פת לחם, שער עשירי - שער אהבת ה' א

1כלות הנפש מלשון הכתוב נכהפה וגם כלתה נפשי:

2עצם פשוט כלומר שאיננה מן המורכבים:

3בהנהגתה אותו זהו הנסיון אם תשים לב ותתאמץ להנהיג אותו או תתעצל ותמשך אחריו:

4לחוש עליו בהשגחתה עליו להצילו מן הנזק ועל תועלותיו בצרכיו אמר ולמשוך התועלת אליו:

5בעבור השתוף והחברה שותפות הוא בקנינים חיצונים וחברה הוא צוותא והתחברות עצמיות ושתי הבחינות צודקים בהם לפי שזולת התחברותם הם גם משותפים בפעולות הכשרון:

6תועלת לגופם כו' תועלת בדברים שהם על צד היותר טוב ותקנת הצלה מן הנזק:

7הקדים התועלת לפי שהוא יותר מצוי בטבע העולם:

8תטה במחשבתה אליו אל הדבר ההוא ואמר תטה במחשבתה ותכסוף לפי שבתחלת הציור אין שם רק נטיה במחשבה ואח"כ במשך זמן הציור בא לידי כוסף שהיא התשוקה החזקה:

9כדי לבקש המנוחה ממדוי גופה כו' שינוח לבה מהרגשת מדוי גופה ואמר מדוי גופה על המדוים שבעצם הגוף ועל הפגעים הפוגעים בדברים שהם חוצה לו כמו הנזק בבניו וקנינו אמר ופגעיו. והנה כלל בכאן הצלה מן הנזק ומשיכת התועלת שניהם בבקשת מנוחה ממדוי הגוף לפי שגם על מניעת התועלת הנצרכת לגוף הוא כואב ולבו דוה:

10ככסוף האדם כו' כמו שהאדם נכנס לרופא בקי שיזמין לו מי שישמשנו ויחשוב על אודותיו כן תכסוף הנפש לדברים שהם תועלת ותקנה לגוף שהם בנמשל דוגמת הרופא והם המעמידים הגוף על איתנו שיוכל לשמש את הנפש שהיא חולת אהבתו ית':

11אור בעצמה בעצם שלה ואמר אור בעצמה בדעות האמיתיות הבאים מהארת השכל ועל המעשים שהיא צריכה לשלימותה אמר וכח בנפשה שהדבר ההוא נותן לה אומץ להוציא מעשיה לפועל:

12תטה במזמתה כו' פרט בכאן חמש בחינות נגד הדעות והפעולות שזכרנו שהדעות נחלקות לשלשה שדברנו למעלה שהם החכמה הטבעית והלמודים והאלהות והפעולות נחלקות לב' מעשים שבין אדם למקום ושבין אדם לחבירו:

13קרואי הגוף רבים מקרי הגוף רבים בחלאים הקורים אותו וזה נאמר על הצלת הנזק. ועל הדברים שמבחוץ הנצרכים לו אמר וצרכיו וכו':

14מתמידים עם השעות והעתים שהמדוים שבגוף הם מוכנים לו בכל שעה שאיננו בטוח מהם אף שעה אחת משא"כ הצרכים החיצונים ד"מ במלבוש שחסרונם איננו מוכן בכל שעה שכשהאדם מלובש בטוב איננו חסר לבוש עד עבור עת קיומה לכן אמר עליהם והעתים:

15ואין הנפש יכולה לעמוד מעיין כו' אינה יכולה לחדול מלעיין כו' ובלשון אשכנז זיא קאן ניכט אבשטעהען פאן דער זאכע:

16השקט לא מנוחה נגד ב' בחינות הנ"ל:

17הראוים לה על הנעולות והמתיחדים בעצמה על הדעות שהמושכלות האמתיות הם מתיחדים בנפש ונעשית לעצם אחד שהרי היא נקראת נפש משכלת:

18הצלחתה בנוה מרגועה על ידיהם תהיה מוצלחת בהגיעה למדור מניחתה:

19מה שנטתה אליו כו' כלו' שדברי גנות האלה הטרידו לבבה והסיעו אותה מן הדבר אשר בו הצלחתה בשני המעונים והכוונה על עבודת הבורא שבזה הצלת הנפש בעוה"ז ובעוה"ב וז"א בשני המעונים ואמר מה שנטתה כו' בפעולות ונמשכה עדיו ברעיוניה בשבושי דעות:

20ותניח כל עניניה כו' צרכיה בעוה"ז תניח על הבורא החונן ותהיה פנויה להטות מחשבתה לבקש אופני הצלתה מן המוקשים העצומים אשר בשבושי הרעות ומן הפעולות הרעות בתאות שהם נתנו לנסיון לנסותה בהם:

21ואז תפרוש מן העולם ומכל תענוגיו ותבזה הגופות כו' כלומר אם מצד חומריות תאות העולם אם מצד זלזול גוף האדם שאינו כדאי להשתדל בעבורו ולהפסיק לו תאותיו:

22גודל יכלתו בבריאה יש מאין וזה נגד תואר בוראה ועל תואר מנהיגה אמר ועוצם מעלתו איך הוא ית' מנהיג בריותיו בצדקה ובמשפט:

23ביראה ופחד ואימה יראה מצד רוממותו ית' ופחד מעונשו בעוה"ז ואומה מעונשו בעוה"ב שפחד נאמר על דבר הקרוב ואימה על דבר הרחוק כמו שפירש"י ז"ל בפסוק תפול עליהם אימתה ופחד:

24מעצמתו וגדולתו עצמתו בבריאה וגדולתו בהנהגה:

25עד אשר יבטיחנה כו' ישכין אותה לבטח:

26וישקיט פחדה על עוה"ז ומוראה על עוה"ב:

27ואז תשוקה כוס האהבה כו' הפליג מליצתו על דרך הנשמע בין ההמון שיש איזה משקה שמשקין את האדם שסגולתה להוליד לו אהבה עזה לאיזה אדם שמכוונים לו:

28ולא יעבור על רעיוניה כו' לא יעבור שום ציור רוממות על רעיוניה זולת רוממותו ית' ועל מחשבה בעבודה אמר שלא יעלה במחשנתה שום מחשבת עבודה בלעדי עבודתו ית':

29ולא תשלח אבר כו' לשון הושטה כמו וישלח ישראל את ימינו (בראשית מ״ח:י״ד):

30ולא תתיר לשונה כלומר שהלשון יהיה קשור ואסור אצלה ולא תתירהו ממאסרו כי אם בזכרו וכו':

31בזכרו ושבחו והודאתו ותהלתו ארבעה לשונות נגד ארבעה חלקי הדבור האסורים רכילות וליצנות ודבר בגנות רעהו שאנו קורים בסתם לשון הרע ודברים בטלים והפרוש הזה ממיר אותם בדברי קדושה הנזכרים:

32מאהבה בו כו' שאינו עושה זה לתקות שכר רק מאהבתו התקועה בו יתברך:

33אהבה בו ובטחון עליו שתאהיב אותו על אשר ענש אותה על מריה בעוה"ז בכדי שלא תענש בעוה"ב ועם זה היא בוטחת בו שיוציאנה מצרתה ולא תבקש תחבולות טבעיות להנצל על ידם:

34ובמחשכי הלילה כו' שלא מצאה ידו לקנות שמן למאור:

35ועוזך וגדלך הוריתני כלומר אחר כל החסרונות האלה אני מתנחם במה שהוריתני גדלך ועוזך לכן אף אם תשרפני כו' ואמר גדלך ועוזך על הבריאה וההנהגה:

36אעפ"י שמצר לי בחסרון צרכי ומכלכל אותי בלחם צר ומימר לי ביסורים קשים ומרים אעפ"כ בין שדי ילין כלומר אהבתו תקועה בלבי שהלב הוא בין השדים כן פירש רש"י ז"ל:

37והוא דומה כו' ובכל נפשך כו' ואמרו רז"ל אפילו הוא נוטל את נפשך: