פת לחם, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ב

1שונים זה מזה שזה גשמי וזה רוחני:

2מתגברים זה על זה שטבע הגוף למשוך אחר הגשמיות וטבע הנפש ימושך אחר הרוחניות וכל אחד מתגבר על חבירו ורוצה לכבוש אותו שימשך אחריו מפני שכל אחד צריך לסיוע חבירו:

3ומתעצמים שזה משתוקק לחמודות הגשמיות ומתעצם בהם וזה משתוקק לתשוקת רוחניות ומתעצם בהם נמצא שהם מתעצמים בדברים הפוכים וזה אומרו ומתעצמים זה הפך זה:

4יכסוף בהם לדברים כאשר יתנהג החי הגדל שיש בו כח הצמיחה והגידול:

5חזק בכחו

6וגדול בכמותו

7ונחוץ פירוש מהיר בתנועותיו:

8סימני חמודותיו הם המדות המעולות הנראות בפועל שהם סימנים על הכחות החמודות שבשכלו:

9לדבדים שהם חוץ לו היא התורה שאינה נטועה בקרב האדם כמו השכל:

10ולהחיות בהם כלומר להוציאם מכח אל הפועל וקרא זה בלשון חיים לפי שהמדה שהיא בכח היא בלי תנועה כדבר מת וכשמוציאה לפועל נעשית בעלת תנועה כחי:

11נגזר נחתך ונלקח משם:

12מכחות הטבע הוא הטבע האנושי הכולל ואח"כ זוכר מזג הד' יסודות ונמצא שיסוד התאוה הוא בזה העולם וזה אומרו והיא בעולם יסודה ואמר יסודה ומעון שרשה שיסוד נקרא הדבר שזה נבנה עליו והוא נגד טבע האנושי שהרי על ההצטרכות ההכרחיות לטבע האדם התאוה בונה התשוקה למותרות ונמצא שטבע ההכרח הוא לה במדרגת יסוד ואמר מעון שרשה לשון דירה על מזג היסודות שהרי בהם מושב הכח התאוני ודירתו ואמר מעון שרשה שהכח התאוני שהוא בכח הוא השורש לתנועות התאוה היוצאות לפועל והבן כל זה:

13המאכלים על הכח שזכר וההנאות הגופיות הוא העונג שהאדם מתענג וההנתה מחזקת כח התשוקה והוא התאוה בפועל המחזקת ומתאמצת להשיג תשוקתה:

14מחזיק הוא הדבר הנותן כח בזה וחבר הוא שאינו נותן בו כח בפועל רק כל חבר הוא סיבה לתוספת כח כמאמר ז"ל טינא דמדלי אינש וכו' וכן בכל דבר כידוע לחוקרים:

15והכל כנגדו דאדרבא כל הנמצאים הגשמיים הם מתנגדים לו:

16מחליי הנפשות בפעולת המצות ומדוי המדות המ"ם במלת ומדוי בפתח:

17שהם מחזקים בה התאוה אף שאין שייך בלבושיה האסורים שאינם בתורה זולת שעטנז ואין בו חיזוק התאוה אפשר כוונתו כי הוא ית' יודע שזה הלבוש מסוגל לדביקות השטן באדם שכן אומרים דורשי רשומות שמלת שעטנז הוא שטן עז ואין חיזוק התאוה גדול מזה:

18במה שהוא עומד כנגדה שהוא מצווה לעשות ולעסוק בדברים העומדים כנגד התאוה דהיינו אותן הדברים שהם הפכה:

19התפלה היא היפך תאות ההפקר והשלות ופריקות עול הנמצא בנבלים כד"א אמר נבל בלבו אין אלהים והצום הוא היפך תאות המאכל והצדקה היא היפך תאות הרבות הקנין וגמילות חסדים הוא הפך הקנאה ואהבת הרע לבני אדם כמו שנאמר כי לא ישנו אם לא ירעו וכו':

20ולהחיות בהם כו' להחזיק כחות השכל מחולשתו כמד"א ויחי מחליו:

21נר לרגלי בעוה"ז שהאדם נקרא בו הולך ואור לנתיבתי בעוה"ב:

22במה שהוא מסופק לתאוה צריך לגרוס במה שהוא מפיק לתאוה כלומר שע"י השכל הוא מוציא לפועל הדבר שהוא מתאוה וכן הוא בדפוס מנטובה:

23מוסיף תקונה תיקון הכלי וע"י כך מתחזקים מעשיהם שיעשו בהם עוד וכן בהפך יפסדו הכלים ויחלשו מעשיהם שיעשו על ידם:

24והנהגתו על כו' שאף שמשתמשים בו במה שהוא מפיק כנ"ל אין זה אצלו תשמיש הנאות לו בטבעו שהוא רוחני ומטבעו להשתמש בו בדברים רוחנים ולא גשמים:

25והצריך הדוחק פירש הדוחק הצריך להיות נמצא ענין כו' והיא התורה הצריך הה"א בחיר"ק:

26שאין משתמשים באמתתו בתשמיש האמת שבו שהרי באמת יש משתמשים בכתרה של תורה גם לדברים גשמים ועושים אותה קרדום:

27יחזק מחולשתו:

28ויזך יהיה זך להשתמש בו בפועל טוב ובבר לבב:

29ויזהיר נגד סור מרע שיהיה נזהר מפועל רע:

30מראות הדברים על אמתתם בשלמות העיון ומהניחם על מכוניהם בשלימות המעשה בפועל:

31משיבת נפש ממבוכתה וסכלותה:

32תורת ה' כו' פרט ארבעה דברים נגד ארבעה דברים שזכר למעלה שמשיבת נפש הוא נגד מה שאמר למעלה יחזק מחולשתו כי לשון משיב נפש יורה ע"ז ואמרו מחכימת פתי הוא נגד מה שאמר למעלה ויזך שהשכל יהיה זך ע"י התורה משמרי הפתיות ובאמרו משמחי לב כוון על מה שאמר למעלה ויזהיר שהשמחה היא התפשטות הכח הפנימי לחוץ כידוע וזה נקרא זוהר בעברי כמד"א והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ובאמרו מאירת עינים הוא נגד מה שאמר וידחה מעל האדם הסכלות שהרי הכסיל בחושך הולך ואין עורון כעורון הסכלות הגובר כמו שאמר המונעת אותו מראות הדברים על אמתתם: