פרישה, חושן משפט רא:א
פרישה · Prisha, Choshen Mishpat 201:1
Open in the reader →1והיינו דאמר רב פפא כו' בב"מ דף ע"ד ז"ל אמר רב פפא האי סיטומתא קניא למאי הילכתא רב חביבא אמר למקניא ממש רבנן אמרי לקבולי עליה מי שפרע והילכתא לקבולי עליה מי שפרע ובאתרי דנהיגי למקניא קנה וכן הוא באשר"י שם וכן ברמב"ם ולפ"ז הו"ל לרבינו לפרש דבאתרא דנהיגי למיקניא איירי ונראה דרבינו ס"ל דמדקאמר ר"פ האי סיטומתא ר"ל האי סיטומתא קאי על המנהג וכאילו אמר האי סיטומתא דנהיגין ביה קניא ול' קניא משמע קונה לגמרי ול"פ אהדדי אלא כפי מה שנהגו בהא אמר דכן נוהג מן הדין וזהו שמסיק ואמר והילכתא דליקני ליה מי שפרע עכ"פ צריך לקבולי ובאתרא דנהיגי למיקניה ביה לגמרי וכמשמעות לשון רב פפא דמיניה איירי קונה בו לגמרי וכיון דדברי ר"פ משמעין דאיירי מקנין גמור מש"ה לא כתב עליה דין מי שפרע אבל כתבו בסימן ר"ד ס"ד בדין מי שפרע ע"ש ואף דרבי' לא כתב ל' האי דס"ל דגם סיטומתא קני לחוד מורה על הרמוז והנהוג וק"ל: ופי' רש"י היינו רושם שמרשים החנוני כו' ל"ד חנוני קאמר אלא ה"ה אינשי דעלמא נמי אלא שנמשך אחר תחלת ל' רש"י ורבי' קיצר בהעתקתו וז"ל רש"י סיטומתא חותם (כמו וחתמו בטבעת המלך דמתרגמינן וסטימו סטימתא דמלכא) שרושמים החנונים על החביות של יין שלוקחים הרבה ביחד ומניחים אותם באוצר הבעלים ומוליכין אותם א' א' למכור לחנות ורושמים אותם לדעת שכל הרשימה נמכרת עכ"ל: וכתב הרמב"ם ז"ל דוקא כו' בפ"ז דמכירה כ"כ: או שאמר לו המוכר לך רשום על מקחך כו' וקמ"ל דהאי לך רשום הו"ל כא"ל לך חזק כו' לענין שקונהו אח"כ אפי' עשה חזקה או משיכה שלא בפניו וק"ל: שתוקע כפו לכף כולי לא ת"כ ממש קאמר דההוא תורת שבועה עליו אלא שנוהגים בגמר המקח לתקוע כפו לחבירו לרמז שהושוו המקח ושם סיטומתא לפי' ר"ח נראה ששרשו טם והוא ל' נהרא טמימא שפירושו סתום כלומר בזה נגמר ונסתם הקנין א"נ גם לדידיה פי' רושם שכל מה שנוהגין בגמר המקח ע"י המעשה יהיה מה שיהיה קרוי רושם. כגון במקום שיותן הלוקח פשוט עד"ר: