פתח עינים על משנה אהלות א:ח

1מאתים וארבעים ושמנה אברים באדם. והאברים היתרים שבאשה אמר רב בש"ס בכורות דף מ"ה ע"א שאינן מטמאין באהל דכתיב זאת התורה אדם כי ימות באהל דבר השוה לכל אדם והרמב"ם פ"ב דט"מ דין ז' כתב ואמרו חכמים רמ"ח אברים יש באיש וכו' ובאשה רנ"א וכו' חוץ מג' אברים יתרים שבאשה וכו' ותמה מרן בכ"מ שכתב רנ"א אברים באשה והוא דלא כמאן מתנאי דסוגית בכורות הנזכרת ונדחק עצמו דר"א דאמר דצירים לאשה ור' יהושע דאמר דלתות פליגי ור"ע דאמר מפתח מוסיף אחד מינייהו ופסק כר' עקיבא זהת"ד והם דחוקים דפשטא דסוגיין דלא פליגי והא והא איתא וכמעשה של תלמידי רבי ישמעאל ששלקו זונה שנתחייבה שריפה ומצאו רנ"ב אברים וא"ל ר' ישמעאל דיש באשה שני צירים ושני דלתות. וכן מוכח מדפריך אביי סתמא ובאיש ליכא והכתיב צירים אחזוני ואי ס"ד דפליגי לא ה"ל לאביי להקשות סתמא אלא הול"ל לר' אליעזר קשה ובאיש ליכא. ותו למאי דמשני דבאיש הם צירי בשר ולא חשיב אלא אבר שיש בו עצם וקאמר עלה ה"נ מסתברא דאלת"ה רמ"ח היכי משכחת וכו' מוכח דתלמידי ר' ישמעאל מנו האברים שיש בהם עצם וא"כ מ"ט דר"א ור"י דלא חשיבי אלא תרתי מר צירים ומר דלתות והרי בכלן יש עצם:

2ומתוך הדברים יש להעיר על הרב המבי"ט בקרית ספר שכתב וז"ל ונראה דדלתות וצירים חשיב אחד אחד ומפתח כחד ה"ל ג' יתרים באשה שהם רנ"א כמ"ש הרב ז"ל ותלמידי ר' ישמעאל משום בדיקה יתרה חשיבי להו בתרי תרי עכ"ל וצריך טעם דכיון דיש בכל א' עצם אמאי שני צירים חשיבי חד וכן שני דלתות ותו אמאי לא נסמוך על תלמידי ר' ישמעאל דעמדו למנין:

3ואחזה אנכי להרב מרכבת המשנה ח"ג שכתב וז"ל ואני אומר דרבינו גריס גבי תלמידיו של רבי ישמעאל רנ"א וכן מוכרח גירסא זו דהא גרסינן במתניתין וחמשה בנקוביו ופירש הרא"ש כלי הזרע והזכרות וכו' והרי הזכרות חסר באשה ואי ס"ד דהגירסא רנ"ב אדרבה הוי סייעתא לר"ע דאיכא ה' יתרות באשה וחסר הזכרות ולפי גירסת רבינו רנ"א ניחא דר"י ור"א לא פליגי וקשה לר"ע וזה מוכרח עכ"ל ואני בעניי אומר דקושיתו ל"ק דבמקום הזכרות באיש עד היסוד בה גם כן על ארץ יסודה ואינו הכרח כלל וכמ"ש רש"י בהדיא רנ"ב ולר"ע רנ"ג. והשתא דשפר קדמיה דהרב הנזכר לחדש גירסא בש"ס. טפי מעלי לומר דגרסינן בהרמב"ם רנ"ב וכו' חוץ מד' יתרים וכו'. וכן רבינו האר"י זצ"ל כתב בסוד ברכת ראה נא בעניינו דר"ת רנ"ב כמנין אברי הנוקבא ע"ש סודו. ובספר אמרי נועם שהוא מקובץ מדברי הראשונים כתב בסוף פרשת לך לך דאמרו בבכורות ד' דברים יתרים באשה ע"ש. וכן רבינו גרשום מאור הגולה בפירושו בסוגית בכורות הנזכרת במ"ש יתר שאין בו רפ"א מנה ה' אברים באשה יתרים ב' צירים וב' דלתות ומפתח הביאו הרב חזון נחום לקמן ריש פ"ב [וכ"כ רבינו בעל הטורים בפרפראותיו פרשת ויצא ע"ש] וכן משמע מדברי תוס' חיצוניות בשם ר"י שהקשו על פירש"י בזה דאין אותם אברים שבאשה מטמאין באהל והביא דבריהם שם הרב חזון נחום והך קושיא קשיא גם על רגמ"ה כמבואר. ויש לישב דנקט רפ"א להפלגה אמנם ודאי דברוב מנינו קכ"ה לא עיילי הנך יתרים דבאשה. ואפשר דגם כונת ר"י שסיים וגם רש"י לא כיוין החשבון כונתו דאם רש"י היה מוצא החשבון מכוון לא הוה קשה דדרך הפלגה חשבינהו אבל עתה דלא מצא החשבון אמאי עיילינהו. וא"כ לרגמ"ה דמצא החשבון מכוון ל"ק. וגם זה יש לישב לרש"י דכונתו דגם אם נמנה בכלל החשבון אברים העודפים באשה אכתי בצרי. ומ"מ מוכח דגם רבינו יצחק בעל התוספות אזיל ומודה דה' יתרים באשה כמ"ש רש"י:

4הראת לדעת דנסח שלפנינו דתלמידי ר' ישמעאל מצאו רנ"ב אתחזק בבי דינא רבא רגמ"ה ורש"י ור"י ודעמיהו ובודאי דמה שחשב הרב מרכבת המשנה דהוא הכרח גמור אינו הכרח כלל ככל אשר דברנו: