פת לחם, שער שביעי - שער התשובה י

1אשר בכחו ויכלתו מהם מה שתלוי בלב כמו החרטה הוא נקרא בכחו ומה שצריך לצאת בפועל הוא ביכלתו:

2שנעלם ממנו ונמנע עליו על הקושי מצד העלמה דהיינו שזכר למעלה שנשכח ונעלם ממנו את מי עשק ורצן ונגד מם שזכר למעלה שנמנע ממנו מצד ריחוק מקום או מבלתי יכולת אמר ונמנע ממנו:

3מוצא קרוב מחטאו ישים מוצא לתיקונו כלומר מקור שתקונו יהיה נובע ממנו בדבר שהוא קרוב לחטאו אף שלא יהיה מענין חטאו ממש:

4וירחיק אמתלאותיו כו' כלומר שלא יאמר האדם איך יתכן שיקל לי הבורא והרי עוז מלך משפט אהב והקטיגור מקטרג לזה אמר שלא יחוש לזה כי עמו ית' עצה ותושיה איך להרחיב אמתלא בחטא האדם להקטינו ולהקל תשובתו וכבר נאמרה מליצה זו למעלה בתחלת שער זה:

5וירצהו כו' שאף שישיב לו ממונו צריך לרצותו על צערו שציער אותו וז"א וירצהו שיתנהו השם לרצון לפניו:

6או בממונו היינו שהזיק לו ממונו ולא גזלו לעצמו רק במזיק:

7רצון ואהבה כו' כבר בארתי למעלה שבכמו זה איננו צריך אף לכתחלה להשיב לו הממון שהפסידו אפילו אם יש לו אם אפשר שיפייסנו וימחול לו כי לא נאמר בתורה רק והשיב את הגזלה וכו' ואין לשון השבה אלא במה שלקח לעצמו משל זולתו שאז צריך בודאי להוציא מידו הממון האבוד ולהשיבו לבעליו אם יש לו משא"כ כאן ולכן לא זכר בכאן רק המחילה:

8יפיק אותו האל כו' ישים בכחו להוציא תיקונו לפועל בעשות דברי תועליות כוללות כמו בנין גשר כו' וכבר נאמר תיקון זה גם בתלמוד:

9מצד מצפונו ותרמית לבו פי' מצפונו הרע הצפון בו וזה במה שבין אדם למקום ובמה שבין אדם לבריות אמר ותרמית לבו שכבר ערב לו לחם שקר בלשון תרמית ואינו רוצה להניחו:

10מהגיע אליו מונע המליצה מסורסת כלומר שום מונע לא ימנעהו מהגיע אליו:

11פותח לו שער הישרה במה שבין אדם לחבירו יצילהו מכל עקבה ורמיה וישים העקוב למישור ועל מה שבין אדם למקום אמר ומורה אותו כו' ולפי שהוא ית' מקפיד יותר על מה שנוגע לבריותיו ממה שנוגע לעצמו כמאמרם ז"ל בירבעם לכן הקדימו: הישרה. ה"א הראשון נוסף כמו הדרכה:

12טוב וישר ה' שהאדם צריך להקפיד יותר על הנוגע למקום לכן הקדים דוד טוב לישר:

13מחובות התשובה איך השכל מחייב שהאדם צריך לשוב בתשובה:

14מאופני החזרה בכמה אופנים יחזור האדם בתשובה:

15מה שיש בו טענה עליך במה שגליתי לך כל הנ"ל יש לו טענת חיוב לענוש אותך אם לא תשוב:

16ונפסקו אמתלאותיך תמו ונכרתו כל האמתלאות שהיה לך להשיב על עצלותך מלשוב:

17ומה תאמר כו' סכלתי ולא סכלת איך תאמר סכלתי בדבר חיוב התשובה ולא ידעתי שהאדם צריך לפשפש במעשיו ולשוב הרי באמת לא סכלת שהרי כבר גליתי לך מחובות התשובה:

18או תאמר עשיתי מה כו' ואיני יודע כלומר איני יודע איך לשוב מהם שהרי כבר גליתי לך אופני החזרה או הכוונה איני יודע מה שעשיתי כמו שזכר למעלה שאינו יודע את מי עשק ואמר שם שגם זה אינה אמתלא כנ"ל:

19תשובת השאלה הזאת מה תשיב כשישאלוך למה לא שבת בתשובה אחר שחטאת:

20ומבלי ספק כו' כלומר שמא תדמה שלא ישאלוך באמת לא תסתפק בזה שבודאי נהיה נשאלים על זה:

21לא מדברינו שאם ימות האדם בלא תשובה בפועל אעפ"י שהכין עצמו בחייו ואמר בפיו הרבה פעמים שדעתו לשוב לא יקובל עי"ז לבעל תשובה:

22ופרי הקצור החרטה הפרי כלומר התולדה היוצאה מהקצור והעצלות הוא החרטה שבודאי יתחרט האדם אח"כ על עצלותו:

23וכמה ועד מתי כו' שיש דברים שצריכים להמשך זמן פעולתם ויש דברים שהאדם מתמהמה עד שיגיע הזמן המוכשר לזה ועל זה אמר וכמה כלומר כמה משך העכוב הכי יש משך זמן מוגבל שצריך להתעכב כ"כ או שהדבר מתעכב ע"י שאתה צריך לצפות עד זמן מוכשר לעשותו ועז"א ועד מתי והבן ד"מ אדם שדר בבית פחות ויש לו בית אחר טוב ממנו אם תשאלהו ע"ז אפשר שישיב לך שהוא צריך לדור דוקא בזה הבית עוד משך זמן כך וכך או שישיב לך שאינו יכול להכנס לבית ההוא עד שיגיע לזמן פלוני ואם תהיה תשובתו ממין הראשון תהיה שאלתך כמה ימשך זמן צורכך לדירת בית זה ואם תהיה ממין השני תשאלהו מתי יגיע הזמן ההזא וזהו ועד מתי:

24ותשאר בלי ספק כו' פירוש יותר קצר ממה שהיה בתחלתו:

25הנבזה ממהותו והכלה בהפסק זמנו:

26והקבלה קבלת התשובה וכפרת העונות מצויה כלומר נמצאת לך:

27קודם בא פחדך כלומר בעודך בריא ושלם בכחך שאחר שהאדם חולה ומתפחד מן המות אז אין דעתו כ"כ צלולה וכחותיו חלושים גם תהיה נחשבת אז לתשובת הכרח:

28שיאות לכמוך שכל אחד עיונו קצת חלוק מזולתו לפי נטות תאותיו ולפי פרנסתו ועניני ביתו:

29ויהיה שקול כו' שיהיה העון שקול בשוה עם השכל כלומר שלא ימעט עיונו ויעיין כפי יכולת שכלו:

30וכלנו נקוה כו' שהרו הטוב הוא נכסף לכל אבל לא ישיגוהו רק כו':

31הממהרים אליו בלבם:

32הרצים עדיו בפועל:

33להתנהג בה מלת בה מוסב על המדה:

34עם כלות מלכותו שהרי מלכות הוא אפשרי ואפשר שתכלה שם מלכות מן האומה ההיא או שתנתש פירוש תעזב ממשלתו מהם:

35והתחלקות לבו שלבו חלוק לדברים רבים ועל כן תמעט השגחתו בכל אחד מהם כי כחות האדם הם מוגבלים:

36טרדתו כו' שקצת דברים אלו שהוא פונה עצמו לעסוק בהם מטרדת דעתו ומונעתו מדברים אחרים:

37ועבור השכחה וההעלמה עליו שיכול להיות שתעבור עליו השכחה או העלמה דהיינו העדר הידיעה בתחלה:

38מרוב מה כו' הרי אנו רואים הרבה מן הדברים הנראים נעלמים ממנו כ"ש כו':

39אל מה שירצהו כו' תראה מהיום והלאה להיות זריז ומהיר לעשות הדבר שהוא רוצה ושאתה יודע שקבלה ממך:

40ולא יטרידהו כו' כמאמרם ז"ל הכל נסקרים בסקירה אחת:

41שנטה מעליו כו' שנטה הנו"ן בחיר"ק כלומר היתכן שנהיה נוטים ממנו ואח"ז נתאחר מלהכנע כו':

42עת קצנו הנגזר עלינו ח"ו בגזירת שמים ומדת ימינו הקצובים לנו מיום הולדנו:

43ונחשוב על ענינינו כלומר על מעשינו שפעלנו:

44וצדתנו צדה לדרך המתוקן עד בואנו למקום המיועד ואח"כ הדברים הנצרכים לנו במקום המיועד לנו בעולם הבא. קודם עת הצורך מוסב על מלת ונחשוב:

45בכל עת כו' וכבר אמרו רז"ל בזה משל למלך:

46בברור מה שיגיר כו' שכמו במשל ששמעת מזולתך המבשר אנשי קריה כנ"ל שהיה בודאי הדין ברור לך שאתה צריך להיות נכון ולהצטייר כן יהיה ברור לך ע"י מה שאתה רואה בעיניך שהמות מכלה וכו':

47ואל תדחה שכלך כו' אל תעשה לך היסח הדעת בדבר שהשכל מחייב לך:

48על עבדיו טובות יש הרבה טובות שבאים ממנו ית' על עבדיו:

49ינוחו בם יהיה להם נחת והנאה בהם:

50ואם ישיבום עליו כלו' שלא יחפצו בהם כאדם המשיב לחבירו מתנה שנתן לו:

51יהיה לטענות עליהם שהוא ית' יטעון עליהם למה הייתם כפוי טובה:

52ואחר כך ישובו לנקמה שעל זה גופא יתחייבו שלא רצו להציל עצמם בטובה שהטיב להם ונמצא כאלו ח"ו נתן להם מתחלה לנקמה וכבר ידוע משל רז"ל מכת לסטים ומחתרת וכו':

53אל הדרך הישרה להשירך מדרך תועה וזה על סור מרע ועל עשה טוב אמר והורה אותך וכו':

54ולחמלה עליך תפס לשון הכתוב לחומלה עליך (יחזקאל ט״ז:ה׳) כלומר כל זה הוא עושה להיותו חומל עליך ומנהלך לאט ואינו מכביד עליך תשובתך:

55שתתמיד על פתיותך בלכת אחר הוללות תאות העולם:

56שתשוב אליו בסור מרע ותמהר לחזור עדיו לעבדו בעשה טוב:

57להאזין אליו להאזין דברי תוכחתו:

58ולשמוע בקולו לסור ממה שהזהיר:

59ולדבקה בו לדבק במצותיו כמו שאנו מתפללים ודבקנו במצותיך:

60מה שבחר כו' היינו העוה"ב שהוא מנת חלקה שבחר לה הוא ית' וזה לא יושג אם לא אחר שתרצה אתה להשיאה למעשים שרוצה ממנה הוא ית':

61אשוב אל האלהים כו' בלשון תמיהה:

62אשר ארכו ימי התעלמותי גרסי' כלומר פן תאמר אלי אסיא אסי חגרותך הלא גם אתה חולית כמוני לז"א כי לא יחדתיך כו' כלומר גם עלי ועליך אני מכוון בתוכחתי והערותי:

63והכנע לאמת כו' כלומר גם לו יהיה כך שאינני מכוון עלי רק עליך מ"מ אחר שבדבר אמת באתי עליך להכנע לדברי וכבר המשילו דבר זה לאיש המהלך באישון לילה קורא בגרון בני אדם גם בני איש השמרו לכם מתבערת יקוד אש היתכן שתאמר מה לי להאזין קולו הכי לאהבתי הוא מזהירני הלא למען שכיר הוא בא בשכרו ואם עוד תשקיף בעד החלון ותראה אותו אוחז אוד בוער ומתלהלה בו ומדו לבושו חרוך בו לא מפני זה תאמר נואש לדבריו הנדברים באמת:

64אשר העיר אותך על ידי:

65התעלמות זולתך כו' למענה לך לטעון נגדו על תוכחתו ולהכין לך אמתלא לפניו ית':

66הממהרים אליו שלא ישיאנו היצר לדחות לזמן אחר:

67ויטהר לבנו לשוב אליו בלב שלם לא לשום פניה רק לאהבתו ורוממותו ית' אמן: