פרישה, חושן משפט קלד:ב
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 134:2
Open in the reader →1ואע"פ שמסרו בעדים ואם העדים כו' כצ"ל ואם בוי"ו וכך מצאתי בשני ח"מ של קלף והאי ואע"פ כו' אדלעיל קאי וה"ק אבל אם לא ראו אותו בידו נאמן לומר לקוח בידו במגו דהחזרתיו ואע"פ שמסרו לו בעדים ואע"ג דכבר במה שכתב דנאמן לומר לקוח במגו דהחזרתיו לך נשמע דנאמן אע"פ שמסרו לו בעדים ועוד דא"כ היל"ל כן קודם ונשבע היסת ונפטר מ"מ חזר וכתבו בפירוש משום דבעי למכתב עליו דעת ר"ת והרי"ף דס"ל דבמסר לו בעדים אינו נאמן לטעון לקוח הוא בידי ואח"כ מתחיל ענין בפני עצמו וכתב ואם העדים שראו החפץ כו' והוא מדברי התוס' שם בשמעתתא דאומן גבי רמאי דפומבדיתא ע"ש דף מ"ו אבל לפי נוסחת הספרים שבידינו שנדפס בהן אם בלא וי"ו (וכן משמע שהיה גירסת הב"י והש"ע) האי ואע"פ כו' אדלמטה קאי וקשה דהא לא מכיר רבינו אח"כ בשום דבר המסירה בעדים אלא תלה דבריו הכל במה שראו העדים בידו. ועוד דאף שהוא רבותא בחלוקה הראשונה לענין אם טוען לא נתתו לי דנאמן מ"מ בחלוקה השניה דאם טוען נתתו לי לתקן ולקחתיו דאינו נאמן אין זה רבותא והול"ל שם רבותא דאינו נאמן אפילו לא מסרו לו בעדים. ועוד דאיך כתב דאם טוען לא נתת לי מעולם נאמן כיון דוש עדים שמסרו לידו והן ודאי מכירין אותו דהא מדכ"ר דעדי ראיה אין מכירין משמע דעדי המסירה מכירין אותו. ועוד דא"כ הא דקאמר דאין להאמינו בטענת לקוחה היא בידי אלא במגו דלהד"ם או החזרתיו לך כו' קשה הא אינו יכול לטעון להד"ם כיון שיש עדים שמסרו לו. וא"ל שר"ל להד"ם שמסרת לי כלי זה לתקנו אלא אחר ואותו החזרתיו לך וזה של אחר הוא א"כ לא הול"ל תו או החזרתיו לך כיון דגם בלהד"ם צ"ל החזרתיו לך. ואף א"ת דר"ל דבעלמא אין לו להאמינו בלקוח אלא במגו דלהד"ם כו' אכתי קשה איך סיים רבינו שירא לומר כן שלשון כן משמע דקאי גם אטענת להד"ם. ועוד דנלמד דין זה מדמאי דפומבדיתא ושם לא איירי במסרו לו בעדים אלא בראו בידו ולא הכירוהו בטביעת עין ע"ש: אבל אם טוען נתתו לי לתקן כו' אינו נאמן קשה מ"ש דנקט רבינו הכי ולא קאמר אבל אם טוען מתחילה לקחתיו ממך אינו נאמן דהא גם בלקחתיו אינו נאמן כדמסיק שאין להאמינו בטענת לקוח כו'. ועוד דאלת"ה הו"ל למימר ברישא רבותא דבין אם אמר להד"ם בין אם אמר בלקיחה בא לידי מהימן ולפי גירסת הספרים שגורסים ואף ע"פ שמסרו לו בעדים אם העדים כו' וקאי הכל יחד אמ"ש למטה מיניה י"ל דמשום דברישא כתבו לרבותא דאפילו מסרו לו בעדים לתקנו אפ"ה יכול לטעון להד"ם אגב בבא ראשונה כתב גם בסיפא אבל כבר כתבתי שאין אותה הגירסא היא עיקר ויש ליישב ולומר דרבינו ס"ל דיש בו צד רבותא דגבי אומן כיון דאורחא למיהב ליה כלום לתקנו אי טעין מתחילה לקחתי מידך בתורת קנין ודאי א"נ אפילו שהה בידו כמה שנים דאנן סהדי דמשקר דמסתמא לתקנו בא לידו. אבל אי טעין אין נתתו לי לתקוני מיהו אח"כ קניתיו והראיה שהוא בידי זה כמה שנים והוא דבר שאפשר להיות הו"א דמהימן קמ"ל רבינו דאפ"ה לא מהימן. ובזה נתיישב ג"כ לשון הרמב"ם [והש"ע העתיקו] דכתב שאין האומן נאמן לומר בא לידי בתורת מכירה או מתנה או נתתו לי לתקן ואח"כ מכרתו לי כו' וקשה מאי או דקאמר הא כ"ש הוא וא"ל דמשום סיפא דאם לא ראה בידו דאין מוציאין מיד המוחזק נקט הכי דהא שם בסיפא חזר ונקט שטען המוחזק שמכר או נתנה לו במתנה ולא כתב שקנהו אחר שבא לידו לתקן. אלא ודאי ס"ל דשקולים הן או לומר דהא דקניתי אח"כ הוא רבותא טפי ומטעם שכתבתי ודוק: