פת לחם, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ח

1התעסקת ברפואתי והעלית ארוכתי מלת רפואה הונח בכאן על העשק ברפואה קודם שנשלם ונגמר ומלת ארוכה הונחה אחר הגמר שחזר לאיתנו הראשון אז יאמר שהעלה ארוכה או שכוון בהם רפואה על המחלות הפנימיות ובשם ארוכה על הפצעים החיצונים לפי שיש באדם מחלות פנימיות בנפשו דהיינו באמונות ודעות ומחלות חיצוניות המיוחסות לנפש הם פעולות מעשיות:

2והוכחתני בררת עניני שכל הוכחה הוא לשון ברור דברים כמו שפירש רש"י ז"ל בכמה מקומות:

3והגדלת הגדלתחסדך במה שהשקפת באריכות כלומר בהתבוננות רב על רפואתי:

4וגלית חשכת כו' לשון הסרה כמו ויגל את האבן (בראשית כט):

5אם תרפאני ממדוהו והסיר ממני דאגתו שזה יתרון המשכיל על הכסיל שהכסיל הוא נמשל כבהמה בבלי דעת שפגעה איזה כאב או מחלה אין לה רק צער הרגשת הכאב או החולי משא"כ אדם בר דעת שזולתי הרגשת הכאב דלפה נפשו מתוגה ודואג מה יהיה אחרית ענינו בכאב או בחולי זה ועד כמה ליצער וליזיל וזה ענין יוסיף דעת יוסיף מכאוב ולכן פרט בכאן שני חלוקות אלו:

6אנצל מן הגדול שבמדוים יהיה נחשב אצלי שנצלתי ממדוה הגדול שבכל המדוים:

7ואהיה קרובה כו' שהמדוה הזה הוא שורש וסיבה לכל המדוים ובהסר הסיבה יוכרו המסובבים:

8שהוא אצלך כאשר זכרת שהוא אצלך מדוה גדול וכולל כאשר זכרת:

9ההכרח והגזירה והממשלה והחפץ המחבר סידר המליצה בהשתלשלות ממטה למעלה ובאמת כך הוא הסדר ממעלה למטה שאחר עלות בחפצו ית' שיהיה הדבר באופן כך יש לו ית' ממשלה לעשות כחפצו הוא גוזר אומר ויקום לו כחפצו ואח"כ צומח מזה ההכרח בהוית הדבר ההוא כפי רצונו ית':

10שהכל לאלהים הוית כל המעשים שבכל הבריות הם מיוחסים אליו ית':

11מקופא הוא הדומם:

12מי זה אמר ותהי כו' כוונתו בפירוש הכתוב מי הוא השכל שיאמר שיוכל להיות איזה הויה בעולם מה שה' לא צוה כלומר שלא גזר עליו הוא ית' שיהיה כן:

13מפי עליון לא תצא הרעות והטוב פי' הרעות והטובות ההוות בעולם אינם יוצאים חוץ לגזירתו ית'. מפי עליון מגזירתו ומאמרו:

14לזיון העולם הזה שיהיה העולם ממולא ומזוין בהם זיון לשון מילוי הכוונה כמו בדברי חז"ל תנות מיוזנת ממולאת בכל מילי דמטיב ובלשון אשכנז איין גשפייזט:

15ינועו ברשותו בכדו ויכלתו על הפועלים ברצון שהם המדבר והחי אמר ברשותו כלומר בנתינת רכות ממנו ית' להם שיפעלו ברצונם והכוונה בזה על שרצונו ית' הוא המניע ומעורר רצונם ועל הצומח אמר וכחו ועל הדומם שהתנועה היא בו היפך טבעו שטבע הדומם להיות שוקט ונח והוא ית' מעתיק הרים בכחו ומרגיז ארץ ממקומה יתכן לומר לשון יכולת שמראה בזה יכלתו וזרוע עוזו:

16והוא ישקיט ומי ירשיע כשהוא ית' משקיט איזה דבר מי הוא שיחריד ויניע אותו ירשיע לשון חרדה ותנועה כך פירשו כל המפרשים:

17תסתיר פניך יבהלון כשאתה פוסק מלהניע אותם וכנה זה בשם הסתר פנים כאדם המניח מלאכתו ומסתלק ממנו אז יבהלון כלומר תפסוק תנועתם כאדם המתנועע בעסק דבר מה ונבהל פתאום שהוא מניח העסק ופוסק מתנועתו ועיין מה שכתב רש"י ז"ל בפרשת בראשית בפסוק יהי רקיע והכוונה בפסוק זה לומר שתנועות כל החיים הם בכחו ית' שהרי אם באיזה שעה יסתיר פניו אז מיד יפסקו מתנועתם עד שיחזור ויפקוד אותם להניעם ואח"ז אמר תוסף רוחם כו' כלומר שאחר כלות חלדם יאסוף רוחם ואז אל עפרם ישובון וינוחו מתנועתם לעד לעולם:

18וכל דברי הראשונים הם קדמוני הפילוסופים בספרי חקירותיהם:

19נתונים ברשותו כו' שאחר שהם נתונים ברשותו בטבע הבריאה לכן הוא בוחר במחשבתו לעשות כפי חפצו ואח"ז בהוציאו אותם לפועל צודק לומר שנתהוו ברצונו ובחירתו ואמר רצונו על ההערה ברצון לעשות הדבר ואח"ז הוא מחשב בכל אופני הפעולה ובוחר לעשות באופן היותר טוב בעיניו וע"ז אמר לשון בחירה:

20על העבודה ועל העבירה הגמול על העבודה והעונש על העבירה:

21את החיים ואת הטוב החיים נצחים שהוא הגמול יושב ע"י פעולת הטוב וכן להיפך ח"ו ונכתב הגמול קודם המעשה שסוף מעשה במחשבה תחלה ולהיותו ית' חפץ לחיותנו נתן לפנינו פעולת הטוב שעל ידה יושג לנו החיים ואגב כתב גם במלת ורע הסדר הזה גם יתכן להיות טעם הקדימה בשתיהן כאדם האומר לבנו דע בני שאם תבחר בחיים עשה הטוב ואם תבחר במות עשה הרע:

22מידכם היתה זאת העונש הנאמר שם:

23מתורה ומצות ומוסר וכו' שאין מורין ומצוין מוכיחין את המוכרח במעשיו:

24וכן מה שיש בו בספרינו הנ"ל:

25וטובתו ורעתו במה שבין אדם למקום וצדקותיו ומעלותיו במה שבין אדם לבריות:

26והענין אצלי קשה הסתירה קשה לסבלה בדעתנו שהרי לא יתקבצו שני הפכים בנושא אחד:

27והפיק בין שני הענינים כו' כלומר שבודאי מוכרחים אנו להמציא איזה חלוקה להפריש ביניהם ולומר שזה נאמר בענין כך וזה בענין כך והוא קשה אצלי למצוא פשר הדבר:

28ירפאני האל הוא לשון תפלה:

29אין במה שזכרת כו' למה חרד לבבך על שמצאת בספרים הלא גם בזולת הספרים נראית לנו הסתירה הזאת בפועל בדרך הבחינה כלו' כשנתבונן להשגיח בעלילות מצעדי גבר ההוים בעולם:

30שיהיה כפי דעתו כו' שבקצת העתים יהיה כפי דעתו וחפצו ובקצתם יהיה שלא כרצונו וכו' והנה שנה בלשונו ואמר ברישא כפי דעתו וחפצו לומר שעלה בידו בשלמות כפי הנרצה בכוונתו תחלה עד שיתכן לו להתפאר ולהחזיק עצמו לחכם רואה את הנולד ויודע העתיד גם עלה בידו בתכלית השלימות כפי החפץ שהוא יותר ממילא מן הרצון ובסיפא אמר הפכו בקצה האחרון שלא נעשה כפי המכוון לו כלל ומשולל מרצונו מכל וכל והבן:

31כפי מעשיו ותנועותיו תנועות הם הדברים שדרך בהם להגיעו למעשה והאדם מקבל עליהם שכר כמאמרם ז"ל ולא שכר פסיעות יש גם נענש עליהם ככתוב ואץ ברגלים חוטא:

32באופני ההפקה כו' הפקה לשון הוצאה כלו' להוציא פשר דבר בין ההכרח והצדק שיתכנו שניהם וקרא לבחירה צדק שע"י הבחירה יתאר האדם בתאר צדיק ופועל צדק משא"כ בהכרח:

33חפץ האדם כו' שאחר שהאדם חפץ במחשבתו לעשות איזה פעולה ויש לו יכולת ע"ז הוא מעורר כחו ומוציאה לפועל:

34מסר האלהים כו' ולפי שיש דברים נמסרים לאדם בדרך פקדון ואיננו שליט עליהם לכן אמר והשליטו עליהם:

35נקי מהם אין לו עסק בהם:

36מי שמשיב כו' לשון השבה הוא לשון נתינה שנותנים כל מעשה האדם כלו' שמיחסים אותם לו ית':

37ממדבר ודומם תפס שני הקצוות מדומם צומח חי מדבר לפי שיש בכל אחד צד רבותא במדבר הרבותא שאעפ"י שכפי הנראה הוא בעל רצון ובחירה איני כן ובדומם הרבותא שאעפ"י שהוא השפל שבמדרגות שאיננו בעל נפש כלל אעפ"כ כל עניניו בידו ית' ותחת השגחתו וממילא יובן שגם השנים האמצעים כלולים בזה ואפשר שכלל בכאן כל הג' סוגים בשם דומם להיותם בלתי מדברים שכן נמצא בשער הבחינה בסגנון זה שאמר שם ממדבר או בלתי מדבר הרי שכלל כל הג' סוגים בשם בלתי מדבר:

38ברשות הבורא יתברך כו' דבר בכאן כנגד כל הד' סוגים שעל המדבר יתכן לומר שהוא עושה ברשותו ית' שהרי עכ"פ הוא פועל ברצון רק שלפי הדעת הזאת רצונו פועל אחר שניתן רשות ממנו ית' לפעול ועל החי אמר לשון גזירה שהוא גוזר עליהם לפעול איזה פעולה כאדם הגוזר על סוסו וחמורו בהרמת קולו עליו ללכת ולהתנועע כפי רצונו וכמד"א אמר ויבא ארבה כו' ועל הצומח שאיננו בעל רצון כלל יתכן לשון דין כמאמרם ז"ל בתבואה תרי דיני מתדנא (ראש השנה) הדומם אמר שהוא תחת מאסרו לפי שסוג הדומם חלוק לד' יסודות ארמ"ע שכל אחד ואחד שוקד על מקומו המיוחד לו ושומר משמרת חקו אשר שם לו ית' בלתי פורץ גבולו כאסיר הכלוא במשמר ככתוב למעלה בשער הבחינה ודו"ק:

39אין אנו יודעים צורתו כו' לשון צורה הונח אצל הפילוסופים על עצם מהות הדבר כידוע והם אומרים כמו שאין בנו כח לדעת מהות הגמול והעונש כן אין אנו יודעים מהלכי דיניו למה יגמול לזה ויעניש לזה:

40האלהים צדיק כו' כלו' בעלי הדעת הזאת מזהירים לאדם להשמר משתי מכשולות שדעת האדם עלולה לפול בהם בסיבת אמונת ההכרח האחת ליחס לו ית' העול ח"ו בגמול ועונש כנ"ל או לעקור אמונת הגמול והעונש ח"ו ולהכחיש אותו לז"א והאלהים צדיק כו' ונאמן ולא יעול היו"ד בשו"א והעי"ן בפת"ח כלו' לא יעשה עולה:

41כח הוית חכמתו מהות חכמתו:

42וצדקו יותר גלוי כו' כלו' שצדקו וחסדו גלוים ונראים יותר משמץ החשד הזה ח"ו וגוברים ושוטפים החסד ומבטלים אותו מן הדעת ושתי לשונות וצדקו וחסדו מוסבים שניהם על העונש כי לא יתכן לשון חשד על השכר הניתן בחנם רק על העונש הניתן לאחד על לא חמס ולזה יתיחסו שתי פחיתיות אם עשות עול ואם אכזריות ונגד שניהם אמר כי וצדקו הוא היפך העול וחסדו שהוא היפך האכזריות:

43אין אלוה מבלעדיו כוונתו בזה לפי שמדעת ההכרח במעשים צמח עוד שורש פורה ראש ולענה והוא טעות מיאנ"י שהיה בימי שבור מלכא כמובא בספר העקדה ובשארי ספרים שאחר שעמדה נגדו קושית הגמול והעונש גזר בסכלותו שהטוב והרע ההוים בעולם אינם באים דרך גמול ועונש רק מטבע השפעת הבורא ואחר שאין השינוי מצד האדם אם כן יקשה איזה דבר מחייב השינוי בהשפעה מטוב לרע ומזה נפל השיבוש במוחו המזוהם לומר שיש שתי רשויות אחד פועל טוב ואחד פועל רע ונמשכו אחריו המון רב בימים ההם ונקראו על שמו מינים ולשלול הדעת הארורה הזאת אומר ואין אלוה מבלעדיו:

44מחטא ומכשול שיהיה חוטא בדעתו ונכשל במעשיו:

45שנעשה מעשה כו' שלעכין המעשה נהיה נמשכים אחר דעת מי שמאמין וכו':

46מונחים לאדם הונחו ממנו ית' לבחירת האדם לכן יגמל ויענש עליהם יגמל היו"ד בחיר"ק והגימ"ל בקמ"ץ לשון נפעל וכן ויענש היו"ד בצירי:

47ונבטח באלהים כו' כלו' ולענין בטחון נמשך אחר דעת מי שנתברר אצלו כו' והנה באמונת הבחירה אמר מי שיאמין לפי שהיא אמונה מושגת במושכל ראשון ובהרגל ובדעת הכרח אמר מי שהתברר אצלו לפי שלא יצא אדם מאמונה מורגלת אם לא אחר שחקר בדעתו והתברר אצלו הפכה:

48כל המעשים והתנועות התנועות הם כמו הדבור וההלוך שאינם נקראים בשם מעשה. והתועלת והנזק המגיע לאדם ממעשיו ומתנועותיו:

49בגזירות ה' נגד המעשים והתנועות שהוא ית' גוזר שיהיו מעשיו כך כאדון הגוזר על עבדו לעשות כך וכך ועל התועלת אמר ברשותו שנתן לו רשות להועיל לעצמו בדבר ההוא ועל הנזק אמר במאמרו כי הוא אמר ויהי:

50הטענה הנצחת החזקה כמו תשובה נצחת השיבה העורב כו':

51על האדם במה שמקצר בעבודתו וחוטא כנגדו:

52אל דרך ההצלה להנצל מחטא ומכשול שזכר:

53מן האמת והנכונה שנודה כו' ההודאה בדבר זה ראוי מצד שהוא אמת שראוי לאדם להודות על האמת ומצד שכן נכון לתועלתנו שיש לנו תועלת בהודאה זו:

54בסכלות בדבר זה כו' שמה שאנו סכלים בדבר זה הוא חכמה ממנו ית':

55חלישות דעתנו כו' שע"י שדעתנו חלושה והכרתנו מעוטה בטבע הבריות וסודות היצירה:

56פנים מאופני הטובה הוא אופן אחד מאופני הטובה כלומר פרט אחד מכל פרטי טובותיו ית' שהוא מטיב עמנו:

57שאין לו תועלת כו' לפי שהוא לשכים בעיניו כחנית וחצים ויוכרח לעצום אותם אם לא שיושם מסך דק כו':

58צורתו ודמותו צורתו הוא מהותו ודמותו הוא תארו ארוך או קציר רבוע או משולש או עגול:

59מתנועת הגלגלים מי מהם מתנועע ממזרח למערב ומי הפכו ומי בדרך עקלתון:

60ומקומות הכוכבים שכל אחד משבעה כוכבי לכת מקומו בגלגל מיוחד גם בכוכבי שבת שכולם בגלגל המזלות יושג על ידם מי מהם איזו צורה ממ"ח צורות הידועים להוברי שמים גם באיזה מקום מן הצירה מושבו וכמאמרם כוכב פלוני הוא בעין השור או בזנב הטלה ודומיהן:

61מרחקי הדברים שהם מדדו ריחוק כל כוכב מכדור הארץ:

62לא נתבררה במחשבתנו כו' לא היינו מחשבים אותו לדבר ברור להאמין שיש במציאות כלי שיושגו דברים כאלה על ידו ולא היה עולה ברעיונינו ציורו כלל:

63הפלס הוא הכלי ששוקלים בו כמו פלס מעגל רגליך וכוונתו על הנקרא במדינתנו היר"א לא הנקרא אצלנו בעזמע"ן אף שכוונת דבריו עולים לשניהם:

64לא היה מתקיים בנפשותינו כו' שהיתה אמונת הדבר הזה רופפת בלבנו בלתי מקויימת לדבר ברור בנפשותינו פי' במחשבתנו כמו מה תאמר נפשך:

65שאחד מחלקיהם יותר ארוך כו' שתמונת הכלי הוא כזה % שסימן א' הוא מקום טבעת האחיזה והוא קבוע בבד במקום אחד וסימן ב' קרוב אל הראש הוא האבן והוא תלוי בבד במשיחה והוא הולך על הבד צועד ונעתק הנה והנה וכל מה שהוא מתרחק ממקום האחיזה הוא סימן לכובד הדבר השקול המסומן באות ג' ומעתה תבין דבריו:

66בסיבוב שוה שכל הסיבובים שלו הן בזמן שוה דרך משל כל סיבוב הוא בזמן חלק העשירית מדק השעה הנקרא מינוט:

67באמצעים חלשים כו' הם שיני האופן המסתבכים בבסיס האבן שאנו קורין שיעטירנ"א בלשון רוסיא ששיני האופן נאחזים בבדים התקועים סביבו ומניעים הבסים ועל ידו האבן סובב סובב:

68מניעים אותם המים חסר שי"ן שמניעים אותם וכו' וקרא אותם אמצעים שהם הממוצעים בפעולת הסבוב בין כח המים שהם הסיבה הראשונה בפעולה זו ובין הפעולה:

69וכשאנו משליכים כו' כלו' והרי זה פלא כשאנו משליכים וכו':

70המים הנגדים פי' הזוחלים שאעפ"י שמרוצת השבולת זוחלת בכח אין בכחה לעכב האבן הקטנה על עבי גבה רק כמו פולח ובוקע תצלח המים ותבקיע אותם בשעה קלה עד הגיעה לתחתיהם ותנוח על הקרקע:

71וברחים ממשקל האבן היא האבן הקטנה שזכר:

72להכחיש ולהשיב וכו' שכן דרך האדם הממאן לקבל דבר מפי רעהו שמיד בכלות הדבור מפי חברו הוא מניח סירוב ומכחיש ואומר לא כן אחי וכשחברו מתעצם להעמיד דבריו הוא מוכרח להראות טעם מיאונו ומשיב תשובה על דבריו שכן ביוסף נאמר תחלה וימאן ואח"כ פרט טעם מיאונו:

73להשיב להקשות כמאמרם ז"ל שתי תשובות בדבר יקבלו הרובים את תשובתם:

74בשרשי הנמצאים כו' שכל סוג מהנמצאים יש לו שורש דרך משל סוג הצומח שרשו הנפש הצומחת ותולדותיו הצמחים למיניהם ולהם טבעים כוללים כמו להשרף מן האש ולהבול מחום השמש והרבה מהם מזינים הבעלי חיים גם יש לכל אחד כח שהוא מתבודד בו זה מחמם וזה מקרר וכדומה לזה הרבה מאד עד שבצמח אחד ימצאו בכל חלק מחלקיו כח מיוחד והרבו החוקרים לדבר מזה וכמו שנמצא זה בסוגי הצומח כן נמצא בכל הסוגים:

75שהוא בין ידיו תדיר הם הפלס והרחים שהאדם משתמש בהם והם מצוים בין ידיו תמיד:

76הגוזר והצדק הם ההכרח והצדק ולמעלה קרא בשם הכרח מצד האדם ובכאן קרא גוזר מצד הבורא ית':

77נעלמים ונעלים נעלמים בעומק מהותם ונעלים במדרגתם ואמר זה לפי שיש דברים נעלמים מאד כמו משיכת המגנעטי"ס את הברזל שסיבתו נעלמה מאד ועם כל זה איננה נעלה במדרגתה על שאר אבנים שיש אבנים יקרים ממנה הרבה:

78ה' לא גבה לבי כו' הנה אף שהמחבר דבר בזה בהבלעה הנה מקום אתי תהלה לאל אבאר ולסבב כל דברי שיר המעלות הזה על קוטב החקירה הזאת ואתה הקורא שים לבך לדברי וראה והפלא איך יותכו דברי הפסוקים האלה אחת אחר אחת בכור הבחינה הזאת. אמר ה' לא גבה לבי ליחס אלי הבחירה ולומר שרצוני הוא משולח ונעזב לבחירתי ומעשי אינה תלויה ברצונך כלל כי כל חפצי אשלים בבחירתי חלילה לי מדעת גאה וגאון כזאת ולא רמו עיני כלו' גם חלילה לי להרים עיני לשמים ולתלות כל מעשי וכל תנועותיה בך ולומר שאני מוכרח בהם כלו' שאיננו גוזר בהחלט על צד אחד מהצדדים גם יודע אני שאין לאל ידי להפיק בין ההכרח והצדק וז"א ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני והם דברי המחבר שהמעמיק בזה אינו נצול מחטא ומכשול ואמר גדולות ונפלאות גדולות באיכותם ונפלאות בהעלם ידיעת מהותם כמאמר המחבר נעלמים ונעלים אם לא שויתי ודוממתי כלומר אתה היודע ועד אם לא כן נהגתי בעצמי דהיינו ששויתי ודוממתי ופי' שויתי חזקתי את עצמי כמו שויתי עד בוקר (ישעיהו ל״ח:י״ג) כלומר לקחתי לי דרך הנהגה בעניני לתפוס בשניהם שבקצת מהם אתחזק ואומר אני אני הוא ואין אלהים עמדי כי הניח בידי משפט הבחירה דהיינו לענין המעשים וכדברי המחבר למעלה שנעשה מעשה מי שיאמין וכו' ובאיזה מהם אהיה דומם ומצפה לרצונו ית' דהיינו לענין הבטחון כמאמר המחבר ונבטח בטחון מי שהתברר אצלו וכו' וזה אומרו ודוממתי וכבר נאמר לשון דומם בבטחון טוב ויחיל ודומם לתשועת ה' (איכה ג׳:כ״ו) דום לה' והתחולל לו (תהילים ל״ז:ז׳) ואח"ז מבאר דבריו באמרו נפשי כגמול וכו' כגמול עלי וכו' גמול הוא הילד הגמול משדי אמו שבהיותו עדיין מובטח על שדי אמו היה נתלה מכל וכל על רצונה אולם אחר הגמל עניניו מורכבים מרצונה ורצונו דהיינו לענין מעשה מלוי צרכיו הוא מוכרח להתעסק בעצמו ללכת ברגליו למקום האוכל וליקח אותו בידיו לתנו לתוך פיו גם ללבוש מלבושיו אך עודנו חסר בכחו להשיג צרכיו מתחלת מוצאם ולהכין אותם וע"ז הוא מוכרח לבטוח באמו שתכין לו צרכיו וזה אומרו שבקצת מעניני דהיינו לענין הבטחון נפשי כגמול עלי אמו ובקצת מהם דהיינו לענין המעשה כגמול עלי נפשי שאני תולה עצמי בי ומסיים בבטחון שהוא יסוד הדת והשלמות ואמר יחל ישראל וכו':