פת לחם, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ו

1כבר הבינותי כו' ובמה שפירשת די כבר אמרתי שהבינותי מה שזכרת:

2שכך נאמר למעלה רק בקשתי ממך אז לפרש לי הדבר באר היטב עתה אני מחזיק לך טובה ומודה שפירשת לי די:

3בתוספת העבודה בחינות חלוקות באיזה מהם אני משותף עם זולתי ומה שאני צריך להוסיף עליהם:

4העבודה על אנשיה על האנשים אשר היא חלה עליהם בחיוב:

5בטובה עליהם לפי התחלקות הטובות הבאות על האנשים מאת הבורא ית' שהם מתחלקות לכלליות ופרטיות כן לפיהן מתחלקת העבודה כאשר יבאר:

6על המדברים מין האדם בכלל:

7המציאם הה"א בפת"ח והאל"ף בקמץ והוא במשקל הגלותם גלות שלמה רק ששם כינוי הרבים מוסב על הפועל ובכאן על הפעול והכוונה מציאותם שהמציאם הוא ית':

8והחיותם שבתחלה ריקם הולד הוא בלי תנועה כמת ואח"כ נתן בו חיות:

9והטובה להם שהוא מטיב להם:

10שדבק בהם על ידיהם:

11ייטיב להם בהנאות גופניות ויתן לו וכו' מעלה יתירה בהתנשאות וכבוד:

12אנכי מגן לך בעוה"ז שכרך הרבה מאד בעוה"ב:

13שדינו בדין הבהמות יהיה ענינו בעולמו כענין הבהמות כלומר אף שתראה אותו בהצלחת הזמן יהיה תכליתו כהצלחת הבהמות שמשמינים אותם בהלעיט אותם באבוס בר בכדי להכינם לטבח וע"ז הביא הפסוק האומר בביאור שיקר אויבי ה' הוא כיקר כרים שסופן לכליון חרוץ:

14רוחכם אש תאכלכם והם דברי הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה שאמר שהרעה שאין למעלה ממנה היא שתכרת הנפש ולא תזכה לטובה הצפונה וכו' ע"ש:

15עם מן העמים הנחת שם עם על קיבוץ בני אדם להיות לאגודם אחת והנחת שם אומה על מספר רב מאנשים ששרשם משפחה אחת הבאה מאב אחד קדום כמו אדום ומואב ועמון ודומיהם:

16בתורות יתירות הנקרא תורת כהנים ובא במאמרם ז"ל שאני כהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתירות:

17וטוב לא יהיה כו' סתם טוב הוא רב טוב הצפון לעוה"ב ואח"ז אמר ולא יאריך ימים כצל על ימי העוה"ז כלומר שאפילו ימי העוה"ז שהם כצל כמד"א כי כצל ימינו עלי ארץ לא יאריך:

18לאהבת רצון האלהים שהוא אוהב לעשות רצונו ית':

19נדיב נבחר שיתן בלב ההמון שיבחרוהו לנדיב ומורה צדק והוא שיתן האלהים חכמה בלבו שיוכל להורות צדק לרבים:

20ומי שהמרה האלהים מהם פי' שמן הטובות צמחה המראתו כמו קרח ועדתו שע"י עשרו ויחוסו התריס נגד משה ואהרן:

21או חכם העיר האלהים שהעיר האלהים כו':

22גם היא למלך הוכן העמיק הרחיב כו' שמדייק הכתוב בתיבת למלך לומר שביחוד למלך ההוא העמיק הרחיב המדורה יותר משאר עמו הרשעים כמותו שלהיות מלך מיוחד בטובה גדול עונו מנשוא ולכן הוא מיוחד ביתר שאת במפלתו ועונשו על רשעו:

23ותשוב להם ואז תשוב להם:

24הכוללות המדברים הכוללים מין המדברים:

25קודמת למחשבתי בהשלימו תוחלת כו' מיד מקדים ובא במחשבתי להיות מגמת כוונתי בעשותו דבר זה בכדי שאחר עשותו אותו בשלמותו אשיג תוחלת טובה העתידה לבא ע"י מעשה זה:

26אודנו במלותי על גודל טובו כו' שבדבורי אין נשמע רק הודאה על העבר שהטיב עמדי עד הנה וכן הוא מן הראוי אולם אני מכיר בחסרוני שעיקר מחשבתי וכוונתי בהודאה הוא לבקש התמדת הטובה כלומר שתתקיים לי הטובה ההיא ושעוד יוסיף לי כהנה עליה:

27לא כוונת הנואש שבאמת צריך האדם לכוון דעתו ליאש לבו מתשוקת תוספת הטובה והתמדתה כנ"ל ואו יהיה לבו שלם בכוונת ההודאה רק על העבר והנה דקדק בלשונו שמתחלה הקדים התמדה לתוספת ואח"כ הקדים התוספת להתמדה כי בשניהם דבר בדרך לא זו אף זו והבן:

28ממיעוט הכוונה הברורה כו' שהכוונה הברורה באיוב הודאתו על העבר היא מעוטה אצלי גם בדברים הכוללים ואיך א"כ אגיע וכו':

29על המיעוט שתעמידני על כמות מועט שאוכל לצאת י"ח ונקרא עליה שם עבודה כי אם תעמיס עלי בכמות מרובה אולי יכבד עלי וכלכל לא אוכל משא"כ בכמות מועט אהיה בטוח שאוכל להחזיק בו בהתמדה וז"א שאהיה ראויה להתמדתה:

30וכי דברי פיך כו' באמרך שדבריך הנשמעים מפיך נראים כדברי מודה על העבר ובאמרו כוונתך בהם לבקש על העתיד דהיינו שמחשבת לבך להוסיף וכו':

31ולא תפסעי פסיעה כו' שלא תפסע פסיעה בעבודת האל או לעשות רצון איזה אדם רק אם תקוה ליהנות ממנה:

32וכבר הטיב לך במה שתדעי ובמה שאינך יודעת כלומר ובעת שלא ידעת ודאי לא בקשת אותה:

33ואת לא תשכילי בבקשתך בשעת בקשתך:

34והודאתך לו במצפונך שמפני שכוונתו בהודאה בכדי שיוסיפו לו טובה וא"כ לא יתכן להקרא מחשבתו בשם הודאה רק בשם בקשה משא"כ אם כוונתו אמיתית גם מחשבתו תקרא בשם הודאה:

35ומה שתקוי כו' שכשתהיה בכוונה זאת אם תקוי להשיג ממנו ית' איזה דבר תהיה אז יותר בטוחה להשיג כי אז תהיה יותר ראויה ומוכנת לקבלת הטובה כשאתה מבין חסדו ית' עליך ואמר ראוי ומחוייב ראוי מצדך שאה מוכנת כנ"ל ומחוייב מצדו מצד מדת טובו המחייב להטיב לראוים לטובה:

36שאינך מכרת את עצמך כו' אינך מכרת קוטן ערכך שלפי קוטן ערכך די לך במעט מן הטוב:

37ולא ענין הנהגתו איך הנהגתך נגדו ית' היא נבזה ונקלה מאד בערך הראוי לפי רוממותו כמו שמבאר לקמן: