פרישה, חושן משפט קמו:לט
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 146:39
Open in the reader →1מכרוה אילו טוען המחזיק כצ"ל: שאבותיו לקחוהו מזה או מאבותיו נראה דהכי הוא הצעת דברי רבינו וקאמר בזה אין כאן הכחשה לעדים שהרי אפשר שאבותיו קנוה מאבות המערער או מהמערער עצמו וכיון שאין כאן הכחשה מהעדים ולזה יש עדי חזקה אין מוציאין מידו דאנן טוענין ליה שאבותיו לקחו אותו מאבות המערער ולזה א"צ לברר בעדים שדרו אבותיו יום אחד כיון דהמערער עצמו אינו יודע לטעון ברי כנגדו שלא מכרו אבותיו (לאפוקי לעיל סעיף י"ז) משא"כ כשהעדים מעידים שאבות המערער לא מכרוהו דאז אין לו טענה רק שאבותיו קנאו ההמערער ובזה לא מצי לזכות כיון דאין לו עדים דדרו בו יום אחד שהרי המערער טוען ברי שלא מכרו ומכחישו ולא נקט רבינו לקחוה מזה אלא לומר שאין כאן הכחשת עדים אבל ודאי לא מצי לזכות בטענה זו וכמ"ש והשתא א"ש שאינו מסיים אלא בחדא שכ' שאפשר שאבותיו כו' מכרוה כו' ולא הזכיר שהוא עצמו מכרוה וק"ל. ונראה דגם כוונת רשב"ם שם בשמעתין דף ל"א ע"א דכתב דא"צ דאמר על דירת יום א' כיון דיש לו חזקה שיש עמה טענה ע"ש ר"ל טענה גמורה כי הא דלית בה הכחשה מהמערער ע"ש: ועיין במ"מ פט"ו דין ו' שמשמע מדבריו דגם טענת אבותיו של המחזיק קנוה מאבות המערער אין טוענין עבורו מה"ט כי אין עדים שדרו בו אבותיו יום א' אבל רבינו ע"כ לא ס"ל הכי וגם מדברי הרמב"ם שכתב שם שאם חזר וטען אני קניתי ממך כו'. או אבותי קנאו מאבותיך טענה נכונה היא כו'. ולא כתב נמי או אבותיו קנאו ממך משמע דבכה"ג ס"ל דאין שומעין לו וגם המ"מ אפשר דלא כתב זה אהאי אלא בישוב קושיא זו סמוך אמאי שכתב שם עוד שינויא אחרינא ז"ל וי"א דכל זמן שהיורש טוען ברי באיזה דבר שיהיה אין אנו טוענין לו שום דבר וגם זה עיקר עכ"ל: לפיכך אין מפרשין דבריו כו' פי' ומש"ה כשאנן אחתינן ליה בקרקע חוזרין ומוציאין אותו מידו וכנ"ל אם לא שיפרש דבריו הוא עצמו דאז ישאר ביד המחזיק: כתב הרמ"ה אע"ג כו'. כצ"ל וכ"מ בספר מדוייק ב"י. ול"נ דצריך להיות הרשב"א כי התוספות שם ריש דף ל"א בד"ה אמר רבה כו' כתבו ז"ל דשמא לרשב"א כו' עד הא אפילו לא יטעון שלקחוה אלא אומר שדר בה ואנן טענינן ליה. ואמר רבי יצחק כו' עד ולקמן דנקט שלקחוה לא שצריך שידע שלקחוה אלא סגי באמרו ראיתיו שדר בו ע"כ אני רוצה לזכות כו' שמא לקחוה וטוענין ליורש עכ"ל. ואע"ג דכ"כ התוס' בשם ר"י בספר רבינו היה כתב רשב"א כי בלאה"נ יש דוחק לומר שהתוספות יכתבו שר"י תירץ מה שהקשה רשב"א שהיה אחרי ר"י כמה שנים וק"ל. ומ"ש ואע"ג דלא טען אנן טענינן ליה. אף ע"ג דאין דירת יום אחד ראיה כלל שהיה שלהן מעולם מ"מ כיון שא"צ להאמין כל הדברים להמחזיק והעדים המעידים על החזקה כי זולתן יש ראיה קצת שבא ליד המחזיק מאבותיו שראום דרו בו טענינן ליה שקנאוה מאבותיו: