פרישה, חושן משפט קעו:כט
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 176:29
Open in the reader →1שני שותפין שיש להן תביעה כו' כתבתי ביאור דברי רבינו מהאי עניינא לעיל ס"ס קכ"ב שגם שם כ' האי דינא ע"ש ועכשיו באתי להוסיף קצת ביאור לפי הענין: בד"א שלא כו' פי' בד"א שאם היה בעיר א"י לתבעו שלא נתחייב כו': לא הפסיד שותפו בהודאתו פי' ויכול לומר שאינו כן: וכן אם יש לו להביא ראיה יביא פי' דחבירו אף אם מביא תו ראיה לא מהני ליה כמש"ר בסימן כ' אבל זה מביא ואינו נפסד במה שאמר חבירו שאין לו ראיה: ויורדין לנכסיו אע"ג דהשותפין היו תובעין אפשר דמתגלגל מילתא מכח טענותיהם שנעשו נתבעים א"נ נ"מ לענין אם היה לאחד משכון אצלם שהם צריכים להשיב לזה האחר משכונו ואמר ל' יורדין לנכסיו לכלול דאפילו ממונא דמחוסר גוביינא מגבינן מיניה ול"ד לנתבעים משעה ראשונה דלא גבינן מיניה מידי דמחוסר גוביינא כמש"ר בסמוך סל"א בשם הרמ"ה דהתם יכול למימר מי יתן והיית מחריש מלתבעני עולמית וק"ל: שימתינו לו עד שירד לדין פי' וירויח בזה שיתנו לו זמן חדש משעת פסק דין וכל זה כשהיה בעיר אבל כשלא היה בעיר אף שאין לו צד טענה להפטר מ"מ נותנין לו זמן כאילו היה אותו פעם תחילת הדין וע"ל ס"ס קכ"ב דשם קיצר ולא כ' אלא האי דאין יכול לשנות בטעמא כו' ע"ש: הייתי בודק כו' כלומר שאף שלא הייתי משנה בטענות בהעדאת העדים הייתי בודק והייתי עושה אותם מוכחשים: היכא שלא היה בעיר כו' יכול להחרים כו' פי' אבל כשהיה בעיר ויכול לשנות בטענות וכיוצא בו שיכול לתבעו ג"כ לא שייך לומר שיכול להחרים משום דמצי אמר יודע הייתי שירד שותפי עמד לדין ואני שלחתיו אך לתיקוני שדרתיו ולא לעוותי וק"ל: