פת לחם, שער עשירי - שער אהבת ה' ב

1בעבור הטבתו לו וחסדו עליו הטבתו בבחינת הטובה וההנאה שקבל ממנו וחסדו בבחינה שעשה זה בחסד חנם לא בגמול:

2שהוא עובר על פשעיו שפשע במה שלא שמע אליו לעשות מצותו והתרפה מעבודתו כמד"א מלך מואב פשע בי ויפשע מואב בישראל:

3ורוב מחילתו לו וכפרתו לעונותיו היינו במה שעשה בפועל דבר שהזהיר ממנו ואמר לשון מחילה על העברת העונש ממנו וכפרה על היסח דעתו מנטירה אותו ע"ז:

4והשלישי אהבתו אותו בעבור גדולתו ורוממותו כו' פרט ג' נגד ג' תואריו ית' שהם הגדול הגבור והנורא. והנה השלשה מיני אהבה שזכר הם עצמן השלשה מיני אהבות שזכרום תמיד החוקרים דהיינו אהבת הערב והמועיל והטוב דוק ותשכח:

5להסתירו עונינו הלמ"ד הוא ל' הסבה:

6ועברו על כו' ועברו הרי"ש בחול"ם והנה באריכות אפיו ית' אמר לשון הסתר עון שמסתירו מן המקטרג ועל היותו אח"כ מעבירו ומוחלו לגמרי ביה"כ וע"י תשובה אמר ועברו על פשעינו או כוון באמרו הסתר עון על העבירות בפועל ועל היותנו פושעים במצותו בעשה טוב אמר ועברו על מצותיו ומה שהפלגנו בעו"ה בשניהם וזה שמסיים עם גודל מריינו בעשות רע ועברנו וכו' ולא עשינו הטוב ומלת גודל מוסבת לשתי הבחינות:

7לעצמו העי"ן קמוצה ואמר לעצמו ולכבודו ג"כ על הבריאה ועל ההשגחה ואמר אח"כ לגדלו ולרוממו שעל הבריאה אמר לגדלו כלומר לספר גדולתו ית' שברא כל המציאות רק בחסד ונדבה ולא לתועלתו ח"ו שהרי היה מסתפק במציאותו מעולם ועל השגחתו והנהגתו אמר ולרוממו לספר בפינו שזהו רוממותו ית' שממכון שבתו ית' הוא משגיח על כל יושבי הארץ ולא יעצרנו הגשם היפך דעת פילוסופי האומות הכופרים בהשגחה ומדמים בדעתם שהם מרוממים אותו בזה באמרם שלפי גדולתו אין העולה כדאי שיהיה מושגח ממנו לכן גזרו שהשגחתו נפסקת בגלגל הירח. וכבר האריכו בזה חכמי אומתנו הקדושים בהראותם שגם זולת אמונתנו בזה מצד הקבלה מאבותינו הקדושים ומציאות התורה ונבואה בישראל גם מצד השכל האמתי כל דבריהם הם מאפע וסכלות בימינם:

8ורצה באמרו בכל לבבך כלומר מה שדייק במלת בכל:

9מדות בני אדם והתחלפות דעותם בנדיבותם וכילותם והנדיבות להתנדב לו יתברך בלב ונפש ומאד או להיות כולו נגדו ית' בהם הוא תלוי בשני אלה דהיינו במדותיהם כפי טבע תולדותם או לשינוי דעותיהם ע"פ בחינות שכלם וז"א מדות בני אדם והתחלפות דעותיהם:

10שהאוהבים שלשה מינים מהם מי שיתנדב כו' הנה אחר ההתבוננות בשלשה מיני אהבות אלה נמצאה שהם הם הג' חלוקות אהבת הידועים דהיינו אהבת הטוב והמועיל והערב כי באהבת הגוף הכוונה שיענה גופו מתאותיו עבור אוהבו כי אם ייסר גופו בעבורו וזה ממיני אהבת נפש כמאמרם ז"ל מה לי קטליה כוליה ומה לי כו' ונגד זה הביא לקמן פסוק נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים שהכוונה הוא שהוא היה עוזב אהבת נשים בשביל השגת אהבתו. והנה אהבת הערב ואהבת ממונו הוא הראש וראשון מאהבת המועיל וע"ז הביא פסוק אם יתן איש את כל הון ביתו וכו' ועל אהבת הנפש הביא פסוק כי אהבת נפשו אהבו והיא אהבת הטוב שמי שמוסר נפשו וחייו בשביל אוהבו בודאי אהבת הטוב בערב בו שהיא אהבה הבלתי תלויה בדבר. ואתה הקורא בין בדברים אלה ותתבונן בהם והעמידם על סדרם ומכונם בדברי המחבר:

11עשה רצונו כרצונך כו' שפשט המכוון בזה המאמר שיעשה האדם ית' בשלמות השמחה וטוב הלבב בלי שום כילות כמו שהוא עושה רצון עצמו ובקרוב אכתוב אי"ה בפירוש דברים אלו דבר הגון מאד:

12בסתרו ובגלויו שהכוונה באמרו בכל לבבך על המחשבה שבלב שהיא נסתרת ובכל נפשך ובכל מאדך כוון אל הדברים הגלוים שהרי מסירת הנפש לשמו ית' ועצות התלויות בממון שניהם רוב ענינם בגלוי ואמר בסתרו ובגלויו על מצות שבין אדם למקום ועל שבין אדם לחבירו אמר ובמצפון ענינו ונראהו כמו בצדקה יהיה שלימות לבו שוה הנעשה בסתר עם הנעשה בגלוי:

13על שקל אחד וערך אחד על הסתר והגלוי שהם מענין אחד אמר משקל אחד ד"מ מי שנותן וינר לעני בשתר ואח"כ נזדמן לו שהוצרך לפסוק ברבים המסכימים לעשות פסיקה לצורך פרנסת עניי העיר יחיד או רבים יהיה שלימות לבבו שלם מה שעשה בסתר עם מה שהוא בגלוי ולא יהיה לבו יותר שלם בגלוי שזה מורה שיש לו תערובות פניה להתגדל ולהתיהר אמנם בשני דברים שאינם ממין אחד ד"מ שמה שנתן בסתר היה סתם צדקה לפרנסת עני והפסיקה ברבים היתה להצלת נפשות כמו פדיון שבוים שבודאי הדין נותן שבדבר הזה צריך הלב להיות חרד וזריז וממולא ע"ז אמר ערך אחד שעכ"פ צריך להיות שוקל בדעתו שיהיה לבו שלם בעשותו דבר צדקה כזה בסתר באותו ערך עצמו נגד הדבר הגדול ממנו כאשר היה עושה אותו ברבים ג"כ נגד ערך הגדול והבן:

14לבי ובשרי כו' הרי שהקיש הנסתר בלב אל הנפעל באברי הבשר:

15אהבתך והשתדלותך בזולתו מה שאתה אוהב איזה דבר זולתו ית' או באיוה ענין שאתה משתדל זולת עסק עבודתו יהיה הכל לשמו ית':

16במה שירצהו ממך כדי כו' שתאהוב זולתך להפיק רצונו שכן הוא ית' רוצה שיאהב האדם את זולתו מבני ישראל כמ"ש ואהבת לרעך כמוך ונמצא אהבתו את אדם זולתו תלויה באהבתו ית' וצודק לומר שהיא סעיף מאהבת הבורא: