פת לחם, שער עשירי - שער אהבת ה' ז

1והכירו חפצו בהם שהוא ית' חפץ בבני אדם כלומר שבחר בהם לעבוד אותו:

2מנהלם מלשון אתנהלה לאטי שהוא ית' מנהיג אותם לאט כפי כחם:

3ומשלו ואסרו בכל מה כו' אף שנתן להם הבחירה אעפ"כ הממשלה בידו ועניניהם אסורים במאסר רצונו ואם ירצה יבטל בחירתם:

4ואז עמדו מבחור חדלו מלבחור:

5לכלות עליו ולכסוף כו' הלמדי"ן הם למ"ד הסיבה כלומר לסיבת כלותם אליו והכספם לרצונו:

6לעולם ולרהביו מלשון ולא פנה אל רהבים שהוא מל' זדון וגדלות הלב:

7מצפים העזר והאומץ ממנו עזר בכחותיהם ואומץ בלבם:

8להקים מחשבתם בעבודתו היא וההסכמה הכללית שהחליטו בדעתם לעבוד עבודתו לשמור משמרתו:

9השתדלותם ובחירתם כלומר אף שפעולת המעשה מיוחדת לו ית' אמנם הבחירה וההשתדלות היא מיוחסת אל האדם. וע"פ זה המלצתי פי' רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך כלומר מה שחשב לבי והסכים לעשות איזה דבר טוב על זה אני אומר כי אני אני הוא ומשלי הוא כי ע"ז נתנה הבחירה בידי בהחלט אולם מעשי בפועל הם למלך כלו' מייחסים לו ית' ולא לי ולפירוש זה מלת אומר הוא כמו אומרה לאל סלעי. ומה מדוקדק בזה מלת רחש לפי שהכוונה בזה על הבחירה בלב ועל ההשתדלות ששניהם מיוחסים אל האדם לפי דעת המחבר לזה אמר רחש לבי שהכוונה על תנועות ההשתדלות שהוא ריחוש הנולד ממחשבת הלב והבן:

10להראות בו מחשבתם אינם יכולים להביאו וגדר המעשה שיגלה ע"י כן מחשבתם הטובה:

11יתנצלו לפני האלהים ממנו יאמרו לפניו ית' בתפלתם התנצלות על זה ויפרשו לפניו מניעתם על זה:

12בנפש זכה ממחשבות זרות ולב נאמן בלי שום פניה לתועלתם בזה דהיינו שלא על מנת לקבל פרס:

13תכלית מאוים וקץ משאלותם שמצותיו ית' הם הם תכלית כל תאותיהם שהרי בעסקם בתאותיהם באכילה ושתיה ושאר צרכיהם כוונתם להיות קיימים וחזקים לעבודת יוצרם ואמר וקץ משאלותם שבשאלתם צרכיהם ממנו ית' הוא סוף וקץ כל משאלותיהם כמו שיסדו לנו אנשי כה"ג בתפלת י"ח שסוף כל בקשתנו היא העבודה באמרנו רצה ה' אלהינו וכו' והשב את העבודה שזה מורה שכל המשאלות הקודמים הם כמו הכנה לשאלה זו:

14אחלי יכונו דרכי כו' כל בקשותי הם שיכונו דרכי וכו':

15הטיבות כי היה כו' הרי שהחזיק לו טובה על מחשבתו:

16ועזבו עניני עולמם כו' בלבותם ומחשבותם בלבם ובמחשבתם עזבו עניני עולמם והיא מליצה מסורסת:

17זלותו אצלם וקלותו נגד עולמם וגופותם שזכר:

18והם במה שלבותם כו' ע"י שיש בלבם ציור רוממותו ית' הם מתפשטים מהגשמות ומציירים כאלו עומדים בעולם המלאכים ועובדים אותו עם המלאכים ביחד:

19חומה חום האש ההוא. חומה מפיק ה"א:

20מה שלבשם מאור העבודה אור העבודה הלביש אותם והוא דרך מליצה כמו צדק לבשתי: כ

21מו שיארע לנר כלומר כמו שאור הנר כהה ובלתי נכר נוכח אור השמש כך אש היצר נדעך וכהה ובלתי נכר נגד עבודתו ית':

22והתודו לפניו בקצורם והתודו על שקצרו בעבודתו ית':

23ולא חששו לחסרון אינם חוששים על שחסר להם מצרכיהם ע"י עסקם בעבודתו:

24כאחי הבושת כלומר הבושה דבוקה בהם באחוה רבה:

25וכשמדברים עמהם כו' כלומר אין בושתם מצד חסרון דעתם שהרי אדרבה כשמדברים עמכם מוצאים אותם חכמים:

26שעלה עליהם האור אור השמחה וכמ"ש חכמת אדם תאיר פניו:

27ובשיחתו נושבות מה שצומח ברעיוניהם מעניני רוממותו ועבודתו ית' בזה לבבם מבונה ומיושב. בשיחתו לשון צמח כמו שיח השדה ונושבות מל' ישוב שהוא היפוך שמם. גם אפשר לפרש ובשיחתו לשון דבור כלומר בדברי שבחיו ותהלותיו:

28ובעסקי העולם נשמות שוממות מלשון הארץ הלזו הנשמה:

29לפי שמנעו גופותם מן העריות כי כבר נאמר בעון גלוי עריות הגשמים נעצרים כמ"ש וימנעו רביבים כו' ומצח אשה זונה כו':

30בסבל ימים מעטים ע"י שסבלו ימי חלדם בכביש תאותה:

31וקבצו את הטובות כו' להיות טוב עם אלהים ועם בני אדם ואמר והשלימו שני היתרונות שיש לאיש הישראלי דהיינו מותר אדם מן הבהמה ויתרון הישראלי על העכו"ם:

32בצד מה שקבלו נפשותם כלומר כפי ערך הקבלה שקבלו על נפשותם:

33מן היגיעה וההשתדלות והסבל נגד ג' חלקי השלמות היגיעה בת"ת כמאמרם ז"ל אשרי מי שעמלי בתורה וההשתדלות במעשה בעשה עוב והסבל לסבול עינוי מניעת התאוה בסור מרע:

34קרבנות יחיד כלומר אפי' קרבנות יחיד וכ"ש קרבנות צבור שכבר השמיט כל חובות הצבור:

35שהעמידה מהם מה שהאדם עומד וחדל ממנו כמו ויעמוד השמן שהוא לשון חדלה והפסקה:

36מאויים וכוספם למה שיגיעו בו כו' שהם מתאוים ונכספים לדבר שיגיעו בו אל רצונו ית':

37קריאת התורה בכתב ולמוד המצות היינו בתורה שע"פ:

38לבקש רצון הבורא ושיקבל אותו מהם שחשיבת תשורה המובאת למלך היא תלויה בשני דברים היינו בחשיבת הנותן ובחשיבות התשורה וז"א שהם מבקשים שיהיו הם עצמם לרצון אצלו ית' ושהמצות יקובלו בחשיבות ודוק:

39אין צדקם נעלם בה אין נעלם שהם צודקים בה:

40אנשי הדעות הנצלות בעלי הדעות האמיתיות הנצלות מן השבושים ומבוכות התאות:

41במזון מהם במה שהוא מוון ומשביע הרעבון:

42בגופך לא בלבבך מלת בגופך מוסבת על מלת רוץ:

43ומקל על עצמו כו' מקבל על עצמו להיות קל בעיניו סבל מרירותה:

44הכי גרסינן ושים הסבל לעמוד תשים מדת הסבל לעמוד שתשען עליו לסור:

45מרוע מנגהך כו':

46ושים השכל מלכך שיהא הוא המושל והרודה בתאותיך:

47והתנהל לאט ובמתון בקנות המדות הטובות גרסינן ובספרים כתוב בגנות המדות הטובות וטעות מגונה הוא:

48מהתעלם ומהתעצל ומהתרפות נגד ג' עמודי עולם מהתעלם מן התורה ומהתעצל בעבודה ומהתרפות בגמילות חסדים:

49והדבק הזריזות בזריזות היה זריז בדבר אחד וסמוך לו זריזות בדבר אחר:

50והיה בו מיושר ואליו מישר בתחלה היה בעצמך בו מיושר בספרי זה ואחר כן תישר זולתך אליו:

51ואפילו שתמאסם כלומר אף אם תמאסם במחשבתך לא יועילך עד שתהיה מחשבתך פנויה מהם לגמרי:

52ואנחנו שכורים כו' כלומר והרי אנחנו שכורים וזו היא לראיה שאין אנחנו בושים מהבורא ית' בשלמות כמו שלא יועיל להשכורים במה שהוא מואס אותו במחשבתו ומכיר גנותו אעפ"כ הוא שותה אותו מחמת הרגלו:

53מפני הקשר המחשבה הקשר הה"א בחיר"ק:

54והמירם בעניני אחריתך תקח בלבך תמורתם מחשבת אחריתך והמירם הריש בציר"י:

55מהשלמת התועלת והישור להשלים לך התועלת וההתישר ע"י שאקבץ כו':

56עבדיים כלומר בלשון עברי לפי שכל הספר חבר בערבי:

57סוף דבר דברי רבינו הכל נשמע ונעשה. את אלהינו נירא ואת מצותיו נשמור כי זה כל הצלחת האדם. כי עלינו לשום לב בבינה לעתים. הן בעודנו שרוים על אדמתנו שלוים ושקטים. ולעם חכם ונבון ברי לבב וזכי המזג שפוטים. הזהירנו המלך החכם להיות למוסר חכמים אוזן מטים. באמרו שמע בני וכו' אוזן שומעת וכו' כי טהר ידים יוסיף אומץ ברבות עתים, אף כי אנחנו היום בבולמוס החמדה להוטים. ובמבוכת אפלת תגבורת התאוה נחבטים. וללעג וקלס נתונים שברים וחתים. ורק בחמלת ה' נפשותינו כצפור נמלטים. בתתו עלינו מלכי חסד תומכי צדק ומישרי משפטים. מה לנו עוד זולת לחסות בצל קורות אלה העשרה בתים. אשר יסד ובנה לנו רבינו גאון עוזנו. ואז בטח נמשול בתאות לבנו. ומבין שאון המון גלי מים הזידונים נרים ראשנו. ונזכה לחזות ציון קרית מועדנו. וארמון על משפטו בנועם ה' אלהינו עלינו: