פת לחם, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ה

1מן הבאור והגלוי שהמליצה הבאה בדרך שאלה ותשובה כאלו שני אנשים מתווכחים אחד שואל ואחד משיב היא באה מבוארת בהרחבה ועי"ז ענינה נגלה יותר לדעת המתבונן בו לפי שדרך השואל להתעצם להרחיב שאלתו שתהא נראית שאלת חכמה כי כבר אמר החכם שאלת החכם חצי חכמה והמשיב מתעצם לרפאות מחלת השאלה ולבטלה בכל יכולתו:

2למחקרנו להענין אשר אנחנו חוקרים אותו:

3באמצעות שכלו שגם הערת השכל מתיחסת אל הבורא שהוא החונן את האדם בשכלו והשכל הוא האמצעי כמו שבעולם החציבה מתיחסת אל האדם והגרזן הוא האמצעי:

4אך הדברים אשר כו' לענין ההערה השכלית הם אלו שיתברר אצלו כו':

5שנטע הבורא בשכל בה ההכרה להכיר שבח האמת וגנות הכזב כו':

6בשבח האמת כו' שראוי לשבח האמת ולגנות הכזב לבחור בפעולת הצדק כו' והנה השמות נחלקו לעיון ולמעשה לכן אמר חלוקות אמת וכזב על שלמות העיון וצדק ועול על שלמות המעשה ובחור וסור וגמול כולם בחול"ם להיותם מקור כמו זכור שמור:

7וגמול בעל הטוב בטוב והודותם גמול במעשה והודאה בפה וכן ברע:

8וגמול אנשי הרע כו' ואף שאסרה לנו התורה החלוקה הזאת כמ"ש לא תקום ולא תטור אולם השכל בודאי היה מחייב כן ונ"מ במקומות שהתירה לנו התורה וחייבה אותנו כמו עמון ומואב ועמלק וכן להעניש העוברים ע"פ דין המסור לב"ד:

9ולשקול הטובות כו' כי בדברים כאלו צריך להיות לאדם פלס ומאזני משפט שהרי לא יתכן לשבח לאדם בשבח גדול על טובה קטנה גם לא יצדק תאר גמול אם הוא גדול יתר מאד על הצדק שעשה וכן ברע:

10ולהשלים עם בני אדם להיות בברית שלום עמהם:

11ויתרון גמול על גמול ועבודה על עבודה שגם זה תלוי בבחינת השכל כמו שחקרו רז"ל אם סקילה חמורה או שריפה הרג או חנק מלקות או ממון נדוי או נגדא:

12ואם יזכירהו כו' שיזכור שהוא צריך לשום דרכו ולהכין צעדו לדרוך בדרך טובה:

13להבין טובותיו הבאים עליו:

14ויחזק החי"ת בפת"ח שהוא יחזק ויאמץ כח הכרתו בה':

15בעבור כלילתם ורובם להיותם רבים מאד ובהם טובות כוללות שטובה אחת כלולה מהרבה טובות פרטיות כמו כח הזכרון שיש לאדם בו תועלות הרבה כמבואר בספר זה וכן הרבה כמוהו:

16והתמדתם היותם תמידים בזמן כמו החיים והבריאות ומשיכתם הם הטובות שאינם תמידים כאלו אמנם הם מצוים ושבים אליו מזמן לזמן ועל שתי חלוקות אלו אמר למעלה בשער הבחינה והתגדלם בטובות האלהים העודפות והתגלגלם בהם עיין שם ובאלו שתי החלוקות טובה אחת נחשבת להרבה במספר מצד רבויה בזמן:

17יתבע את נפשו כלו' שאז בכוון יתבע את נפשו ויעיר אותה לכך וכאשר תתעורר לזה אזי יראה לה שאין זה ביכלתה ועי"ז ילחצנה להיות נכנעת ושפלה כמו שמבאר והולך ואמר מגמול בעל הטוב בטוב על המצות שבין אדם למקום שהם לפי הנראה כמו גמול לבורא ית' על טובותיו ואמר ובחור בצוק על המצות שבין אדם לבריות שהחלוקות האלו נקראים דרך כלל מצות ומשפטים:

18להכנע בפעולות מורות על שפלות כמו תענית שק ואפר כמו שנאמר הראית כי נכנע אחאב מלפני:

19ולהיות שפל ונקל במחשבתו שפל בבחינת עצמו מחזיק עצמו בשפלות הוא הפך גבה לב ונקל עלוב ונקלה מזולתו המקלה אותו כמד"א ארור מקלה אביו ואמו:

20במעשים לעשות מעשים אשר וכו':

21בהם יתכן כו' כלו' לגשת לעבוד אותו במעשים ההם כמד"א בגשתם אל המזבח לשרת ולהתקרב ע"י אל הבורא ית':

22תמורות גמולו שאין לקרא עליהם שם גמול להיותם מעטים מאד בערך הטובות אולם שם תמורה יפול גם בהמיר דבר קטן על גדול אחר שהוא נתון תחתיו:

23התברר אצלך והתקיים בדעתך לפי שיש דבר שנתברר אצל האדם כבר בבירור שלם אמנם לא שמר אותו בזכרונו ולא נתקיים בדעתו כי נשכח ממנו:

24שאת חבולה וקנויה כו' כי כן בטבע העולם האיש הרש ימשכן חפץ אצל העשיר כי קשה עליו למכור אותו בתחלה ומקוה אולי תשיג ידו אח"כ לפדות אותו ואח"כ בראותו שהוא נצרך עוד למעות הוא בא ונוטל עוד עד יתרבה המשאת בערך שיווי החפץ וממילא הוא נחלט ונקנה לממושכן. כן האדם בתחלתו חייב מעט לבוראו ואז נפשו חבולה וחובו הולך ומתרבה עד שנפשו נקנית לבוראו וז"א חבולה וכו' וקנויה כו':

25ברוב חסדיו על ההטבות שהטיב לך בחסדו ועוצם חנותו הם ההצלות שהציל אותך מצרותיך שבזה שייך מדת חנון כמו ושמעתי כי חנון אני. חנותיו לשון חנינה כמו השכח חנות אל:

26קצת מה כו' כלומר אף שאין בכחך לפרוע כולם תפרע עכ"פ קצת מהם כפי יכולתך:

27כוספך אליו אל הפרעון:

28כוספי חזק להבא וצערי גדול לשעבר שהייתי עצל בזה או צערי גדול לחסרון ידיעתי איך ומה לפרוע כי לא היה לי מורה דרך עד הנה:

29תפתי נפשך כאדם המפתה רעהו להנותו בדבר המזיק לו כמו שמבאר להלן באמרו אינו מונה כי אם את עצמן ומלת אונאה הונחה בדברי חז"ל על הגונב דעת חבירו:

30ומפסיד הרופא כו' כלומר מה לרופא בכך הוא אינו מפסיד כ"א טרחו אמנם לעצמו הוא עוכר כי יכפל עליו חליו כי כן טבע סמי הרפואה להזיק להבלתי נאותים להם כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרקיו:

31והאיך יהיה איך אדע אם כוספי כוסף אמת או עדיין בשום רפיון יכונה:

32הצלתך וחיותך הצלתך מן העונשים המרים וחיותך בחיים נעימים:

33כוספך אמת כלו' הוא עצמי ומתקיים וממילא תשיג חפצך מהר וזה אמרו וחפצך נחוץ הכוסף והחרוץ הם ב' דברים וכבר ימצא כוסף בלי חפץ וחפץ בלי כוסף שמלת חפץ הונחה על חוזק השתוקקות בנפש להדבק בדבר החמוד לה בעת שעלה ציור הדבר ההוא ברעיוניה והיא מפעולת הטבע ואולי אעפ"כ לא תחפוץ בו מצד איזו מניעה כאלו תאמר מי שגבר עליו הרעב ביום צום שצודק לומר על הנפש שהיא נכספת אז למאכל אולם לא תחפוץ בו שהחפץ הונח על הרצון בבחירת הדעת וגם ימצא חפץ בלי כוסף כמו בקחת אדם סם מר לתועלת רפואה שהוא חפץ בו על כרחו אמנם אין טבעו נכסף אליו וכבר ידוע שבכל כחות האדם יש כמה מדרגות בפחות ויתר וכן בכוסף יש כוסף חזק ויש עוד חזק ממנו אולם לא יתכן להיות כוסף רפה בהחלט כי אם הוא רפה איננו כוסף כלל וע"פ ההצעה הזאת תבין מליצת המחבר בכוסף ובחפץ בכל דבריו אלה והבן:

34חפצי רפה כבר יצדק ל' רפיון בחפץ אולם בכוסף לא יצדק כנ"ל לכן אומר בכוסף כוזב שהוא ל' הפסק שכבר יכול להיות שיכסוף האדם לדבר מה ואח"כ נתקררה תשוקתו ונכזב הכוסף:

35כוספי אמת אמת הוא הדבר הקיים והוא היפך הכוזב:

36וחפצי ברור כלומר חזק ואמר ברור לפי שסיבת הרפיון בחפץ הוא להיותו מעורב בסיג איזה פניות מתנגדות להחפץ ההוא והוא כמו תערובות שמרים בדם האדם המנגדים לטבע הבריאות ומחלישים כחו ובהתחזק החפץ יורה כי הגו סיגיו ונשאר ברור:

37על צער הרפואה הם פעולות הרפואה הנעשית בחיצונות הגוף כמו הזריה והתחבושת ויש בשר שהרופא גורדו וסבלו מרירות ההם ברפואות הנלקחים דרך אכילה:

38מראשיתך מראשית הויתך שמתחלת יצירת הגוף התחברה אליו הנפש ובכחות אמר מתחלת גדולך שהרי הם המותרות אשר הרגיל עצמו בהם משבא לכלל דעת ולא יתכן לומר עליהם מראשיתו שהרי לא לאדם דרכו בהיותו בבטן אמו:

39והגאוה בבחינה נגד זולתו והגבהות גבה לב בעצמו:

40והמנוחה מיגיעת אברי הגוף והשלוה הוא שלות הלב מטרדת הרעיונות:

41והתנאות להם היות נראה להם לאדם נאה:

42בקנינים העולמיים והכריחם באשר בידם להתקנאות בהם במה שרואים בידם מקניני העולם והכריח הה"א בפת"ח כלומר להוציא מאשר בידם על כרחם:

43ובזות אותם בעיניהם וזכור גנותם שלא בפניהם:

44מן הכחות והמדות זכר תחלה הכחות שהן הסיבות המחזיקות וצריך להסיר תחלה הסיבה כי בסור הסיבה יסור המסובב:

45ולהפקד פירושו לשון חסרון כמו ויפקד מקום דוד והנה בנתח בשר שאחרי שנכרת ונתרפא אין בחסרונו הפסד ניכר וכל ענינו הוא צער כאב הכריתה זכר בו לשון כריתה אולם באבר שלם שחסרון האבר מתשמיש הגוף הוא יותר מצער הכריתה זכר בו החסרון:

46מה שיש בין שני הענינים על צער כריתת נתח שלא יצדק בו לשון רעה שאינו רק כאב לשעה גם צודק בנתח לומר בין שני הענינים שצער הכאב ופחד ההעדר כמות הם ב' ענינים שונים ובענינים שונים שייך לשון התבוננות לזה אמר בו מבין משא"כ חסרון אבר שהוא חלק מחלקי גופו וחסרון כל הגוף הם ענין אחד והוא דוגמת מאמרם ז"ל מה לי קטליה כוליה ומה לי כו' ואין שייך בו לשון התבוננות רק לשון הכרה להכיר הפרש הכמות והבן ועל חסרון אבר שנעשה בעל מום קבוע והוא רעה רבה אמר ומכיר מה שיש בין שתי הרעות:

47שימי אל לבך כו' שבתחלה צריך להעלות על לבו ציור שני ההפכים ואח"כ צריך להשתמש בכח הבינה לשקול ההפרש ביניהם:

48הטובה אשר תגיע אליך כו' בטובה אמר לשון הגעה כי הוא מדבר עם האדם אשר ברע הוא עד הנה ואם ייטיב דרכו יגיעוהו מחדש טובות לא יועדו לו עד הנה אולם ברעה אמר אשר תמצא אותך וגם בתורה אמר ומצאוך כל הדברים האלה כי הרעה כבר מוכנת ומיועדת לפועלי רע וכאלו מחפשת אחריהם וצודה להם עד שתמצא אותם בהגיע תור שילום גמולם מאת האלהים כמו שאמר החכם וגם רשע ליום רעה ואמר נכונו ללצים שפטים ואמר חטאים תרדף רעה:

49ממאפל קדרות העולם אופל רעיוני לבבם ממה שלבם קודר כל היום בתאות העולם:

50שהנאותיו מעורבים כו' הם שתי פחיתות בהנאות העילם א' שגם בשעת הנאתם אין תאותם שלמה שהרי העצב מעורב בהם ב' שהם הוים ונפסקים תמיד והנה מצד שהם מעורבים בעצבים אין נפש האדם שלוה בהם גם לשעתם רק דואגת על היותם בלתי שלמים כחפצו ולהיותם נפסקים והרי הם מתחדשים תמיד על הנפש איננה במנוחה כי כל היום התאוה תאוה והלשון מבואר:

51חזקת הכרתך שבודאי כל אדם מכיר טוב האחרית אמנם הכרתם חלושה לזה אמר חזקת הכרתך:

52ושתשתדל לו בפעולות המביאות אליו ותחוש עליו להזהר מן המפסידים אותו כפי שמבואר בדבריו בהרבה מקומות מזה החיבור שהוא מונה והולך מפסידי כל דבר:

53הצלתך וחיותך הצלתך מן מות הנפש וקנות חיותך:

54משיבת דאגתך על הפסד חמודותיו בזמן העבר שהיה כבר נשכח ממנו לולי שרוב המיית לבו בחמדת הזמן משיב אל לבו כל הפסד חמודותיו שאבדו ובהכפלת יגונו כוון בדבר המצער לשעתו שלולי חזקת חמדתו היה יגונו חלש בהם והוא מכפיל ומחזק אותו והרו הם ב' בחינות בצער אבידות מה שבידו ואח"כ באר האבל בהעדר משאלותיו שאינו יכול להשיג:

55אין לו קיום ולא התמדה שכבר ימצא דבר שאין לו קיום באיש ויש לו התמדה במין כמו דוגמת מי הנהר שבסור אלו יבואו אחרים ממינם ויתכן לומר על מי הנהר שהם מתמידים אולם טובות עוה"ז אפשר שילכו ולא יבאו אחרים חלופם:

56כל שכן שלא תגיעי כו' כלו' כ"ז לו הונח שתגיע אליהם כל שכן שאפשר שלא תשיג אותם כלל:

57ממשלת הדבר וכללו של ענין אמשול לך משל בדבר זה ובשתים אועיל לך בדבר זה האחד במה שהדבר המונח במשל הוא יותר נוח להתבונן בו כידוע והשנית שעפ"י המשל הזה יהיו כל פרטי הבחינות מזה הענין כלולים בכלל אחד ויהיו קלי השמירה וז"א וכללו של ענין:

58עם השתוות הערכים פירש שערך עילוי מי שהוא למעלה ממך עליך כערך עילויך על מי שהוא למטה ממך:

59ומה שהוא טוב כו' וירע לך כו' או ירע לך:

60פירוש ובאור פירוש מה שמפרש ומגלה הדברים הסתומים ובאור נקרא הרחבת הענין יותר ממה שיורו הדברים ההם:

61שאת הטיבות גרסינן שאת הא' בפת"ח והטיבות כו' ביו"ד אחר הטי"ת:

62לעבדך מקנת כספך ולא כתיב יליד ביתך אף שבאמת יצדק עלינו תאר זה כמו שנאמר הלא הוא אביך קנך הוא עשו רק לפי שמצאנו אצל קבלת עול מלכותו ית' נאמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא נאמר אשר בראתיך וכבר נאמרו בזה טעמים תמצאם בספר הכוזרי ובראב"ע על התורה בפסוק זה ועל יציאת מצרים נאמר עם זו קנית ולכן הזכיר לשון קנין גם לפי המשל בין בני אדם יותר יחייב השכל ההכנעה לאדון מעבד מקנת כסף מיליד בית שהיליד בית בא להאדון בדרך מציאה אשר לא כוון אליו האדון משא"כ במקנת כסף:

63נאמן ומשתדל בעניניו שיהיה נאמן בעניניו ומשתדל בם וכוונתו עפ"י חלוקתו בהקדמת העבדות לב' חלוקות דהיינו חובות הלבבות וחובת האברים ועל חובת הלבבות אמר נאמן ועל חובת האברים אמר ומשתדל בם:

64ושיירא אותו יראת הרוממות ויפחד ממנו יפחד מציור יכולתו להעניש עוברי רצונו גם לפי שהוא ית' רחוק מצד השגת מהותו וקרוב מצד השגחתו נאמר בו מורא ופחד המורא מרחוק ופחדו מקרוב:

65שישפל ויכנע כו' בנראה כו' ובנסתר ישפל בנראה במעשיו ויכנע בסתר מצפונו:

66במלבושו ובמדותיו שאין לעבד להתלבש לפני אדוניו במלבוש כבוד כדרך בני חורין גם אין לו להראות סלסול במדותיו ד"מ שלא יכעוס לפניו אפילו על מי שראוי לכעוס כפי הדין גם אין לו להכריע דבריו כמו שאמרו בכבוד אב:

67ויכבדהו וירוממהו כו' יכבדהו בלבבו וירוממהו בלשונו:

68וישבח ויודה שבח הוא סיפור מעלותיו והודאה שיודה לו על הטוב שהטיב עמו:

69ושיזכור טובותיו יזכירם בפיו תמיד בינו לבין עצמו גם בפני אחרים וזהו בסתר ובגלוי:

70כפי שראוי לו שלא יעשו כמו שאמרו ז"ל משל למי שיש לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף:

71מאהבתו שימצא כו' לפי שהוא אוהב וחפץ שימצא חן בעיניו:

72ויתקרב אל רצונו יתנהג בתכונה שיהיה ממילא קרוב לו ורצוי אליו וגם יתחנן לו שיהיה לרצון לפניו וזה אומרו ויתחנן כו':

73ויפחד שיהיה מקצר יפחד אולי הוא מקצר במצותיו ואמרו יהיה לשון עתיד כלו' הוא מפחד אולי יוודע לו בזמן החשבון שהיה מקצר או כמאמרם ז"ל שהצדיק ירא לעתיד שמא יגרום החטא או כוונתו שציור הפחד הוא אצלו בהכינו עצמו לאיזה דבר עבודה אולי יהיה מקצר בה:

74ישמור מצותו עשה טוב ויתרחק כו' נגד סור מרע:

75בצד מה שהוא חייב כו' שיהיו מעשיו בזויים בעיניו נגד מה שהוא חייב לעשות והיינו בבחינת כמות המעשים במיעוט מספרם גם בבחינת איכותם ואח"כ אמר וימעט אצלו טרחו בבחי' הטורח בעבודה:

76ויותר בקטנות מעלתו שיודה שמעלתו קטנה בעיני עצמו בערך גדולת אדוניו בנפשו פירוש במחשבתו:

77וכניעה ושפלות כניעה במעשים ושפלות ברוח:

78ושירצה שיקבל ברצון:

79ירצה ויסבול יקבל ברצון בהתחלה ויסבול כל זמן המשכו ולא ישתדל בתחבולות אנושי להסירו מעליו:

80ולא יחשדנו בדינו על מיעוט חלק שחלק לו בצרכיו ועיניו רואות רבות הטובה אצל אחרים ולא יחשוד אותו לומר משא פנים יש בדבר ובזה שייך לשון דין כמאמר רז"ל קופה מתחלקת בשלשה לפי שהוא דין:

81ואמר ולא יעוולנו בגזירתו אם גזר עליו רע ח"ו לא ייחס לו עולה ומצאנו שני הלשונות בשירת האזינו הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט נגד חלוקות ההטבה ואח"ז אמר אל אמונה ואין עול על גזירת הרע ח"ו ומפרש אח"כ דבריו באמרו ויהיה די לו במה שחננו זהו החלוקה הראשונה ויצדיקנו ביסרו אותו היא החלוקה השניה:

82והמקנה עליו איך שהוא קנין אדוניו ומלת עליו כלו' שיש עליו תחר קנין לאדוניו:

83כי אם בזכרו שבכל הגיוניו ימצא ב(זיו זכרון אדוניו:

84ולא יביט כי אם אל דרכיו ללמוד לעצמו דרכי אדוניו כמו שנאמר והלכת בדרכיו:

85ולא ישמש שכל שירותו אותו לא תהיה מגמתו רק שיהיה לרצון לו:

86ולא ישמח כו' שלא יהיה שמח בשום דבר בעולם רק בעבודת בוראו:

87ולא יבקר מבקש נקרא המשתדל בדבר להשיג אותו ואמר שלא ישים השתדלות יתירה בשום דבר בעולם רק בהשגת רצון אדוניו:

88ולא יעמוד כו' כוונתו במלת יעמוד לשון הפסק כמו ובפתחו עמדו כל העם וכמו עמדו לא ענו עוד שפסק דבורם ואמר שלא יחרד ויפסוק בשום דבר בעולם בהרגשתו נזקו כמו שיתבהל ויחרד ויפסק בעסקו בהרגישו שהוא מורה בוראו בענין ההוא:

89כי אם בביתו בכדי שיהיה מוכן תמיד לשירותו:

90ולא יקום כו' שבשום דבר בעולם לא יתעשת כ"כ להיות מצבו חזק בענין ההוא לבל ימוטו פעמיו ממנו כי אם באמונת אדוניו שיתעצם בכל יכלתו לבל ימעדו קרסוליו:

91סוס יראתו לשון כסות כמו ובדם ענבים סותה ודימה יראת הבורא לכסות שלובש האדם לכסות ולהעלים בשר ערוה כן יראת האלהים תכסה על גנות המדות הפחותים שבכח האדם לבל יצאו לפועל:

92ולא יתדמה כו' שמי שהוא אהוב מאד אצל האדם מרוב אהבתו אותו תמונתו דבוקה בלבו והתמונה הדבוקה בלב מצטיירת ומתדמה תמיד לפניו כאלו היא עומדת נגדו וזה פשט הכתוב שויתי ה' לנגדי תמיד:

93ולא יעור כו' שהדבר האהוב ונחמד לאדם הוא אצלו ראשית כל מחשבותיו ומיד שיעור משנתו הוא קודם להכנס במחשבתו מדברים אחרים ומיד עולה זכרונו לפניו במתקרב:

94כי אם עמו בהיותו עמו לפי שהוא משתוקק תמיד אליו:

95כי אם מהמרותו מדבר שהוא נגד רצונו ית' וממרה אותו:

96בעת כעסו עליו:

97מפחדו עליו פן יפיל עליו אדוניו פחד:

98שמחייב רצונו שרצון אדוניו מחייב אותו להיות הוא כועס עליו:

99ולא ירצה כו' איננו לרצון לפניו זולת מי שעושה רצון אדוניו:

100כי אם ברשותו כאשר אדוניו מרשה אותו לקחת:

101אחר הפקת רצון כו' אחר שידע שיש בדבר הזה הוצאת רצון אדוניו לפועל ומלת אחר מוסבת על הידיעה כלומר אחר שידע שיש בדבר הפקת וכו' או כוונתו במלת אחר על המשך תשוקתו אחר דבר זה כמו אחר ה' אלהיכם תלכו שהכוונה שם להיותנו נמשכים בכל תנועותינו אחר רצונו ית':

102ובהפכם יוכרו כו' בכל הענינים יודע ויוכר הצד הבלתי ידוע מן הצד הידוע שהוא הפכי ד"מ העני מצייר טובת העושר ע"י הכרתו בצער העוני שהוא הפכו וע"ז אמרו ידיעת ההפכים אחד והכוונה בכאן שאחר שבארנו ההנהגות הטובות בעיני האדון ממילא ידוע שההנהגות שהם הפכם הם רעות בעיניו אם יתנהג העבד בם וצריך להניח הרע ולאחוז בטוב: