פת לחם, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ט

1במה שיאשתני כו' שאחר היאוש שוקטים הרעיונים והאדם מתנחם מעמל טירוף מחשבותיו:

2לדקותו ועומק ענינו שהוא דק להיותו דבר רוחני ועמוק להיותו בחכמה נפלאה:

3סוד עניני בעצם מציאותי והכוונה בהעמדתי כו' כלומר שלאיזה כוונה העמידו אותי בזה העולם השפל דוקא:

4כאשר הגיעני סיפור דבר זה:

5סודם בו סוד כוונתם שהם מכוונים בו:

6וחזקם חזק את אנשי המדינה בחומות ומגדלים ובריחי ברזל:

7נעור וריק שנערו ממנו מה שהיה בידו משלו שהביא אל המדינה וכ"ש שנשאר ריק מחמודות המדינה:

8טרחו היא היגיעה והשתדלותו בחכמתו:

9נלבב בעל לב:

10להוציא כל דבר כו' שבזמן מלכותו ידו בכל משלה ואין מי יאמר אליו מה תעשה:

11מכמניו סגולת אוצרותיו:

12בגדולתם וכבודם במה שהוא רואה שהם מגדלים ומכבדים אותו:

13בצאתו מהרה כלו' שבבחינה אחרת שמח בזכרו מהירות יציאתו כו':

14באופני תועלותיו נגד אהבת המועיל ומיני הנאותיו נגד אהבה הערב ואמר באופני תועלותיו שלפי שיש בכל דבר ממיני המועיל כמה אופני תועליות ואב לכולן הכסף שהוא ראש ומקור לאהבת המועיל ואופני תועלותיו רבו כמו רבו:

15בלב שלם ונפש בטוחה והתמדת ענין פרט ג' חלוקות נגד ג' שהיה חסר בשמושו בטובותיו בזמן מלכותו אלו לא הוציא דבר מן המדרגה שהרי בהתענגו בהנאת ערב לא היה לבו שלם בהנאתו דרך משל בשבתו על סיר הבשר ויין הרקח היה לבו נוקפו ואומר מה בצע בהתגוררי עתה על דגן ותירוש אכול למעדנים ושתות ממתקים הנה ימים באים גם לחם לשובע וארוחת ירק לא ימצאו לו ונגד זה אמר בלב שלם שעכשיו לבו שלם בהתענגו בדבר מה ונגד אהבת המועיל דהיינו קניני האדם שהנאתו מהם הוא במה שהם נמצאים תחת ידו ושמו נקרא עליהם כמו שהאריך בזה במורה ואחר שלא היה אז בטוח בקיומה היתה הנאתו חסרה ועל זה אמר ונפש בטוחה שעכשיו הוא בטוח שיתקיימו בידו ונגד מה ששני מיני ההנאות הנ"ל נכזבו באמת אחר כך בפועל ונפסקו אמר והתמדת ענין שענינם יתמיד ולא יפסק ומה שהפך הסדר והקדים בתחלה אהבת המועיל ואח"כ הקדים אהבת הערב כן דרכו בכמה מקומות לפתוח במה דסיים:

16מהר לדבר הלמ"ד בשו"א והד' בקמ"ץ:

17וסבר פנים הוא היפך פנים זועפות:

18משבח מעשהו שהוא היה בעצמו משבח מעשיו כאומרים אשרי ילדותנו וכו' מעשהו טרחו והשתדלותו בחכמתו:

19ושמח בשני הענינים כו' האחד שע"י שנגלה לו סודם הניח אחריו ברכה מה שהיה לו מקודם חוץ למדינה ולא הכניס אליה כמעשה הכסיל והב' שאדרבא היה מוציא ממה שבתוכה אל חוצה לה וזהו בשני הענינים שאמר:

20בשני המקומות שהרי הכסיל שלא ידע סודם לא אכל בטובה גם בזמן מלכותו גם בלילה לא שכב לבו מפני שהיה טורח וטרוח בתיקוני המדינה בבניני ארמונות ומגדלים ושארי חיזוקים כמו שאמר למעלה שכן דרך המלכים בתחלת מלכותם להכניע בעמל לבם בתיקוני המדינה בכדי שישבו אח"כ שוקטים ובטוחים ונמצא שהסכל הפסיד בשני המקומות והחכם הגיע אל תאותו בשניהם:

21הורני במדע והשכל והראני במשלים ודוגמאות כמאמרם ז"ל הראני פרסיים:

22גרותך ומהירות יציאתך שגם אם אלף שנים יחיה האדם הנפש היא כגר בארץ הלזו שהיא רוחנית ומקומה הוא העולם העליון הרוחני כ"ש ימי שנותינו מעט ורעים ועל זה אמר גרותך ומהירות יציאתך:

23אין לך תועלת בדברי כו' שהדברים הבאים לתועלת כשהם נדברים בדרך מליצה צחה יש למקבלה הנאה בצחות המליצה מלבד התועלת המכוון בהם אולם בביטול התועלת בטלה גם הנאת המליצה הטפלה לה כדרך כל הנטפלים לעיקר שבביטול העיקר בטלה הטפלה וכמאמרם ז"ל בביטול הכלי זיין לעתיד לבא דשרגא בטיהרא כו':

24לולי חפצי בדבר להתנהג בהנהגת הנבון לכן אני מבקשת לבאר לי הענין בכל פרטיו:

25אבל באמת כמו אבל אשמים אנחנו:

26הגרמים העצמים מלשון עצם השמים שתרגום עצם גרמא:

27לנשאך ולהרים מעלתך שדרך ההתנשאות לבא בהדרגה:

28סגולתו כמ"ש ישראל לסגולתו ובחיריו שנאמר כי יעקב בחר לו יה:

29ובריו כמ"ש אלהים לברי לבב ולפי שכינוי סגולה נמצא בתורה בסיפור מתן תורה לכן הקדימו המחבר וג' כינויים אלה נקנים לאדם ע"י הג' דברים שמביא בסמוך כמי שאבאר אי"ה אחת לאחת:

30לטוב לך ולחסד עמך הם שתי בחינות המכוונות אצלו ית' בהיטיבו לבריותיו הא' שהוא חפץ בטובת ברואיו כמד"א לאהבה את ה' וכו' לטוב לך והב' שפעולת עשות החסד מצד עצמה חביבה בעיניו ית' וע"ז נאמר כי אני ה' עושה חסד כו' כי באלה חפצתי וכי' ושתי הבחינות תראה באיש צדיק שהוא מרחם על העני והפך בטוב לו ואף אם ידוע שטובתו מוכנת לבא ע"י איש אחר הוא מקדים עצמו לפי שגם פעולת החסד מצד עצמה חביבה עליו והבן:

31והאיר לך בדעתו שחלק לך דעת מדעתו ית' כמאמרם ז"ל שחלק מחכמתו ליראיו והחכמה נקניאת אור כי הכסיל בחושך הולך ויתרון החכמה כיתרון האור וע"י שחלק לעמו מחכמתו קראם עם סגולתו:

32נסותך ובחנך כבר ידוע שלשון נסיון הוא מלשון הרימו נס שע"י הנסיון תתרומם מדרגת הצדיק והוא התכלית המכוון ממנו ית' בפעולה זו ושם עצמית הפעולה יקרא מבחן ולפי שסוף מעשה במחשבה תחלה הקדים לשון נסיון ללשון מבחן:

33בעבודתו או בהמרותו וע"י שצדיקי ישראל בוחרים בעבודתו ית' גם הם נקראים אצלו ית' בחירים:

34בסבלך עול עבודתו שעבודתו ית' בזה העולם היא כובד אבן ונטל החול לטבע האדם הנוטה אל חומריות העולם והצדיק סובלה וע"י זה הצדיקים מתישים כח חומרם ולבם מזדכך ונקראים אצלו ית' ברי לבב כמו שגרעיני התבואה אחר הזדככם מסבך פסולת התבן והמוץ ע"י הדישה נקראו בר:

35ואת על ענינך כו' כשאת על ענינך:

36מקופא הוא הדומם:

37סדר מתוקן כו' הן מצד הגבלת המקומות כמאמרם ז"ל העולם שליש ים שליש ישוב שליש מדבר גם הצמחים והבע"ח חלוקים במקומותם במושבותם כי מהם ימצאו באיקלים זה וזולתם באחר והן מצד הגבלת הזמן זרע וקציר קיץ וחורף קור וחום כל אחד בשעתו מסודרים זה אחר זה:

38והנהגה נכונה שהוא ית' שם לו חוק ומשפט להתנהג עפ"י משטר כוכבי השמים וכסיליהם:

39מסגולת יסודותיו היכל מתוקן הוא הגוף והוא מורכב מד' יסודות ארמ"ע מהמבחר שבה:

40בשרשיו ותולדותיו כו' הרוצה לעמוד על תוכן דברים אלו יעיין במורה פרק ע"ב:

41והידים שהם העיקר בחוש המישוש:

42המוח הוא משכן השכל והלב הוא משכן רוח החיים והכבד הוא משכן הנפש הצומחת והביצים הם משכן הכח המוליד:

43רצה לומר הכח המושך כו' הם ד' פקידים:

44הכח המושך הוא המושך המזון אל האצטומכא והמחזיק מחזיק המזון שם ומעכבו מלצאת משם קודם בישולו והמעכל הוא המבשלו שם והדוחה הוא הדוחה הפסולת הנשאר בו אחר שהלך המבחר ממנו אל האברים:

45ופזר העבדים הם האברים:

46הפנימים כו' הוא פירוש על שאמר מבית ומחוץ:

47והגידים גידי הדם:

48והמיתרים הם הגידים הלבנים הבלתי חלולים כאותן שבבהמה שתופרין בהם ספר תורה ותפילין:

49והעצבים הם כמין בשר לבן וקשה:

50והעורקים הם הגידים הקרואים מזרקי הדם ובהם כח הדופק המודיע לרופאים מהות המזג בעת הצורך ויש אומרים שהם עגולי בשר רך ספוגי מלא ורידין ונקראים עכברים ובל"לט מוסקולי והם מקור התנועה ונמצאים מספר רב בגוף האדם:

51קשרים ומצועים כו' שהם מקשרים הנשמה עם הגוף והם ממוצעים בין הרוחניות והגשמיות:

52הדם הנובע נקרא כן לפי שהוא מתוסף ע"י המזון כמעין הנובע:

53הדם והחום הטבעי כו' ואלו השלשה הם שוכנים זה בתוך זה כי החום הטבעי הוא משכן לרוח החיוני והדם הוא משכן החום הטבעי:

54חיבור מתוקן כמאמרם ז"ל הנשמה ממלאה את כל הגוף:

55קשר מסודר שסידר השלשה מיצועים הנ"ל שיהיו אחוזים זה בזה בכדי שעל ידם תתקשר הנפש בגוף:

56ביכלתו זכר בזה תאר היכולת לפי שהקשר אמיץ כמאמרם ז"ל שעל כרחך אתה חי:

57השלשה דברים שזכר למעלה הכרח הדעת והנסיון בבחירה והסבלנות בעול העבודה:

58העבדים והשמשים יתבארו לקמן:

59אשר תשיאך ותסיתך ראיתי להאריך קצת בביאור שת המנות האלה הנה כח היצר המביא לב האדם לידי חטא יחלק לשתי בחינות בחינה אחת שבהיות לב האדם שפל ונרפה מעשות הפועל הרע ההוא אם מיראת ה' או מיראת זולתו והיצר בא בערמתו ומסיר מלבו היראה באמתלאותיו בבחינה זו נקרא משיא לב האדם לשון התנשאות והרמה שהוא מרים ומקים מזימותיו משפלותם ואין קפידא מה שבזה השי"ן ימני ובזה שמאלי כי כאלה רבות במלות הנגזרות כידוע למדקדקים ונאמר אל ישיא אתכם חזקיה לאמר חל ה' אלהינו בטחנו כו' לפי שהיו ישראל חתים ונסוגים אחור ולבם שפל ונרפה ממגור מלך אשור אמר הרשע ההוא אולי ינשא חזקיהו לבכם בבטחון אלהיכם וכן תפלצתך השיא אותך (ירמיהו מ״ט:ט״ז) זדון לבך השיאך (עובדיה). ובחינה ב' שהוא מחזק תאותו ומחמם לבו בציור ערבות הפועל ההוא ובזה נקרא מסית והנה בחוה נאמר הנחש השיאני לפי שלא באה שם בדברי הנחש זולת התקוממות הלב משפלותו מיראת גזירת הבורא כאמרו לא מות תמותון כו' וההיפך בבורא ית' נאמר ותסיתני בו לבלעו חנם (איוב ב׳:ג׳) שלא תפול בו ית' לשון השאה אף בהשאלה כי ממי יירא ויפחד ח"ו אולם תצדק בו לשון הסתה בהשאלה בצד מה כאלו כביכול השטן הסב רצונו לדבר זה ואתה הקורא פקח עיניך וראה יש אתנו לכוון סיום דבריו לכוונה זו שסיים ואמר במה שמקציף ה' אלהים בוראך בו ובודאי לא לחנם הזכיר בכאן שני שמות אלו ובאמת הם מכוונים לשתי בחינות אלי כי בבחינה ראשונה שמסיר יראת ה' מלבו מקציף גם במדת הרחמים אולם במה שלבו פונה לתאוות מותרות יש מקום לרחם עליו ולומר מסובך בחומר הוא ונוטה אל החומריות ואינו מקציף רק במדת הדין:

60בסתר ובגלוי במקומות נסתרים ובמקומות גלוים:

61ובמצפון ובנראה במחשבה הצפונה בלב ובמעשים הנראים:

62על ידי המשתמשים מה שעשית ע"י המשתמשים כו':

63והמשרתים והשמשים משרת נקרא מי שנבחר לשרת בקבע ושמש נקרא המשמש עראי לפרקים וכוונתו על המדות הטובות והפכם שמונה בכאן שצריך האדם לבחור במדות הטובות והם ישרתוהו בקבע תמיד וגם צריך להשתמש בהפכם אולם רק דרך עראי לפרקים כמו שמבאר במקום אחר מזה הספק:

64כהשמחה והדאגה והששון והיגון שמחה ודאגה הם בבחינת ציור הזמן העתיד לבא כמ"ש וישמחו כי ישתוקו כי שתקו לא נאמר אלא כי ישתוקו שמיד בהחל הסערה להקל אף שעוד לא שתקה מכל וכל הם שמחים ומקוים שבעוד שעה ישתוקו לגמרי והפכה הדאגה מחשש רעה העתידה לבא ח"ו כמו אני דואג את היהודים (ירמיהו ל״ח:י״ט) ואת מי דאגת ותיראי (ישעיהו נ״ז:י״א) וששון ויגון הם נאמרים על הטובה והרעה שבזמן ההוה:

65והגבורה והמורך אבירות הלב ומורך הלב:

66והתקוה והיראה שהוא מקוה בא דבר טוב וירא מבא דבר רע ואף שלכאורה היינו השמחה והדאגה שזכר קודם אמנם באמת הם חלוקים השמחה והדאגה הם ההנאה והעצב שכח השמחה היא המרחבת לב האדם ומהנה אותו והדאגה היא הפכה מצרה לבו ומעציבו אולם התקוה והיראה לא נאמרו בבחינה אל הנאה ועוצב רק במה שהוא יושב ומקוה בוא הדבר הטוב או מחשב בציור הדבר הרע וירא מבואו עליו ועוד הם חלוקים זה מזה כפי שמצאתי בדברי החכם הר"י בעל עקידה שלשון יראה לא תפול רק על דבר רע בלתי מוכרח ויכול האדם למנוע אותו וצודק לומר שאדם ירא ממנו ומשתדל להשמר ממנו או למנוע אותו אולם בדבר מוכרח לבא לא יצדק כלל כי אין ל' לומר שהאדם ירא שימות בבוא קצו רק יצדק לומר שהוא מתעצב עליו עכ"ל וגם בהפכם כן הוא שהשמחה הונחה על דבר ודאי כי לא ישמח האדם בטוב מסופר אם יבא אולם יצדק בו ל' תקוה כאלו תאמר העני מקוה שיעשר והבן:

67מהגאוה והענוה השררה והשפלות שם גאוה הונחה על גובה הלב ושם שררה הונת על ההשתררות בפועל ומה שהקדים בכל המדות הקצה הטוב על הרע זולת בשני אלה מפני שבכל המדות הקצה הרע הוא רע בהחלט כי אף שגם הוא נצרך בעת מן העתים אעפ"כ אחר שברוב העתים הוא רע צודק עליו שם רע כמו הסם הממית אף שיקרה שלאיזה חולי הוא סם חיים לא מפני כך נמנע לקרותו סם מות משא"כ הגאוה והשררה דאדרבה הוא ית' משתמש בהם ברוב העתים כמד"א הגאוה והגדולה לחי העולמים ולא יצדק עליהם שם רע ח"ו רק בבחינת השתמשות האדם בהם ומפני שהוא ית' משתמש בהה יש להם משפט הקדימה על הפכם:

68לשמוע לך נגד הכח המתעורר ולעמוד למצותך להיות מוכן לעשות מצותך בפועל:

69עד קץ ידוע הוא יום הפקודה:

70אלא בענינים מיוחדים לאדם בהם בעת התחברותם אליך פי' בעת התחברות המשרתים הנ"ל לאדם כלומר כל ימי חייו הם מצווים ממנו ית' לשמוע לו אמנם רק בדברים שנתיחדו לאדם להשתמש בהם ולא בדברים זולתם. ואמרו בעת התחברותם אליך מוסב על השמיעה שהוא ית' צוה אותם לשמוע לך בעת התחברותם אליך:

71והם ענין ההכרח ומקום הגזירה המשרתים הנ"ל הם ענין ההכרח הנאמר בפעולת האדם כמד"א כל אשר חפץ ה' עשה ושארי פסוקים שהביא למעלה והוקשו לנו שהוא נגד הנחת הבחירה המוסכמת אצלנו אולם אמת שהאדם פועל ברצונו ובחירתו ועם כל זה צודק לומר שפעולותיו מיוחסות לו ית' לפי שהוא צוה למשרתים לשמוע לבחירתו ולעמוד למצותו והם הם דברי גדולי החוקרים בתשובתם על שאלת הבחירה שאיך יתכן להיות רצון האדם משולח ונעזב לבחירתו לעשות נגד רצונו ית' והתשובה להם שאחר שזהו גופו רצון הבורא שיהיה האדם בחיריי אין צודק לומר שהוא נגד רצונו רק שהמחבר הרחיב המענה והעתיק אותה במליצתו בחלוקת המשרתים כנ"ל וכל הנ"ל הוא עפ"י הנמצא בגירסתנו אולם בלתי ספק אצלי שהוא שיבוש ובמקום מלת אלא צריך להיות מלת אליו וכן צריך להיות עד קץ ידוע אליו ואמר בענינים מיוחדים שכל חוש מיוחד למוחש אחד וכן כל כח מכחותיו מיוחד לפעולה פרטית:

72ענין ההכרח והגזירה בבחינת הפעולה שייך לומר לשון הכרח לומר שהוא פועל בהכרח ובבחינת התכלית היוצא מהפעולה שייך לשון גזירה שנגזר עליו שיגיעהו כך:

73על פנים ידועים ובענינים מיוחדים כו' פרט שני חלוקות שבהבדל המותר מן האסור אמר בענינים מיוחדים דרך משל באכילת הבשר ייחד לנו מיני בהמה חיה ועוף ודגים המותרים ואסר את זולתם וגם אותם שהתיר לא התיר זולת באופנים ידועים והם השחיטה והמליחה וכדומה בשאר דברים מצרכי האדם:

74כל מצות השכליות ששכל האדם מחייב אותם כמו כבוד ההורים והרחקת הגזל והרציחה והניאוף והשמעיות הם דברים שאלו לא שמענום מפי מצוה לא ידענו אותם והם שאר המצות ובפרט החוקים:

75והמותרות דברים שאינם לא מצוה ולא איסור:

76אשר שמתי בידך הם הדברים שהם ביד האדם והם הקנינים שאינם נמצאים בהפקר כמו בבעלי חיים מיני בהמה ועל אותן שאינם תחת ידו לקנין והם מופקרים אמר והשלטתיך עליהם כמו חיות היער ודגים שבים:

77אל ישיאך לא ישיא אותך להמשך אחריהם:

78ולא יגרע בהמנעם ממך וכן הכוונה בצמר:

79מבית הם המדות הנפשיות שזכו ומחוץ הם הקנינים החיצונים:

80והם כשוליא כו' וכקליפת הביצה כו' על העדות הנפשיות שעליהם אמר מבית הביא הדוגמא מן השליא שהתהות השליא היא בזמן אחד עם התהות הולד והויתה תלויה בהויתו כמ"ש אין שליא בלא ולד כן הוית המדות הנפשיות תלויות בהויות הנפש ומתעצמות עמה ועל הקנינים החיצונים שהויתם היא זולת הוית האדם הביא הדוגמא מקליפת הביצה שיתכן להיות קליפה בלתי אפרוח:

81בכל מה שהשלטתיך כו' שתבחר להתנהג בדברים ההם לעבודתי ולא להמרות אותי בהם:

82שבמעלות בחירי על בחרה בעבודתו אמר לשון בחירי שבחר בהם ית' לעבוד אותו ועל רחקו מהמרותו אמר לשון הגולתי שנשמת עם בני ישראל הם מעצמם הגולה לו ית' שהם חלק אלוה ממעל אם לא יקלקלו עצמן בפעולות רעות:

83אענשך כו' על הפעולות הרעות אמר עונש גדול שהכוונה על העונשים שמענישים האדם בפועל כמו שהוא חטא בפועל כמד"א בפושעים כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה ועל העדר פעולות הטוב אמר ואענך עינוי ארוך שהנחת מלת עינוי על חסרון הדבר הטוב הנכסף כמו עינוי יום הכפורים שהם כולם מניעת הנכסף וכן באמת ברשעים נאמר הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וכו' ואומר לא יראו בטוב וכו' ולכן אמר בעונש לשון גדול ובענוי לשון ארוך שלפי הענוי הוא העדר הטוב לא יתכן לומר עינוי גדול שאין צודק בהעדר לומר זה גדול מזה רק צודק לומר לשון ארוך כלומר שהענוי יהיה זמן ארוך ועוד שבעונש בפועל הבא על פעולת הרע יש גבול בזמן כמו שפעולותיו היו מוגבלות בזמן ועל זה נאמר כי לא לנצח יריב וכו' אולם בעינוי שהוא העדר יתכן ח"ו להיות נמשך לעולם שכמו שהוא היה משולל בהחלט מפעולות טובות כי יהיה ח"ו משולל הטוב בהחלט ולא יזכה לעולם והכוונה בלשון ארוך על הנצחיות כמאמרם ז"ל והארכת ימים לעולם שכולו ארוך נמצא שבזה צודק דוקא לשון גדול ובזה צודק דוקא לשון ארוך והבן:

84ואם תסכלי כו' תתנהג באופני שמושם בסכלות:

85טרדתך בגופך כו' שכמו שבעבודה סור מרע קודה לעשה טוב כן בהנהגת הגוף צריך תחלה לדחות כל נזק ואח"ז להביא לו התועלת ועל הטרדא בהשגחה עליו לשמרו מהנזק אמר טרדתך בגופך ועל העסקים בפועל בעניני תועלותיו אמר ועסקיו:

86אשר נסיתיך בהם שחברתי אליך הטרדות והעשקים ההם לנסות אותך בהם:

87חכם נאמן שהם שני תנאים מוכרחים להיות ליועץ שיתכן לבטוח בעצתו האחד שיהיה חכם יודע מה הוא הטוב למתיעץ והשני שיהיה נאמן לו ולא יכשילנו בזדון ליעץ אותו לרעתו:

88ואם תתעלמי כו' נגד סור מרע אמר כשתשאלי וכו' יורה אותך שיורה אותך איך להמלט מן הרע ונגד עשה טוב אמר ואם תתעלמי בפעולות הטוב:

89וזולתם הדברים המזיקים ואינם ממיתים:

90תמצאי עזרך כו' הוא דבר בפני עצמו:

91עוזרך הם בני אדם העוזרים אותו ומשרתיך ושמשיך הם כחותיה שאמר למעלה:

92מסכימים כו' שכן כולם משתוקקים לתאות העולם הזה ואמר מסכימים על רצונך היינו הרצון הכללי שהיא הבחירה בפועל התאוה ומפיקים חפצך בפרטות כל דבר שהוא נכסף הם מוציאים הדבר ההוא מן הכח אל הפועל:

93וכל זה צדק כו' כל זה הוא בכח הבחירה נתון לך ממנו יתברך:

94במצפונך דרך כלל ובכוונותיך בסתר בפרטות:

95על מה שהשקיף עליו ממך כו' על כל דבר שראה שבאה ממך כלו' שבא לפועל ממך:

96ויחלה וידוה חולי הוא החלשות וקלקול המזג ודוי הוא הרגשת הכאב:

97ימי נסיונך ימי חייו הקצובים לה בעוה"ז שנתנו לה לצורך נסיון כנ"ל:

98ומה שבחרת והמרדת בנפשך בו כו' שהאדם מגונה בפעולותיו הרעות בשתי בחינות אם מצד בחירתו ברע ואם מצד שע"י עסקו ברע נטרדה דעתו וכלה זמנו ונמנע מפעולת הטוב:

99כפיהו מורכב משתי תיבות כפי שהוא כמו שפירשו המפרשים בפסוק כל עמל האדם לפיהו וכן לפיהן ישיב גאולתו:

100שלוחיו ונביאיו שלוחיו הם אותם הנביאים שיחדם הוא ית' ויעדם להיות נשלחים מאתו ית' כמו שנאמר בישעיהו ששמע מאמרו ית' את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני וכן בירמיה אומר כי אל כל אשר אשלחך תלך וכו' ראה הפקדתיך היום וכו' וכן עוד בכמה נביאים ויש נביאים שלא יועדו מתחלה בשליחות רק שחלה פתאום עליהם הרוח ונתנבאו:

101ותורתו הנאמנה הם דברי תוכחה ואזהרות הנמצאים בה: