פת לחם, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ג

1כניעת מי שמטיבין כו' שמי שמטיבין לו כלומר המקבל הטובה יראה הכנעה למטיב לו ובמה יראה לו ההכנעה במה שהוא גומל לו טובה כפי יכלתו:

2כניעת רהות לשון יראה מן העונש ויחול הוא ההפך שהוא מיחל לקבל גמול טוב על יראתו:

3בהכרח וחזקה נגד רהות אמר הכרח שיראת העונש מכריחו בטבע להתירא ונגד היחול לגמול אמר לשון חזקה שתשוקת השכר מתחזק עליו בטבע:

4גורמת לחברתה שע"י כניעת היראה נפשו מזדככת ואז יופיע עליו אור השכל ולפי שיש דבר גורם לדבר שוה לו או קטן ממנו אמר שבכאן כניעת היראה היא מעלה שעולים ממנה אל כניעת השכל וא"כ כניעת השכל היא למעלה:

5שרשה מוסד על כו' ואחר שכל מגמתו על תשוקת השכר וטובת עצמו ובהפך לברוח מן העונש א"כ בהזדמן לו איזה תקוה טובה בעוה"ז כמו שכר בני אדם או שבחם אותו או קבלת הכבוד מהם יפנה לבבו לזה כי מה לו שכר עוה"ב או עוה"ז לא כן הערת השכל שאין מגמתה לשום תקוה לטובת עצמו כלל ופרט שלשה דברים חנופה ושבח בני אדם וכבודם נגד מחשבה ודבור ומעשה שבמלת חנופה כוון על מי שכוונתו להתגדל ולהתחשב בלבות בני אדם ושבח הוא בדבור שיהיו בני אדם מדברים זה עם זה ומספרים שבחו וכבוד הוא בפועל המעשה שיחלקו לו כבוד בפועל והשלשה דברים האלה גורמים זה לזה:

6החכמה מחובת הכניעה למטיב והידיעה מה הם הטובות ומי המיטיב:

7הידול בגמול והוא דבר אחר שאף אם לא יהיה בה כוונת חונף רק לשם שמים אמנם הוא עובד על מנת לקבל פרס ופה פרט היחול קודם הרהות כפי שבא בתורה שהברכות קודמין לקללות:

8לנדיבות הנפש ורצונו שיש נדיבות לא ברצון כמו המתנדב לפזר ממונו להוציא ממסגר אסיר אחר שבאמת הוא נגד רצונו שיותר היה רוצה שלא יצטרך לכך לזה אמר מנדיבות הנפש ורצונה:

9אחר ידיעה והבנה לא ברצון משולח שאיננו קנין מעלה:

10רצות האל אותה שתהא לרצון לפניו במעשיה:

11יותר ממה שהוא צפון כו' שהרי כוונתו על הגמול וא"כ כוונתו לצאת ידי חובתו בפועל המעשה ואין לבו שלם כ"כ שהרי אם היה אפשר לו להשיג הגמול בזולת המעשה היה נוח לו:

12כפלים כו' שהרי אין בכח האדם לעבוד בוראו כפי חיוב השכל:

13ונקותה שמנקין אותה מן השרשים הרעים ומן צרורות האבנים:

14אין קץ לו ולפי דבריו יהיה פי' רחבה מצותך חיוב קבלת מצותך:

15וקיצורם פי' תוספת הכרתם בקיצורם:

16יביע מלשון מעין הנובע שאין תכלית למימיו:

17מכוון בה חושב מחשבה לקיים אותה כשתזדמן לו ומזדמן אליה אח"כ כשמגיע זמנה:

18משיב תמיד לשון השבה על התמדת התחנה פעם אחר פעם:

19העתות שהוא מתעלם כלומר אף שבעת עסקו בה תנן עליו ותצילנו ממכשול כידוע בדברי חז"ל אעפ"כ אולי בעת מן העתים יתרפה ממנה ואז יחרץ כח התאוה לנגדו להכשילו:

20מהכשל בה בעבודה שלא תעלה בידו בשלימותה ומחטא בעבירה:

21ושמושו בה בתאוה כחפצו באיכות ורצונו בכמות:

22להתמכר להמסר ולהשתקע כמו יען התמכרך וכו' דאחאב:

23קשר השכל שהשכל בשליטתו הוא קושר האדם בקשר הברית ומונעו מחטוא:

24למאוס בעולם בתענוגי העולם שמאהבת הערב ולהניח ישובו הוא העוסק בבנין ושאר ענינים שהם ישובו של עולם והוא מאהבת המועיל:

25התהפכות עניניו מטוב לרע והאדם הרגיל בריש אין בו כ"כ מצוקת הלב כמו מי שמתחלף מטוב לרע תמיד מעושר לרש ובחינה ב' התמדת הפגעים כו':

26כתפלה וצום כו' שהרי השכל הפשוט כולל כל אלה הדברים מהעבודה אם התפלה מפני שלילות התפעלות ושינוי רצון בו ית' ואם הצום כי מה יתרון לו ית' בו ואם הצדקה ומעשר וג"ח כמאמר המין טורנוסרופוס לרבי עקיבא אם הקב"ה אוהב העניים למה וכו':

27ואין אדם מגיע כלו' אף בחלקי העבודה שהשכל מחייב אותן אין האדם משיג בשכלו להגביל העונשין וכו':

28למעמד וגבול נגד הבחינה הראשונה אמר שהוצרך למעמד כלומר להעמידם על דרך חדש לא שערום בשכלם וע"ז אמר למעמד ונגד שלילות הגבול אמר וגבול המכוון ממנו שכוון ית' בבריאתו אותנו לקבל ממנו עבודה כמו שנאמר וכו':

29בהתקבצם בהתחברות השכל והתורה:

30קוצר מחשבת קצתם קוצר השכל להרבה אנשים ויתרון הכרתם היא בחינה אחרת מחמת שהאחד מכיר יותר מחבירו בטיב העולם ובברואיו ויש לו יכולת יותר להתבונן בהם מחבירו שאינו מכירם אף שהוא חזק יותר בשכלו:

31שהגיע לתנאי הצווי דהיינו אנחנו זרע ישראל:

32הם חלוקים כו' אף שאין הבנתם בתורה בשוה אעפ"כ מקבלין דין מן דין איך מצות עשיתם בפועל בשוה לכולם:

33ויש שיהיה האדם מקצר שאף באדם אחד יש חלוק בין פרטי הדברים שהוא מקצר בדבר אחד כו':

34ומתחלף פשוט שהוא טעות סופר וצ"ל ומשתוה או ואיננו מתחלף ובעל מנוח הלבבות כתב מה שכתב ואיננו נח ללב:

35לעם זולתי עם אחר שמזדמנות לאיזה עם סיבות מיוחדות שאינם בעם אחר והסיבות ההם מביאות להם טובה מיוחדת:

36חייבנו מרוב חסד כו' כלומר שכל זה עשה לנו מרוב חסדו וטובו חייבנו הבי"ת בקמ"ץ:

37חלישת איסורו בהם וקישורו אותם חלישות האיסור והקשר שהוא קשור בהם בקשר חלוש ולכן גם הקשר ההוא שמקשר אותם במסורת הברית הוא חלוש:

38נוסדו לשון יסוד:

39קטבי היא מלה מושאלת מהתוכנים שקורים לנקודות צירי הגלגל שהוא תלוי בהם וכל תנועתם נסמכת עליהם קוטבים ועל זה אמר פה שהתורות נוסדו ונתלו על קטבי היחול והרהות פירוש השכר המקווה והעונש המאוים:

40מורגשים ושכלים שהרי הפיכת המים לדם מופת מורגש וכן מכת החושך וכן אש מתלקחת בתוך הברד וכל המכות זולתם אינם מורגשים בזולת השכל שהרי הצפרדעים אינם מורגשים למופת אם לא מצד הפלגת רבוים וכן הכנים וכן הארבה וכן הערוב מצד שלוחו בישוב וכן הדבר מצד היותו בשדה לבד וכן מכת בכורות מצד היותו בפטר רחם לבד או כוונתו על כל המכות בכלל שכולם הם מורגשים בחושים ומושכלים בכוונת הבורא ית' בהם לשלם להם מדה במדה בדבר אשר זדו כי כך היא מדתו ית' ומשכילי עם יבינו איך לו נתכנו עלילות לשלם לאיש כפרי מעלליו: