פרישה, חושן משפט קמו:לח
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 146:38
Open in the reader →1טען כל אחד מהן שהוא של אבותיו כו' עד של אבותיו מעולם ולא מכרוהו כו' פי' בכה"ג הוא של מערער בכל ענין ולא יכול לתרץ ולפרש דבריו וגם אפילו היה להמחזיק עדים שראו שאבותיו דרו בו יום א' אנן לא טענינן בעדו לפרש דבריו משא"כ כשלא העידו שלא מכרוהו מעולם דמסיק רבינו בסוף הענין דמהני וק"ל. ושם בגמרא דף ל"ב ע"ב ע"ש דקאמר דליכא להאמינו להאי דיש לו עדי חזקה במיגו דאי בעי הוה טען ממך קניתיה והחזקתי בו ג"ש דהו"ל מיגו במקום עדים לטענתו שטוען עתה שהיה של אבותיו והרי עדים של השני הכחישוהו שלא מכרוהו אבותיו מעולם וגם אין טוענין עבורו דאבותיו קנאו אותה מזה המערער עצמו אחר מות אבותיו דמערער אא"כ יביא עדים שדרו בו אבותיו דהמחזיק יום א' כדלעיל סעיף י"ו (ועיין מ"ש מזה בסמוך): אפילו אם אין עדים כו' ודאי בדין הזה דקאמר דהיה לו עדי חזקה והיינו שראו שאכל פירות. פשיטא דצריך לשלם גם הפירות אלא אפילו אי לא הביא עדי חזקה. והמערער טען עמו על הפירות שאכל אפילו בכה"ג אינו נאמן לומר אין אכלי ודידי אכלי במיגו דלא אכלי שזה מיגו במקום עדים. גם י"ל דה"פ אפילו הודה שהיה השדה בידו עשרה שנים ואכל פירותיה והעדים לא העידו אלא על חזקת ג"ש צריך לשלם פירות הז' שנים על פיו כיון דמודה דלא קנאם הוא אלא מחמת אבותיו אכלם והרי הוכחש בזה וק"ל אבל אין לפרש דמש"ר מתחילה דאחד הביא עידי חזקה מיירי שמעידים שאבותיו אכלוהו ג"ש והוא מודה שגם הוא אכל ואכילת אבותיו פשיטא דהוא אינו חייב לשלם. דז"א דגמ' דאמר דאייתי עידי חזקה מיירי שהיה מעידים שהאי מחויק אכלה ג' שנים וכמ"ש לעיל ועוד מדכתב רבינו אח"כ ז"ל ומיהו דוקא שאין לו עדים שאבותיו היו דרין בו יום אחד כו' ש"מ דעדי חוקה הנ"ל לא קאי אאבותיו וק"ל: שהרי עדים מכחישין אותו כו' פי' בעדים המעידים שמעולם היה של אבות דהמערער הוא מוכחש ממילא על מ"ש שאכל פירות משום שהיה של אבותיו וזה דומה לעובדא דקריביה דרב אידי הנזכר שם בגמרא דמסקינן ג"כ שם דהיה צריך לשלם לו הפירות מה"ט: