פרישה, חושן משפט ר:יא
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 200:11
Open in the reader →1בד"א שאין המדירה כו' עד גמר הסעיף קאי אדלעיל אמ"ש בס"ה ובאחד מאלו הדרכים קנה כו' אע"פ שלא מדד: אלא א"ל כל מדה כו' הטעם דבמדה אנו רואין שאינו מקפיד אשיעור המדות שלא יחול הקנין במקצתן אלא מכר לו כל סאה וסאה בפני עצמה ולפיכך אפי' לא מדד לו כלל קנה מיד באחד מהדרכים הנזכרים לעיל שאין המוכר יכול לחזור בו: ומש"ר לפיכך הוי כל מדה כו' טעמא דמלתא קאמר וכמ"ש: אבל אם אמר ליה כור בל' זוז אני מוכר יכול לחזור בו ז"ל הרשב"ם (דף פ"ו ע"ב) דאמרי' דצריך היה למעות כנגד דמי הכור ולא נתכוין שיהא זה קונה פחות מכור ולא יתר על כור אלא כור בצימצום מקנה לו כו' [עב"ח שהביא לשון רשב"ם עד גמירא] וכ"כ הרא"ש אבל דעת הרמ"ה והרי"ף הוא שאף שא"ל כור בשלשים מ"מ הרי לא פירש לו שאין רצונו להקנות לו אלא הכור יחד אלא שאנו אומדים דעתו דמדאמר ליה כור בל' קפיד ולהכי כל דעביד לוקח בפני המוכר א' מדרכי הקניינים כגון שמשך או שהגביה כל הכור ושתק המוכר קנה הלוקח דכל דבפניו כאילו אמר משוך וקני דמי ופשיטא דאי אמר ליה משוך בפירוש דקנה לוקח ומכ"ש אם מתחילה בשעת פיסוק המקח היו מונחים ברשות לוקח על הקרקע או אפי' בסימטא ובכליו של לוקח (לדעת הרי"ף שכתבתי לעיל בדרישה דקנין בכליו של לוקח שוה בין בסימטא בין ברשות הלוקח ובתרוויהו קנה אפילו לא מדד) ועדיין הם שם דקנה ולא אמרי' דכור בל' הוי קפידא אלא היכא שלא משך ולא הגביה ולא היה עד עתה ברשותו אלא שעתה בא למדוד לכליו בכה"ג אמרינן דאפילו מה שנמדד לו כבר ומשכו לא קנה עד שימדוד כל הכור אפילו מדד לו לכליו של לוקח וברשות לוקח (לדעת רוב הפוסקים אבל מהרמב"ם משמע שיטה אחרת בדבריהן מוזכרת בחידושים שכיון שבאו לכלל מדידה והוא אמר ליה כור בל' אני מוכר לך גלי דעתיה שלא ימדוד לו ממנו מקצתו אלא כולו ועד"ר וזש"ר והרמ"ה כתב דוקא בסימטא פי' הא דאמרינן כור בלשון הוא קפידא היינו דוקא כשמתחילה הפירות מונחים בסימטא בקרקע ובא אח"כ למדדם לכליו של לוקח אבל אם הוא ברשות לוקח פי' אבל אם מתחילה מונחים ברשות קרקע של לוקח או כשהגביה כו' כלומר או אפי' בסימטא והגביה אותה וה"ה נמי משך בפני המוכר קני ומטעם שכתבתי: והר"ר יונה הוסיף לומר דאפי' לא משך כו' פי' הר"י ס"ל גם כן כהרי"ף והרמ"ה והוסיף לומר דאפילו לא משך כל הכור אלא משך כל סאה (תומשך סאה לביתו) [וסאה לבדה] אפ"ה קנה ומדכ"ר בשם הר"י (לכתוב) דמהני משיכה משמע אפילו משיכה בסימטא דמהני בעלמא מהני ג"כ בהא דכור בל' וה"ט דגם זה מיחשב גילוי מילתא שהקנה לו המוכר לאחרים מדעשה הלוקח לפניו משיכה ושתק ודוקא שמדד לו המוכר לכליו או לרשות הלוקח ולא עביד הלוקח לפניו מעשה ס"ל דאמר הגמרא דבעינן שימדוד כל הכור ומיהו כגון שמדד דכיון שמדד לו סאה ראשונה וראה שזה משכו מיד לרשותו ושתק כאילו א"ל משוך וקני דמי אבל אי משך מקצת מהכור בלא מדידה אף שראה המוכר ושתק לא אמרינן דהוי כאילו א"ל משוך וקני כן מוכח בר"ן וכן נראה ממש"ר ור"י הוסיף כו' דאל"כ אין זו הוספה אלא פלוגתא שהרי הרמ"ה כתב שהגביה כל הכור ודוקא כשא"ל כור בל' סאה בסלע אני מוכר לך ה"ז ספק אחר איזה ל' נלך ולהכי כל מה שתפס הלוקח הוא שלו כיון שברשות המוכר תפס שהרי הוא מדד לו לתוך כליו או זה משך או זה הגביה לפניו והוא שתק כנ"ל פי' דברי רבינו בקיצור ודברי ב"י אינם נכונים בזה ופי' זה למדתי מדברי ר"ן ומ"מ הרוצה לעמוד על עיקרן של הדברים יעיין בדרישה וימצא שהן מוכרחים ונכונים למבין ויש עוד פי' אחר בדברי רבינו מוזכר בחידושים: א"ל כור בל' סאה בסלע אני מוכר לך ה"ה נמי אם אמר סאה בסלע כור בל' נמי דינא הכי כדלקמן סי' שי"ב: ראשון ראשון קנה הוא ל' הגמרא ולישנא דראשון ראשון קנה דייקא דלטובת הלוקח אמרינן כן שאין המוכר יכול לחזור אבל אם ירצה הלוקח לחזור במה שקנה יכול לחוור אם לא נתן המעות עדיין מדלא קתני אין א' מהם יכול לחזור וזו דעת הרמ"ה שהביאו רבינו ואדיוק הגמרא קאי ושיעור ל' כן הוא מוכר אינו יכול לחזור במה שכבר בא לידו אבל הלוקח יכול לחזור ל"מ שבמה שלא בא עדיין לידו דפשיטא שיכול לחזור בו אלא אף במה שבא לידו נמי יכול לחזור ומיהו דוקא כשלא נתן המעות וק"ל: ומ"ש והוא מוחזק לא מפקינן כו' ע"ל סימן ר"ב: