פת לחם, שער עשירי - שער אהבת ה' ו

1מעניני המותרים שמה שהוא מותר ואיננו הכרחי הוא מטריד האדם מעבודתו ית' בחנם לכן הוא עוזב אותם:

2יראתו על פניכם הרי שאותות היראה נראים ונכרים על הפנים:

3יראת עונשו ונסיונו שהוא ירא ממנו יתברך מפני שהוא רואה בני אדם מתיסרין בעולם מהם בדרך עונש ומהם בדרך נסיון:

4שיצערהו וידכאהו נגד העונש והנסיון:

5למעבד מאהבה פירש מאהבת השכר ומיראת העונש:

6אם יירא ויקוה יעשה אם הוא מתירא שלא יעשה צווי אדונו יענש ומקוה שאם יעשה יגמל טוב אז יעשה ואם לא וכו':

7כבודו ורוממותו ועוצם גבורתו נגד ג' תארים הגדול הגבור והנורא:

8ואיננה סרה מן האדם כו' כל ימי חייו משא"כ יראת העונש אין לב האדם מתעורר עליו רק בבואו לפעול איזו פעולה לפי שהגמול והעונש הם תלוים במעשים ומסובבים מהם. ומה שאמר לשון כפול איננה סרה ובלתי נפרדת נגד בחינות סור מרע ועשה טוב כשהאדם נזהר מעשות רע אז יראת עונש הרע ההוא סר ממנו ויראת העונש על בלתי עשות טוב אחר שעשה הטוב ההוא בשלימות נפרדה ממנו:

9והכוסף המצער שהכוסף היא התשוקה החזקה לדבקות הדבר ההוא וגורמת צער לאדם שאין יכול להשיג הדבקות ההוא והוא שאמר הכתוב כי חולת אהבה אני:

10שיראני ירא זולתו שיראה אותי הבורא שאני ירא מזולתו וכדאי בזיון הוא לי

11ברצון הבורא ית' כלומר הוא מקבל עליו שכפי רצונו יהיה בודאי אם ירצה יתן בלבם לשבחו ואם ירצה יהיה היפך או הכוונה כשהוא עוסק בדבר שהוא רצון הבורא כמו צוות על הטוב ולהזהיר מן הרע שמפרש כי במילי דעלמא בודאי חייב האדם להתרחק מן הכיעור והחשד:

12כשהוא מצום כו' כלו' כאשר הוא מוכיחם לעשות הטוב ולהתרחק כו':

13ברצון האל ית' כלומר הוא מוסר עניני נפשו וגופו וכו' לרצונו ית':

14בשבח הם דברי שיר. והודאה ותהלה הכוונה שהוא מודה לו ית' בהכרת טובותיו ונותן לו תהלה עליהם:

15ולא בקללה שלא יקלל את חבירו בשם כמ"ש לקמן:

16לבטלה ולא לצורך ולא יחייבהו בה דין הנה נאמר ונשבעת חי ה' באמת ובמשפט ובצדקה ופירשו שם המפרשים שהשבועה מסורה לאדם לאחד מג' פנים אם כדי לאמת דבריו בפני רעהו וזה מצוי מאד בספורי הכתובים חי ה' אם עשיתי כך או אם לא עשיתי כך והב' אם חייבוהו הב"ד שבועה נגד רעהו בהשפטו והג' אם האדם חפץ לעשות איזה דבר ממעשה הצדק והכשרון והוא ירא שלא ימנעהו יצרו ולכן הוא אוסר עצמו בשבועה כמ"ש נשבעתי ואקימה וכו' ועל ג' בחינות אלו אמר באמת ובמשפט ובצדקה. והנה בכאן בא לשלול הג' כוונות הנ"ל ונגד האמת אמר לבטלה ונגד תועלת התנהגות בצדק אמר וללא צורך כלו' ללא תועלת ונגד המשפט אמר ולא יחייבהו בה דין:

17היא השבועה שמחייבין כו' כלומר שאחר שנתחייב נשבע לשקר:

18והוא חייב להזהר כו' לכבודו מלת לכבודו מוסבת על מלת להזהר שהזהירו בזה תהיה לכבודו ית' ולא לכוונה אחרת כמו ד"מ שמכוון בה לתועלתו דהיינו שכשיראו בני אדם שהוא נזהר כ"כ מהשבועה והיא כ"כ יקרה בעיניו יאמינו לו ממונם על שבועתו:

19למאמין לבר ישראל שהוא מאמין בבורא:

20כשחוק לכסיל שעשות הזמה היא אצל הכסיל כמו שחוק והוא עושה אותה בשאט בנפש:

21שיתנה בעת שהוא יועד כו' לשון תנאי כלומר בכל מה שהוא מיעד את זולתו לעשות איזה דבר טוב יתנה ויאמר שיעשה כך אם יהיה רצון האל:

22מיראת מהירת כו' שהוא ירא פן תבואהו המות מהר ולא יספיק לעשותו לכן אומר אם ירצה האל להשאירו בח ים:

23אם קדם כו' אולי לא נגזר ואז בודאי לא יצליח במפעליו:

24שיאשר ויורה יאשר בני אדם בסור מרע ויורם בעשות טוב. יאשר ידרוך כמו ואשר בדרך לבך (משלי כג):

25בין ברכה בין בקשה בדברים רכים או בדברים קשים:

26כפי הצריך לזמן ולמקום כו' שאין כל הזמנים שזה כמ"ש הוראת שעה היתה ועל המקום ג"כ אמרו רב בקעה מצא וגדר בה גדר ופירש"י ז"ל שאנשי המקום היו פרוצים בדבר וגם צריך שום לב לפי כתות בני אדם ד"מ לכת החנונים צריך להזהיר ביותר על זהירות באונאה וצדק המשקלות ולכת טבחים על זהירות מנבלות וטרפות ולכת הרוכלים בפרישות מן העריות ודומיהן הרבה. גם לפי מעלת האדם כמ"ש ראה אביו עובר עבירה יאמר לו אבא כתוב בתורה כך וממילא נשמע שההדרכה מתחלקת גם בשאר בני אדם לפי מעלתם ובכלל זה להיפך שצריך לזהר לפעמים בהדרכה בלתי מוכרחת לפחותי המעלה כמ"ש הני נשי דאכלי ושתו בעי"כ עד חשכה ולא אמרינן להו ולא מידי משום דמוטב שיהיו שוגגין וכו':

27מהגדולים ועד אנשי השוק כלו' מגדול ועד קטן:

28ישמע חכם ויוסף לקח נראה מדעתו שכוונת הכתוב הוא שהחכם שומע ומקבל הטוב על עצמו ואח"כ הוא מוסיף לקחת גם אנשים אחרים להכניסם בהדרכתו:

29אל התכלית הרחוק הוא התכלית האחרון ד"מ במדרגות שמנה ר"פ בן יאיר כל מדרגה תכלית למה שלמטה ממנה והמדרגה האחרונה הוא נקרא התכלית הרחוק מפני שהוא רחוק ההשגה מכולם:

30מי שמורה בני אדם כו' הרי עשה טוב ומישר הרשעים להסירם מן הרע:

31בעבור זכיותם שזכיות שלהם יהיו מיוחסים גם לו:

32בכל הימים במצות התמידיות ועל הבאות מזמן לזמן אמרו בכל הזמנים:

33ריק ממצוא היינו פירוש על שבח ריקם:

34ובידיעתו במה שהוא יודע אותו: