובין היתר והחסר כו' הנה האדם צריך להיות שלם בג' בחינות דהיינו בדעות ובמדות ובפעולות כמו שדברו בזה החוקרים. והנה על הדעות אמר אמת ושקר כמו שתאמר שאמונת האחדות באלהות הוא אמת והרבוי הוא שקר וכן בכל עניני התבוננות במחקריות גם היתר והחסר כמו שהאל יתברך הוא מרומם על כל ברכה ותהלה והפכו בשר ודם הוא חסר הרבה מתהלותיו ועל הפעולות אמר הטוב והרע כמו שעשות חסד ומשפט הוא טוב והעושק והחמס הוא רע ועל המדות אמר המשובח והמגונה כמו שהענוה היא מדה משובחת והגאון והגובה היא מגונה:

143ובין הראוי והאפשר והנמנע הם שתי קצוות וממוצע כי בראוי כונתו על מה שקראוהו החיקרים מחוייב כלומר שהשכל מחייב היותו כן והנמנע הוא הפכו והאפשר שהוא הממוצע בין המחוייב והנמנע כינו אותו בשם מסופק ומלת אפשר הוא נגזר מן פושרין שהוא הממוצע בין חום לקור:

144להעביר שאר מיני חיים בשכל ירדה האדם על הבע"ח ויכבשם לעבודתו:

145בתועלותיו כשור לחרישה וחמור למשא ודומיהן והוא אהבת המועיל:

146והנאתן כשה לצמרה וחלבה והוא אהבת הערב:

147מקומות הכוכבים כל כוכב משבעה כוכבי לכת באיזה גלגל מקומו גם כוכבי שבת מי מהם בחגורה ומי מהם באיזה צורה ממ"ח צורות הידועות לתוכנים ומרחקיהם מכדור הארץ זה מזה:

148ותנועות גלגליהם איזה מהם מתנועע ממזרח למערב ואיזה בהיפך ואיזה נוטה באלכסון:

149ויבין הערבים וההקשות שבחכמת השעור חכמת השעור הוא חכמת החשבון והנדסה ויש בהם דברים נערכים ד"מ בחשבון שאנו אומרים כערך ד' אל י"ב כן ערך ו' אל י"ח ובהנדסה כערך מרובע זה הקטן אל מרובע זה הגדול ממנו כן ערך העיגול הנעשה בתוך מרובע הקטן אל העיגול הנעשה בתוך מרובע הגדול וכדומה לזה יש הרבה דברים והקשות הם הדברים שחוץ שחוץ למבוקש שמקישים בהם ובאים על ידם להשגת המבוקש ובלשוננו אן שלאקי"ן ד"מ בחשבון כמו חשבון השקר שע"י שמקישין בחשבון שקרי מגיעין לידיעת האמתי המבוקש ובהנדסה רוב המופתים בגוים על הקשות ד"מ לידיעות מדת קו האלכסון ממרובע ארוך אנו צריכין תחלה להקיש במחקר אחר דהיינו שהשטח שלמעלה מן קו האלכסוני הנעשה מזוית איזה מרובע לזוית המשולש הנוסף עליו הוא חצי שטח המרובע ההוא וכל הדוגמאות שהבאתי לך הם רק אחד אחוז מהמון הנמצא בהם בדוגמא זאת. ולשון הקשה הוא לשון פגישה וחבטה בדבר ההוא כמו מקיש על הדלת גם ההקש הנאמר במדת התורה הוא מענין זה למבין ואיננו מלשון שווי ודמיון כמו שלועזין המלמדי תינוקות:

150שאר כל מדות האדם כמו הכעס והנחת הנדיבות והכילות כולם הם לתועלת האדם כי לכל זמן ומקום מיוחד כמו שהאריך בזה בשער עבודת אלהים ואמר בתכלית התקנה להנצל מן הרע והתועלת במה שהוא עצהי"ט:

151אשר יליץ בהם וכו' ויבין מהם כו' כלומר ששתי תועליות מגיעות לכל אדם מן הסדרת הדברים הא' שהוא יכול להמליץ כונת רצונו לזולתו והב' הוא ההיפך שזולתו יכול להמליץ לו ויכול להבין כונת זולתו בזה:

152קולמוס הלב הוא מליצת הכתוב לשוני עט סופר מהיר (תהילים מ״ה:ב׳) שכמו שהקולמוס מודיע רצון הכותב לרעהו הרחוק ממנו כן יודיע הלשון מחשבת הלב וזה בענין ההודעה ויש תועלת בלשון שהוא בדוגמת מעשה כמו הקילוס לראוי לו והעסק בתורה והשבח לבורא ית' והוידוי בדברים לפניו שאין ענינם דרך הודעת מחשבם רק המעשה נרצה בעצמו והוא דוגמת שליח השלוח לעשות דבר משלחו וע"ז אמר ושליח המצפון:

153צוות בחבירו שהרי כל עצמו שהאדם מתחבר בחבירו הוא ע"י הדיבור שהוא מדבר עמו ובזולתו היה כבהמה שכל אחת בודדת לעצמה:

154היתרון יתרון חכמתם זה על זה:

155ברית כרותה שבני אדם כורתים ברית זה עם זה באלה ושבועה:

156ישוב האדם מתודה ואומר כזאת וכזאת עשיתי ולא אשיב עוד לכסלה:

157ומבקש כפרה על העבר:

158הראיה כו' שדברי פי חכם חן והסכל ירבה דברים:

159האדם הוא הלב והלשון ובו השלמת כו' באלו השתי מלות נשלם גדר האדם דהיינו הלב והלשון:

160גדר האדם כו' כלומר שהרי גדר האדם הוא חי מדבר מת והרי בחיים ובמות הוא משותף עם הבהמה וא"כ נשאר גדרו הדבור לבד וז"א בו נבדל מן הבהמה כלומר מכל הג' מלות הנ"ל אין הבדלו מן הבהמה זולת הדבור לבד כנ"ל:

161אותיות המכתב והכתיבה באותיות המכתב כוון לצורת האותיות ובכתיבה כוון לחיבורם במלת אחדיות עד שיהיו שפה אחת ודברים אחדים:

162מחברים עניני העוברים והנמצאים העוברים בני אדם שהיו בדורות שלפנינו וכבר חלפו ועברו והנמצאים הם הנמצאים עתה בדורנו והוי"ו במלת והנמצאים תשמש במקום או והכונה שהסופר יחבר סיפור מעשה מראשיתו עד תכליתו איך נשתלשלו הדברים והשתרגו זה בזה ויבינו בזה פעולת ה' והשגחתו בעלילות מצעדי גבר לטוב ולהפכו ומהם מעשה איש ופקודתו איך אולת אדם סלפה דרכו וידעו בני אדם להשמר מהם וכוון באמרו מעשה בני אדם על מעשיהם בפועל ידיהם ובעניניהם כוון על מקרים שקרו למו ועברו עליהם:

163לבאים אחריהם ומודיעים זה את זה לבאים אחריהם:

164ומגיעים דבריהם ע"י הכתב מגיעים בני אדם דבריהם לזולתם שאינם נמצאים אז עמהם ע"י אגרת ובהיפוך ג"כ הם יודעים עניני הרחוקים מהם ועניני קרוביהם וכו':

165חיי רוחם באיזה טובה גדולה המשיבת נפש והצלתם מרעתם רעה קטנה ושחיתותם ר"ל רעה המכלה אותם ח"ו בהחלט:

166תתקיימנה החכמות בספרים שכבר היו רוב החכמות נשכחות לולי הספרים המחוברים מעניניהם:

167ויתחברו הענינים המפוזרים בלבבות שהענינים המפוזרים בבינת הלב שפעם עלתה איזה חקירה במצודת שכלם ופעם אחר איזה חקירה אחרת ולא היה יוצא מהם שום תולדה שטרם בא השניה נשכחת הראשונה אך כאשר יורשמו ויחוברו בספר ימצאון יחד ויעלו ברוח בינתם וירכיבו אותם ויולידו מהם דבר מחודש:

168והענין רב מהשלים פירש ענין תועלת הכתב רב מאד מלבאר אותו עד תומו:

169ומהשלמת הטובה על האדם זה מן הדברים המראים שחפצו ית' להיות טובות האדם בשלימות כלומר שלא יחסר לו שום דבר שיכול לקבל ממנו תועלת דהיינו מה שהוכן לו בטבע הבריאה כף ואצבעות כו':

170הרושם והמכתב והרקמה במלת רושם כונתו על פתוחי חותם שהוא בלתי אפשר להעשות בלי אצבעות והרקמה הכונה על מעשה רוקם שהיא ג"כ מלאכה דקה ובקדיחת האש לא ידעתי כונתו ואיזה מלאכה היא ושום מפרש לא פירש בו דבר מספיק ואולי הוא מן המלאכות שנשכחו בדורות האחרונים כמ"ש היש"ר מקאנדי"א שהרבה דברים נשכחו בהמשך הזמן:

171מבלעדי שאר מיני החיים כלומר משא"כ שאר מיני בע"ח שאין להם אצבעות כאצבעות האדם לפי שאינם צריכים למלאכות אלה:

172בהרכבתו היא הרכבתו מבשר ועצמות וגידים ועורקים שבאבר זה הם באופן זה ובאבר אחר הם באופן אחר:

173ותכונתו כונתו פה על תוארו וחבורו איך הוא מחובר לאבר אחר וגם חיבור חלקיו זה בזה:

174על חמלת הבורא שהרי עינינו רואים שנעשה הכל על צד היותר טוב ויותר נאות לקיום האדם:

175מגבול הדרך הקצרה כלומר היינו מוכרחים להאריך בזה: מי שיורהו הבורא מי שיעור הבורא לבבו לכך:

176והנהגתם זה עם זה או הנהגתם בעצמם בשאר עניניהם זולת טרפם שעליו אמר לקמן ומחיתם:

177שמסתכל בהם כמסתכל בעניניהם ומתבונן עי"ז סימני חכמת הבורא בהם:

178שונים אותם הספרים מזכירין אותו פעם ושתים וזהו לשון נאמר וישנה כמו שמביא בעורב שנאמר באיוב ותהלים ומביא תחלה פסוק מאיוב עפ"י דעת רז"ל איוב בימי משם היה:

179החלוקים בתנועות משתנות חלוקים זה מזה בשינוי תנועותיהם והוא דבר אחד או כונתו בחלוקתם על חלוק מצבן וזמן תנועותיהם בהיקפן ושינוין בתנועתן ברוחות שזה מתנועע ממזרח למערב וזה מצפון לדרום:

180והמאורים החלוקים שהמאורים חלוקים זה מזה הן בכמותם הן בזיו אורם וזהרם:

181לסדר ענין הכל בהם שכונתו ית' בכל זה שיהא ענין כלל הבריאה מסודר על ידיהם ויראה מסימני היכולת והחכמה:

182ומן המופלא במה שעין האדם נופלת עליו תמיד כלומר שהוא תמיד למראה עיני האדם וראות האדם נופלת עליו מעצמו מבלי שישתדל בכך:

183הגדלת השמים כלומר גודל כמות השמים. ואתה הקורא אהוב שמע לי כי לא רבים יחכמו בביאור דבר זה תוכן כונתו על מה שכתבו התוכנים מפליאת גודל כמות גלגל המזלות שכל עובי כדור הארץ אינו נחשב למאומה נגד גלגל המזלות והמופת לזה שהרי אנו רואים לעולם חצי הגלגל דהיינו ששה מזלות למעלה מן האופק וששה מזלות למטה מן האופק ועינינו רואות זה בשוה בכל מקום עמדנו על כדור הארץ בכל חלקי ההיקף וכבר נודע במופת חותך שכדור הארץ תלוי באמצע גלגל המזלות ממש עד שנקודת מרכז הארץ היא בעצמה נקודת מרכז הגלגל וא"כ אפוא בעמדנו על גבנונית כדור הארן אנחנו רחוקים מן המרכז כשיעור חצי עובי כדור הארץ ואם כן היה צריך להיות נכסה מעינינו כשיעור כמות זה מאמצע גלגל המזלות שהוא נגד האופק שלנו ולמעלה מזה ובאמת אנחנו רואים על ידי כלי מחזה ששה מזלות בשלימות דהיינו חצי הגלגל בצמצום ומחזה זאת היא שום אצלנו בכל היקף משטח כדור הארץ אלא על כרחך מוכרח להיות שגודל כמות כדור הארצי קטן בערכו כל כך נגד גלגל המזלות עד שממש הוא כבטל במציאות נגדו ולכן איננו מכסה ממנו כלום לעינינו והרי באמת גודל כמות הכדור הארצי הוא קרוב לשני אלפים פרסאות אמור מעתם והתאמר בנפשך לשער גודל כמות גלגל המזלות וז"א הגדלת השמים ובספרים כתוב במקום מלת הגדלת הגדולות בשני ווי"ם והוא טעות המעתיקים:

184ע"ד הבחינה כלומר בכוונת התבוננות:

185הבורא אותו בחפצו לאפוקי מדעת מאמיני החיוב בבריאה ימ"ש שמיחסים לו הבריאה בחיוב כלל לעמוד בזולת חפץ:

186וחכמתו שהרי תכלית כונתו בבריאה נפלאה זו היא עמוקה מאד כי נבוכו כל העשתונות להבין שינוי תנועתם בזמן ובמקום ומספר הכוכבים ושינוי מהותם ומצבם בגלגל ולא יסופק שום בעל שכל ליחס לכל אחד כונת תכלית מיוחדת:

187על חזקת גופם שהיה להם גוף חזק הכח לעסוק בעבודת עבודה ועבודת משא כמוהו:

188ויקרת נפשם איך היה נפשם יקרה בעיניהם להיותם חוששים על עצמם ומיגעים עצמם בלהג הרבה יגיעת בשר לעשות מבצר לעצמם ובאמת הבהמיים אין להם תשוקה זו ואינם חוששים רק על זמן ההוה באשר הוא שם:

189המעט המזער בכמות והמעשה הנבזה באיכות:

190אופני תועלת להצילו מן ההפסד או כונת תקנה להיות ענינו עצהי"ט:

191נגלית בדעת:

192ונראית בחוש:

193משתוממים בו רעיוניהם בטלים גם נפסקים מעשיהם בפועל ולכן אין בו לכאורה ציור תועלת כי אין ליחס תועלת להעדר אך באמת תועלתו גדולה כי לולי כו':

194בהתמדת יגיעתם יגיעת כחות הגוף ועמלם נגד טרדת הרעיונים ואורך משך הזמן בתנועתם אף בתנועות שהם בזולת יגיעה רק לאט כמו ההילוך והדבור:

195יבדל קצת כו' והרי יש גבול מסומן בזמן בו יגביל האדם מעשיו והרי גבול הזמן לו כמזכרת להגביל מעשיו ותנועותיו:

196הזמנים שאינם ידועים שהיו בלתי ידועים זולתו:

197ואורך ימי החיים מה שנאמר בתורה פלוני חי כך וכך ופלוני כך ומגיע לנו ע"י זה ידיעת דברים נעלמים בחשבונות הדורות כמו שיעקב שמש בבית עבר י"ד שנה ושיוסף היה אבוד מאביו כ"ב שנה וכדומה לזה הרבה:

198הענין ענין הזמן:

199מועד לעת קצוב שבני אדם מיעדים איזה דבר ביניהם להעשות לאיזה זמן קצוב ביניהם ובאים אח"כ איש ממקומו ומתחברים לעסק הדבר ההוא:

200רוב הידיעות כמו שידוע לנו זמן הריון כל בריה וזמן נטיעה ובשול כל פרי וגמר כל צמח ובעניני המלאכות והאומניות משתמשין הרבה בזמן:

201נגמר בשול המאכל שדבר ברור הוא בין הרופאים שעיקר בישול המאכל בבטן הוא בלילה בסיבה הידועה להם:

202צוות לחולה שע"י האור הוא משתעשע בחברת בני אדם עמו שהוא דבר מועיל מאד לחולה גם ישמשוהו בצרכיו משא"כ בחושך שאין חברת בני אדם מועיל לו אחר שאינו רואה אותם גם לא יוכלו לשמשו בצרכיו:

203מראה השמים בזה נחלקו חכמי המחקר ואמרו שאין לשמים מראה רק שגבול כלות חוש הראות מדמה לאדם המראה הזאת שכתב המחבר:

204ומכחו המיוחד ר"ל כח מראה השחור הנזכר:

205וכשהאדם מת כלומר תדע לך שהסגולה הזאת דבקה להאדם מצד צורתו האנושית שהרי בהסתלק ממנו הצורה הזאת ונשאר הבשר המשותף לכל הב"ח אז איננו בטוח מהם:

206התנועה הדבקה אל כל מחובר כונתו על ההויה וההפסד שאז הם הולכים ומשתנים בהעתקה מתכונה לתכונה עדי שנגמרה הויתו וכן בהפסדו וההעתקה קרא בשם תנועה:

207אשר בו סדר הכל סדר הויות כל ההוים מתחלת הויתם עד השלמתם וז"א סדר הכל והשלמתו:

208באמצעות הנע כלומר עצם התנועה מושגת לנו ע"י הדבר ההוא הנע שראינוהו מתחלה בתנועה אחת ועכשיו בתכונה אחרת וזולת זה אין לנו ידיעה במהות התנועה מצד עצמה כמו בזמן שהזמן והתנועה הם אחים דבוקים בלתי מושגים שניהם והדבר הזה עמוק מאד ומשולל הבנה למי שלא הרגיל עצמו בדברים אלו:

209רוב הטבעים עם התנועה רוב הטבעים הם תקועים בתנועה ונתונים בה שרובם הם אם בזמן ההויה או בזמן ההפסד ומיעוטם העומדים במצב אחד:

210נקשרות בחפץ הבורא והנהגהו ורצונו פרט ג' לשונות נגד ג' מיני תנועות שבג' נפשות שבאדם שהם הנפש הצומחת והנפש החיונית והנפש הדברית ועל הצומחת שהיא כוללת כל בעלי הנפש אמר בחפצו שהוא ל' סתום וכלול כמו שנאמר כל אשר חפץ ה' עשה בשמיה ובארץ ועל החיונית המיוחדת לבע"ח ובה וע"י כל בע"ח מנהיג א"ע אמר ל' הנהגה ועל הדברית שבאדם שהיא בעלת בחירה ורצון אמר ורצונו:

211הגלויה והנסתרת שתנועות החיצוניות שבאדם התלוים באברים הם גלוים לכל והתנועות הפנימיות כמו תנועות כח הזן שהם המושך והמחזיק והמעכל והדוחה והדומים להה וכ"ש תנועות השכל הם נסתרים:

212תפקוד עצמך לשון השגחה והתבוננות כמו ואת אחיך תפקוד לשלום (שמואל א יז):

213אשר קשרך הבורא בו מלת בו מוסב עליו ית' שהאדם קשור ברצונו ית' כנ"ל:

214והתבושש ממנו בדברים שגנותם גלוי ונראה לאדם והם המצות השכליות ותירא ממנו במה שהוא מנגד לרצונו שהם המצות השמעיות:

215ותמסר לדינו ורצה בגזירותיו שתמסור עצמך מתחלה להיות נדון בדינו ית' ואחר שיצא מדינו ית' עליך משפט חרוץ תקבלנו ברצון הטוב:

216תגיע לרצונו ושע"י כל הנ"ל תגיע למדרגת אנשי סגולתו ית' שהם לרצון לפניו ית' כמד"א רוצה ה' את יראיו:

217שתסתכל תמיד באחרית כו' שהרבה דברים מזדמנים לנו שהם קשים עלינו ומנגדים לרצוננו בתחלתם ואח"ז יגיע לנו מהם אחרית טוב:

218ושבח אחריתם שאנו משבחים אחריתם ואומרים אשרינו שכך עלתה לנו מלת ושבח השי"ן בסגול והוא שם:

219ובהפך וכן מזדמנים לנו הפך זה דברים טובים בתחלתם וכו':

220כלילת ל' כלל שטובת הגשמים היא טובה כוללת כל הבע"ח לשתיתם ולהצמיח מזונם:

221בגשמים בעת הצורך אליהם וירידתם בעתה שתחלה יבחין הטובה שבהם בעת הצורך אליהם ואחר הבחינה הזאת יראה איך הם באמת יורדים בעתם:

222כשינצל מן הפגעים כמו שדפון וירקון ר"ל:

223וגידול אחד כלומר שיש צמחים שאין הויתם מן הגרגיר רק מאיזה סיבה אחרת כמו מבריכת ענף אחד יתהוה אילן גדול:

224על ההקשה אשר זכרתי כלומר עכ"פ לא ימלט שיתהוה דבר גדול הכמות מדבר קטן ממנו כפלים הרבה:

225ולו נתכנו עלילות שלו ית' כל הסיבות המסבבים להוית הברואים הם במספר ידוע לפניו ית':

226לאישי מיני החיים כוונתו פה על המינים שלכל מין יש מאכל מיוחד כמו השעורים והתבן לסוסים ולרכש וכמאמרם ז"ל עצה כמלא פי גמל עמיר כמלא פי טלה כו' ובדברי החוקרים באו כלם:

227ויבין סיבותם סיבת היות טרף זה מיוחד למין זה:

228אכלם בעתו אמר בעתו שלכל מין יש עת מיוחסת למאכלו במאמרם ז"ל בתיבת נח שיש בריה שזמן אכילתה ביום ויש בריה שזמנה בלילה:

229והראיה החזקה עליו שהתורה היא ראיה על היות האדם מבחר הברואים ותכליתם אם במה שמבואר בה היות האדה מושל בכולם כמו שנאמר ורדו בדגת הים כו' ואם במה שנראה בחוש שע"י קיומם כלם יראים וחתים מפניו כמד"א וחית השדה השלמה לך:

230והראות האותות על ידו ושנות המנהגים הטבעים כי בנסיו ית' יש דברים שצודק עליהם לאמר שינוי מנהגו של עולם דרך משל מנהג העולם להיות מקום הצפרדעים תוך המים והוא ית' שרק להם והעלם ליבשה המונים המונים ובאו בתנורים ובמשארות אורח לא דרכה רגלם וכן בערוב וכדומה לזה שלא היה בעצם שינוי טבע נכר בהם רק שינוי מנהג העולם ולזה אמר שינוי המנהגים ורוב הנסים היה באמת שינוי הטבע כמו הפוך המים לדם וכדומה:

231המופתים כבר האריכו למעניתם מפרשי התורה בביאור מה בין אות למופת:

232עמדנו בין האומות כוון פה במלת עמדנו לשון קיום כמו ויכלת עמוד (שמות י״ח:כ״ג) והעי"ן קמוצה:

233וסידור ענינינו איך ענינינו כמו פרנסתנו ומשכנותינו הם ת"ל בסדר נכון כפי הטבע האנושית:

234עם שאנו כו' כלומר ואף שמצד השכל הפשוט היה להם לשנוא אותנו מפני העדר הסכמה שבינינו ובינם:

235המלחמות והתגרות הם בחינות חלוקות כמו שאמרו ז"ל במואב במלחמה אסורה אנגרי' שרי שנאמר אל תתגר בם מלחמה כו' ובבני עמון כו':

236הבינונים והכפריים אמר הבינונים בסתם על בני העיירות והכרכים שהעשירים שם הם מעונגים ופרנסתן קלה אבל הבינונים אף הם טורחים בעבודת משא וכפרים אף העשירים טורחים בעבודת האדמה:

237עם רוב התחלקות מדותם כלומר עם היות שהם חלוקים חילוק רב במדותיהם כמו שכתב הרב במורה שאין בכל הבריות אישים חלוקים בטבעיהם ומדותיהם מרחק רב כמו במין האדם שימצאו בו אישים חלוקים במדותיהם מן הקצה אל הקצה כמו במדת החמלה והאכזריות ימצא אחד שיחמול על הריגת נמלה אחת וימצא אחר אכזרי לא ירחם ויהרוג בכעסו קטון בניו וכן בגבורה ומורך זה אמיץ לבו ירדוף אחר אלף וזה רך הלבב יברח מפני עור ופסח עכ"ד בשינוי לשון קצת:

238מקבלים עבודתו בעבודת עבודה בקום ועשה ושומעים בקולו מעשות מה שהוא נגד רצונו ועל שתי הבחינות אמר אח"כ מצוה ומזהיר מצוה בקום עשה ומזהיר בלא תעשה:

239ויראים אותו יראת הרוממות:

240שומר אותם שלא יגיעו לידי נזק ואם הוזקו חומל עליהם ומתקנם במה שיש ביכלתו ולזה אמר שומר אותם וחומל עליהם או אמר שומר אותם על שועי העם הצריכים שמירה מרגשת מקנאים האורבים למו ואמר חומל עליהם נגד הדלים שהוא חומל וחונן אותם בצרכיהם:

241ומנהיגם כלומר מנהיג אותם בהנהגה נכונה ע"פ נימוסים מסודרים כפי חכמתו שיהא בו תקנת כלם:

242שלא יתקלקלו ושלא יוכל כו' אמר שלא יתקלקלו עניניהם הן בבריאותם הן בקניניהם גם שלא יוכל האויב להם:

243ואלו היה כל אחד מבני אדם כלומר שבזולת מלך החושש לטובת הכלל יהיה כ"א חושש לעצמו בפועל טוב לתועלתו ולדחות מעליו הרע והנזק ונגד ב' הבחינות אמר לבנות מגדל שמשתמשין בו שמחברין הרבה לבנות מגדל להשתמש בו לצרכיהם והוא פועל טוב ובנין חומה הוא לשמור העיר מהאויב שהוא דחית הנזק:

244עניניהם מופקרים עניני מעשיהם והנהגתם היו בהפקר ושלוח כמו שנאמר אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה:

245ועם כל זה שהמושל כלו' אף במלכים שמתנהגים עפ"י טבע העולם תמצא תועלת כללי וכ"ש במלכים הצדיקים כמו דוד וחביריו:

246תכון ממשלתו תתכונן ותתבסס מלכותו כמו שנאמר בשלמה המלך ע"ה וידעו כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט ויראו ממנו ונאמר שם ותכון מלכותו מאד ואמר ותתמיד ממלכתו במשך הדורות כמ"ש למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו ונאמר כירח יכון עולם ונאמר אם ישמרו בניך כו' גם בניהם עדי עד וכוונת המחבר בדברים אלו להראות ראיה שמצות המלך הצדיק הוא טובה רבה לכלל אחר שבאה עליו הבטחתו ית' להתמיד הדבר:

247והיד הטובה כינה פה מדת הנדיבות היד הטובה:

248מהשתדל להרבות מהם בחמלת הבורא כו' שמה שטבע בני אדם כוסף אליהם ומשתדל להרבות מהם הוא מוטבע ממנו ית' בכדי שיהיה בהם תקון ענינם כמו שמבאר לקמן והראיה שהרי מצד עצמם אין בהם שום חפץ שהרי אין בהם בעצם די השיב נפש ושבר הרעב או הצמא וע"כ צ"ל שהוא טבע מוטבע שיאהוב אותם האדם ואין טעם באהבה:

249משתמשים בשאר המוצאים הם מיני המתכות ומיני אבנים ונקראים כך ע"ש שמוציאים אותם מבטן הארץ ובכתוב כי יש לכסף מוצא כו':

250ומעט שמשתמשים כו' שבאמת גם הם יבואו בתוך הבאים במינו הרפואות אך על המעט:

251מצד שאינם ריקים מהם שבאמת לא יתכן לומר רב ומעט רק בבחינת כמות הדבר בעצמו דרך משל במספר מאה ממספר חמשים ואחד ולמעלה הוא המספר הרב ממנו וממספר מ"ט ולמטה ממנו נקרא מעט או בצירוף אל הדבר המדובר בו כמו שנאמר הוי לאומים כהמון מים רבים וכו' שכינה שם האומות במים רבים לפי שהם רבים בערך אל ישראל כמו שנא' כי אתם המעט וכו" איך שתהיה שם הכונה אם כפשוטו או כמדרשו וזה כוונתו פה שהרי בודאי לא יתכן לומר על אדם שיש לו רוב כסף בערך כמות הכסף הנמצא בעולם רק בערכו שאיננו רק ממנו בכל אשר הוא נצרך אליו והבן:

252לא היו מגיעים בהם אל חפץ שהרי אחר שלא היה שום אדם חסר ממנו ונצרך לו למה ימכור אדם איזה חפץ שיש לו לזולתו ונמצא אותו הזולת חסר מחפצו שהוא צריך להשיגו מידו:

253ומהם מעט מצד כו' כלומר מפלאי החכמה הנראה בקנין הכסף והזהב הוא גם זה שהם מעט מצד והרבה מצד כלו' גם בבחינת אדם אחד בעצמו הוא מעט מצד ריבוי מציאותו בעולם שמה שמצאה ידו בוודאי הוא חלק מעט מזעיר ממנו ומצד ריבוי יותר מכמות צרכו אליו צודק לומר שכביר מצאה ידו ושניהם צריכים לשלמות האדם כי במה שהוא מעט בעיניו בערך הנמצא בעולם הוא תועלת לבלתי רום לבבו מאחיו ומה שהוא רב בעיניו בערך צורכו יביאנו להיות חונן אומללים. ויותר נראה לי שהוא טעות המעתיקים במלת ומהם וצ"ל וכן הם והכ"ף והנו"ן פשוטה נסתבכו זה בזה ונעשה מהם מ"ם וכמו שאמר לקמן וכן הם יקרים מצד צורך האדם אליהם ונמבזים מצד שאין תועלת בעצמם כאמור:

254מן המחשבה המעולה אשר בחכמה העליונה שהרי רוב נסיון האדם והראות בתירתו הטובה היא אם רעה הוא בהם ומשמים השקיף על בני אדם היש משכיל וכו' לפי שיש לאדם בו בחי' ההמשך אחריו ובחי' הנסוגה ממנו והבן:

255קיום הגופות והשארם על ענינם שיש דברים שלא היה הגוף יכול להתקיים זולתם כמו האכילה והשתיה והם נקראים קיום הגופות ויש דברים שהיה יכול להתקיים בלעדם כמו מיני המלבושים שהרי אינו נמנע שישב האדם בצל קורות ביתו ולא יתראה בפני הבריות ויתקיים ימי חלדו אבל אין מנהג זה מענין אנושיותו:

256לעמוד בלעדיו בדבר שאין צריך לו כלל בהכרח ולהתעכב זולתו בדבר שהוא צריך לו בהכרח אבל בעתים ידועים אין צרכו בהכרח אליהם ויכול להתעכב משך זמן מה זולתו:

257מציאותו יותר קשה על החלוקה הראשונה שלפי שאין האדם צריך לה בהכרח ברא הוא ית' בטבע העולם שאינה מזדמנת לו כלל מעצמה רק האדם צריך לטרוח אחריה וגם אחר הטורח בקושי ימצאנה אך הדברים המוכרחים לו לפרקים שם הוא ית' בטבע העולם שיזדמנו ליד האדם מעצמם ויוכל להשיגם בלא טורח גדול אך לפי שאין צרכם תמידי גם הזדמנותם מעוטה ומשל הראשון אבנים טובות ומרגליות ומשל השני מיני בגדים:

258לקצת החיים יותר כמו דרך כלל הם נמצאים למין בהמה יותר מלמין החיה שאינה צריכה כל כך להם בתמידות לפי טבעה:

259האויר הנשאף שהריאה שואפת אותו מבחוץ דרך הקנה שואפת בפ"א הוא כמו שואבת בבי"ת כמו באות נפשה שאפה רוח (ירמיהו ב׳:כ״ד):

260שלחה הבורא מלשון ושולח מים על פני חוצות המשלח מעינים ואינו לשון שליחות רק לשון שלוח שהוא הפך העצירה:

261וקבצם במקום מיוחד כלומר ואעפ"כ אין התפשטותם כוללת כמו האויר שהרי הם מקובצים במקומות מיוחדים שהבע"ח צריכים ללכת אל מקום תחנותם לקחת אותם לרוות צמאונם:

262לקצת בני אדם השוכנים רחוק קצת מהם:

263ולמצוא תמורתו שהרי בעת הדחק אוכלים בני אדם קורמי דאגמי כמאמר ר"א מי שלימו קורמי באגמא:

264השגתו יותר קשה היינו להשיג אותם בקנין מיד זולתו ומציאותו יותר יקרה שמציאותו בעולם כבדה וע"י עמל ויגיעה רבה בא מציאותו כמאמר רז"ל כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וכו' ואמרו יותר יקרה מן המים שהרי אף המים בא ביגיעה להרבה בני אדם שחופרין בארץ כמו שמצאנו לאבותינו ז"ל:

265והצמחים כוונתו על הפשתן והקנבוס וצמר גפן:

266אלא לאחר זמן כלו' שבהרבה מקומות הם בלתי נמצאים בכל זמן זולת לעתים ידועים:

267לעמוד זולתם בהחלט קצת זמן ויסתופף אז בקורות ביתו גם יכול להסתפק במעט מהם לזמן ארוך:

268אלא מצד ההסכמה כלומר שבאמת כל כח חשיבותם אינו רק מצד הסכמת בני אדם להחשיבם:

269המון בני אדם כו' שאצל המון קבוץ גדול מבני אדם יחד לא תמצא ריבוי כמות אבנים טובות ומרגליות ככמות ריבוי המאכל הנמצא לאדם אחד: